ביקורת: "נשים שרות חוה" – מופע מוזיקלי מענג – מרגש ומצחיק – חוויה תיאטרלית – בית צבי
מאת חיים נוי
"נשים שרות חוה" הוא מופע מוזיקלי מרגש ומענג, המתבסס על שיריה של חוה אלברשטיין והעולה בבית צבי ברמת גן. שבע שחקניות-זמרות ברוכות כישרון, מצליחות להפיח רוח מוזיקלית חדשה בשירים המוכרים והערב הופך קסום ומיוחד, ראוי לתשואות.
הבמאי שוקי וגנר ערך את המופע והצליח לשזור בו הברקות בימוי והעלה מופע שכולו נופת צופים והתמוגגות מנחת. כל שיר מוגש כעין הצגה קטנה, תמונות מרצדות של קסם וצלילים ענוגים שמבקשים עוד ועוד.
כל המשתתפות הן שחקניות שיודעות להגיש שירים ויודעות גם תנועה והסך הכול הופך את המופע למעדן.
כבר כאן יש מקום לציין את מעצבת התלבושות דפנה פרץ שראויה למחמאות מיוחדות בשל התלבושות היפות והמוצלחות שהבנות מחליפות לאורך המופע.
חלק מהשירים מושתתים על כאילו מערכון או סיפור קטן וביניהם ישנם קטעים מרשימים ביותר.
השיר "ספר זיכרונות" בביצוע מוביל של שירה גבעון מספר על הנערה שהייתה מאוהבת במדריך בתנועת הנוער שלה ועתה היא חוזה בו כגבר מדושן מלווה ברעייתו החסודה וילדיהם. הזוג בולס פיתה עם טחינה זולגת בעוד ילדיהם רק משוועים למנה דומה וכולם מחופשים ומשחקים באורח מושלם, מלא הומור וקסם מיוחד.
הערב המוזיקלי משובץ בסדרה ארוכה של שירים שהפכו כבר מזמן לנכס צאן ברזל בהווי המוזיקלי שלנו ושרובנו מכירים ומזמזמים אותם בקלות. אין זו בבואה של חוה אלברשטיין והשירים קולחים בעיבודים מיוחדים, חלקם קצביים יותר וחלקם רועמים יותר וצלולים. העמדת השירים היא שירה בפני עצמה. שוקי וגנר הצליח להפיח רוח חדשה בשירים. הוא לא פגע ברוח שלהם ובמסר. להיפך, הוא השקיע בהגשה ובתצורה החיצונית ואפה לצופים עוגת שכבות עם מופע תיאטרלי בכל שיר ושיר. עם מימיקה ותנועה משובחים והקהל פשוט רועם במחיאות כפיים ומסרב ללכת הביתה.
כל המשתתפות הן כישרוניות ויודעות להגיש שירים. חלק מהן נחנו בקולות אלט עמוק ויפה כמו אסתי אסרף או הדרה דדון. האחרות , בדרך כלל סופרן, הן עם קול נעים וחמים טירל יגוני, דלית דוד, שירה גבעון, מיכל פרדקין, רותם מלר. היות ומדובר בשחקניות, הרי שההגשה היא מעין הצגה , כמו הצגה קטנה ומטריפה.
בתכנית מבוצעים שירים קסומים כמו פרח הלילך, הלילה הוא שירים, אהבה בת עשרים, שחמט, לונדון, הוראות בימוי ועוד ועוד. זיקה לגל הטרור אנו מוצאים בשיר חד גדיא שמוגש בלווי כרזות על חללי המחבלים ועל התפילה למלאך המוות לחדול.
הבמאי החליט גם שהמופע יהיה ללא סיוע במיקרופונים אלחוטיים, כמקובל במופעים מוזיקליים. כיון שהמדובר במופע העולה באולם קטן ואינטימי, הרי שההגשה היא צלולה ונשמעת באורח מיטבי ומאפשרת לשמוע את הצלילים במדויק וללא הגברה מלאכותית.
סלבה מלצב עיצב את התפאורה המינימאלית של תמונת ענק ובה צעירה אוחזת מזוודה ולמרגלותיה נפרש מעין בד צבעוני עטור פרחים. הבד הזה גם ילווה את הבנות כצעיף צבעוני. אורי רובינשטיין עיצב תאורה נאותה . דוקי עצמון אחראית להדרכה הקולית והצליחה להפיק מהשחקניות ביצועים מוצלחים ויפים.
מיכל סולומון אחראית לניהול המוזיקלי , לעיבודים ולנגינה בפסנתר, היפים והמשובחים.
אין ספק שמדובר בערב שכולו קסם, צלילים ענוגים, משחק משובח ושירים שלא נס לחם.
הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.
חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי של סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, לשעבר עורך ראשי של סוכנות הידיעות עתים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים