פרשת השבוע שלנו, פרשת "ואתחנן", פותחת בתחינה של משה אל ה': "ואתחנן אל ה' בעת ההיא... אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן, ההר הטוב הזה והלבנון" - משה פונה בתחנונים אל ה' ומבקש ממנו בכל זאת להיכנס לארץ ישראל.

במדרשים אף מתוארים כמה וכמה בקשות מצד משה אל ה' מדוע הוא רוצה להיכנס, פעם אחת בזכות הצער של משה עליהם שרצה שיאמינו בה' וכעת הוא רוצה לראות בטובתם שהם נכנסים לארץ, ובפעם אחרת משה מתלונן איך עצמות יוסף נכנסות ודווקא הוא לא, ובמקור אחר של מדרש אומר משה לה'  שיקדים לו את מידת הרחמים למידת הדין וייתן לו אישור להיכנס.  
אך למרות כל זאת ה' לא סלח למשה ונשאר בדעתו: "רב לך, אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה" - ועל פי המדרש לפסוק זה, ענה לו ה' שלא יאמרו הבריות שהאלוקים כמה הוא קשה שאינו מוכן לסלוח למשה.
ודווקא משה עם כל הרגישות שלו מספר את כל זה לעם ישראל ולא חושש מה שיחשבו על זה. אך למען עם ישראל משה מסביר לעם את המצב ולמה ה' מסרב כל כך, ולמעשה מציג בפניהם את היחס בין ה' אליו אל מול כל העם: "ויתעבר ה' בי למענכם ולא שמע אלי" - המילה "למענכם" כוונתה בשבילכם. ואין כוונתה בגללכם אלא לטובתכם. 
משה טוען בפניהם למעשה שאולי אליו באופן אישי ה' היה סולח ומאפשר להיכנס לארץ אולם למענכם ולטובתכם ה' אכזר אליו.
העונש הכבד שלי, אומר משה, שאני אמות בעבר הירדן המזרחי, חייב לזעזע את העם.
דווקא העובדה שמשה למרות תחנוניו לא קיבל אישור להיכנס היא אזהרה חמורה לעם ישראל, להזכיר להם שגם בבואם לארץ ישראל לא הכול נסלח כפי שנמחל להם חלק מהחטאים במדבר. 
ה' לא משנה את פניו ואת דרך משפטו, ותמיד זה יהיה משפט של אמת.
מכאן אנו לומדים שמידת הרחמים על עם ישראל היא שכפתה על משה את מידת הדין הכול כך קשה. למען ילמדו וייראו. 
זה עתה סיימנו 3 שבועות של מידת הדין שהייתה קשה לעם ישראל עם חורבן הבית פעמיים, ופנינו אל ט"ו באב ובעוד כשבועיים חודש אלול בהם נבקש להרבות במידת הרחמים אלינו.

שבת שלום ומבורך!

תודות : לצחי מיכאלי

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

עבר הירדן,הלבנון,עצמות יוסף,מידת הרחמים,מידת הדין,עם ישראל,לזעזע,נסלח,משפט אמת,חורבן הבית,ט"ו באב,חודש אלול,