דרש בר קפרא, מאי דכתיב: 'ויתד תהיה לך על אזניך'? על תקרי 'אזנך' אלא 'על אזניך', שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון - יניח אצבעו באזניו. והינו דאמר ר' אלעזר: מפני מה אצבעותיו של אדם משופות כיתדות? שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון - יניח אצבעותיו באזניו (כתובות ה ע"א(

הגאון הצדיק הרב מרדכי אליהו זצוק"ל כשהיה הולך לבדיקת ראיה, היה מבקש שיעשו לו משקפיים בשני מספרים שלמים פחות ממה שצריך, בהטעימו שלא כל דבר צריך לראות!

'     ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה' נזעק בעוד כשבועיים. אך בל נשכח שעבודת היום לא מתחילה עם התקדש ליל ראש השנה או יום כיפור, כי אם מעתה. כל ארבעים הימים שבין ר"ח אלול ועד מוצאי יום הקדוש, הינם חטיבה אחת של ימי רצון שעלינו לנצלם.

התרגיל (קול ברמה, גליון 250)

מסופר על הרבי מליובאוויטש שהיה לו חסיד נדבן. כל מה שהרבי היה אומר לו לעשות הוא לא היה שואל פעמיים, ומוציא כל סכום שהיה אומר לו למטרות צדקה וחסד. כל פעם שהוא היה מגיע אל הרבי, היו מכבדים אותו בעליה הכי חשובה לספר התורה שהיא העליה השישית וגם לקרוא את ההפטרה...  פעם נכנס העשיר הנדבן אל הרבי ואמר לו: כבוד הרב, בעיה גדולה ועצומה יש לי, שאני כל הזמן כועס... בבית אני כועס, בעבודה אני כועס, בכביש אני כועס, על האישה אני כועס, על העובדים שלי בעבודה, על הילדים בבית... אני יודע כבוד הרב שזה הדבר הכי גרוע שקיים, ושמי שכועס הוא כאילו עובד עבודה זרה, וכו' אבל בכל זאת קשה לי ואיני מצליח להתגבר על מידה מגונה זו.  מה אעשה??? אמר לו הרבי : זה רק ניסיון - בודקים אותך מלמעלה... זה רק ניסיון ולא המשיך...

יצא העשיר מהיחידות אצל הרבי במפח נפש. הוא לא הצליח להבין הכיצד דברי הרבי יעזרו לו להתמודד עם מידת הכעס.  ביום שבת הרבי אמר לגבאי שלו, השבת אתה לא נותן לעשיר לעלות לתורה ולא לקרוא את ההפטרה, תיתן לו את מה שנותנים לילדים, לגלול את הספר תורה ולשים את הפעמונים. השמש תמה מאוד לבקשת הרבי ובדמיונו ראה מה יקרה בבית הכנסת בעקבות כך... לקראת שבת, חששותיו של השמש הלכו וגברו והוא החליט שהכי נכון יהיה אם יספר לנדבן את האמת... הוא ניגש אליו והודיע לו שבשבת הקרובה הוא יקבל "גלילה" בלבד. החסיד כמובן התלונן, אבל השמש אמר לו שזו הוראה שהוא קיבל מהרבי. החסיד הבין שהרבי החליט לעשות לו "תרגיל".

החסידים שראו בשבת את הנדבן בבית הכנסת, היו בטוחים שכמו תמיד הוא יקבל את העלייה המכובדת וגם את המפטיר. אך הגבאי עשה את מה שאמר לו הרבי, והחסידים הבחינו שהגבאי מזמין לעליות ואינו מעלה את הנדבן הגדול. הם עקבו במתח אחר המתרחש והיו בטוחים שאותו נדבן יכעס ויפגע, אך הנדבן ישב בבית הכנסת בשלוות נפש. החסידים היו בטוחים שלפחות למפטיר יכבדו אותו, אך שוב קוראים לחסיד אחר, והוא נשאר רגוע במקומו ואפילו זרק חיוך מנצח. כשקראו לנדבן לצורך הגלילה של ספר התורה, היו בטוחים שהפעם סבלנותו תפקע, אך לתדהמתם הוא ניגש ברוגע מפליא לגלילה.

מיד כשיצאה השבת נכנס אל הרבי לאחל לו שבוע טוב והרבי שאל אותו הכיצד לא כעסת שראית שלא כיבדו אותך בשבת כרגיל? ועוד שביישו אותך ונתנו לך לעשות מה שנותנים לילדים לעשות? והלא אמרת שאתה ממהר לכעוס? רבי, אמר העשיר, זאת לא חכמה... ידעתי שזה רק תרגיל.... ידעתי שהרבי אמר לגבאי לעשות זאת, ידעתי שזהו רק ניסיון, אז היה לי קל לא לכעוס... ואז אמר לו הרבי "זה בדיוק מה שהתכוונתי! זה תמיד תרגיל! הקב"ה בוחן אותך ומצפה לראות הכיצד תגיב ואיך תנהג... אם תסתכל על כל דבר שקורה לך בצורה הזו, יהיה לך יותר קל ולא תכעס בכלל".

http://h-y1.coi.co.il/