אנו נמצאים במלחמה נוראה על החיים! מלחמה קבועה עם הרע.  אחד מתכסיסי המלחמה הוא להכנס למקום סתר, ומשם לתת מכת אש על האויב - אלו הישיבות! ("לקט רשימות" בעניני ביהמ"ק)

בשעה שאדם נודר לעשות משהו טוב, הוא עושה כן בהתלהבות ובשמחה. אך לא אחת, כאשר הוא נדרש לקיים את נדרו, ההתלהבות כבר פגה, וקיום הנדר נעשה באיטיות תוך כדי הרגשת אילוץ. בא הכתוב ואומר לנו: "ועשית - כאשר נדרת" -  קיים את הנדר באותו הלהט שהיה לך עת נדרת את הנדר.

האדמו"ר רבי ישראל מרוז'ין אמר שתמיד לא הבין מדוע יצר הרע נקרא בשם 'כסיל', עד שבפקודת הקיסר ניקולאי הוא, הרבי נאסר במאסר, אז נוכח לדעת שיצר הרע הוא אכן כסיל. ' מילא אני נמצא פה בעל כרחי בפקודת הקיסר, אבל הכסיל הזה מדוע הוא הלך איתי בלי שום כפיה, מי הכריח אותו?! רק מרצון עצמו...' ("כתבי מהר"ז"(

הגאון בעל ה"חזון איש" זי''ע היה נוהג כשהיו באים אליו לשאול בעצתו היה אומר שילמדו שלשה או ארבע שעות רציפות תורה לשמה בלי שום פניות, ואחר לימוד זה כשיחשבו בהנידון אז יוכלו למצוא עצה בקל לצאת מכל השאלות, והוא בבחינת "צא ולמד" שצריכים לצאת מן העולם וכדברי ה"חשבה לטובה" י"ע "ולמד" שהוא תורה לשמה, שאז מזדכך המוח ואפשר לדון בלי נגיעות.

הגאון רבי עזרא מנחם עדס היה מורה של אחיו הצעיר יהודה שליט"א - לימים ראש ישיבת "קול יעקב" - שאל פעם בכיתה מה זה "והיה מחנך קדוש". השיב מיד הילד הכישרוני יהודה: ' והיה המחנך שלך קדוש'... ("אר"ץ זבת חלב"(

החסידים בדורות שעברו היו מתפללים  בשעה מאוחרת מאוד משום שההכנה לתפילה ארך אצלם זמן ארוך עד שעבר זמן תפילה . פעם אמר על זה אחד מגדולי אשכנז, שיש ראיה שדבר זה אינו עבירה, שהרי אנו רואים שאנשים אלו אחר גמרם את תפילתם , מיד מתיישבי ללמוד בהתמדה ולעבוד את ה' בכל כוחם,  א''כ מוכרח שאינו עבירה, שהרי אמרו עבירה גוררת עבירה, ואם דבר זה מביא לידי מצוה בודאי שתפילה זו הוא ג"כ מצווה.

ידוע הוא אמרת רבינו החיד''א , שהאומר שאין בתורה"ק כ"א  פשט הפשוט, הוא טיפש, כי כן הוא האותיות פשט כאותיות טפש , ועוד הוסיף שאם יאמר שמאמין רק בפשט ורמז אזי הוא פ"ר וכהר"ת   פ'שט ר'מז וכן אם אומר שיש גם דרוש בתורה אם לא סוד, אזי הוא ד"פר , ועל זה רמזה הכתוב "אל תהיו כסוס כפר"ד אין הבין'',   כלומר שלא תאמר שאין כאן יותר ממה שרואים בפשטות, אלא שיש פנימיות התורה בכל דבר, שכולו נתפרש בדרך פרד''ס.

המתנה המוזרה (פניני עין חמד, גיליון 601)

כשצלצל הטלפון בביתו הזדרז ר' שלמה להרים את השפופרת. הוא ציפה לשיחה חשובה, הקשורה לעסקיו, אך למרבה הפתעתו שמע מעברו השני של קו הטלפון את קולו של רבו, האדמו"ר מסקולֶן. הוא קפץ ממקומו ועמד ביראה לשמוע את דבריו.

ר' שלמה התגורר במקסיקו והיה איש עסקים מצליח. עושרו לא שיבש את אורחות חייו. את ילדיו חינך על ברכי התורה והחסידות.  במיוחד בלטה אצלו מידת הצניעות וההסתפקות במועט.  הוא היה חסיד סקולֶן. מפעם לפעם נסע אל רבו, האדמו"ר ר ' אליעזר זוסיא, שהתגורר בניו-יורק. שיחת הטלפון באותו בוקר הייתה מפתיעה למדי.  תחילה שאלו הרבי לשלומו, אחר-כך התעניין בשלום בני משפחתו, ובהמשך שאל על חינוך הילדים. "ומה על בנך, מוישל'ה? האם אתה דואג , שילמד כראוי?", הוסיף ושאל. מוישל'ה היה ילד חכם, אבל שובב ומלא מרץ. האדמו"ר הכיר אותו לאחר שבביקורו האחרון של ר' שלמה אצלו הביא עימו את הילד. "ודאי", מיהר הלה לענות, "עומד הוא לסיים בעוד כשבועיים את מסכת סוכה, וברוך השם הוא לומד טוב". "האם הענקת לו פרס על לימודיו ?", הוסיף האדמו"ר לשאול. ר' שלמה הודה שלא עשה זאת. " אם כן", אמר האדמו"ר לאב, "אני מציע שתבטיח לילד , כי אם יסיים את מסכת סוכה וייבחן עליה כראוי, תקנה לו דבר-מה בהערכה על הצטיינותו, כפי שיבקש. הדבר חשוב לטובת הילד, וזה יהיה גם לטובתך!", הוסיף הרבי. בסיום השיחה שוב הזהיר האדמו"ר את האב , כי יניח לילד לבחור את המתנה בעצמו, על- פי רצונו. השיחה הסתיימה והאב התפעל מהתעניינותו המפורטת כל-כך של הרבי.

מאוחר יותר, כשהבטיח לבנו מוישל'ה מתנה לכשיסיים את מסכת סוכה, קפץ הילד משמחה ושקד יומם ולילה , עד שהיה בקי במסכת ונבחן עליה בהצטיינות. הגיע תורו של האב לקיים את הבטחתו, אך למגינת ליבו בחר הילד מתנה שלא על- פי טעמו כלל. מוישל'ה ביקש שרשרת ברזל ארוכה, עם מנעול גדול, כדי שיוכל לפתוח ולסגור אותה... אך האב זכר את אזהרת הרבי ונאלץ לקנות לילד את המתנה שביקש.  חלפו יומיים. זה היה בשעת אחר-הצהריים, קרוב לזמן תפילת מנחה. מוישל'ה שיחק בחצר הקדמית של הבית. האב שב הביתה לפני שעה קלה, ופנה לנוח מעט קודם הליכתו לתפילות מנחה וערבית וללימוד שיעוריו הקבועים. לרגע הזה המתינו שני ברנשים שישבו ליד הבית במכונית בעלת חלונות כהים. בימים הקודמים ערכו תצפיות על הבית, וכבר הכירו היטב את סדר יומו של ר' שלמה. בהגיע השעה , שבה הוא נוהג לצאת לתפילת מנחה יצאו מן המכונית וארבו לו סמוך לפתח הבית. הכול התנהל כמתוכנן. בזמן הקבוע יצא מן הבית ונעל את הדלת במפתח. באותה שנייה זינקו עליו הברנשים , סתמו את פיו, הנחיתו עליו מהלומות והממו אותו, וגררו אותו בכוח לעבר מכוניתם. היה זה ניסיון חטיפה למטרות כופר, תופעה שהייתה נפוצה למדיי במקסיקו באותם ימים. המשטרה הייתה חסרת אונים. לעיתים היה האירוע מסתיים בתשלום הכופר, אך היו מקרים שהחטופים לא שבו לבתיהם .!

כאשר החוטפים האוחזים בטרפם הגיעו אל המכונית נדהמו לגלות , כי היא כבולה ב... שרשרת ברזל עבה אל עמוד החשמל שלידה. השניים היו המומים, והרפו לרגע מאחיזתם בטרפם. ר' שלמה ניצל את ההזדמנות והחל להימלט, זועק לעזרה. במקום החל להתאסף קהל רב והמשטרה הוזעקה.  הברנשים הבינו , כי ההמון סוגר עליהם וניסו להימלט ויהי מה. הנהג התניע את המכונית ולחץ על דוושת התאוצה בכל הכוח, עד ששרשרת הברזל נקרעה והתנתקה מהעמוד. הם פתחו בנסיעה מטורפת, בעוד השרשרת מחוברת למכונית.  בקשר המשטרתי נמסר הדיווח על המכונית הנמלטת, הגוררת אחריה שרשרת ברזל. כעבור זמן קצר נלכדו החוטפים והובלו אל מאחורי סורג ובריח.  את השעות הבאות בילה מיודענו במתן עדות במשטרה, וכששב מאוחר לביתו שאל את מוישל'ה , מתי הצליח לקשור את המכונית אל העמוד. בנו הסמיק והודה , כי רצה ללמד לקח את החונה בסמוך לפתח הבית בחניה שלהם, ולכן כבל אותה אל העמוד. האב הנרגש חיבק את מוישל'ה בחום. " מעשה השובבות שלך הציל אותי", אמר לו שוב ושוב.

מיד לאחר מכן החליט לנסוע אל רבו , לספר לו , את אשר אירע ולהודות לו על עצתו. האדמו"ר שמח לשמוע על נס ההצלה והוסיף בבדיחות , כי מאחר שהחוטפים שברו את השרשרת והמנעול, מוטל עליו, על האב, לקנות למוישל'ה מתנה חדשה...

בשיטת ''עשה זאת בעצמך'' (הרב יחזקאל שובקס)

"     ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה" . כך כותב המדרש: "אמר רבי אלעזר משאמר הקב"ה הדבר הזה בסיני, באותה שעה 'מפי עליון לא תצא הרעות והטוב', אלא מאליה. הרעה באה על עושי הרעה והטובה באה על עושי הטובה". המדרש צריך הסבר, כי סוף כל סוף הרי הקב"ה הוא נותן השכר והעונש לאדם לפי מעשיו?

קָאקו הוא כפר בדרום "סן-סלבדור", מדינה מרכז אמריקנית.  קאקו אשר שוכן על חופה המזרחי של האוקיינוס השקט, הינו מטופח ויפה שמושך אליו עשירים רבים מכל הסביבה, אשר מעדיפים את החיים בכפר השקט. מלבד השקט המיוחד, אף ניחן הכפר ברוגע ובשלווה שלא מעלמא הדין. עד כדי כך, שגם עשירים אשר החזיקו בביתם אוצרות יקרים ביותר, לא תמיד זכרו לנעול את דלת ביתם בלילה.  סיפור הגניבה הראשון בכפר הכניס להלם את כל התושבים.  אך לא נותר להם הרבה זמן לעכל את הגניבה הראשונה, עד שבאה השניה והשלישית. חבורת הגנבים אזרו אומץ מגניבה לגניבה, עד שהיא הפכה למכה של ממש . מטה המשטרה הקרוב ביותר, שכן במרחק של עשרים קילומטרים משם, ועד שהניידת היתה מגיעה לאיזור, זה כבר היה לאחר מעשה. ומשום כך נאלצו התושבים לשכור את שירותיה של חברת אבטחה אשר סיירה בקביעות בלילות.  המאבטחים אכן הצליחו ללכוד את הגנבים ואף מסרה אותם לידי המשטרה.  התושבים היו בטוחים שהמשטרה תמצה את הטיפול עם הגנבים, אלא שההמשך לימד אותם, שלא הרחק מהם בערים הגדולות והצפופות עסוקה המשטרה עד מעל הראש במעשי עבריינות קשים בהרבה, כך שהיא באמת לגמרי לא פנויה למעשי גניבות "שוליים".

לאחר תקופה קצרה שוב התגלתה חברת הגנבים בחוצות הכפר, הפעם עם קצת יותר אומץ. התושבים העשירים ניצלו את מעמדם ופנו לחברי הפרלמנט,  אלו בתגובה לחצו על בכירי המשטרה. בסופו של תהליך משפטי ארוך, נגזר מאסר של שבע עד עשר שנים על כל חבורת הגנבים. לרגע נדמה היה, שהשקט חזר שוב לכפר. אלא שכעבור תקופה נוספת שוב התפרצה מכת הגניבות. מתברר שזו אותה חבורת גנבים, הם הצליחו להערים על הסוהרים ,והבריחו כלי משחית שונים וכך ברחו מן הכלא. הנהלת הכלא,  לא היתה בהלם כלל. גם הם היו עסוקים בעבריינים מסוכנים יותר מסתם חבורה בזויה של גנבים. " אם אין אני לי, מי לי?" - אמרו התושבים לעצמם בשפה הספרדית השגורה בפיהם.  הפעם החליטו לשנות כיוון לחלוטין. בלית ברירה, ייקחו את הדין לידיים.  מדובר בתגובה מסוכנת מאוד, הם ידעו שהם עלולים לעמוד למשפט בבוא היום. משום כך, שכרו את שירותיו של אחד מטובי המשפטנים ב"סן-סלבדור". עשרות שעות של התייעצות,  הניבו תוצאה מבורכת מאוד.

קולומה סנס - הוא סתם איש בער, בעל ידיים זריזות וגוף גמיש מאוד. רוב שנות ילדותו בילה על העצים הגבוהים ביערות ואף קרוא וכתוב לא ידע, אך את רחובות הכפר "קאקו" ידע על פה. עשרות שעות של שוטטות בלילות לימדו אותו הרבה. חלק גדול מן הבתים אף הכיר כבר מבפנים. הלילה יכיר בית נוסף.  זה הבית השביעי ברחוב השלישי משמאל. מקודם, כאשר עבר שם הבחין כיצד מישהו משלשל לידיו של בעל הבית מעטפה שמנה של דולרים . השעה היתה שלוש לפנות בוקר, שקט ודממה שררו בכל המרחב, ואף מאבטח לא נראה בסביבה. קולומה יצא ממקום מחבואו מאחורי פח האשפה. הוא סבב את הבית מכל הצדדים, עד שבחר את החצר האחורית כמיקום הנוח ביותר. הוא חתך את רשת הברזל בעזרת אולר קטן שברשותו והשתחל פנימה. כעת עמד מתחת לאחד החלונות. למזלו היה הסורג פתוח מה שחסך ממנו מאמץ נוסף. קפיצה קטנה הספיקה לו בכדי להשתחל מבעד לחלון פנימה לתוך הבית. חושך עבות שרר בחדר, ורק הפנס הקטן שברשותו עזר לו להתקדם לעבר הדלת. הוא לחץ על הידית, ופתאום שמע רחש קל מאחוריו. הוא סובב את ראשו אחורה, וראה כיצד לוח עשוי פלדה בוקע מתוך הקיר וסוגר על החלון. ועדיין לא קלט שהוא במלכודת. הוא לחץ על ידית הדלת, ומיד מתברר שהיא נעולה.  דפיקות שקטות על הדלת הבהירו לו, שמדובר בדלת משוריינת עבה במיוחד, חסינה לקולות ולרעשים. הוא ניגש אחורה לכיוון החלון וניסה להזיז אחורה את לוח הפלדה, אלא שהיא לא נענתה לו.  בעשרים וארבעת השעות הבאות, היה לקולומה מספיק זמן להבין, שהוא הולך לסיים את חייו באופן אכזרי ביותר בתוך הכספת הסגורה הזאת. אף אחד מבחוץ אפילו לא אמור לדעת שהוא בפנים.

בתביעה שהוגשה לבית המשפט על ידי בני משפחתו של קולומה, הואשם בעל הבית בעבירה חמורה של הריגה. מי שייצג אותו במשפט, היה אותו משפטן בכיר אשר עזר להם להמציא את הרעיון המתוחכם. הוא הוכיח לחבר השופטים שבעל הבית לא נקף אצבע במעשה ההרג, אלא הגנב עשה את הכל לעצמו. "זו מערכת אוטומטית לחלוטין" - הסביר להם תוך שהוא מסתייע בטכנאי שבדק את הדברים מקרוב. "ברגע שלוחצים על ידית הדלת מבפנים, נסגר החלון באופן אוטומטי,  ואין שום אפשרות לשמוע בתוך הבית את מה שמתחולל שם בפנים. במקרה ממש, הם גילו את גופתו לאחר שכבר לא היה מה לעשות" . לאחר שהשופטים עיינו היטב בספר החוקים הספרדי, החליט לזכות את בעל הבית מכל אשמה.

כוונת המדרש היא: שהקב"ה הקים מערכת מופלאה בעולמו,  שהעונשים והשכר, הכל נגזרים מתוך מעשי האדם עצמו, וכפי שהאדם בוחר לעשות, כך הוא גוזר על עצמו את התוצאות

http://h-y1.coi.co.il/