נקודה שבועית, פרשת השבוע "ניצבים" ה'תשע"ו

לקראת סוף נאומו של משה, הוא מתייחס לקללה נוספת שתנחת על העם, קללת שממת הארץ: "ואמר הדור האחרון בניכם אשר יקומו מאחריכם והנוכרי אשר יבוא מארץ רחוקה וראו את מכות הארץ ההיא ואת תחלואיה אשר חלה ה' בה, גפרית ומלח שריפה כל ארצה לא תזרע ולא תצמח ולא יעלה בה כל עשב כמהפכת סדום ועמרה... ויתשם ה' מעל אדמתם באף ובחמה ובקצף גדול וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה" - משה מתאר לעם שב"דור האחרון" יבואו נכרים מארץ רחוקה וישתאו למראה השיממון שיש בארץ ובחורבן ויתלו זאת בקללות שכתובות בתורה.

דווקא קללה זו של שממת הארץ טומנת בתוכה גם ברכה. וכך כתוב במדרש: "זו מידה טובה שלא יהיו ישראל אומרים הואיל וגלינו מארצנו עכשיו האויבים באים ומוצאים עליה נחת רוח. לכך נאמר ושממו עליה אויבכם ...שלא ימצאו עליה נחת רוח".

דור המיישבים שבא לארץ מצא אותה כמעט שוממה מתושבים ולמעשה קללתה של הארץ היא ברכתה שאילולא כך היה קושי בקיום חלום שיבת ציון.

גם קללת פיזור העמים היא גזרה קשה אך יש בה גם ברכה, כפי שאומר המדרש: "צדקה עשה הקב"ה שפיזרם בין האומות" - לולי הפיזור היה כבר עם ישראל נכחד מהעולם שהרי אם כולם היו מרוכזים ביחד מספיק שליט עריץ אחד שמקיים את רצון דורות רבים של אנטישמים ומשמיד את כל עם ישראל.

דווקא הניידות של עם ישראל בין העמים היא שהצילה אותו. הפיזור הגדול הוא גם נס ההצלה הגדול ממש עד דורנו אנו.

ואותו דבר היא בקללת האנטישמיות שמזכיר משה "והיית למשל לשמה ולשנינה" שממנה צמחו כל הלעג, הבוז וההגבלות השונות שהוטלו על היהודים. דווקא הגזרות האלה הביאו את היהודים בכל מקום ומקום לשמור על עצמם כיחידה אחת לאומית שחיה ונושמת.
כך הן שלוש הקללות האלה שמרו את עם ישראל במשך כל הדורות לשוב לארצו החרבה ולהפריחה. (ע"פ הרב משה גרילק)

שבת שלום ומבורך!

תודות: לצחי מיכאלי

http://h-y1.coi.co.il/

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

קללה,שממה,נוכרי,סדום ועמורה,גופרית,מלח,מידה טובה,נחת רוח,שליט עריץ,לעג,בוז,