אל תאמר לכשאפנה אשנה" - אמרו חז"ל, כי האדם חושב בנפשו לכשירחיב לו ד' את גבולו ויוטב מצבו, אז יעסוק בתורה ובמצות. אבל לא כן עכשיו כשהוא בצרה ומצוקה. ולזה אמר הכתוב "כי המקום אשר אתה עומד עליו" היינו באותו מצב ובאותה שעה - קודש הוא. שאפשר שרצון ד' הוא דווקא העבודה מאותה שעה הדחוקה וכבר ארז"ל במ"ר שה"ש פ"ה הלומד תורה בצער נוטל אלף בשכרו, שלא בצער נופל סאתים. ולפום צערא אגרא אמרו ז"ל. )חפץ חיים עה"ת(

אם א-לוקים מביא אותך לזה, הוא גם יעביר אותך את זה.

הגמרא (גטין ז ע"א): אם רואה אדם שמזונותיו מצומצמים יעשה בהם צדקה, ושוב אין מראים לו סימני עניות. וכתב הרמב"ם (הלכות מתנות עניים פ"ו ה"ב): לעולם אין אדם מעני מן הצדקה, ואין דבר רע ולא הזק נגלל בשביל הצדקה.

''הנקיות מידה מן המידות הטובות, המביאה לידי רוח הקודש... וגם יש בזה שבח לאומה, כי יבואו אליהם מלאכי גוי, ויראו מחניהם קדוש ונקי מכל טינוף". (ספר החינוך)

הסוסים - מידה כנגד מידה

להלן סיפור מופלא , המעובד מתוך 'דרך סלולה - לגרמ"י גולדברג' המראה בעליל כי מדה כנגד מדה לא בטלה מן העולם ואף אם נראה לאדם כי עושה מעשים אשר לא יעשו, ואינו נתפס, ידע, כי לבסוף יש מי שמשגיח מלמעלה, ועתיד הוא לשלם על כל מעשיו אף הכמוסים ביותר, אשר אין איש יודע על קיומם.

מעשה בבעל בית מלון יהודי, איש רע מעללים ל"ע, שהיה כה צר עין , עד שגם במאכלים של הסוסים עינו הייתה צרה . כשהיו האורחים הבאים למלון מניחים להם אוכל לפני בעלי החיים, היה גונב את המאכלים הללו והיה גורם צער רב לבעלי החיים. כך נהג שנים ולא נתפס במעשיו הנפשעים.  אולם לא לעולם חוסן. באחד הימים נפל האיש למשכב במחלה קשה. ועל אף שדרש ברופאים רבים מומחים ככל שיהיו, הללו הרימו את ידיהם בייאוש ולא הצליחו לאבחן את המחלה המוזרה, שפקדה את מיודענו, ולפיכך גם לא ידעו לתת תרופה למחלתו. אך המבקרים את בעל המלון שמו לב בתופעה משונה מאד: מבשרו של החולה עלה ריח מבאיש של נבלת בהמה , והמבקרים נאלצו לסתום את אפם , שלא יקיאו מחמת הסירחון הנורא.  מצב זה נמשך תקופה ארוכה , עד שהסיפור המוזר הגיע גם לאוזנו של המרא דאתרא והלה הגיע לבקר את החולה. בהגיעו,  ביקש להוציא את כל הנוכחים, וכאשר היו לבדם , שאל הרב את בעל המלון : האם יש לו הסבר לתופעת הריח הנורא , שעולה ממנו.  היהודי החולה פרץ בבכי נסער , הודה וסיפר על כל מעלליו שגנב מאכלים של הסוסים, "בטוחני", הוסיף החולה, "כי את הייסורים הללו , שאני סובל עתה , מביא עליי הקב''ה מדה כנגד מדה על שגנבתי את מאכלם של הסוסים. וגרמתי צער גדול לבעלי החיים הללו , כי לא היה להם מה לאכול ..

'' המופלא בכל המעשה הזה, שכאשר הגיע יומו של האיש ההוא להיפטר מהעולם, החל הלה לצעוק בזעקות שבר, לתדהמת אנשי ביתו: "הרחיקו מעליי את כל הסוסים המצערים אותי"... בני הבית כמובן השיבו לו בתמיהה ": על איזה סוסים אתה מדבר? הרי אין כאן סוסים! ."  אך הוא בשלו, ממשיך לצעוק בקול ניחר: "וכי אינכם רואים , שהבית כולו מלא סוסים, והם נושכים אותי ובועטים בי ?! חוסו נא עליי והוציאו ממני את הסוסים הללו"... הכול ראו בזה במוחש את יד השי"ת המעניש את הפושעים מדה כנגד מדה... ויהי הדבר לחרדת א=לוקים.

http://h-y1.coi.co.il/