ביקורת: דוניה רוסיטה הרווקה – מחזה מרגש של לורקה על אהבה נכזבת – בית צבי

מאת חיים נוי

"דוניה רוסיטה הרווקה" הוא מחזה מרגש של פדריקו גארסיה לורקה מגדולי המשוררים והמחזאים הספרדים בתקופתנו, העוסק באהבה נכזבת והעולה בבית צבי ברמת גן.

המחזה עלה לראשונה בברצלונה בשנת 1935 וקצר הצלחה רבה ואולם המחזאי לורקה נרצח שנה לאחר מכן בהיותו בן 36, בידי אנשי ימין פשיסטי בתחילת מלחמת האזרחים בספרד בשל היותו הומוסקסואל וקומוניסט.לפני 11 שנה הופק סרט דוקומנטרי שהעלה חשד שגם למשפחתו היה יד ברצח.

לורקה קרא להצגה גם "שפת הפרחים" ודימה את הגיבורה למחזור חיי הורדים שגידל דודה בגינה, שתחילה הן אדומות ולאחר מכן מחווירות ולבסוף מלבינות וקמלות.

העלילה עוסקת בדוניה המתגוררת בבית דודתה והדוד ומאורסת לבן דודה הנוסע לחו"ל ומבטיח לה לחזור בהקדם ולהינשא לה. הוא מציף אותה במכתבי אהבה ואפילו רוקם הצעה לשאתה בידי שליח, הצעה שנדחית בידי המשפחה ולבסוף מסתבר שהוא התחתן כבר לפני שנים לאישה אחרת ודוניה נשארה רווקה זקנה. בני המשפחה ניסו כל השנים לשכנע את הצעירה להינשא לגבר אחר ולא לתלות תקוות שווא בארוסה שאינו חוזר, אך היא נותרה נאמנה לו עד הסוף . התברר לאחר מכן, כי ידעה כל העת על נישואיו אך הדחיקה זאת מליבה.

דוניה היא סמל לנשים רבות , בנות תקופתו, הממתינות לבחיר ליבן שאינו מגיע וסופן שנותרות בודדות, דחויות ונלעגות.

ההפקה בבית צבי היא גרסה מוזיקלית למחזה המרגש ועיבוד מקוצר ליצירה של לורקה שבמקור היא בת 3 מערכות.

הבמאית מאיה שעיה הפיחה רוח חדשה במחזה והעלתה הצגה רבת קסם ויופי, שזורה במחולות פלמנקו ושירה תקופתית, רבת עצמה וחן.

דניאל היב המצוינת מגלמת ברגישות ובכישרון רב את דמותה הדואבת של דוניה רוסיטה . דניאל היא גם זמרת מחוננת ובעלת יכולת תנועה והיא בולטת במחזה במישור הדרמטי ששיאו הוא במונולוג המרגש והכובש שלה לקראת סיום ההצגה ומצליחה להעלות לחלוחית בעיני הצופים ואפילו בעיניה שלה. נראה שדניאל היא אחת השחקניות רבות העוצמה בתיאטרון.

ענבר קופרמן הנהדרת מגלמת ביכולת מופלאה את הדודה, חסרת השם, ומשחקה הוא רב רושם, מוקפד ובעל יכולות משחק ראויים לתשואות מיוחדות. ענבר מוכיחה שבנוסף ליכולות הקומיים שהפגינה במרוצת העונה היא בעלת כישורי משחק דרמטי מהמעלה הראשונה. יש לה פוטנציאל מופלא.

שירה מור מפגינה משחק שופע רגש ועוצמה כסוכנת הבית, שידה ועצותיה מוענקים בשפע. שירה היא שחקנית מעולה ולא פעם גונבת את ההצגה.

עידן שמעוני מגלם את הדוד ברגש ובמשחק שובה לב. הקטע בו הוא מסיים את חייו הוא פנינה תיאטרלית שרקחה הבמאית .

גיא גבל מגלם את הארוס שאינו חוזר והוא משחק ומפליא במחול ובולט בקטעי ההזיות של דוניה. משחקו מעולה.

יש לציין את הוד חבאני, שני אטיאס, אלינה לנצמן, נועה כדריה, יעל מואב, אנג'לה מינביץ ג'וני רוזנבלום, נוי עזריה ורן מנחם בשלל תפקידיהם. נוי עזריה מפגינה משחק מצוין בדמות אם הרווקות השתויה.

התרגום הוותיק של שמעון בוזגלו מעולה ועכשווי. דפנה פרץ עצבה תפאורה מינימליסטית של בובת כלולות לבנה וענקית על מרבד צחור. אורי מורג עצב תאורה ראויה. דנה ברלינר עצבה תלבושות מרהיבות, במיוחד של השחקניות. אייל לאנזיני חיבר מוזיקה מקורית נהדרת. גילי גבל עצבה את התנועה הייחודית וכלילת היופי. דקל ולך היה עוזר הבמאית ומנהל ההצגה.

הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.