הנה בשעה טובה הגענו אל החומש החמישי, חומש "דברים" והפרשה הפותחת אותו, פרשת "דברים".

חומש "דברים" נקרא בפי חז"ל גם משנה תורה מפני שיש בחומש מעין חזרה אחת ארוכה על מה שעברו בני ישראל מאז שהיו במצרים ועד לנקודת הזמן בה הם נמצאים היום, למעשה רגע לפני כניסה לארץ ישראל.

חומש דברים הוא בפועל נאום אחד ארוך שמוסר משה לכל העם.

פרשנים רבים עוסקים בזהות ובמשמעות של חומש זה.

האברבנאל בפירושו לחומש מסביר שספר משנה תורה אינו ספר תוכחות לעם ולא ספר הוראה שהרי כבר קיבלו צווים והוראות בספרים הקודמים, אלא זהו ספר שבא לבאר עניינים ולימודים שנפל בהם ספק בראשם של ישראל וכעת זקוקים להסבר נוסף.

זה ספר שבא לחזק אצלם את האמונה והביטחון בה', השגחת ה' בבריאה שנתערערה אצלם בעקבות עונשים חמורים שנענשו במדבר שיכלו להחדיר בהם ייאוש.

כך למשל אפשר להסביר את הפסוק בפרשתנו: "ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלוקיך כאשר יישא איש את בנו בכל הדרך אשר הלכתם עד בואכם עד המקום הזה".

ה' לרגע לא זנח את עם ישראל אף לא במדבר, וממשיל זאת משה לעם ישראל כמו אבא שנושא את בנו על כתפיו כדי להקל על הליכת בנו בדרך הקשה.

כך ה' לאורך כל הדרך, דאג ונשא את העם על כתפיו כדי להביאו לארץ ישראל, גם אם לעיתים זה לא נראה ממש לעיני העם אך כעת מרגיש משה את הצורך לחזק בהם את האמונה בו.

גם אנחנו לעיתים, שעוברים משברים או תקופות קשות לא תמיד מרגישים או מצליחים להרגיש שה' איתנו בכל רגע, אולם דווקא כשיש רוגע ושלווה עלינו להיזכר שבסופו של דבר ה' היה איתנו ואילולא הוא לא היינו עוברים את התקופות הקשות. הוא נותן לנו את הכוח. הוא מלווה אותנו, והוא זה שנושא אותנו על כתפיו כאב הנושא את בנו.

שבת שלום ומבורך!

http://h-y1.coi.co.il/

תודות : לצחי מיכאלי

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם