התואר הנשגב 'מַלְאֲכֵי אֱלֹוקִים' לא נאמר רק על אלו 'שעולים'בסולם, אלא גם על אלו 'היורדים' בו. כן כן, גם אותם נושרים ונופלים שנשמתם שבויהבידי היצר גם אלו מכונים 'מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים', שהרי הם בבחינת 'שֶׁבַע יִפּוֹלצַדִּיק וָקָם' (משלי כ"ד ט"ז), ואסור לבוז ולזלזל בהם.

"וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה'" (יחזקאל מא, כב), בשעה שאדם יושב ואוכל, עליו לדעת כי השולחן קולט כלדיבורו אשר מדבר, ואשרי האדם ששולחנו קולט דברי תורה הנאמרים עליו בשעת הסעודה,כי לעתיד, יביאו את השולחן לפני ה', ויביע כל מה שקלט כמו שכתוב וידבר אלי זההשולחן. אשרי מי שהשולחן שלו יביע דברי תורה לפני ה' וחס וחלילה שלא יהיה להיפךואשרי הזוכה.

וכך היה הרב מבריסק, מרן הגרי"ז זצ"ל, אומר:"התשלום הזול ביותר, הוא בכסף!"...

יעקב השתבח בכך שהיה "איש תם" ולא"תם". כלומר הוא היה בעלים על התמימות, כשצריך הוא התהלך בתמימות אךכשנתקל עם לבן הארמי=הרמאי ידע יעקב לעמוד על שלא ולא לתת לחמיו לעשות לו תכסיסינוכלות ...

גורלות בסופה  (על-פי 'עבודת ישראל')

החורף הִכה במלוא העוצמה במרחבי גליציה. הטמפרטורות צנחו אל מתחתלאפס, וסערת רוחות השתוללה בחוצות. לא רבים העזו לצאת אל הדרכים המושלגות, מעשהשמשמעותו התגרות בגנרל חורף, אלא העדיפו להסתופף ליד האח הבוערת.

לא-כן רבי חיים-מאיר-יחיאל שפירא, לימים ה 'שרף' ממוגלניצה. הואהיה אש יוקדת של חסידות ויראת שמים, ובעיקר מקושר בכל נימי נפשו לרבי ישראלמרוז'ין. פניו היו מועדות אל רבו. כסף לנסיעה בעגלה לא היה לו, ולכן יצא לדרכוברגל לעבר סדיגורה.

בדרכו עצר בעיירה אחת, וכשעמד לצאת ממנה עברה שם כרכרתו של עשירמפורסם. היא הובלה על-ידי כמה סוסים בריאים וחסונים, שידעו להתמודד היטב עםהאקלים הקשה.

בהשגחה פרטית, גם פניו של היהודי העשיר היו מועדות לעיר סדיגורה.הוא הבחין בהלך המשרך את דרכו ברגליו, מדלג בין השלוליות ונלחם ברוח המכה בפניו.הוא בלם את הסוסים, והציע ליהודי להצטרף אליו. הוא הורה לעגלון לפנות מקום עלדרגשו ולארח שם את האיש.

בחלוף הזמן הציץ העשיר מירכתי העגלה הנוחה, והבחין באורח רועדמקור, מצטנף על הספסל החשוף לרוח. לבו נכמר עליו והוא הזמינו פנימה, אל תוךהכרכרה. הוא שאל לשמו, ואז ביקשו לומר דבר תורה מסבו, המגיד מקוז'ניץ.

האברך הרהר רגע ואז אמר: "סבי היה נוהג לומר: 'שלח לחמך עלפני המים - אפילו לנכרי'". חתם ולא הוסיף. הכרכרה נסעה עוד כברת דרך ארוכה,עד שהגיעה לסדיגורה. העשיר נפרד לשלום מן האברך והמשיך במסעו.

כעבור זמן לא רב הבחין העשיר בצד הדרך בעגלה שוקעת בבוץ. סמוך להעמד אדם לבוש מדי צבא, שניסה לשווא להצליף בסוסים ולדרבן אותם להיחלץ מהבוץ. אלאשמאמציו עלו בתוהו. העגלה הייתה תקועה ולא זזה ממקומה. האיש היה אובד עצות.

באותו רגע הבזיקו במוחו של העשיר דברי האברך בשם המגיד מקוז'ניץ:"שלח לחמך על פני המים, אפילו לנכרי". בהחלטה מהירה בלם את הסוסים,ירד מן המרכבה והציע את עזרתו. הוא הורה לעגלונו לרתום את סוסיו החזקים לעגלתהשר, ובמאמץ משותף הצליחו למשות את העגלה מן הבוץ.

הקצין לא ידע את נפשו מרוב שמחה. הוא הרעיף על היהודי שבחים רבים,וביקש לתגמל את מיטיבו על מעשה החסד שעשה עמו. אך היהודי סירב לקבל דבר. הקציןהוציא מכיסו כרטיס ביקור ומסרו לידי העשיר באומרו: "אם באחד הימים תזדקקלעזרה, אל תהסס לפנות אליי". העשיר טמן את הכרטיס בכיסו, והשניים המשיכואיש-איש בדרכו.

השנים חלפו. תהפוכות פקדו את חייו של היהודי העשיר. עסקאות שביצעכשלו, והמיטו עליו מפולת כלכלית. בתוך זמן לא רב ירד מנכסיו ונעשה עני מרוד. יוםאחד, בעודו מהרהר בעגמומיות במצבו הביש, נזכר בכרטיס הביקור המונח בכיסו. הואהחליט שהגיעה העת לפרוע את השטר. פנה אל לשכת הקצין, שבינתיים עלה במעמדו ונשאתפקיד ממשלתי בכיר, וביקש להיפגש עמו.

לשמחתו, האיש לא שכח את מטיבו. הוא הזמינו למשרדו, ושם גולל לפניוהיהודי את המשבר שפקד אותו.   "אל דאגה", הרגיעוהקצין. "ביכולתי להשיג לך חוזה עבודה ממשלתי, וכך תוכל לשוב ולהתפרנסבכבוד". ואכן, לא חלף זמן רב וההצלחה חזרה להאיר לו פנים. היהודי נעשה קבלןממשלתי וקטף עמלות נאות. במהרה התעשר כבעבר, והחל לפתח מחדש עסקים בכל האזור.

יום אחד נקלע לוורשה, לרגל מסחרו. הוא נפגש עם סוחר יהודי, ובשיחתרעים שגלגלו השניים הפטיר הלה כי בדעתו לנסוע לשבת לשהות במחיצתו של הצדיקממוגלניצה. "אצל ה 'שרף'?", קרא העשיר בהתלהבות, "אני רוצהלהצטרף אליך לנסיעה!".

לקראת שבת הגיעו השניים לבית המדרש. העשיר היה מלא כמיהה לפגוש אתהצדיק, שהוביל לפני שנים בעגלתו, נסיעה שבה זכה להכוונה שמימית שהצילה את עתידו.ואכן, מיד כשהבחין ב 'שרף', זיהה בו את האברך הולך הרגל באותו יום מושלג. גם ה 'שרף'הכיר את העשיר שהסיע אותו בעגלתו. הוא הביט בו בעיניו הטובות, ואמר לו:

"ודאי אתה זוכר כי הורית לעגלונך להושיבני לצידו, נתון לרוחפרצים ולקור המקפיא", סח לעשיר. האיש הנהן, והשפיל את מבטו. בתוך לבו הודהכי זה היה מעשה בלתי-מתחשב. "דע", הוסיף ה 'שרף', "כי באותםרגעים נגזר עליך בשמים כי תאבד את כל הונך ותיגזר לחיי עוני.

"אלא שלפתע הוטתה הכף בבת אחת לזכותך. זה היה כאשר חמלת עליי,הכנסת אותי לתוך עגלתך והגנת עליי מפני הקור. ברגע אחד הומתק דינך, וגזירת העונינהפכה לזמנית בלבד. כעת מבין אתה מדוע השמעתי לפניך את תורת סבי 'שלח לחמך עלפני המים - אפילו לנכרי'?", סיים ה 'שרף' את דבריו.