אומר הרמב"ן: לעולם לא יצליחו בני עשיו למחות את שמנו. אםיעקב אומר "והיה המחנה הנותר לפליטה" זה אומר שזה לדורות אם יקום מלךוינסה לחסל את העם היהודי במקום אחד, יקום מלך אחר שיציל אותם במקום אחר... זאתאומרת - לא תהיה כליה מוחלטת על עם ישראל.

אמר  בעל חידושיהרי"ם זי"ע, מדוע החילוניים כל כך מצליחים במעשיהם הרעים, והלא השקראינו ראוי לקיום. והמשיך , החילוניים עושים אמנם את מעשיהם למען השקר, אולם הםעושים זאת באמת ובתמים, ואילו החרדים עושים אמנם למען האמת, אולם אינם עושים זאתבכל האמת והתמימות.

האם ראיתם אדם שעובד ברפת עשרים שנה ומתחיללעשות "מווו.."? לא. ואיך יתכן שה"חברה" אינה משפיעה עליו?התשובה היא שמבהמות - אין סיכוי שישפע! וכך יעקב, גר עם לבן ולא למד ממעשיוהרעים. מדוע? כי "ויהי לי שור וחמור" - התייחסתי ללבן כאילו הוא שוראו חמור!...

חז''ל שייכו את התפילה של יעקב על היהודיםבדורם של מרדכי ואסתר עפ"י ראשי התיבות: "הצילני נא מיד'' . המן, מפניששם כל הצרה באה כיוון שאכלו מסעודתו של אותו רשע = התחברו לרשע ניסו להתקרבלגוי, השגיאה הזו הובילה לשמד על כל האנשים, נשים וטף ...

ה 'שאגת אריה'

בעל ה 'שאגת אריה' ערך גלות בערובימיו. בימי הגלות נוהג היה לעבור מעיירה לעיירה בכל כמה חודשים, הוא היה שוכרחדר מגורים באחד הבתים, ומשקיע את כל עתותיו ללימוד תורה, בנוסף לזה הוא גםהחמיר מאוד שלא לאכול 'חדש '  בחו"ל, ולשם כךנשא עמו לכל מקום גריסים וסיר מיוחד, והיה מבקש מאחת מבעלות הבית המקומיותשיבשלו עבורו את הגריסים בסיר שלו דווקא, כי הוא חשש אף לבליעות של איסור 'חדש '.   באחד ממסעותיו הוא הגיע אל עיירתו של הגאון רבי ישעי' פיקזצ"ל, וכאשר סר אל ביתו, הרב לא היה באותה עת בבית, וה שאגת אריה ביקשמהרבנית שתבשל עבורו מעט גריסים בסיר המיוחד. כאשר נכנס הג"ר ישעי' אלביתו, סיפר לו שיש כאן יהודי שביקש מהרבנית לבשל עבורו גריסים והוא מחכה לו, עודלפני שראה אותו רבי ישעיה, מיד אמר שאותו יהודי הוא בעל ה 'שאגת אריה', כי הואידע שהוא מחמיר ואינו אוכל אלא את הגריסים שלו ללא חשש 'חדש'. מה מאוד שמח רביישעי' לפגישתו עם ה שאגת אריה, ולהשתעשע עמו בדברי תורה, וכך היו נוהגים מדי יוםביום להיפגש ולשאת ולתת בדברי תורה .

במהלך שהייתו של ה שאגת אריה בעיירה,חיפש רבי ישעי' פיק משרת רבנות באחת העיירות עבור ה שאגת אריה, כדי שתתרחב דעתוויחלץ ממצוקת הפרנסה ,   ויוכל להמשיךללמוד ביישוב הדעת, הוא היה שולח מכתבים לראשי הקהילות ומחפש משרה ראויה לשמו שלה שאגת אריה .   יום אחד אמר ה שאגתאריה לרבי ישעי': "היום תגיע הצעה למשרה רבנית " , " מנין לך?", שאל רבי ישעי', ענה לו ה שאגת אריה: "כיהיום יצאה אנחה מפי ", " אם כן" -תמה רבי ישעי' - "   מדוע לא נאנח הרב עדהיום?". הסביר לו ה שאגת אריה: "בדרך כלל אני חושב כל העת בדברי תורה,ואין ליבי פנוי למחשבות על המשרה הרבנית שטרם הוצעה לי, אך היום כאשר פגשה אותיבעלת הבית המשכירה לי את החדר, ולא היה לי די ממון כדי לשלם עבור השכירות, היאכעסה וצעקה עלי נוראות, ואז דעתי הוסחה מלימוד תורה, ונאנחתי  ".

ואכן באותו יוםהגיע מברק עם הצעה למשרה רבנית בעיירת 'מעץ', אך לא לשאגת אריה אלא לרבי ישעי'פיק עצמו, תיכף כאשר הגיעה אליו ההצעה הוא התיישב לכתוב להם כתב והציע להם את ה שאגתאריה לכהונת משרת ה 'רב ',  ותוך כדיהדברים הוא כתב להם שהרב המוצע הוא 'דכוותי'  ) כמוני ( . כאשר הקריא רבי ישעי'פיק את המכתב לשאגת אריה בטרם שליחתו, והוא שמע שרבי ישעי' כתב עליו 'דכוותי',הוא הגיב בתמיהה '"דכוותי??", בשמוע רבי ישעי' את תגובת ה שאגת אריה,התיישב תיכף וכתב מכתב חדש ותיקן שהרב המוצע 'לא הגעתי לקרסוליו '.

לאחר כמה ימים הגיעוראשי קהילת 'מעץ' לבדוק מיהו בעל ה שאגת אריה המוצע להם למשרה הרמה, וכאשר הםראו ששערו כבר מלבין, הם הביטו זה על זה, כאילו אומרים: 'לא לזאת הייתה כוונתנו,הרי לא היינו רוצים להחליף רב כל כמה שנים', ה שאגת אריה הבין ממבטם את אשר עלליבם ואמר: 'אל דאגה, אני מבטיח לכם שאשמש אצלכם כרב שלושים שנה', ראשי הקהילהנרגעו מהבטחת ה שאגת אריה וקיבלו אותו עליהם כרב העיירה .

מנהג היה שכשאר מגיע הרב החדש אל העיר,מתאספים נכבדי הקהילה בביתו ,   ובדרך כלל הרבניתהייתה מגישה לפני האורחים כיבוד, אך  ה שאגתאריה היה עני מרוד ולא היה לו כיבוד מספיק מכובד לכבד את האורחים, רק מעט קפה ,   וקוביות סוכר - שהיו אז המצאה חדשה - השיגו עבור האירועהמכובד, אך כיון שה שאגת אריה ורעייתו לא היו רגילים בקוביות סוכר, לא ידעההרבנית שצריך להגיש את קוביות הסוכר יחד עם הקפה, והגישה אותם לאחר שסיימו לשתותאת הקפה. האורחים צחקקו בינם לבין עצמם כאשר ראו את קוביות הסוכר מוגשות לבדן, השאגת אריה שראה את צחקוקם, כלל לא העלה בדעתו שהגיחוך הוא על כך שלא הגישו אתקוביות הסוכר יחד עם הקפה, הוא חשב שהם מחייכים על כך שקוביות הסוכר מוגשיםכמנה, ואמר: "אצלנו בוולאז'ין רגילים להגיש קוביות סוכר כמנה " .  מספרים שכאשר שמע הגאון מוילנא שה שאגת אריה נתמנה לכהן כרבהשל  ' מעץ', שהייתה ידועהכקהילה עשירה, הסתובב בחדרו אנה ואנה והמליץ ע"כ את הפסוק: "סלסלהותרוממך בין נגידים תושיבנה ".