הסבא מסלבודקא זצ"ל מבהיר שגם איננויכולים לשער עד כמה גדול הוא השכר שנקבל על כל מעשה קטן של חסד. הוא מתייחס בזאתלמעשהו של יעקב כאשר הוא הסיר את האבן הגדולה מעל פי הבאר ואפשר בכך לרועיםלהשקות את צאנם. לא נראה לכאורה, שלמעשה קטן זה ישנה דרגה גבוהה מאוד אם לוקחיםבחשבון את כל רבבות המצוות אותן קיים יעקב אבינו במשך חייו. אולם, האמת היא כיעם ישראל כולו נשען על זכות זו. כל שנה ושנה אנו מתפללים תפילה מיוחדת על הגשמים- "תפילת גשם". בתפילה זו אנו מזכירים חלק ממעשיהם הגדולים של האבות,כגון התמודדותו ועמידתו של יעקב אבינו במאבק עם המלאך. יחד עם זאת, אנו מזכיריםאת מעשה הסרת האבן מעל הבאר: "ייחד לב וגל אבן מפי באר מים... בעבורו אלתמנע מים"

"ויראו אותומרחוק" - כל הצרות של החברה בכלל ושל כולנו בפרט היא שמסתכלים אחד על השניבריחוק. במצב כזה לא ניתן להגיע לפתרון אלא רק להתנכלות ושנאת חינם - מיותרת...

יש שני סוגי סכינים המבתרים את גופו של אדם- סכין של מנתח וסכין של רוצח. סכין המנתח פועל במגמה של רחמים והצלה, לעומת זאתסכינו של רוצח מביע אכזריות ומוות. כיצד אפשר להבחין בין הסכינים השונים? אםהסכין חלוד וישן הרי הוא של רוצח, ואם הוא נקי וסטרילי הוא סכינו של מנתח.ולענייננו: אמנם יוסף בוודאי לא נזקק כלל לעצם הריח, מה שהיה חסר לו באותה שעההייתה הארת פניו של הקב"ה להראות לו שהוא יתברך עמו בצרה. והארה זו נגלתהלו על ידי ריח הבשמים!.  ( הגר"מפוגרמנסקי זצ"ל)

כל איש ישראל אמר הרבי ר' מנדלי מרמינוב:נקרא בשם "יעקב" ועל כל אחד ואחד נאמר "אלה תולדות יעקב",ומי הם? "יוסף", שלא יעמוד במקום אחד, כי אם יוסיף התמדה בתורה ומצוותומעשים טובים וילך מחיל אל חיל בעבודת ה'.

הילדים שגדלו בארמון (מתוך דורש ציון (

לרבנו בחיי היה ויכוח עם מלך ספרד .   מלך ספרד טען: אתם היהודים מדברים תמיד על הגזע היהודיומשתבחים בכך שאתם שונים מכל העמים, אבל באמת אין הבדל מהותי בין יהודי לגוי.שניהם בני אדם. כל השוני מקורו רק בתורה שאתם מלמדים. באופי של האדם, בתורשהובנטיות - כמוני כמוך .   אולם רבנו בחייהשיב לו שהוא טועה. היהודי שונה לגמרי באופיו ובאישיותו מן הגוי, ואין ביניהםשום דמיון .   מלך ספרד עמד עלדעתו והבטיח שביום מן הימים הוא יוכיח לרבנו בחיי את צדקת דבריו .   מה עשה? - הלך ללא ידיעת רבנו בחיי למקום שבו היו נשיםיולדות, ולקח בכוח תינוק יהודי מיד לאחר לידתו. היולדת האומללה ניסתה להתנגד,אולם איש לא שמע לה. המלך שילם לה פיצויים והודיע לה שאין לה שום ברירה אחרת.לאחר מכן הלך לקצה אחר של ממלכתו ולקח משם תינוק גוי בן יומו. לשתי האימהות הואהודיע שהבנים יגדלו בבית המלך עד הגיעם לגיל עשרים, ובגיל עשרים יורשו לשוב להוריהם.במשך כל התקופה אין להורים שום רשות לראות את הילדים, לטפל בהם או להתקרב אליהם .

הילדים גדלו בבית המלך כתאומים. שניהםאכלו יחד, למדו יחד, למדו לדבר ביחד, ולא היה ניכר ביניהם שום הבדל. איש לא ידעמי מהם הוא יהודי ומיהו הגוי מלבד המלך עצמו, שהכין ברצינות את ההוכחה שהבטיחלרבנו בחיי .   בהגיע הבחוריםלגיל שמונה עשרה קרא המלך לרבנו בחיי ואמר לו: "האם אתה זוכר את הוויכוחשהיה בינינו לפני שמונה עשרה שנה בעניין יהודי וגוי ?  כעת הגיע יום פקודה. מחר אערוך אסיפה של כל שרי ויועצי, וכלהמדענים וחכמי המדינה, אביא לך לשם שני בחורים ועליך יהיה להכריע מי מהם יהודיומי מהם גוי. יכול אתה לבחון אותם בכל צורה שתמצא לנכון ולעשות להם כל תרגילשתרצה. "

למחרת סיפר המלך את שני הבחוריםבתספורת זהה, הלביש אותם באותה תלבושת, כך שהיו נראים כתאומים, והביא אותםלאסיפה. ישבו השנים כחתנים בלי לדעת דבר, וסביבם עמדו כל השרים שגם הם לא ידעועל מה ולמה הוזמנו לכאן .   פתח המלך וסיפראת כל השתלשלות הדברים ואת הוויכוח שהיה בינו לבין החכם היהודי, והזמין אותובחגיגיות לגלות מי הוא הבחור היהודי ומיהו הגוי .   עמד רבנו בחיי במקומו, קיבל עצמו את האתגר שהוטל עליו,ושאל :"  אדוניהמלך, האם יש בבית המלך ענבים  ?"" ודאי" -השיב לו המלך - "דבר לא חסר בבית המלך !"   עד מהרה הובא בציווי המלך מגש מלא ענבים למאכל. אחדהבחורים הגיש ידו ולקח את אשכול הענבים, והשני הושיט יד ולקח מן הענבים המופרדים.מיד אמר רבנו בחיי: "היהודי הוא מי שלקח את האשכול  ,  והשני הוא הגוי ".  השתומם המלךושאל: "איך ידעת ?"   נענה ואמר לו:"אדוני המלך, היהודי בוחר תמיד במה שיש לו חיבור .   יהודי נמשך תמיד אל המקור שבו. כולנו מעולם הנשמות באנומאותו מקור, וכולנו נמשכים תמיד למקור הזה. לעומת זאת לגוי - לגוי אין מקור .   הזוהר הקדוש כותב (בראשית ט) שנשמות הגויים באות מהסטראאחרא ,   מהמקום שממנובאות הנפשות של הדובים והאריות, הברדלסים, הנחשים ,   העקרבים והיתושים. אנחנו באנו ממקור קדוש, מחלק אלו-הממעל, ושם יש אחדות וחיבור ".  כאלו - אומרהאברבנאל - הם הכוכבים. נראה שכל אחד מהם בודד ברקיע, אבל בשעת לילה - בשעת צרה,הם נעשים מאירים וזוהרים. כך ישראל, בשעת צרה בוקע כוח ה 'יהודי' שבהם והםמאירים, ואז ניכר החיבור הגדול שביניהם, שהיה קיים במקורם, אף אחד מהם אינו בודדוהם נעשים חברים זה לזה .