אין אהבת תורה בלי אהבת ישראל, ואין אהבת ישראל בלי אהבה להקב"ה.

אינו דומה הדיוט העובר עבירה לאדם הנושא כתר על ראשו. בת כהן המחללת את כבוד אביה אינה מחללת רק את כבודו, אלא היא ביזתה גם את כתר הכהונה.  מכאן מתבקשת לה המסקנה בן תורה שאינו מתנהג כראוי לו, הרי שהוא מחלל ומבזה את כתר התורה אותו הוא נושא על ראשו. על כן גם עונשו גדול יותר. בן תורה חלה עליו חובת זהירות כפולה ומכופלת, עיניים רבות נשואות אליו. וכאשר ח"ו אינו מתנהג כבן תורה, הרי שהכתר אותו הוא נושא אינו ראוי לו וכגודל מעלתו כן יכבד עוונו.

העולם אומר, שכאשר מזדמנת שנה שקוראים בה שמונה פעמים פרשת שמיני (זה יכול להיות רק בחו"ל, כמו השנה), סימן הוא שתהא שנה טובה ושמינה.

" - לב שמח יטיב פנים -" שמחה ונחת רוח משנים את המראה לטובה!

המתמידַ הירושלמי- סיפורים על רבנו הגאון רבי ישראל גרוסמן זצ"ל

במלחמת ה 'תש"ח )1948 :) היה זה בתקופת ה 'פגזים', מלחמת תש"ח , שכונת מאה שערים והסביבה  היו בחזית המלחמה. חיילי הלגיון הירדני עמדו על חומות ירושלים, לועי התותחים כוונו על השכונות המאוכלסות, וירו אלפי פגזים שזרעו הרס רב והרגו יהודים רבים ללא אבחנה. ענני אש היתמרו ודם נשפך כמים בחוצות ירושלים. מצבן העגום של המשפחות שנותרו בעיר היה קשה מנשוא: חוטי חשמל נותקו, חושך ואפלה שררו בכל העיר, מים לשתות - אין, אנשים שעמדו בתור כדי לקבל פח מים ממחלקי המים, נפגעו מכדורי המוות של הצלפים הירדנים.  מי שהייתה לו האפשרות, ברח לערים במרכז הארץ, ומי שעלה בידו - ירד למחתרת.

בשכונת בתי ויטנברג היה מרתף יין של משפחת ויטמן. כשלוש מאות אנשים הצטופפו בתוך המרתף, ובתוכם גם אני ומשפחתי ושלושת ילדיי הקטנים, שהתחלקו ביניהם במזרון אחד שהיה מונח באחת מפינות המרתף, המצב היה איום ונורא, התנאים קשים ביותר, הילדים ביקשו אוכל, ולא היה מה לתת להם.  באחד מימי ההפוגה, כשנדמה היה ששורר מעט שקט, יצאתיַ לבדוק, אםַ ניתןַ להשיגַ בקבוקַ נפט, כדיַ שיהיהַ אפשרַ לבשלַ תבשילַ חםַ לילדים.ַ לאחרַ עמלַ וטרחהַ הצלחתיַ להשיגַ בקבוקַ נפט. עטפתיַ אתַ הבקבוקַ בניירַ ופניתיַ לחזורַ למרתף. בדרכי פגשתי את הגה"צ רבי גרשון לפידות זצ"ל, והוא פנה אליי בשאלה: "מה אתם מחזיקים ביד?". סיפרתי לו שב"ה הצלחתי להשיג נפט לאחר מאמץ רב. רביַ גרשוןַ פרץַ בבכיַ וכךַ אמר בצערַ רב: "זהַ כמהַ לילות, שאניַ עומדַ עםַ הגמראַ ברחוב,ַ ומתאמץַ בכלַ כוחיַ ללמודַ לאור הלבנה!ַ עיניי התנפחוַ מרובַ מאמץ,ַ אנאַ חוסַ עלייַ ועלַ נפשיַ הענקַ לי בבקשהַ כוסַ אחתַ שלַ נפט!".  בראותי את גודל צערו, הרגשתי, שזה עניין של 'פיקוח נפש', מילאתי לו כוס מהנוזל היקר ונתתי לו במתנה. למחרת בבוקר ניגש אליי אחד משכני במרתף ואמר לי: "אורח חשוב ורם מעלה ממתין לכם למעלה בכניסה". עליתי למעלה, ואת מי אני רואה? את הגה"צ רבי גרשון, שהטריח את עצמו לבוא עד לכאן. רבי גרשון פנה אליי בשאלה תמימה: "אוליַ ישַׁ לכםַ עוד כוסַ מהנפט?", לא האמנתי למשמע אוזני והרמתי קולי בתמיהה: "כיצד ייתכן שהספקתם כבר להשתמש בכל הכוס שקיבלתם רק אתמול?". ר' גרשון ענה בתמימות: "מהַ אעשה? הכנתיַ פתילהַ דקהַ מאודַ והכנסתי לתוךַ הכוס,ַ וכךַ למדתיַ כלַ הלילהַ לאורַ הדקַ שלַ פתילתַ הנפט,ַ אבלַ מה אעשה, ומהַ אניַ אשם:ַ הלילהַ עברַ והנפטַ נעלםַ ונגמר...".ַ

ראו מהי מסירות ללימוד התורה: חושך ואפלה, רעב וצמא, ורבי גרשון מתעלם מהכול ומחפש להמשיך ולהגות בתורה בכל דרך אפשרית.

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

http://dosanova.co.il/