ביקורת – מלנכוליה - הצגה עצובה ומצחיקה – משחק משובח - צוותא
מאת חיים נוי
מלנכוליה, העולה בבכורה בצוותא בתל אביב היא הצגה עצובה ומצחיקה, שזורה במשחק משובח ועם זאת יש צורך בפענוח ויכולת להתחבר אל תכניה.
המחזאית האמריקנית שרה רוהל חיברה את המחזה משחק מלנכולי בשנת 2001 . גרסה מוזיקלית שלו הועלתה במהלך השנים. במקור מדובר במחזה בשתי מערכות . הבמאית אליענה מגון עיבדה את המחזה ואף השמיטה אחת הדמויות , נגן הצ'לו, והתוצאה היא הצגה ייחודית עם להטוטי בימוי ותכנים שצריך להתחבר אליהם והבנויה מרצף של תמונות ואירועים המתנקזים לסיום לא החלטי.
העלילה עוסקת במלנכוליה, מרה שחורה, שגיבוריה הופכים ל...שקדים. שקד ביוונית הוא רגש ובהחלט יש רגשות רבים במחזה.
מדובר בטילי , פקידת בנק, שנוטפת מרה שחורה כל אימת שמשהו לא מסתדר לה או שהלקוחות פורשים מהדלפק שלה עם מיצוי עניינם בבנק. כולם אוהבים אותה: פרנק החייט שאוגר את דמעותיה בבקבוקון קטן והפסיכיאטר לורנצו שמדבר במבטא הונגרי , אבל אולי הוא רומני או דרום אמריקני. במבוך אנו מוצאים גם את פרנסס הספרית, פיזיקאית לשעבר ואת האחות ג'ואן . כשאחת הדמויות מאבדת פתאום את חוש הריח והטעם וחשה ברע , מתעורר הצורך לזעוק לעברה כי נדבקה בקורונה, אבל – לא. היא סתם מועמדת להפוך לשקד. במסיבת יום ההולדת של טילי משחקים כולם בארנבת שחורה. משחק טיפשי בלי שום מהות או עניין ועם זאת, זו אחת הסצנות המשובחות בהצגה.
בסוף, הופכת פרנסס לשקד וכולם לוגמים מדמעותיה של טילי כדי להפוך אותה לבת אנוש חזרה ואולי דווקא להתאחד עמה ולהפוך לשקדים.
זו אכן הצגה מטורללת, מלווה בשירים מוזרים ויחד עם זאת, היא בהחלט יכולה להיות הצגת קאלט שהצופים בה אוחזים בנרות דולקים ובולסים שקדים.
כבר כאן המקום לציין את המוזיקה הנפלאה שהלחיןיהונתן מגון. זו מוזיקה מקורית , נהדרת , האופפת את כל ההצגה במעין נעימה קסומה ומלודית.
הבמאית אליענה מגון הצליחה ללהטט עם להקת השחקנים הצעירה והתוצאה היא הצגה שמצד אחד תשאיר את הצופים עם מבט מהורהר ואולי בלתי ברור ועם זאת , זו בהחלט הצגה צנועה שטעונה אפילו צפייה חוזרת, כדי להתענג על תמונות וטקסט בלתי צפוי .
אדוה לוי מגלמת בכישרון רב את טילי המלנכולית. אדוה מסוגלת להתבכיין ולהגיר דמעות תנין חיש קל וללא מאמץ מיוחד. היא משחקת באורח ראוי ויפה מאוד ובלי ספק היא בעלת יכולת תיאטרלית מעולה.
טלי שלו מגלמת את פרנסס באורח מקצועי ונפלא. טלי היא שחקנית בדם ויש לה פוטנציאל משובח מאוד. יש לה מזג תיאטרליויכולת משחק מעולה.
רוני קידר היא ג'ואן ומשחקה הוא טוב מאוד ונעים. יש לה יכולת להתמזג עם הדמות ולהבליט את כישרון המשחק שלה. יואב נחום הוא פרנק ומשחקו הוא קולח וברור, מוקפד וראוי למחמאות. ליאור אביבי מגלם את לורנצו במבטא ספק הונגרי והוא מגיש לצופים משחק מוצלח מאוד, מקצועי ומלבב. ליאור בעל יכולות מצוינות.
מעין אבן תרגמה את המחזה לשפה קולחת וברורה. לייה חוזה עצבה תפאורה פרקטית ותלבושות יפות. אהבתי במיוחד את הסרבל של פרנסס, הגדול עליה בחמש מידות , המתנפח בכל תנועה והמוסיף קסם מיוחד לדמות. אגב, נעלי הגברים המהוהות הם תוצאה של החיכוך במהלך קרבות הבמה שלהם.
רותם אזולאי עצבה תאורה ראויה. רועי מליח רשף ליווה אמנותית את ההצגה ונעה עטיה היא עוזרת הבמאית.
מלנכוליה היא הצגה קטנה ומיוחדת הראויה לעידוד ואין ספק כי בסיומה לא יצאו הצופים עם מלנכוליה , אלא דווקא עם מבט פוחז ועולץ.
הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתי"ם, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים
צילום – יואב בבלי
חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי של סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, לשעבר עורך ראשי של סוכנות הידיעות עתים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים