מעטים מאוד האנשים המסוגלים למדוט בצורה משמעותית לפרקי זמן ארוכים. להיות תפוסים בעולם המותנה בלבד – זהו בזבוז הפוטנציאל. הטוב ביותר הוא לשלב את לימודי הבודהה (דהרמה) בחיי היומיום, ולנו, הקאג'יואים, יש בסיס מעולה כדי לעשות זאת. דרך קשרנו ההדוק עם הלאמה ולימודי המהמודרה הבלתי-רגילים אנו יכולים להתפתח בכל רגע ובכל מצב. הדגש כאן אינו בתרגולי ישיבה יומיומיים ארוכים, אלא ב"דרך המלך": אדם מתנהג כמו בודהה עד שהוא הופך בודהה.
הראייה הלא-דואלית אינה כרוכה במשהו קשה יותר מלימודן בעל-פה של כמה אמיתות מרכזיות על טבעה של התודעה, ואז להתאמן לראותן עוֹבדות בעולם. טיפשי הדבר להיות בודהיסט ולא להשתמש בכלים אלו. בנוסף לנְיוֹנְדְרוֹ (ההכנות) והמדיטציות היומיות הספונטניות על קַרְמַאפָּה, כדאי גם להחזיק את הלאמה בלב, ולאפשר לאורו לקרון החוצה אל כל היצורים. שיטות אלו יחדיו מאפשרות להתבונן ב תודעה מרמת המַהַמוּדְרָה.
קריאה תכופה, גם אם קלילה, של לימודי המַהַמוּדְרָה, שנכתבו על-ידי רבי-אמנים כמו טילופה, הקַרְמַאפָּה השלישי, רנג'ונג דורג'ה, או הקרמאפה התשיעי, וַאנְגְצ'וֹק דורג'ה, מוסיפה את ההיבטים המשלימים למה שיהיה כבר קיים כחיים מודעים ובעלי שחרור עצמי מתמיד. אולי יוכח עוד שהעוזרים הטובים מכול הם חברינו במרכז המקומי.
קבוצות הקאג'יו שלנו, בהנחיית קרמאפה טאיה דורג'ה, מתרבות בכל מקום באמצעות התחלקות בהתנסות. ככל שראיית המהמודרה מתרחבת, היא מקנה משמעות לכל הדברים בחיים. זהו הנכס החשוב ביותר שיש לנו, מכיוון ששום דבר, מלבד ראייתנו, מחליט אם אנו מאושרים או אומללים, עשירים או עניים. ללא המהמודרה, הופך אדם רק למבוגר יותר – אך לא לחכם יותר.
כל מי שכבר הבין משמעות עמוקה זו לעולם לא ייפול חזרה לרמה של צרכנות מצויה, גם לא ייתפס לשגעונות חולפים ושטחיים כמו "p.c." – "פוליטיקל קורקט" – כלומר התנהגות הולמת. תמיכתנו בידע הנצחי שלנו ובברכה שאנו נושאים עושה אותנו מחסה לכול. מי מאתנו לא שמע לעתים קרובות על כך שה תודעה ריקה, בהירה וחסרת-גבולות? אם אנו רק חיים כך ומבטאים בצורה פעילה את טבענו כאינו ניתן להשמדה, שופע ואוהב, אזי תביא המהמודרה אינספור יצורים למשמעות ושמחה אל-זמניות.
חשוב לא לאבד את האומץ – גם אם אין תוצאות מוחשיות למשך זמן מסוים. המטרה עצמה היא המצב שבו איננו מצפים לדבר, ותהליך ההארה ממשיך תמיד ברמות התת-מודע. אל תחשבו שאינכם יכולים למדוט, ותחפשו פיצוי דרך "מדעים רכים" או אמונה טפלה. דיון על פירמידות והורוסקופים רק מוביל ליתר-בלבול.
העולם המודרני מקיף אותנו ברשמים נעימים וחושניים, אך כולם ארעיים. רק המודעות החווה אותם תמידית. כמובן, הגיוני למלא את חיינו יופי ולגרום לאנשים להיות מודעים לגבי אפשרויות חושיהם, אך הניסיון להחליף את החוויות הלא-נעימות בנעימות לא יוביל אל המטרה הסופית. רק ההכרה עצמה של החווה משחררת אותנו. זו הסיבה מדוע חשובה כל-כך מדיטציה עם הראייה הנכונה.
פרט לזמן בו אני מלמד אחרים, נותר לי זמן מועט ל מדיטציה בישיבה. לוח הזמנים שלי – שבמשך 35 השנים האחרונות כלל עיר חדשה כמעט כל יום והקמה של 504 מרכזים סביב העולם – אינו מאפשר זאת. במקום זאת אני משאיר את תודעתי במקומה, ומאפשר לרגליי להתרוצץ. אתם יכולים לעשות אותו דבר. הפיקו את הטוב ביותר מכל רגע בכך שתפעלו תמיד ללא מאמץ ובספונטניות, ותחזיקו את הלאמה בלבכם. הניחו לנוירוזות לצוף הלאה על סרט משומן של מנטרות, וראו את כל הדברים ברמה הגבוהה ביותר. לדוגמה: בזמן נהיגה היו מודעים לכוחו המהנה של מה שנע תחתכם וסביבכם.
כמובן, חשוב ליצור מספיק מרחק, שיאפשר לבחור את הקומדיות ולהימנע מהטרגדיות של החיים. לשם כך יש לעשות מדיטציית ישיבה של דרך היהלום לעתים קרובות ככל האפשר. אבל אם החיים תובעניים מדי, צריך רק להפיק את המיטב מהמצב, להתמזג עם הלאמה ולפעול כמוהו: פשוט להיות מודע לפוטנציאל המתרחש, או להישאר עם התנודות של המנטרות הפנימיות. בכל הפעילויות תחושת ההימצאות בארץ טהורה מלאת משמעות צריכה להיות מוחזקת ומחוזקת. אנו לומדים זאת בצורה הטובה ביותר דרך מדיטציותמחסה הבלתי-מעורער עבור הכול. אל לנו לצפות שזה יקרה מעצמו, אולם אפשר להפוך לעצלנים בקלות רבה. כולם נהנים מכך שדברים נעשים עבורם על-ידי אחרים, ולכן עלינו לזכור שאף אחד לא יכול להפוך מואר בשבילנו. היינו מעכבים באופן חמור אחרים בהתפתחותם, אילו היינו מקבעים את סוג ה בודהיזם המסורתי, המשאיר את התרגול לנזירים ונזירות, והאחרים יכולים אז להמשיך לישון במצפון שקט עד שנהיה מאוחר מדי. ספונטניות במשך ההפסקות הטבעיות של היום. בהדרגה ימלא מצב תודעה זה את חיינו, ואנו נהפוך ל
רק שאלה של זמן היא עד שהמדיטציות שלנו יביאו מצב יציב של אושר עילאי, המשתווה רק לאיחודנו עם בנות-זוגנו או בני-זוגנו הטובים ביותר. אין אמצעים חיצוניים, היכולים ליצור שמחות שאינן טבועות בתוכנו. חיפוש אחר האושר דרך נכסים או דרך הרשמים של חושינו, דומה לניסיון להעביר משהו ממרחק רב עם מוט מתנודד. פעולה זו מאוד לא מדויקת, ולעתים קרובות מביאה לתוצאות בלתי רצויות.
עבודה עם ה תודעה ישירות דרך מדיטציה היא כמו מוט הילוכים מדויק של מכונית ספורט גרמנית. היא מביאה תוצאות תמידיות, והרבה יותר יעילה מהפעלתם של תומכים חיצוניים כדי להזין חוויות נעימות בחזרה לעצמנו.
למעשה עובד העולם המותנה כמו קנוניה, כדי למנוע מאתנו מציאת ערכים נצחיים. בכל מקום אנו שומעים: "תקנה זאת – ותהיה מאושר"; "השתמש במשחת שיניים זו – ותצליח"; "טייל שם ותעשה חיים....". הסתכלו כמה הרבה אנשים מנסים למכור לכם ספה או טלוויזיה, וכמה מעט מציעים לכם ספר-דהרמה. לכן, כה הכרחי ידע על טבעה המוחלט והיחסי של ה תודעה. עלינו להבין שכל חוויה היא כמו חלום אישי בתוך חלום משותף, ורק החווה קיים באמת. זוהי מתנתנו האדירה לעולם בתור בודהיסטים – וקרוב לוודאי גם של ההינדים של אַדְוִויטָה וֶדַנְטָה: שאנו מראים את המטרה המוחלטת – מודעות מוארת מעבר לכל דואליות או אגו. זאת גם הסיבה מדוע כה חשוב שלא נהפוך לעולם לחלודים או לשטחיים, אלא תמיד תהיה לנו זווית חדשה ורעננה על ההארה, כדי להביא השראה לעולם משתנה.
אף שרבים תמהים על סגנוננו הקליל, יכולים להצליח יותר, בעולם על-ידי החזקת ראיית-המַהַמוּדְרָה הרגועה. רוגע פנימי ומרחב הם יתרונות גם ברמה של משרות וכסף. לעתים קרובות, מעבירים אנשים חסרי שיקול-דעת דברים מ-א' ל-ב' – ולמחרת בחזרה ל-א' - מתוך מחשבה שהם עושים עבודה יצרנית; אך חזרות חסרות-משמעות אלו נושרות עם השקפת-העל המתעצמת. ככל שעובדים מתוך יותר מודעות, כך יהיו יותר תוצאות ממאמץ זהה. בשל כך גם האנשים העסוקים ביותר צריכים למצוא זמן ל מדיטציה. הברכה של כל דבר בו נוגעים תתעצם, והדוגמה תביא השראה לאחרים.
בעבר, בשנות השבעים, סיפר לי לאמה אחד שמנבאים זמן, בו הלאמה יצטרך להתחנן בפני תלמידיו למדוט. זה נראה כמו סימן לדעיכה, בכמה תרבויות בודהיסטיות מסורתיות אולי כבר קרה הדבר. אצלנו, במערב, קיים כיום מצב הפוך: חיפושנו אחרי פלאי ה תודעה רענן וחי. עלינו רק להזכיר לעצמנו שהמקור לכל אושר הוא ה תודעה עצמה. בעזרת עבודה מתמדת אנו יכולים לקדם זאת.