דף הבית

תיאטרון

ביקורת: ילדה יפה

פרסום המאמר באתרך

באפשרותך לפרסם את המאמר הזה באתרך בכפוף לתנאי השימוש .בפרסום המאמר עליך להקפיד על הכללים הבאים: יש לפרסם את כותרת המאמר, תוכנו, וכן פרטים אודות כותב המאמר. כמו כן יש לכלול קישור לאתר מאמרים עסקיים ומקצועיים (http://www.portal-asakim.com).

בחזרה למאמר

כותרת המאמר:


תקציר המאמר:
בכורה בתיאטרון היידישפיל, בבית ציוני אמריקה

מילות מפתח:


קישור ישיר למאמר:


גירסת HTML:
<html> <head> <title>ביקורת: ילדה יפה</title> <meta name="description" content="בכורה בתיאטרון היידישפיל, בבית ציוני אמריקה"> <meta name="keywords" content="יידישפיל,ילדה יפה,חיים נוי,"> <meta name="expires" CONTENT="never"> <meta name="language" CONTENT="hebrew"> <meta name="distribution" CONTENT="Global"> <meta name="robots" content="index, follow"> <meta http-equiv="Content-Type" content="text/html; charset=windows-1255"> </title> <body dir="rtl"> <h1>ביקורת: ילדה יפה</h1><br/> <br/><strong>נכתב על ידי: <a title="ביקורת: ילדה יפה" href="http://www.portal-asakim.com/Authors//Author576.aspx ">חיים נוי</a></strong><br/> <br/><p>ביקורת: "ילדה יפה" , בכורה בתיאטרון היידישפיל -(ב.צ.א, ת"א)</p> <p>מאת חיים נוי</p> <p>"ילדה יפה" הוא מחזה מרגש העוסק באנשים שהצליחו לשרוד את אימת השואה וניסיונות השתלבותם בחיים שאחרי הזוועה. צוות שחקנים מוכשר של תיאטרון היידישפיל מצליח להעביר לקהל הצופים שמץ מאותם זמנים כשהוא בוזק אור על משפחה אחת מני רבות בתקופה עגומה לעם היהודי. זו הצגה קולחת, מותחת, מרשימה ובעיקר צובטת בלב.</p> <p>המחזאית היהודייה ברברה לבוב העלתה מספר מחזות בארצות הברית ו"ילדה יפה" הועלה באוף ברודווי בשנים 1987-1989 ולאחר מכן, במקומות שונים בעולם. לבוב מתגוררת בקליפורניה וזכתה בפרסים רבים ועד לאחרונה העלתה מספר הפקות חדשות בארה"ב. המחזה "שיין מיידעלע ", ממשיך להיות להיט על במות התיאטרונים באמריקה ובעולם כולו .<br />הגרסה הטלוויזיונית של המחזה זכתה בפרס האמ"י בשנת 1992 , עבור הסרט הטוב ביותר . </p> <p>ההצגה<strong> ילדה יפה</strong> <strong>(אַ שיין מיידעלע) </strong>היא דרמה משפחתית ובמרכזה סיפורו של אב המגיע לארה"ב בתחילת שנות ה-30 עם בתו הצעירה. על פי התוכנית שרקם לעצמו , בכוונתו הייתה להביא את אשתו ובתו השנייה מאוחר יותר, לאחר שיתבסס, אולם תוכניתו לא יצאה לפועל ,בשל המשבר הכלכלי בארה"ב ועליית הנאצים לשלטון, והן נשארו שם.</p> <p> בשנת 1946, לאחר סיום מלחמת העולם השנייה , מגיעה האחות שנותרה בחיים לניו-יורק, עיר מגוריהם של אביה ואחותה. המחזה עוסק בתחושות וברגשות המתלווים לפגישה המחודשת בין שלוש הדמויות המרכזיות במחזה, תוך שימת דגש על הכוחות והחולשות האישיים של הדמויות במשפחה המאוחדת מחדש. העבר הוא המפתח לעתיד חדש.</p> <p>המחזה תורגם מאנגלית ליידיש בידי הסופר והמשורר המנוח יוסל בירשטיין, ואכן שפה זו היא המתאימה והנאותה ביותר לשפת המחזה הייחודי הזה.</p> <p>לנוחות הצופים מוקרנים תרגומים לשפות העברית והרוסית.</p> <p>הבמאי יצחק שאולי הצליח ללהטט עם להקת השחקנים וההפקה היא מרגשת וחוויה לאוזן ולעיניים, באומר, בצליל ובתנועה.</p> <p>ענת עצמון מגלמת את דמותה של לושיה , בת המשפחה שנחלצה מאימת השואה והצליחה להגיע לניו יורק ולהתאחד עם אביה ואחותה רייזל. ענת מפגינה משחק משובח ומהוקצע, היא מיוחדת במעבר מן הדמות המהוססת והמפוחדת שחזרה מן העבר אל הדמות החדשה החוששת יותר מן העתיד והמפגש המחודש עם בני משפחתה שנותרו בחיים.</p> <p>ישראל טרייסטמן כאבי המשפחה, מרדכי וייס, הוא מצוין. משחקו קולח ואמין. שפת הגוף שלו משדרת אמינות והתנהלותו על הבמה היא מקצועית וללא רבב.</p> <p>מירי מאיר, כאחותה של לושייה, מגלמת את התפקיד בצורה נפלאה ומלבבת. מירי היא שחקנית כשרונית והיא מתנהלת על הבמה בצורה מרגשת וכובשת.</p> <p>לורה סהר כאימן של שתי האחיות מפגינה משחק מאופק וקולח. שפתה עשירה ושוטפת וכל כולה מקצועיות ראויה לציון.</p> <p>הילה רביב-צור כחברת הילדות היא חיננית ונעימה. משחקה שוטף ותנועותיה קלילות ומרחפות בצורה ענוגה למראה. משחקה הוא יפה מאוד וזורם.</p> <p>גרא סנדלר כבעלה של לושיה משחק להפליא. משחקו כובש ואמין והתנהלותו היא מקצועית וראויה.</p> <p>יובל רפפורט משתתף בתפקיד אפיזודי של "בעל הרשימות" ותורם במשחקו הנעים ללהקה המשובחת.</p> <p>זאב לוי עיצב תפאורה מינימליסטית, אך פרקטית ויפה. ההצגה מוצגת בביתה של רייזל בניו יורק ועל הבמה אנו רואים את חדר השינה והסלון ביחד עם פינת האוכל והמבואה והשחקנים נעים בקלילות בין התמונות הרבות בצורה אמינה ויפה.</p> <p>קארין דוד הצליחה להביא את רוח התקופה בתלבושות הנאותות ובמיוחד שמלותיה של רייזל ואפילו נעליה הכתומות-ורודות שמוסיפות חן מיוחד.</p> <p>מישה צ'רניאבסקי בזק אורות וצללים בתאורה שעיצב והצליח להביא את רוח ההצגה לכל שלל הסצנות בצורה יפה ומרשימה.</p> <p>שאול בסר הוסיף את המוזיקה המתאימה ובמקומות הראויים, ראויה וענוגה.</p> <p>קטעי המחול והתנועה היפים למראה נזקפים לזכותו של אלדר גרויסמן.</p> <p>יש לציין במיוחד, כי חלק מן השחקנים אינם דוברי יידיש משחר ילדותם ולמדו את השפה רק בשנים האחרונות. העגה הישראלית ניכרת בשטף המשחק שלהם, אבל היא ברורה ורהוטה ומתובלת כראוי.</p> <p>בהצגה משולבים תמונות שהן בעצם מעין חלומות של אירועים מן העבר או שנחלמים בהקיץ והן תורמות למחזה הסולידי הזה, המשקף נאמנה קורטוב מן העבר היהודי שלנו באורח מרגש ומעניין.</p> <p>הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.</p> <br/><br/> <strong><u>פרטים אודות כותב המאמר</u></strong> <br/> <p><strong>חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי של סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, לשעבר עורך ראשי של סוכנות הידיעות עתים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים</strong></p> <br/><a href="http://www.portal-asakim.com"> מקור המאמר: אתר מאמרים עסקיים ומקצועיים</a>

גירסת טקסט:
ביקורת: ילדה יפה ביקורת: "ילדה יפה" , בכורה בתיאטרון היידישפיל -(ב.צ.א, ת"א) מאת חיים נוי "ילדה יפה" הוא מחזה מרגש העוסק באנשים שהצליחו לשרוד את אימת השואה וניסיונות השתלבותם בחיים שאחרי הזוועה. צוות שחקנים מוכשר של תיאטרון היידישפיל מצליח להעביר לקהל הצופים שמץ מאותם זמנים כשהוא בוזק אור על משפחה אחת מני רבות בתקופה עגומה לעם היהודי. זו הצגה קולחת, מותחת, מרשימה ובעיקר צובטת בלב. המחזאית היהודייה ברברה לבוב העלתה מספר מחזות בארצות הברית ו"ילדה יפה" הועלה באוף ברודווי בשנים 1987-1989 ולאחר מכן, במקומות שונים בעולם. לבוב מתגוררת בקליפורניה וזכתה בפרסים רבים ועד לאחרונה העלתה מספר הפקות חדשות בארה"ב. המחזה "שיין מיידעלע ", ממשיך להיות להיט על במות התיאטרונים באמריקה ובעולם כולו . הגרסה הטלוויזיונית של המחזה זכתה בפרס האמ"י בשנת 1992 , עבור הסרט הטוב ביותר . ההצגה ילדה יפה (אַ שיין מיידעלע) היא דרמה משפחתית ובמרכזה סיפורו של אב המגיע לארה"ב בתחילת שנות ה-30 עם בתו הצעירה. על פי התוכנית שרקם לעצמו , בכוונתו הייתה להביא את אשתו ובתו השנייה מאוחר יותר, לאחר שיתבסס, אולם תוכניתו לא יצאה לפועל ,בשל המשבר הכלכלי בארה"ב ועליית הנאצים לשלטון, והן נשארו שם. בשנת 1946, לאחר סיום מלחמת העולם השנייה , מגיעה האחות שנותרה בחיים לניו-יורק, עיר מגוריהם של אביה ואחותה. המחזה עוסק בתחושות וברגשות המתלווים לפגישה המחודשת בין שלוש הדמויות המרכזיות במחזה, תוך שימת דגש על הכוחות והחולשות האישיים של הדמויות במשפחה המאוחדת מחדש. העבר הוא המפתח לעתיד חדש. המחזה תורגם מאנגלית ליידיש בידי הסופר והמשורר המנוח יוסל בירשטיין, ואכן שפה זו היא המתאימה והנאותה ביותר לשפת המחזה הייחודי הזה. לנוחות הצופים מוקרנים תרגומים לשפות העברית והרוסית. הבמאי יצחק שאולי הצליח ללהטט עם להקת השחקנים וההפקה היא מרגשת וחוויה לאוזן ולעיניים, באומר, בצליל ובתנועה. ענת עצמון מגלמת את דמותה של לושיה , בת המשפחה שנחלצה מאימת השואה והצליחה להגיע לניו יורק ולהתאחד עם אביה ואחותה רייזל. ענת מפגינה משחק משובח ומהוקצע, היא מיוחדת במעבר מן הדמות המהוססת והמפוחדת שחזרה מן העבר אל הדמות החדשה החוששת יותר מן העתיד והמפגש המחודש עם בני משפחתה שנותרו בחיים. ישראל טרייסטמן כאבי המשפחה, מרדכי וייס, הוא מצוין. משחקו קולח ואמין. שפת הגוף שלו משדרת אמינות והתנהלותו על הבמה היא מקצועית וללא רבב. מירי מאיר, כאחותה של לושייה, מגלמת את התפקיד בצורה נפלאה ומלבבת. מירי היא שחקנית כשרונית והיא מתנהלת על הבמה בצורה מרגשת וכובשת. לורה סהר כאימן של שתי האחיות מפגינה משחק מאופק וקולח. שפתה עשירה ושוטפת וכל כולה מקצועיות ראויה לציון. הילה רביב-צור כחברת הילדות היא חיננית ונעימה. משחקה שוטף ותנועותיה קלילות ומרחפות בצורה ענוגה למראה. משחקה הוא יפה מאוד וזורם. גרא סנדלר כבעלה של לושיה משחק להפליא. משחקו כובש ואמין והתנהלותו היא מקצועית וראויה. יובל רפפורט משתתף בתפקיד אפיזודי של "בעל הרשימות" ותורם במשחקו הנעים ללהקה המשובחת. זאב לוי עיצב תפאורה מינימליסטית, אך פרקטית ויפה. ההצגה מוצגת בביתה של רייזל בניו יורק ועל הבמה אנו רואים את חדר השינה והסלון ביחד עם פינת האוכל והמבואה והשחקנים נעים בקלילות בין התמונות הרבות בצורה אמינה ויפה. קארין דוד הצליחה להביא את רוח התקופה בתלבושות הנאותות ובמיוחד שמלותיה של רייזל ואפילו נעליה הכתומות-ורודות שמוסיפות חן מיוחד. מישה צ'רניאבסקי בזק אורות וצללים בתאורה שעיצב והצליח להביא את רוח ההצגה לכל שלל הסצנות בצורה יפה ומרשימה. שאול בסר הוסיף את המוזיקה המתאימה ובמקומות הראויים, ראויה וענוגה. קטעי המחול והתנועה היפים למראה נזקפים לזכותו של אלדר גרויסמן. יש לציין במיוחד, כי חלק מן השחקנים אינם דוברי יידיש משחר ילדותם ולמדו את השפה רק בשנים האחרונות. העגה הישראלית ניכרת בשטף המשחק שלהם, אבל היא ברורה ורהוטה ומתובלת כראוי. בהצגה משולבים תמונות שהן בעצם מעין חלומות של אירועים מן העבר או שנחלמים בהקיץ והן תורמות למחזה הסולידי הזה, המשקף נאמנה קורטוב מן העבר היהודי שלנו באורח מרגש ומעניין. הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים. נכתב על ידי חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי של סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, לשעבר עורך ראשי של סוכנות הידיעות עתים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים מקור המאמר:אתר מאמרים עסקיים ומקצועיים http://www.portal-asakim.com
בחזרה למאמר

לכותבי מאמרים

התחבר הרשמה למערכת שחזור סיסמה

מאמרים בקטגוריות
אימון אישי
אינטרנט והחיים ברשת
בידור ופנאי
ביטוח
בית משפחה וזוגיות
בניין ואחזקה
הודעות לעיתונות
חברה, פוליטיקה ומדינה
חוק ומשפט
חינוך ולימודים
מדעי החברה
מדעי הטבע
מדעי הרוח
מחשבים וטכנולוגיה
מיסים
מתכונים ואוכל
נשים
ספורט וכושר גופני
עבודה וקריירה
עיצוב ואדריכלות
עסקים
פיננסים וכספים
קניות וצרכנות
רוחניות
רפואה ובריאות
תחבורה ורכב
תיירות ונופש

שיווק באינטרנט על ידי WSI