דף הבית

מיסים

פרסום המאמר באתרך

באפשרותך לפרסם את המאמר הזה באתרך בכפוף לתנאי השימוש .בפרסום המאמר עליך להקפיד על הכללים הבאים: יש לפרסם את כותרת המאמר, תוכנו, וכן פרטים אודות כותב המאמר. כמו כן יש לכלול קישור לאתר מאמרים עסקיים ומקצועיים (http://www.portal-asakim.com).

בחזרה למאמר

כותרת המאמר:


תקציר המאמר:
אחת השיטות האטרקטיביות ביותר מבחינה מיסוית לתגמול עובדים הינה תגמול נדחה באמצעות הפקדה בקרן או קופה שלא אושרו ע"י נציב מס הכנסה.

מילות מפתח:


קישור ישיר למאמר:


גירסת HTML:
<html> <head> <title>תגמול נדחה לעובדים לאור הלכת דיקלה</title> <meta name="description" content="אחת השיטות האטרקטיביות ביותר מבחינה מיסוית לתגמול עובדים הינה תגמול נדחה באמצעות הפקדה בקרן או קופה שלא אושרו ע"י נציב מס הכנסה."> <meta name="keywords" content="תגמול נדחה לעובדים, תגמול עובדים"> <meta name="expires" CONTENT="never"> <meta name="language" CONTENT="hebrew"> <meta name="distribution" CONTENT="Global"> <meta name="robots" content="index, follow"> <meta http-equiv="Content-Type" content="text/html; charset=windows-1255"> </title> <body dir="rtl"> <h1>תגמול נדחה לעובדים לאור הלכת דיקלה</h1><br/> <br/><strong>נכתב על ידי: <a title="תגמול נדחה לעובדים לאור הלכת דיקלה" href="http://www.portal-asakim.com/Authors//Author237.aspx ">דר' אלתר ושות' עורכי דין</a></strong><br/> <br/><p>מאת: ד"ר אברהם אלתר, עו"ד</p> <p>אחת השיטות האטרקטיביות ביותר מבחינה מיסוית לתגמול עובדים הינה תגמול נדחה באמצעות הפקדה בקרן או קופה שלא אושרו ע"י נציב מס הכנסה. שיטה זו מאפשרת למעביד להעניק לעובדים בונוסים על תרומתם לפעילות המעביד, תוך דחיית מועד זכאות העובדים לקבלת הבונוסים כאמור למועד עתידי, וזאת על מנת לתמרץ את העובדים להמשיך בעבודתם אצל מעביד. הואיל והמדובר בקופה שאיננה מאושרת, הרי שלא חלות על ההפקדות בה המגבלות החלות על הפקדות בקופות גמל מאושרות. בהעדר תחולת המגבלות כאמור, הפקדות המעביד, המדווח על הכנסותיו על בסיס מצטבר מהוות הוצאה בידיו, בדומה לשכר בסיס ואינן מהוות הכנסה בידי העובדים בעת ההפקדה, שכן העובדים מדווחים על הכנסותיהם על בסיס מזומן, דהינו רק עם קבלת ההכנסות כאמור בידיהם. יתרון נוסף של שיטת תגמול זו הינו כי העובד יוכל במקרים מסוימים לקבל את הכספים בגיל הפרישה כקצבה ולזכות בפטור ממס בשיעור של 35% מסכום ההכנסה מכוח סעיף 9ב לפקודת מס הכנסה, התשכ"א – 1961 (להלן: "הפקודה") וזאת ללא תקרה.אחת השיטות האטרקטיביות ביותר מבחינה מיסוית לתגמול עובדים הינה תגמול נדחה באמצעות הפקדה בקרן או קופה שלא אושרו ע"י נציב מס הכנסה. שיטה זו מאפשרת למעביד להעניק לעובדים בונוסים על תרומתם לפעילות המעביד, תוך דחיית מועד זכאות העובדים לקבלת הבונוסים כאמור למועד עתידי, וזאת על מנת לתמרץ את העובדים להמשיך בעבודתם אצל מעביד. הואיל והמדובר בקופה שאיננה מאושרת, הרי שלא חלות על ההפקדות בה המגבלות החלות על הפקדות בקופות גמל מאושרות. בהעדר תחולת המגבלות כאמור, הפקדות המעביד, המדווח על הכנסותיו על בסיס מצטבר מהוות הוצאה בידיו, בדומה לשכר בסיס ואינן מהוות הכנסה בידי העובדים בעת ההפקדה, שכן העובדים מדווחים על הכנסותיהם על בסיס מזומן, דהינו רק עם קבלת ההכנסות כאמור בידיהם. יתרון נוסף של שיטת תגמול זו הינו כי העובד יוכל במקרים מסוימים לקבל את הכספים בגיל הפרישה כקצבה ולזכות בפטור ממס בשיעור של 35% מסכום ההכנסה מכוח סעיף 9ב לפקודת מס הכנסה, התשכ"א – 1961 (להלן: "הפקודה") וזאת ללא תקרה.</p><br /><br />זכותו של המעביד להכרה בהוצאה בגין הפקדותיו במסגרת תגמול נדחה כאמור לעיל היתה מעוגנת בעבר בין היתר בפסק הדין של בית המשפט המחוזי בעניין דיקלה (עמ"ה 109/94 דיקלה חברה לניהול קרנות נאמנות בע"מ נ' פקיד שומה למפעלים גדולים, מסים יא/3 עמ' ה-13). ואולם, פסק דין זה נהפך לאחרונה ע"י פסיקת בית המשפט העליון בע"א 3348/97 פשמ"ג נ' דיקלה חברה לניהול קרנות נאמנות בע"מ (טרם פורסם). <br /><br />כפי שיפורט להלן, סבורנו כי אין בפסק הדין של בית המשפט העליון דיקלה כדי לשלול את זכותו של המעביד להכיר בהוצאה בגין הפקדותיו בקופה לא מאושרת, במסגרת תגמול נדחה של עובדיו, וזאת מכיוון שלהבדיל מהמעביד בעניין דיקלה לעיל, אשר ביצע הפרשה חשבונאית גרידא, במקרה דנן המעביד משלם בפועל את הכספים לקרן או קופה. <br /><br />בפסק הדין בעניין דיקלה נדונה שאלת הכרה בהוצאה בגין הפרשות המעביד לכיסוי מענק יובל על פי הסכם קיבוצי. בהסכם קיבוצי בין דיקלה חברה לניהול קרנות נאמנות בע"מ ובין עובדיה נקבע כי עובדים המועסקים 20 שנה, מקבלים בשנה העשרים להעסקתם מענק בגין ותק. מענק יובל הינו תשלום כספי של מספר חודשי משכורת, המשולם לפי דרגתו ו/או תפקידו של העובד בגין שירותי העובד למעבידו וכגמול בשל עבודתו עשרים שנה בשרות המעביד. בעת תשלומו ע"י דיקלה לעובדיה מענק זה צורף למשכורת העובד ונוכה ממנו מס בהתאם. <br /><br />בהתאם לכללי החשבונאות ביצעה החברה הפרשות שוטפות בדוחותיה הכספיים לכיסוי התחייבותה לתשלום מענק יובל כאמור לעובדיה. החברה ביקשה להכיר בהוצאות כאמור גם לצורכי מס, אך פקיד השומה סירב להכיר בהוצאות אלה, בטענה כי יש לדחות את מועד ההכרה בהן עד למועד התשלום בפועל, וזאת למרות שדיקלה דיווחה על הכנסותיה על בסיס מצטבר ולא על בסיס מזומן. <br /><br />בטענותיו לעיל הסתמך פקיד השומה על הוראות סעיף 18(א) לפקודה. סעיף זה יוצר חריג לעקרון הדיווח על בסיס מצטבר, בקובעו כי ניכויים של מענק פרישה, דמי חופשה, דמי הבראה, דמי חגים, דמי מחלה ו"הוצאות אחרות כיוצא באלה" בידי המעביד יותרו רק בשנת המס, שבה שולמו ההוצאות כאמור לזכאי להם או לקופת גמל כמשמעותה בסעיף 47 לפקודה. <br /><br />משמעות הוראות סעיף 18(א) לפקודה הינה כי אם הפרשות המעביד כלולות בתשלומים שהסעיף חל עליהם, הרי שניכויים יותר רק אם הם שולמו לקופת גמל כמשמעותה בסעיף 47 לפקודה או לזכאי להם.<br /><br />הואיל והחברה ביצעה הפרשה חשבונאית בלבד ולא שילמה את הכספים בפועל, הרי שלא היתה כל מחלוקת בין הצדדים כי לא מתקיימים תנאי סעיף 18(א) להכרה בהוצאות. לפיכך, השאלה היחידה שהיתה שנויה במחלוקת בין הצדדים ושבה נתבקש בית המשפט להכריע היתה האם מענק יובל הינו בגדר התשלומים שסעיף 18(א) לפקודה חל עליהם.<br /><br />על מנת להכריע בשאלה מהם התשלומים שסעיף 18(א) לפקודה חל עליהם, יש לצורך בפרשנות המונח "הוצאות אחרות כיוצא באלה" המופיע בסעיף. <br /><br />בית המשפט המחוזי מפי השופטת ב' אופיר-תום קיבל את עמדתה של החברה בקובעו כי הוראות סעיף 18(א) לפקודה אינן חלות על מענק יובל. לפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי, מענק יובל אינו נכלל בקטגוריה של "הוצאות אחרות כיוצא באלה", כמשמעותן בסעיף 18(א) לפקודה. נימוקו של בית המשפט המחוזי היה כי הוצאות שבסעיף 18(א) לפקודה הן כולן בעלות גוון סוציאלי. לפי מבחן זה מענק יובל איננו בבחינת זכות סוציאלית. יסודו במערך היחסים שבין המעביד לעובדיו, הוא נובע ממקור הסכמי ומטרתו הינו תמרוץ עובד להתמיד במקום עבודתו. <br /><br />בית המשפט המחוזי קבע כי, תכליתה המרכזית של הוראת סעיף 18(א) לפקודה היא למנוע מצבים שבהם המעביד מפריש הוצאות מסוימות ולבסוף אינו עומד בהן בפועל. המחוקק ביקש להבטיח כי הטבות סוציאליות ישולמו לעובד בפועל. אולם, מעבר להקשר הסוציאלי, למחוקק לא הייתה מטרה להתערב במערכות יחסים אחרות בין העובד לבין מעבידו, הנעדרות אופי סוציאלי. <br /><br />פקיד השומה הגיש ערעור לבית המשפט העליון על פסק הדין של בית המשפט המחוזי, בו חלק פקיד השומה על פרשנות בית המשפט המחוזי לעיל. לטענת פקיד השומה קו האופי המאפיין את ההוצאות שסעיף 18(א) לפקודה חל עליהם הינו היותם מרכיבי שכר ותחליפים לשכר, המשתלמות לעובד בקרות "אירוע מזכה".<br /><br />בית המשפט העליון קיבל את טענת פקיד השומה לעיל והפך את פסיקתו של בית המשפט המחוזי. <br /><br />לפי פסק דינו של בית המשפט העליון אין בהכרח ללמוד מהמילים "כיוצא באלה", כי הוצאות אחרות שלא מפורטות מפורשות בסעיף 18(א) לפקודה הינן הוצאות בעלות אופי סוציאלי דווקא, אלא כי כל ההוצאות שהסעיף מתייחס אליהן הינן בעלות כל מכנה משותף שהוא. על המכנה המשותף כאמור למד בית המשפט העליון מתוך תכלית החוק. <br /><br />בית המשפט העליון בחן מהו המכנה המשותף להוצאות שסעיף 18(א) לפקודה חל עליהן לאור התכלית העומדת בבסיס סעיף 18(א) לפקודה. לעניין זה קבע בית המשפט העליון, כי בנוסף למטרה להגן על זכויות העובדים עליה עמד בית המשפט מחוזי, סעיף 18(א) לפקודה נועד לשרת מטרה נוספת, שהינה "למנוע אפשרות של ניכוי הוצאות בשיטה המסחרית, דהיינו על ידי הפרשה חשבונאית גרידא על ידי המעביד, בו בזמן שהעובד לא קיבל את התשלום בפועל ולא נרשמה הכנסה אצלו."<br /><br />כאמור לעיל, לפי קביעת בית המשפט העליון, מטרת סעיף 18(א) לפקודה הינה למנוע הכרה בהוצאה על בסיס חיוב וזיכוי גרידא, וזאת מבלי שהמעביד שילם את הכספים. כלומר, סעיף 18(א) לפקודה למעשה מחיל על התשלומים הכלולים בו דיווח על בסיס מזומן. <br /><br />כאמור לעיל, הואיל ודיקלה ביצעה הפרשה חשבונאית גרידא ולא שילמה את הכספים בפועל, הרי שבית המשפט בעניין דיקלה לא נדרש לדיון בנוגע לאופן פרשנות הסיפא לסעיף 18(א) לפקודה, הקובע תנאי להכרה בהוצאות שהסעיף חל עליהם. <br /><br />הסיפא לסעיף 18(א) לפקודה מתנה את ההכרה בהוצאה בידי המעביד בתשלום הכספים לקופת גמל כמשמעותה בסעיף 47 לפקודה או לזכאי להם. כלומר, בהתקיים אחד מהתנאים הנ"ל תוכר ההוצאה למעביד אף אם מדובר בתשלומים שסעיף 18(א) לפקודה חל עליהם ואף אם תשלומים אלה אינם מהווים עדין הכנסה בידי העובדים.<br /><br />נשאלת השאלה האם הפקדת כספים במסגרת תוכנית לתגמול נדחה של עובדים, לקרן או קופה שאינם קופת גמל כמשמעותה בסעיף 47 לפקודה עונה על התנאים לעיל. הואיל והקרן או הקופה כאמור אינן מאושרות לפי סעיף 47 לפקודה, הרי על פי הפרשנות המילולית של סעיף הסיפא לסעיף 18(א) לפקודה, לא מתקיים התנאי של הפקדה לקופת גמל כמשמעותה בסעיף 47 לפקודה. ואולם, במקרה זה עדין יכול להתקיים התנאי השני של הסיפא לסעיף 18(א), לפיו הכספים "שולמו לזכאי להם", וזאת באם יראו בתשלום לקרן או קופה כתשלום ל"זכאי" לכספים כאמור. <br /><br />יש לציין כי, הואיל והכספים טרם הגיעו לידי העובדים, הרי שאין בהפקדה זו כדי ליצור הכנסה חייבת בידיהם וזאת לאור דיון נוסף בר זאב (ד"נ 9/85 נציב מס הכנסה ומס רכוש נ' דר' בר זאב, פ"ד מ(4), 351).<br /><br />ניתן לעגן את מסקנתנו לעיל, לפיה כאשר הכספים מופקדים בפועל בקרן או קופה, מתקיימים התנאים להכרה בהוצאה הקבועים בסעיף 18(א) לפקודה, גם בפרשנות תכליתית של הוראות סעיף 18(א) לפקודה, אשר אומצה ע"י בית המשפט העליון בעניין דקלה. כפי שעולה מפסק הדין, מטרת סעיף 18(א) לפקודה היתה למנוע הכרה בהפרשה חשבונאית גרידא, מבלי שהכספים הוצאו בפועל ע"י המעביד. תכלית זו מתקיימת גם כאשר הכספים משולמים לקרן או קופה, שאינם מאושרים לפי סעיף 47 לפקודה, שהינה "זכאי" לקבלת הכספים כאמור בעת ההפקדה. <br /><br />אומנם כאן תיתכן טענה כי תכלית סעיף 18(א) לפקודה הינה לשלול ניכוי הוצאה בכל מקום בו העובד אינו מתחייב במס בגין ההפקדה, אך לדעתנו טענה זו איננה מחויבת בלשון ותכלית סעיף 18 (א) לפקודה וגם לא נובעת בהכרח מפסק הדין של בית המשפט העליון בעניין דיקלה, שכן פסק הדין דיקלה לא דן כלל במצב, שבו המעביד הוציא בפועל את הכספים, אלא במצב של הפרשה חשבונאית גרידא. <br /><br />זאת ועוד, טענה אחרונה לעיל מנוגדת להלכה שנקבעה על ידי בית המשפט העליון בדיון נוסף בר זאב, לעניין השוני בין בסיסי דיווח של העובדים ושל המעבידים, לפיה "תוצאת השילוב של שתי השיטות יכולה להביא למצב בו המעביד ייחשב כמי שישלם (ולכן גם הסכום ייחשב ככזה ששולם), בעוד שהעובד עדיין לא יחשב כמי שקיבל את הסכום. כל עוד לא קיבל העובד את הסכום, גם אינה קמה חובת הניכוי במקור לפי סעיף 164 לפקודה, כי זו מותנית בהיווצרותה של הכנסה בידי מקבלה; וכל עוד לא נתקבל הכסף בפועל בידי מי שנישום על פי שיטת המזומנים, לא נוצרה בידו הכנסה האמור." <br /><br />לפי ההלכה לעיל, אין בעובדה כי העובד אינו מחויב במס בגין הפקדת המעביד בקרן או קופה בעבורו כשלעצמה כדי לשלול ניכוי הוצאה בידי המעביד.<br /><br />לפיכך, והואיל וכפי שעולה לעיל, פרשנותנו לעיל מעוגנת גם בלשון סעיף 18(א) לפקודה המתירה ניכוי הוצאה בעת התשלום לזכאי לקבלת הכספים (בענייננו לקרן או קופה), הרי שלדעתנו גם לאחר פסק הדין דיקלה בעליון הפקדות המעביד בקרן או קופה שלא אושרו לפי סעיף 47 לפקודה במסגרת תגמול נדחה של עובדיו מהוות הוצאה מוכרת בידיו.<br /> <br/><br/> <strong><u>פרטים אודות כותב המאמר</u></strong> <br/> <p><strong>דר' אלתר ושות' עורכי דין</strong><br />תל אביב, שד' שאול המלך 8, קומה 14<br />טלפון: 03-6966633<br />פקס:03-6966663</p> <p><a href="http://altertax.co.il">http://altertax.co.il</a></p> <br/><a href="http://www.portal-asakim.com"> מקור המאמר: אתר מאמרים עסקיים ומקצועיים</a>

גירסת טקסט:
תגמול נדחה לעובדים לאור הלכת דיקלה מאת: ד"ר אברהם אלתר, עו"ד אחת השיטות האטרקטיביות ביותר מבחינה מיסוית לתגמול עובדים הינה תגמול נדחה באמצעות הפקדה בקרן או קופה שלא אושרו ע"י נציב מס הכנסה. שיטה זו מאפשרת למעביד להעניק לעובדים בונוסים על תרומתם לפעילות המעביד, תוך דחיית מועד זכאות העובדים לקבלת הבונוסים כאמור למועד עתידי, וזאת על מנת לתמרץ את העובדים להמשיך בעבודתם אצל מעביד. הואיל והמדובר בקופה שאיננה מאושרת, הרי שלא חלות על ההפקדות בה המגבלות החלות על הפקדות בקופות גמל מאושרות. בהעדר תחולת המגבלות כאמור, הפקדות המעביד, המדווח על הכנסותיו על בסיס מצטבר מהוות הוצאה בידיו, בדומה לשכר בסיס ואינן מהוות הכנסה בידי העובדים בעת ההפקדה, שכן העובדים מדווחים על הכנסותיהם על בסיס מזומן, דהינו רק עם קבלת ההכנסות כאמור בידיהם. יתרון נוסף של שיטת תגמול זו הינו כי העובד יוכל במקרים מסוימים לקבל את הכספים בגיל הפרישה כקצבה ולזכות בפטור ממס בשיעור של 35% מסכום ההכנסה מכוח סעיף 9ב לפקודת מס הכנסה, התשכ"א – 1961 (להלן: "הפקודה") וזאת ללא תקרה.אחת השיטות האטרקטיביות ביותר מבחינה מיסוית לתגמול עובדים הינה תגמול נדחה באמצעות הפקדה בקרן או קופה שלא אושרו ע"י נציב מס הכנסה. שיטה זו מאפשרת למעביד להעניק לעובדים בונוסים על תרומתם לפעילות המעביד, תוך דחיית מועד זכאות העובדים לקבלת הבונוסים כאמור למועד עתידי, וזאת על מנת לתמרץ את העובדים להמשיך בעבודתם אצל מעביד. הואיל והמדובר בקופה שאיננה מאושרת, הרי שלא חלות על ההפקדות בה המגבלות החלות על הפקדות בקופות גמל מאושרות. בהעדר תחולת המגבלות כאמור, הפקדות המעביד, המדווח על הכנסותיו על בסיס מצטבר מהוות הוצאה בידיו, בדומה לשכר בסיס ואינן מהוות הכנסה בידי העובדים בעת ההפקדה, שכן העובדים מדווחים על הכנסותיהם על בסיס מזומן, דהינו רק עם קבלת ההכנסות כאמור בידיהם. יתרון נוסף של שיטת תגמול זו הינו כי העובד יוכל במקרים מסוימים לקבל את הכספים בגיל הפרישה כקצבה ולזכות בפטור ממס בשיעור של 35% מסכום ההכנסה מכוח סעיף 9ב לפקודת מס הכנסה, התשכ"א – 1961 (להלן: "הפקודה") וזאת ללא תקרה. זכותו של המעביד להכרה בהוצאה בגין הפקדותיו במסגרת תגמול נדחה כאמור לעיל היתה מעוגנת בעבר בין היתר בפסק הדין של בית המשפט המחוזי בעניין דיקלה (עמ"ה 109/94 דיקלה חברה לניהול קרנות נאמנות בע"מ נ' פקיד שומה למפעלים גדולים, מסים יא/3 עמ' ה-13). ואולם, פסק דין זה נהפך לאחרונה ע"י פסיקת בית המשפט העליון בע"א 3348/97 פשמ"ג נ' דיקלה חברה לניהול קרנות נאמנות בע"מ (טרם פורסם). כפי שיפורט להלן, סבורנו כי אין בפסק הדין של בית המשפט העליון דיקלה כדי לשלול את זכותו של המעביד להכיר בהוצאה בגין הפקדותיו בקופה לא מאושרת, במסגרת תגמול נדחה של עובדיו, וזאת מכיוון שלהבדיל מהמעביד בעניין דיקלה לעיל, אשר ביצע הפרשה חשבונאית גרידא, במקרה דנן המעביד משלם בפועל את הכספים לקרן או קופה. בפסק הדין בעניין דיקלה נדונה שאלת הכרה בהוצאה בגין הפרשות המעביד לכיסוי מענק יובל על פי הסכם קיבוצי. בהסכם קיבוצי בין דיקלה חברה לניהול קרנות נאמנות בע"מ ובין עובדיה נקבע כי עובדים המועסקים 20 שנה, מקבלים בשנה העשרים להעסקתם מענק בגין ותק. מענק יובל הינו תשלום כספי של מספר חודשי משכורת, המשולם לפי דרגתו ו/או תפקידו של העובד בגין שירותי העובד למעבידו וכגמול בשל עבודתו עשרים שנה בשרות המעביד. בעת תשלומו ע"י דיקלה לעובדיה מענק זה צורף למשכורת העובד ונוכה ממנו מס בהתאם. בהתאם לכללי החשבונאות ביצעה החברה הפרשות שוטפות בדוחותיה הכספיים לכיסוי התחייבותה לתשלום מענק יובל כאמור לעובדיה. החברה ביקשה להכיר בהוצאות כאמור גם לצורכי מס, אך פקיד השומה סירב להכיר בהוצאות אלה, בטענה כי יש לדחות את מועד ההכרה בהן עד למועד התשלום בפועל, וזאת למרות שדיקלה דיווחה על הכנסותיה על בסיס מצטבר ולא על בסיס מזומן. בטענותיו לעיל הסתמך פקיד השומה על הוראות סעיף 18(א) לפקודה. סעיף זה יוצר חריג לעקרון הדיווח על בסיס מצטבר, בקובעו כי ניכויים של מענק פרישה, דמי חופשה, דמי הבראה, דמי חגים, דמי מחלה ו"הוצאות אחרות כיוצא באלה" בידי המעביד יותרו רק בשנת המס, שבה שולמו ההוצאות כאמור לזכאי להם או לקופת גמל כמשמעותה בסעיף 47 לפקודה. משמעות הוראות סעיף 18(א) לפקודה הינה כי אם הפרשות המעביד כלולות בתשלומים שהסעיף חל עליהם, הרי שניכויים יותר רק אם הם שולמו לקופת גמל כמשמעותה בסעיף 47 לפקודה או לזכאי להם. הואיל והחברה ביצעה הפרשה חשבונאית בלבד ולא שילמה את הכספים בפועל, הרי שלא היתה כל מחלוקת בין הצדדים כי לא מתקיימים תנאי סעיף 18(א) להכרה בהוצאות. לפיכך, השאלה היחידה שהיתה שנויה במחלוקת בין הצדדים ושבה נתבקש בית המשפט להכריע היתה האם מענק יובל הינו בגדר התשלומים שסעיף 18(א) לפקודה חל עליהם. על מנת להכריע בשאלה מהם התשלומים שסעיף 18(א) לפקודה חל עליהם, יש לצורך בפרשנות המונח "הוצאות אחרות כיוצא באלה" המופיע בסעיף. בית המשפט המחוזי מפי השופטת ב' אופיר-תום קיבל את עמדתה של החברה בקובעו כי הוראות סעיף 18(א) לפקודה אינן חלות על מענק יובל. לפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי, מענק יובל אינו נכלל בקטגוריה של "הוצאות אחרות כיוצא באלה", כמשמעותן בסעיף 18(א) לפקודה. נימוקו של בית המשפט המחוזי היה כי הוצאות שבסעיף 18(א) לפקודה הן כולן בעלות גוון סוציאלי. לפי מבחן זה מענק יובל איננו בבחינת זכות סוציאלית. יסודו במערך היחסים שבין המעביד לעובדיו, הוא נובע ממקור הסכמי ומטרתו הינו תמרוץ עובד להתמיד במקום עבודתו. בית המשפט המחוזי קבע כי, תכליתה המרכזית של הוראת סעיף 18(א) לפקודה היא למנוע מצבים שבהם המעביד מפריש הוצאות מסוימות ולבסוף אינו עומד בהן בפועל. המחוקק ביקש להבטיח כי הטבות סוציאליות ישולמו לעובד בפועל. אולם, מעבר להקשר הסוציאלי, למחוקק לא הייתה מטרה להתערב במערכות יחסים אחרות בין העובד לבין מעבידו, הנעדרות אופי סוציאלי. פקיד השומה הגיש ערעור לבית המשפט העליון על פסק הדין של בית המשפט המחוזי, בו חלק פקיד השומה על פרשנות בית המשפט המחוזי לעיל. לטענת פקיד השומה קו האופי המאפיין את ההוצאות שסעיף 18(א) לפקודה חל עליהם הינו היותם מרכיבי שכר ותחליפים לשכר, המשתלמות לעובד בקרות "אירוע מזכה". בית המשפט העליון קיבל את טענת פקיד השומה לעיל והפך את פסיקתו של בית המשפט המחוזי. לפי פסק דינו של בית המשפט העליון אין בהכרח ללמוד מהמילים "כיוצא באלה", כי הוצאות אחרות שלא מפורטות מפורשות בסעיף 18(א) לפקודה הינן הוצאות בעלות אופי סוציאלי דווקא, אלא כי כל ההוצאות שהסעיף מתייחס אליהן הינן בעלות כל מכנה משותף שהוא. על המכנה המשותף כאמור למד בית המשפט העליון מתוך תכלית החוק. בית המשפט העליון בחן מהו המכנה המשותף להוצאות שסעיף 18(א) לפקודה חל עליהן לאור התכלית העומדת בבסיס סעיף 18(א) לפקודה. לעניין זה קבע בית המשפט העליון, כי בנוסף למטרה להגן על זכויות העובדים עליה עמד בית המשפט מחוזי, סעיף 18(א) לפקודה נועד לשרת מטרה נוספת, שהינה "למנוע אפשרות של ניכוי הוצאות בשיטה המסחרית, דהיינו על ידי הפרשה חשבונאית גרידא על ידי המעביד, בו בזמן שהעובד לא קיבל את התשלום בפועל ולא נרשמה הכנסה אצלו." כאמור לעיל, לפי קביעת בית המשפט העליון, מטרת סעיף 18(א) לפקודה הינה למנוע הכרה בהוצאה על בסיס חיוב וזיכוי גרידא, וזאת מבלי שהמעביד שילם את הכספים. כלומר, סעיף 18(א) לפקודה למעשה מחיל על התשלומים הכלולים בו דיווח על בסיס מזומן. כאמור לעיל, הואיל ודיקלה ביצעה הפרשה חשבונאית גרידא ולא שילמה את הכספים בפועל, הרי שבית המשפט בעניין דיקלה לא נדרש לדיון בנוגע לאופן פרשנות הסיפא לסעיף 18(א) לפקודה, הקובע תנאי להכרה בהוצאות שהסעיף חל עליהם. הסיפא לסעיף 18(א) לפקודה מתנה את ההכרה בהוצאה בידי המעביד בתשלום הכספים לקופת גמל כמשמעותה בסעיף 47 לפקודה או לזכאי להם. כלומר, בהתקיים אחד מהתנאים הנ"ל תוכר ההוצאה למעביד אף אם מדובר בתשלומים שסעיף 18(א) לפקודה חל עליהם ואף אם תשלומים אלה אינם מהווים עדין הכנסה בידי העובדים. נשאלת השאלה האם הפקדת כספים במסגרת תוכנית לתגמול נדחה של עובדים, לקרן או קופה שאינם קופת גמל כמשמעותה בסעיף 47 לפקודה עונה על התנאים לעיל. הואיל והקרן או הקופה כאמור אינן מאושרות לפי סעיף 47 לפקודה, הרי על פי הפרשנות המילולית של סעיף הסיפא לסעיף 18(א) לפקודה, לא מתקיים התנאי של הפקדה לקופת גמל כמשמעותה בסעיף 47 לפקודה. ואולם, במקרה זה עדין יכול להתקיים התנאי השני של הסיפא לסעיף 18(א), לפיו הכספים "שולמו לזכאי להם", וזאת באם יראו בתשלום לקרן או קופה כתשלום ל"זכאי" לכספים כאמור. יש לציין כי, הואיל והכספים טרם הגיעו לידי העובדים, הרי שאין בהפקדה זו כדי ליצור הכנסה חייבת בידיהם וזאת לאור דיון נוסף בר זאב (ד"נ 9/85 נציב מס הכנסה ומס רכוש נ' דר' בר זאב, פ"ד מ(4), 351). ניתן לעגן את מסקנתנו לעיל, לפיה כאשר הכספים מופקדים בפועל בקרן או קופה, מתקיימים התנאים להכרה בהוצאה הקבועים בסעיף 18(א) לפקודה, גם בפרשנות תכליתית של הוראות סעיף 18(א) לפקודה, אשר אומצה ע"י בית המשפט העליון בעניין דקלה. כפי שעולה מפסק הדין, מטרת סעיף 18(א) לפקודה היתה למנוע הכרה בהפרשה חשבונאית גרידא, מבלי שהכספים הוצאו בפועל ע"י המעביד. תכלית זו מתקיימת גם כאשר הכספים משולמים לקרן או קופה, שאינם מאושרים לפי סעיף 47 לפקודה, שהינה "זכאי" לקבלת הכספים כאמור בעת ההפקדה. אומנם כאן תיתכן טענה כי תכלית סעיף 18(א) לפקודה הינה לשלול ניכוי הוצאה בכל מקום בו העובד אינו מתחייב במס בגין ההפקדה, אך לדעתנו טענה זו איננה מחויבת בלשון ותכלית סעיף 18 (א) לפקודה וגם לא נובעת בהכרח מפסק הדין של בית המשפט העליון בעניין דיקלה, שכן פסק הדין דיקלה לא דן כלל במצב, שבו המעביד הוציא בפועל את הכספים, אלא במצב של הפרשה חשבונאית גרידא. זאת ועוד, טענה אחרונה לעיל מנוגדת להלכה שנקבעה על ידי בית המשפט העליון בדיון נוסף בר זאב, לעניין השוני בין בסיסי דיווח של העובדים ושל המעבידים, לפיה "תוצאת השילוב של שתי השיטות יכולה להביא למצב בו המעביד ייחשב כמי שישלם (ולכן גם הסכום ייחשב ככזה ששולם), בעוד שהעובד עדיין לא יחשב כמי שקיבל את הסכום. כל עוד לא קיבל העובד את הסכום, גם אינה קמה חובת הניכוי במקור לפי סעיף 164 לפקודה, כי זו מותנית בהיווצרותה של הכנסה בידי מקבלה; וכל עוד לא נתקבל הכסף בפועל בידי מי שנישום על פי שיטת המזומנים, לא נוצרה בידו הכנסה האמור." לפי ההלכה לעיל, אין בעובדה כי העובד אינו מחויב במס בגין הפקדת המעביד בקרן או קופה בעבורו כשלעצמה כדי לשלול ניכוי הוצאה בידי המעביד. לפיכך, והואיל וכפי שעולה לעיל, פרשנותנו לעיל מעוגנת גם בלשון סעיף 18(א) לפקודה המתירה ניכוי הוצאה בעת התשלום לזכאי לקבלת הכספים (בענייננו לקרן או קופה), הרי שלדעתנו גם לאחר פסק הדין דיקלה בעליון הפקדות המעביד בקרן או קופה שלא אושרו לפי סעיף 47 לפקודה במסגרת תגמול נדחה של עובדיו מהוות הוצאה מוכרת בידיו. נכתב על ידי דר' אלתר ושות' עורכי דין תל אביב, שד' שאול המלך 8, קומה 14 טלפון: 03-6966633 פקס:03-6966663 http://altertax.co.il מקור המאמר:אתר מאמרים עסקיים ומקצועיים http://www.portal-asakim.com
בחזרה למאמר

לכותבי מאמרים

התחבר הרשמה למערכת שחזור סיסמה

מאמרים בקטגוריות
אימון אישי
אינטרנט והחיים ברשת
בידור ופנאי
ביטוח
בית משפחה וזוגיות
בניין ואחזקה
הודעות לעיתונות
חברה, פוליטיקה ומדינה
חוק ומשפט
חינוך ולימודים
מדעי החברה
מדעי הטבע
מדעי הרוח
מחשבים וטכנולוגיה
מיסים
מתכונים ואוכל
נשים
ספורט וכושר גופני
עבודה וקריירה
עיצוב ואדריכלות
עסקים
פיננסים וכספים
קניות וצרכנות
רוחניות
רפואה ובריאות
תחבורה ורכב
תיירות ונופש

שיווק באינטרנט על ידי WSI