דף הבית

חברה ומדינה

פרסום המאמר באתרך

באפשרותך לפרסם את המאמר הזה באתרך בכפוף לתנאי השימוש .בפרסום המאמר עליך להקפיד על הכללים הבאים: יש לפרסם את כותרת המאמר, תוכנו, וכן פרטים אודות כותב המאמר. כמו כן יש לכלול קישור לאתר מאמרים עסקיים ומקצועיים (http://www.portal-asakim.com).

בחזרה למאמר

כותרת המאמר:


תקציר המאמר:
רבות הטענות על כך שהשיח הציבורי בישראל רדוד. בעיניי, הסיבה העיקרית לכך נעוצה בזה שקשה למצוא אנשים שיבחנו את הנושאים לעומק לפני שהם מביעים דעה.

מילות מפתח:


קישור ישיר למאמר:


גירסת HTML:
<html> <head> <title>רדידות השיח הציבורי / אלחנן הורנמן</title> <meta name="description" content="רבות הטענות על כך שהשיח הציבורי בישראל רדוד. בעיניי, הסיבה העיקרית לכך נעוצה בזה שקשה למצוא אנשים שיבחנו את הנושאים לעומק לפני שהם מביעים דעה."> <meta name="keywords" content="חילוניים, דתיים, חרדים, מסורתיים, יהדות, זהות יהודית, זהות ישראלית, דיאלוג, יהדות"> <meta name="expires" CONTENT="never"> <meta name="language" CONTENT="hebrew"> <meta name="distribution" CONTENT="Global"> <meta name="robots" content="index, follow"> <meta http-equiv="Content-Type" content="text/html; charset=windows-1255"> </title> <body dir="rtl"> <h1>רדידות השיח הציבורי / אלחנן הורנמן</h1><br/> <br/><strong>נכתב על ידי: <a title="רדידות השיח הציבורי / אלחנן הורנמן" href="http://www.portal-asakim.com/Authors//Author938.aspx ">צו פיוס</a></strong><br/> <br/><p>רבות הטענות על כך שהשיח הציבורי בישראל רדוד. בעיניי, הסיבה העיקרית לכך נעוצה בזה שקשה למצוא אנשים שיבחנו את הנושאים לעומק לפני שהם מביעים דעה. לרוב, הנטייה הפוליטית/חברתית/דתית היא שמכתיבה מה כל אדם יגיד על נושא מסוים. כאשר זה המצב, נוצרים מצד אחד נימוקים דחוקים כדי לייצג דעה מסוימת ומאידך התקפות לא מוצדקות על הצד השני ש"מעז" לחשוב אחרת. ניתן לראות את התופעה הזו הרבה מאוד בכנסת. גם בעיתונים היא קיימת, שם היא מתבטאת בצורה הכי מובהקת אצל הכותבים הפובליציסטים וברמה בולטת פחות בבחירה של ביטוי יחיד בתוך כתבה (שמאל סהרורי או ארגוני זכויות אדם? פעילי ימין או נערי גבעות?) ובבחירה על מה לדווח בהרחבה ומה לדחוק לעמודים האחוריים. הרמן הסה (סופר בתקופת מלחמות העולם) קרא לפובליציסטים של גרמניה בשנות ה-30 "סנגורים של של אידיאולוגיות מתיישנות והולכות". אמנם, אנחנו רחוקים מהשפל הזה, אך סנגורים של אידאולוגיות למיניהם שכיחים מאוד אצלנו.</p> <p>ג'ורג' אורוול קרא לתופעה 'לאומנות'. במאמר מאלף ("על הלאומנות") הוא מסביר שבכל אחד מאיתנו יש לאומנות במידה כלשהי ובקשר לנושאים מסוימים הקרובים לליבנו. תמיד יש משהו שיגרום לנו להביע דעה ללא מחשבה אובייקטיבית, תמיד יש בנו דעות קדומות. ברור שהשאיפה היא לצמצם את הדעות הקדומות שלנו עד כמה שניתן ולהתבטא בצורה חסרת פניות על סדר היום הציבורי, אך המציאות היא שזה קיים בכולנו.</p> <p>השיח הציבורי אליו אני מייחל הוא שיח דינמי, רענן ומפתיע. שיח בו הכל ייתכן - חרדי דוגל בגיוס בני ישיבות, חילוני תומך באמירת תהילים בצפירה ומתנחל מודה שיש במדינה אפליה מובנית נגד ערבים. אם נרצה לתת לזה שם - <strong>יושר אינטלקטואלי</strong>. שיח ציבורי שכזה לא רק יהיה הרבה יותר עמוק, אלא גם הרבה יותר מעניין.</p> <p>נלקח מתוך "הבלוג של אלחנן הורנמן". אתר הארגון "<a href="http://www.tzavpius.org.il/">צו פיוס</a>". </p> <br/><br/> <strong><u>פרטים אודות כותב המאמר</u></strong> <br/> <br/><a href="http://www.portal-asakim.com"> מקור המאמר: אתר מאמרים עסקיים ומקצועיים</a>

גירסת טקסט:
רדידות השיח הציבורי / אלחנן הורנמן רבות הטענות על כך שהשיח הציבורי בישראל רדוד. בעיניי, הסיבה העיקרית לכך נעוצה בזה שקשה למצוא אנשים שיבחנו את הנושאים לעומק לפני שהם מביעים דעה. לרוב, הנטייה הפוליטית/חברתית/דתית היא שמכתיבה מה כל אדם יגיד על נושא מסוים. כאשר זה המצב, נוצרים מצד אחד נימוקים דחוקים כדי לייצג דעה מסוימת ומאידך התקפות לא מוצדקות על הצד השני ש"מעז" לחשוב אחרת. ניתן לראות את התופעה הזו הרבה מאוד בכנסת. גם בעיתונים היא קיימת, שם היא מתבטאת בצורה הכי מובהקת אצל הכותבים הפובליציסטים וברמה בולטת פחות בבחירה של ביטוי יחיד בתוך כתבה (שמאל סהרורי או ארגוני זכויות אדם? פעילי ימין או נערי גבעות?) ובבחירה על מה לדווח בהרחבה ומה לדחוק לעמודים האחוריים. הרמן הסה (סופר בתקופת מלחמות העולם) קרא לפובליציסטים של גרמניה בשנות ה-30 "סנגורים של של אידיאולוגיות מתיישנות והולכות". אמנם, אנחנו רחוקים מהשפל הזה, אך סנגורים של אידאולוגיות למיניהם שכיחים מאוד אצלנו. ג'ורג' אורוול קרא לתופעה 'לאומנות'. במאמר מאלף ("על הלאומנות") הוא מסביר שבכל אחד מאיתנו יש לאומנות במידה כלשהי ובקשר לנושאים מסוימים הקרובים לליבנו. תמיד יש משהו שיגרום לנו להביע דעה ללא מחשבה אובייקטיבית, תמיד יש בנו דעות קדומות. ברור שהשאיפה היא לצמצם את הדעות הקדומות שלנו עד כמה שניתן ולהתבטא בצורה חסרת פניות על סדר היום הציבורי, אך המציאות היא שזה קיים בכולנו. השיח הציבורי אליו אני מייחל הוא שיח דינמי, רענן ומפתיע. שיח בו הכל ייתכן - חרדי דוגל בגיוס בני ישיבות, חילוני תומך באמירת תהילים בצפירה ומתנחל מודה שיש במדינה אפליה מובנית נגד ערבים. אם נרצה לתת לזה שם - יושר אינטלקטואלי. שיח ציבורי שכזה לא רק יהיה הרבה יותר עמוק, אלא גם הרבה יותר מעניין. נלקח מתוך "הבלוג של אלחנן הורנמן". אתר הארגון "צו פיוס". נכתב על ידי מקור המאמר:אתר מאמרים עסקיים ומקצועיים http://www.portal-asakim.com
בחזרה למאמר

לכותבי מאמרים

התחבר הרשמה למערכת שחזור סיסמה

מאמרים בקטגוריות
אימון אישי
אינטרנט והחיים ברשת
בידור ופנאי
ביטוח
בית משפחה וזוגיות
בניין ואחזקה
הודעות לעיתונות
חברה, פוליטיקה ומדינה
חוק ומשפט
חינוך ולימודים
מדעי החברה
מדעי הטבע
מדעי הרוח
מחשבים וטכנולוגיה
מיסים
מתכונים ואוכל
נשים
ספורט וכושר גופני
עבודה וקריירה
עיצוב ואדריכלות
עסקים
פיננסים וכספים
קניות וצרכנות
רוחניות
רפואה ובריאות
תחבורה ורכב
תיירות ונופש

שיווק באינטרנט על ידי WSI