דף הבית

בריאות אחר

פרסום המאמר באתרך

באפשרותך לפרסם את המאמר הזה באתרך בכפוף לתנאי השימוש .בפרסום המאמר עליך להקפיד על הכללים הבאים: יש לפרסם את כותרת המאמר, תוכנו, וכן פרטים אודות כותב המאמר. כמו כן יש לכלול קישור לאתר מאמרים עסקיים ומקצועיים (http://www.portal-asakim.com).

בחזרה למאמר

כותרת המאמר:


תקציר המאמר:
רובנו מכניסים פלואור לפה לפחות פעמיים ביום, בממוצע, מבלי לדעת בבירור מדוע. <br/> נושא זה נתון במחלוקת קשה כבר הרבה שנים ונראה שעד כה ידם של בעלי האינטרסים הכלכליים היא על העליונה. בכתבה כאן מוצגת בעיקר הגישה השוללת את השימוש בפלואור, לאור מסקנות שתועלתו קטנה בהרבה מסכנותיו. מידע החושף אור חדש על הקונספירציה והאינטרסים שהחדירו את השימוש בפלואור לתחום הבריאות ניתן לקרוא בספר שיצא בארה"ב בשם: " The Fluoride Deception".

מילות מפתח:


קישור ישיר למאמר:


גירסת HTML:
<html> <head> <title>פלואוריד – מהו הסיפור האמיתי?</title> <meta name="description" content="רובנו מכניסים פלואור לפה לפחות פעמיים ביום, בממוצע, מבלי לדעת בבירור מדוע. <br/> נושא זה נתון במחלוקת קשה כבר הרבה שנים ונראה שעד כה ידם של בעלי האינטרסים הכלכליים היא על העליונה. בכתבה כאן מוצגת בעיקר הגישה השוללת את השימוש בפלואור, לאור מסקנות שתועלתו קטנה בהרבה מסכנותיו. מידע החושף אור חדש על הקונספירציה והאינטרסים שהחדירו את השימוש בפלואור לתחום הבריאות ניתן לקרוא בספר שיצא בארה"ב בשם: " The Fluoride Deception"."> <meta name="keywords" content="אלרגיות,אנזימים,אנמיה,ארסן,בלוטת,גז,דשנים,הפלרה,הרעלה,התריס,זיכרון,זרחן,חשיבה,טרשת,יוד,ילדים,כימיקלים,כספית,מגנזיום,מטבוליזם,מים,מנגן,משכל,סוכרת,סידן,סרטן,עופרת,עששת,פלואור,פלואוריד,קדמיום,ריכוז,רעיל,שיניים,תינוקות,תירוקסין,תמותה,תשישות"> <meta name="expires" CONTENT="never"> <meta name="language" CONTENT="hebrew"> <meta name="distribution" CONTENT="Global"> <meta name="robots" content="index, follow"> <meta http-equiv="Content-Type" content="text/html; charset=windows-1255"> </title> <body dir="rtl"> <h1>פלואוריד – מהו הסיפור האמיתי?</h1><br/> <br/><strong>נכתב על ידי: <a title="פלואוריד – מהו הסיפור האמיתי?" href="http://www.portal-asakim.com/Authors//Author184.aspx ">ד"ר עידן סער</a></strong><br/> <br/><p class="msonormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt;" dir="rtl"><span style="font-size:10pt;" lang="he"><span style="font-family:Arial;"> </span></span></p><ul style="margin-top: 0cm;"><li class="msonormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt; mso-list: l2 level1 lfo1; tab-stops: list 36.0pt;" dir="rtl"><span style="font-family:Arial;"><strong><span style="font-size:10pt;" lang="he">פלואור</span></strong><span style="font-size:10pt;" lang="he"> הוא יסוד כימי. הפלואור הטהור מסוכן מאוד ויכול לגרום לכוויות כימיות קשות במגע עם העור. הפלואור מצוי במצב של גז בטמפרטורה של 25 מעלות, צבעו צהוב בהיר והוא בעל ריח חריף ורעיל ביותר בכמות גבוהה. זהו היסוד הפעיל ביותר ולכן הוא מגיב כמעט עם כל חומר בעולם. זהו יסוד שעלול להזיק גם כאשר הוא מחובר עם נתרן ונקרא פלואוריד. פלואור משמש ליצור פלסטיק עם מעט מאוד חיכוך כמו טפלון.</span></span></li><li class="msonormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt; mso-list: l2 level1 lfo1; tab-stops: list 36.0pt;" dir="rtl"><span style="font-family:Arial;"><strong><span style="font-size:10pt;" lang="he">פלואוריד</span></strong><span style="font-size:10pt;" lang="he"> (</span><span style="font-size:10pt;" dir="ltr">fluoride</span><span style="font-size:10pt;" lang="he">) הוא כל מלח של חומצה הידרופלורית אשר מורכב משני רכיבים כשאחד מהם הוא פלואור. נתרן פלואוריד (</span><span style="font-size:10pt;" dir="ltr">sodium fluoride</span><span style="font-size:10pt;" lang="he">) שהסמל הכימי שלו </span><span style="font-size:10pt;" dir="ltr">naf</span><span style="font-size:10pt;" lang="he">, הוא חומר רעיל מאוד, חסר צבע ומסיס במים המשמש בין היתר כרעל להדברת חרקים ומכרסמים. במספר ארצות מוכנס הפלואוריד בכוונה למי השתיה לשם "הפלרתם" עד שמוכפלת הכמות הטבעית המצויה בהם, וזאת עקב האמונה שהוא מסייע במניעת עששת אצל ילדים.</span></span></li><li class="msonormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt; mso-list: l2 level1 lfo1; tab-stops: list 36.0pt;" dir="rtl"><span style="font-family:Arial;"><span style="font-size:10pt;" lang="he">פלואוריד רעיל יותר מעופרת ורק קצת פחות רעיל מארסן. </span></span></li><li class="msonormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt; mso-list: l2 level1 lfo1; tab-stops: list 36.0pt;" dir="rtl"><span style="font-family:Arial;"><span style="font-size:10pt;" lang="he">בארה"ב מוסיפים פלואוריד למים כבר יותר מ-50 שנה, מתוך כוונה למנוע חורים בשיניים. נתונים שאסף ארגון הבריאות העולמי לא מראים כל הבדל באחוז ריקבונות השיניים בין מדינות בהן מוסיפים פלואוריד למים לבין אלה שלא. מחקרים נוספים הראו שלא היה שינוי כלשהו לרעה ברמת ריקבונות השיניים במקומות בהם הפסיקו את הוספת הפלואוריד למים, ובמספר מקרים אף היה שינוי לטובה.</span></span></li><li class="msonormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt; mso-list: l2 level1 lfo1; tab-stops: list 36.0pt;" dir="rtl"><span style="font-family:Arial;"><span style="font-size:10pt;" lang="he">ישראל ואירלנד הן המדינות היחידות בעולם המחייבות את האוכלוסיה להפליר את המים.</span></span></li><li class="msonormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt; mso-list: l2 level1 lfo1; tab-stops: list 36.0pt;" dir="rtl"><span style="font-family:Arial;"><span style="font-size:10pt;" lang="he">רובן המכריע של מדינות מערב אירופה מתנגדות להפלרת המים.</span></span></li><li class="msonormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt; mso-list: l2 level1 lfo1; tab-stops: list 36.0pt;" dir="rtl"><span style="font-size:10pt;" lang="he"><span style="font-family:Arial;">בשלהי שנות ה-50 של המאה הקודמת נערך מחקר באוניברסיטת סינסינטי לגבי רעילותו של הפלואוריד. המחקר מומן ע"י חברות תעשיה אמריקאיות גדולות ומטרתו היתה לתת לעורכי הדין של אותן חברות "תחמושת" מדעית מספקת כנגד תביעות והאשמות של עובדים על הרעלות מפלואוריד. תוצאות המחקר נקברו במשך כמעט 40 שנה מסיבה מאד פשוטה: הממצאים הראו שפלואוריד בכמויות קטנות גרם לנזקים חמורים לריאות ולקשרי הלימפה של חיות הניסוי. מדען אשר עיין לאחרונה בתוצאות המחקר הנ"ל אמר שאם הנתונים היו מוצגים בזמנו למדענים אשר קבעו את תקני הבטיחות לחשיפה לפלואוריד במפעלים, הם היו קובעים תקן המתיר רמות פלואוריד הנמוכות בהרבה מאלה אשר היו מותרות עד כה. חלק מתוצאות המחקרים נעלמו לגמרי.</span></span></li></ul><ul style="margin-top: 0cm;"><li class="msonormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt; mso-list: l0 level1 lfo3; tab-stops: list 36.0pt;" dir="rtl"><span style="font-family:Arial;"><span style="font-size:10pt;" lang="he">ייצורו המסחרי של הפלואור החל לאחר מלחמת העולם השנייה, בעקבות התפתחות תעשיית הגרעין<span style="mso-spacerun: yes;">  </span>(הפלואור ותרכובותיו חיוניים בשרשרת הפקת האורניום). בנוסף, יש לפלואור תפקיד מרכזי בתעשיות הפלסטיק והאלומיניום. מחקר חדש טוען שהדחיפה החזקה לשימוש בפלואוריד לשיניים באה מצד יצרני הכימיקלים ותעשיית האטום בארה"ב אשר חיפשו דרך כיצד להפטר מעודפי הפלואוריד שלהם, וכיצד להגן על עצמם מפני תביעות על הרעלות הפלואור. גורל עודפי הפלואור כיום הוא להיטמן באדמה כחומר רעיל או להצטרף למשחות השיניים ולמים שאנחנו שותים...</span></span></li><li class="msonormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt; mso-list: l0 level1 lfo3; tab-stops: list 36.0pt;" dir="rtl"><span style="font-family:Arial;"><span style="font-size:10pt;" lang="he">בעולם כיום נפלטים מדי שנה אל האוויר 155 אלף טון פלואור. </span><span style="font-size:10pt;" dir="ltr">cfc</span><span style="font-size:10pt;" lang="he">, אותם ראשי תיבות לקבוצת הגזים הפוגעים בשכבת האוזון והאסורים בהפצה על פי חוק בינ"ל, מסמלים </span><span style="font-size:10pt;" dir="ltr">chloro<strong>fluoro</strong>carbons</span><span style="font-size:10pt;" lang="he">. למעשה, תרכובות הפלואור הן <strong>מזהם האוויר השלישי מבחינת שכיחותו</strong>, לאחר תרכובות החנקן והגפרית. </span></span></li><li class="msonormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt; mso-list: l0 level1 lfo3; tab-stops: list 36.0pt;" dir="rtl"><span style="font-family:Arial;"><span style="font-size:10pt;" lang="he">כמות דומה של פלואור (145 טון) מוחדרת למי השתייה מדי שנה. כמות משולשת מזו משוחררת אל הים.</span></span></li></ul><ul style="margin-top: 0cm;"><li class="msonormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt; mso-list: l1 level1 lfo2; tab-stops: list 36.0pt;" dir="rtl"><span style="font-family:Arial;"><span style="font-size:10pt;" lang="he">כמעט כל משחות השיניים הקיימות בארה"ב ובבריטניה <strong>(וכנראה גם בארץ, <span style="text-decoration: underline;">כולל לפחות משחה אחת </span>המציינת שמוצריה מתאימים לטיפול הומאופתי</strong>) מכילות פלואור בכמות של 1000-1500 יחידות למיליון. כך גם (אם כי באחוזים נמוכים יותר) מי פה, ותכשירים מקצועיים יותר לטיפולי שיניים (למשל אצל שינניות). גם אם לא בולעים את הפלואור הזה, הוא נספג במהירות ברקמות הפה והחניכיים אל זרם הדם.</span></span></li><li class="msonormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt; mso-list: l1 level1 lfo2; tab-stops: list 36.0pt;" dir="rtl"><span style="font-family:Arial;"><span style="font-size:10pt;" lang="he">קשת ארוכה של בעיות בריאות משויכת לחשיפה לפלואוריד. בתוכה ניתן למנות בעיות עיכול, עליה בסיכון לשבירת עצמות לאחר גיל המעבר, סיכון למחלות סרטן שונות, פגיעה בכליות, פגיעה בכבד והשפעה קשה על מערכת העצבים המרכזית תוך כדי גרימה להיפראקטיביות, הפרעות קשב וריכוז אצל ילדים ולמחלות נוירולוגיות בגיל מבוגר. הרעלת פלואוריד נקראת רעלת פלואור או פלואורוזיס (</span><span style="font-size:10pt;" dir="ltr">fluorosis</span><span style="font-size:10pt;" lang="he">) וסימניה הראשונים – כתמים על השיניים. </span></span></li><li class="msonormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt; mso-list: l1 level1 lfo2; tab-stops: list 36.0pt;" dir="rtl"><span style="font-family:Arial;"><span style="font-size:10pt;" lang="he">ישנם דיווחים על אנשים אשר סבלו ממיגרנות, נוקשות עצמות ובעיות עיכול, והבעיות נעלמו לאחר שהפסיקו לשתות מים עם פלואוריד.</span></span></li><li class="msonormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt; mso-list: l1 level1 lfo2; tab-stops: list 36.0pt;" dir="rtl"><span style="font-family:Arial;"><span style="font-size:10pt;" lang="he">כמות הגבוהה משתי יחידות למליון (</span><span style="font-size:10pt;" dir="ltr">2ppm</span><span style="font-size:10pt;" lang="he">) יכולה להכתים את השיניים, וכמות גדולה פי ארבע עלולה לגרום למחלות עצם ולאוסטיאופורוזיס. </span></span></li><li class="msonormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt; mso-list: l1 level1 lfo2; tab-stops: list 36.0pt;" dir="rtl"><span style="font-family:Arial;"><span style="font-size:10pt;" dir="ltr">proctor and gamble</span><span style="font-size:10pt;" lang="he">, תאגיד הענק המייצר גם משחות שיניים, הודה כי <strong>כמות הפלואור המצויה בשפופרת משחת שיניים משפחתית מסוגלת להרוג ילד קטן.</strong></span></span></li><li class="msonormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt; mso-list: l1 level1 lfo2; tab-stops: list 36.0pt;" dir="rtl"><span style="font-family:Arial;"><strong><span style="font-size:10pt;" lang="he">החשיפה לפלואור בארה"ב גבוהה בפועל פי שמונה (!!) ממה שקבע המחוקק כבטוח</span></strong><span style="font-size:10pt;" lang="he">. הדבר נובע מכמויות נדיבות מדי של משחת שיניים, ילדים שאינם שולטים ברפלקס הבליעה, והעובדה שהמים מופלרים ממילא. שימו לב ל"דבר המפרסם" החוזר על עצמו כמעט בכל כיתוב שע"ג משחת שיניים – לא להשתמש לפני גיל שלוש, ואז ליטול מהמשחה כזית (ליתר-דיוק, הם כותבים כ"אפון") ולהקפיד שהצחצוח ייעשה בנוכחות מבוגר (שלא יבלעו).</span></span></li><li class="msonormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt; mso-list: l1 level1 lfo2; tab-stops: list 36.0pt;" dir="rtl"><span style="font-family:Arial;"><span style="font-size:10pt;" lang="he">הפלואור חובר ליונים אחרים בגוף, במיוחד יוני המגנזיום והמנגן. אלה חיוניים לפעילות אנזימים רבים. <strong>הפלואור – גם כשמדובר בחשיפה בתחום ה"מותר" - הורס 66 מתוך 83 האנזימים הידועים לנו. אגב-כך נפגעים - מטבוליזם של חלבונים ושומנים, בניית עצמות ומסת שריר תקינה, העברה עצבית תקינה ומניעת סרטן</strong>.</span></span></li><li class="msonormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt; mso-list: l1 level1 lfo2; tab-stops: list 36.0pt;" dir="rtl"><span style="font-size:10pt;" lang="he"><span style="font-family:Arial;">בהתרכבותו עם חומרים אורגניים הפלואור עלול ליצור <strong>נזקים כרומוזומליים</strong>, המזמינים תגובות אלרגיות במערכת העיכול והעור.<span style="mso-spacerun: yes;">  </span></span></span></li><li class="msonormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt; mso-list: l1 level1 lfo2; tab-stops: list 36.0pt;" dir="rtl"><span style="font-family:Arial;"><span style="font-size:10pt;" lang="he">חשיפה לפלואור דרך מים או חומרי הדברה גרמה לסרטן בלוטת התריס, ולגידולים אחרים בבלוטה. </span></span></li><li class="msonormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt; mso-list: l1 level1 lfo2; tab-stops: list 36.0pt;" dir="rtl"><span style="font-family:Arial;"><span style="font-size:10pt;" lang="he">קיים יחס הפוך בין פלואור ליוד (גם מבחינת יחסיהם ההדדיים כהלוגנים, בטור הלפני-אחרון של הטבלה המחזורית). הפלואור מאוחסן בבלוטת התריס ודוחק משם את היוד, הדרוש לבלוטה לשם יצירת הורמון התירוקסין, המפקח על חילוף החומרים בגוף. <strong>צריכת יתר של פלואור גורמת לירידה בתפקוד בלוטת התריס.</strong> בראשית המאה העשרים אף נעזרו בו כדי לטפל בפעילות יתר שלה. מניסויים בחיות עולה, שמים מופלרים הורידו את רמות הורמוני בלוטת התריס שייצרה בלוטת יותרת המוח. לפיכך, תשישות בולטת עלולה להגרם כתוצאה מהרעלת פלואור.<span style="mso-spacerun: yes;">  </span></span></span></li><li class="msonormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt; mso-list: l1 level1 lfo2; tab-stops: list 36.0pt;" dir="rtl"><span style="font-family:Arial;"><span style="font-size:10pt;" lang="he">בלוטת התריס מעורבת גם בויסות הסידן והזרחן בגוף. ישנו יחס הפוך בין רמת הסידן והפלואור בגוף (כי הפלואור נקשר לסידן ולפיכך מוריד את רמת הסידן החופשי). <strong>כך נפגע מטבוליזם הזרחן והסידן</strong>. </span></span></li><li class="msonormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt; mso-list: l1 level1 lfo2; tab-stops: list 36.0pt;" dir="rtl"><span style="font-family:Arial;"><span style="font-size:10pt;" lang="he">פלואור פוגע בתאי הדם האדומים ולפיכך עלול <strong>לתרום ליצירת אנמיה</strong>. </span></span></li><li class="msonormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt; mso-list: l1 level1 lfo2; tab-stops: list 36.0pt;" dir="rtl"><span style="font-family:Arial;"><span style="font-size:10pt;" lang="he">פלואור <strong>פוגע גם בתאי הדם הלבנים</strong>, בפרט בפאגוציטים, ומשפיע לרעה במיוחד על חולי </span><span style="font-size:10pt;" dir="ltr">me</span><span style="font-size:10pt;"> <span lang="he">(</span></span><span style="font-size:10pt;" dir="ltr">myalgic encephalomyelitis</span><span style="font-size:10pt;" lang="he">)</span></span><strong><span style="font-family:Arial;" lang="he"><span style="font-size:10pt;"> </span></span></strong><span style="font-family:Arial;"><span style="font-size:10pt;" lang="he"><span style="mso-spacerun: yes;"> </span>ותסמונת העייפות הכרונית.<span style="mso-spacerun: yes;">  </span></span></span></li><li class="msonormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt; mso-list: l1 level1 lfo2; tab-stops: list 36.0pt;" dir="rtl"><span style="font-family:Arial;"><strong><span style="font-size:10pt;" lang="he">פלואור משפיע לרעה על כלי הדם והלב</span></strong><span style="font-size:10pt;" lang="he">. הרעלה נסיונית בפלואור גרמה לאי סדירות בקצב הלב, לחץ דם נמוך ועלייה חדה בשיעור מחלות הלב. </span></span></li><li class="msonormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt; mso-list: l1 level1 lfo2; tab-stops: list 36.0pt;" dir="rtl"><span style="font-family:Arial;"><span style="font-size:10pt;" lang="he">באיזורים ה"מורעלים" ע"י פלואור במי השתייה נצפו עליות חדות בשיעור חולי <strong>הסוכרת, טרשת העורקים והסרטן</strong>. (בפרט סרטן הרחם)</span></span></li><li class="msonormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt; mso-list: l1 level1 lfo2; tab-stops: list 36.0pt;" dir="rtl"><span style="font-family:Arial;"><span style="font-size:10pt;" lang="he">הפלואור משפיע לרעה על <strong>המוח ומערכת העצבים המרכזית</strong>. הוא עלול לגרום לתופעות נוירולוגיות ככאבי לב, סחרחורת, עוויתות, הפרעות חזותיות ופגיעה בחדות החושים. ישנן עדויות להצטברות פלואור ברקמת חוט השדרה.</span></span></li><li class="msonormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt; mso-list: l1 level1 lfo2; tab-stops: list 36.0pt;" dir="rtl"><span style="font-size:10pt;" lang="he"><span style="font-family:Arial;">חשיפה של תושבים לאדי חומצה פלואורית שנפלטו מארובות מפעל אימייל העלתה <strong>נסיגה ברורה בצלילות מנטלית</strong>, זכרון ירוד, מחשבות לא עקביות וירידה ביכולת הכתיבה. חשיפות נוספות גילו סימפטומים פסיכיאטריים כגון תשישות, בעיות זכרון, קשיי ריכוז וחשיבה. </span></span></li><li class="msonormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt; mso-list: l1 level1 lfo2; tab-stops: list 36.0pt;" dir="rtl"><span style="font-family:Arial;"><strong><span style="font-size:10pt;" lang="he">הפלואור מגביר את ספיגתה של העופרת בגוף ואת השפעותיה הרעילות</span></strong><span style="font-size:10pt;" lang="he">. נזקי העופרת (לדוגמא, אלימות) מתבטאים באופן חד יותר באיזורים בהם מופלרים המים.<span style="mso-spacerun: yes;">   </span></span></span></li><li class="msonormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt; mso-list: l1 level1 lfo2; tab-stops: list 36.0pt;" dir="rtl"><span style="font-family:Arial;"><span style="font-size:10pt;" lang="he">החשיפה של עוברים לפלואור מזיקה להם, מאטה את קצב ההתפתחות המוחית. <strong>הפגיעה במנת המשכל של העובר נעשית במינונים שאינם רעילים עבור האם.</strong> במלים אחרות, האם יכולה שלא לחוות סימפטומים של הרעלה, אך הנזק העצבי של העובר כבר התחולל.<span style="mso-spacerun: yes;">   </span></span></span></li><li class="msonormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt; mso-list: l1 level1 lfo2; tab-stops: list 36.0pt;" dir="rtl"><span style="font-family:Arial;"><strong><span style="font-size:10pt;" lang="he">שיעורי תמותה של ילדים באיזורים מופלרים היו כפולים</span></strong><span style="font-size:10pt;" lang="he"> מאלה שבאיזורים שמימיהם לא הופלרו.</span></span></li><li class="msonormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt; mso-list: l1 level1 lfo2; tab-stops: list 36.0pt;" dir="rtl"><span style="font-family:Arial;"><span style="font-size:10pt;" lang="he">משחות שיניים, ויטמינים ופורמולות לתינוקות מכילים פלואור וגורמות <strong>לתגובות אלרגיות-עד רעילות</strong>. התגובות הללו נעלמות מאליהן עם הפסקת הפלואור! <span style="mso-spacerun: yes;"> </span></span></span></li><li class="msonormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt; mso-list: l1 level1 lfo2; tab-stops: list 36.0pt;" dir="rtl"><span style="font-family:Arial;"><span style="font-size:10pt;" lang="he">חשיפה לפלואור לפני בקיעת השיניים גורמת לפגיעה בזגוגית השיניים העתידיות, ולפיכך דווקא <strong>מגבירה את סכנת העששת. </strong></span><strong></strong></span></li><li class="msonormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt; mso-list: l1 level1 lfo2; tab-stops: list 36.0pt;" dir="rtl"><span style="font-family:Arial;"><span style="font-size:10pt;" lang="he">מסתבר, שאין הבדל מובהק סטטיסטית בין שיעורי התחלואה בעששת השיניים בין איזורים מופלרים לכאלה שאינם. <strong>פלואור יעיל במניעת עששת אצל ילדים בני 6-14 (17% מכלל האוכלוסיה). </strong></span><strong></strong></span></li><li class="msonormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt; mso-list: l1 level1 lfo2; tab-stops: list 36.0pt;" dir="rtl"><span style="font-family:Arial;"><strong><span style="font-size:10pt;" lang="he">בישראל</span></strong><span style="font-size:10pt;" lang="he"> התקבלה בשנת 2002 תקנה חדשה ב"פקודת הבריאות לעם", המחייבת להוסיף פלואוריד למים של כל יישוב אשר חיים בו יותר מחמשת אלפים תושבים. משרד<span style="mso-spacerun: yes;">  </span>האוצר אינו יכול להפנות תקציבים להפלרת המים בפלואור הרפואי (והיקר יותר..), ולכן גילגל את הכדור אל כיוונן של הרשויות המקומיות שהתקשו לממן אותו אף הן. לכן <strong>הפלואור שאנו שותים (לפחות בחלק מהמקומות), מבשלים, מתרחצים בו הוא זול יותר, כי מדובר בתוצר לוואי רעיל (חומצה פלואורוסליצית) של תעשיית הדשנים של מפעל "רותם אמפרט נגב", אשר עלולה להכיל מתכות כבדות המצטברות בגוף, כגון עופרת, קדמיום וארסן.<span style="mso-spacerun: yes;">  </span></strong></span><strong></strong></span></li><li class="msonormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt; mso-list: l1 level1 lfo2; tab-stops: list 36.0pt;" dir="rtl"><span style="font-family:Arial;"><span style="font-size:10pt;" lang="he">מידע מפורט על הפלרת המים בישראל נכון לשנת 2006 ניתן למצוא בדו"ח משרד הבריאות המופיע באתר האינטרנט הבא: </span><span style="font-size:10pt;"><a href="http://www.health.gov.il/download/pages/aflara2006s.pdf"><span dir="ltr"><span style="color: #800080;">http://www.health.gov.il/download/pages/aflara2006s.pdf</span></span></a></span></span></li><li class="msonormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt; mso-list: l1 level1 lfo2; tab-stops: list 36.0pt;" dir="rtl"><span style="font-family:Arial;"><span style="font-size:10pt;" lang="he">במהדורת אוקטובר 2002 של "</span><em><span style="font-size:10pt;" dir="ltr">what doctors don't tell you</span></em><em><span style="font-size:10pt;" lang="he">" </span></em><span style="font-size:10pt;" lang="he">הוקדשה כתבת השער לפלואור. הפלרת מי השתייה באיזורים מסוימים בסין, כך מסתבר, גרמה להצטברות פלואור במוחם של הילדים ולפגיעה במנת המשכל שלהם. משבדקו את הקורלציה בין חשיפה לפלואור למנת משכל בגילאים מבוגרים יותר, עדיין היה הבדל משמעותי ברמות המשכל (ההבדל שבין 140 ל110 איי.קיו. לא משהו שכדאי להמעיט בערכו).</span></span></li><li class="msonormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt 36pt; mso-list: l1 level1 lfo2; tab-stops: list 36.0pt;" dir="rtl"><span style="font-size:10pt;" lang="he"><span style="font-family:Arial;">הרבה מדענים חשובים בעולם יצאו בהצהרות כנגד הכנסת החומר הזה למים במדינותיהם. למשל: <br />פרופסור <span style="text-decoration: underline;">אלברט שץ</span>, ביוכימאי אמריקאי אשר אמר: "הפלרת המים, היא ההונאה הגדולה ביותר שבוצעה אי פעם על המספר הרב ביותר של אנשים. יותר מכל הונאה אחרת מאז ומעולם". <br />הנשיא לשעבר של ההתאחדות הרפואית האמריקאית, ד"ר צ'רלס גורדון הייד אמר: "אני פוחד מהסיכוי האפשרי של שימוש במים כמכשיר להעברת תרופות. הפלואוריד הוא רעל שגורם לפגיעה רצינית בבריאות לטווח ארוך. כל ניסיון לעשות שימוש במים לשם כך, הוא גרוע ומצער". <br />הביוכימאי ד"ר הרדי ליימבק, פרופ' לרפואת שיניים באוניברסיטת טורונטו, היועץ הוותיק להתאחדות רופאי השיניים הקנדית, שבעבר דווקא תמך מאד בהפלרת המים הצהיר: "פלואוריד עלול להרוס את העצמות שלנו, את שינינו ואת בריאותנו בכלל.... לא הכרחי להוסיף אותו למים. זוהי לקיחת סיכונים מיותרים."</span></span></li></ul> <p class="msonormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt;" dir="rtl"><strong><span style="font-size:10pt;" lang="he"><span style="font-family:Arial;"> </span></span></strong></p> <p class="msonormal" style="margin: 0cm 18pt 0pt 0cm;" dir="rtl"><strong><span style="text-decoration: underline;"><span style="font-size:10pt;" lang="he"><span style="font-family:Arial;">המלצות:</span></span></span></strong></p><ul style="margin-top: 0cm;"><li class="msonormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt; mso-list: l3 level1 lfo4; tab-stops: list 36.0pt;" dir="rtl"><span style="font-size:10pt;" lang="he"><span style="font-family:Arial;">להמנע משתייה קבועה של מי ברז במקומות בהם המים מופלרים. מים שטוהרו באוסמוזה הפוכה הם נקיים מפלואור.</span></span></li><li class="msonormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt; mso-list: l3 level1 lfo4; tab-stops: list 36.0pt;" dir="rtl"><span style="font-size:10pt;" lang="he"><span style="font-family:Arial;">להמנע מתרופות וחיסונים המכילים פלואור.</span></span></li><li class="msonormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt; mso-list: l3 level1 lfo4; tab-stops: list 36.0pt left 118.3pt;" dir="rtl"><span style="font-family:Arial;"><span style="font-size:10pt;" lang="he">להמנע מתכשירים לשיניים המכילים פלואור.<span style="mso-spacerun: yes;">  </span>ניתן לעשות משחת שיניים ביתית בריאה (מתכון בסוף הכתבה) או לרכוש משחות מוכנות ללא פלואור. </span></span></li><li class="msonormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt; mso-list: l3 level1 lfo4; tab-stops: list 36.0pt left 118.3pt;" dir="rtl"><span style="font-family:Arial;"><span style="font-size:10pt;" lang="he">בארץ ניתן להשיג בחנויות טבע משחות שיניים שונות ללא פלואור, חלקן טיפוליות ובאיכות גבוהה (כגון המשחה הטיפולית </span><span style="font-size:10pt;" dir="ltr">dental therapy"</span><span style="font-size:10pt;" lang="he">" מתוצרת חברת </span><span style="font-size:10pt;" dir="ltr">nature's gate</span><span style="font-size:10pt;" lang="he">).</span></span></li><li class="msonormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt; mso-list: l3 level1 lfo4; tab-stops: list 36.0pt;" dir="rtl"><span style="font-size:10pt;" lang="he"><span style="font-family:Arial;">לצרוך, במידת האפשר, מזון אורגני<span style="mso-spacerun: yes;">  </span>- כך תימנעו מחשיפה לפלואור דרך דשנים וקוטלי מזיקים.</span></span></li><li class="msonormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt; mso-list: l3 level1 lfo4; tab-stops: list 36.0pt;" dir="rtl"><span style="font-family:Arial;"><span style="font-size:10pt;" lang="he">להמנע, במידת האפשר, מחשיפה למפלטי מכוניות (פלואור מצוי בדלקים ובגזי הפליטה).</span></span></li></ul> <p class="msonormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt 36pt;" dir="rtl"><span style="font-size:10pt;" lang="he"><span style="font-family:Arial;"> </span></span></p> <p class="msonormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt 36pt;" dir="rtl"><strong><span style="text-decoration: underline;"><span style="font-size:10pt;" lang="he"><span style="font-family:Arial;">מתכון להכנת משחת שיניים ביתית:</span></span></span></strong></p> <p class="msonormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt; tab-stops: 118.3pt 174.15pt 246.15pt;" dir="rtl"><span style="font-size:10pt;" lang="he"><span style="font-family:Arial;">חימר לבן<span style="mso-tab-count: 1;">                                       </span>– 3 כפות<span style="mso-tab-count: 1;">           </span>- בחנות טבע <span style="mso-tab-count: 1;">             </span>- מלבין את השיניים</span></span></p> <p class="msonormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt; tab-stops: 118.3pt 174.15pt;" dir="rtl"><span style="font-size:10pt;" lang="he"><span style="font-family:Arial;">סודה לשתיה <span style="mso-tab-count: 1;">                                  </span>- 3/4 כפית<span style="mso-tab-count: 1;">         </span>- בסופרמרקט</span></span></p> <p class="msonormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt; tab-stops: 118.3pt 174.15pt;" dir="rtl"><span style="font-size:10pt;" lang="he"><span style="font-family:Arial;">מלח ים אטלנטי<span style="mso-tab-count: 1;">                               </span>- 1/2 כפית<span style="mso-tab-count: 1;">         </span>- בחנות טבע</span></span></p> <p class="msonormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt; tab-stops: 118.3pt 174.15pt;" dir="rtl"><span style="font-size:10pt;" lang="he"><span style="font-family:Arial;">חומצת לימון (מלח לימון)<span style="mso-tab-count: 1;">               </span>- קמצוץ<span style="mso-tab-count: 1;">             </span>- בסופרמרקט</span></span></p> <p class="msonormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt; tab-stops: 118.3pt 174.15pt;" dir="rtl"><span style="font-size:10pt;" lang="he"><span style="font-family:Arial;">קמח טפיוקה (או עמילן תירס)<span style="mso-tab-count: 1;">          </span>- 2 כפות<span style="mso-tab-count: 1;">            </span>- בחנות טבע</span></span></p> <p class="msonormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt 36pt;" dir="rtl"><span style="font-size:10pt;" lang="he"><span style="font-family:Arial;"> </span></span></p> <p class="msonormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt 36pt;" dir="rtl"><span style="font-size:10pt;" lang="he"><span style="font-family:Arial;">מערבבים את כל החומרים בצנצנת זכוכית קטנה. מוסיפים קצת מים ומערבבים עד שהמשחה חלקה ללא גושים. לשיפור הריח ניתן להוסיף 2-3 טיפות של שמן ארומטי.</span></span></p> <div style="border-right: medium none; padding-right: 0cm; border-top: medium none; padding-left: 0cm; padding-bottom: 1pt; border-left: medium none; padding-top: 0cm; border-bottom: windowtext 1pt solid; mso-element: para-border-div; mso-border-bottom-alt: solid windowtext .75pt;"> <p class="msonormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt; mso-border-bottom-alt: solid windowtext .75pt; mso-padding-alt: 0cm 0cm 1.0pt 0cm; border: medium none; padding: 0cm;" dir="rtl"><span style="font-size:10pt;" lang="he"></span></p></div> <br/><br/> <strong><u>פרטים אודות כותב המאמר</u></strong> <br/> <p>ד"ר לרפואה אלטרנטיבית, מרצה ומטפל ברפואה משלימה.<br />מתמחה בייעוץ וטיפול תומך בחולי סרטן ומחלות אחרות.<br />משלב את הידע של הרפואה החדשה עם רפואה פונקציונלית, קינסיולוגיה, תזונה ותוספים, מגנטותרפיה, הילינג, תרמוגרפיה ועבודה המשלבת גוף ונפש.<br />מידע על הרפואה החדשה באתר: <a href="http://www.healthychoice21.com">www.healthychoice21.com</a><br />אתר תרמוגרפיה: <a href="http://www.thermomed.biz">http://www.thermomed.biz</a><br />אימייל: <a href="mailto:briut1@gmail.com">briut1@gmail.com</a><br />טל': 04-6619118</p> <br/><a href="http://www.portal-asakim.com"> מקור המאמר: אתר מאמרים עסקיים ומקצועיים</a>

גירסת טקסט:
פלואוריד – מהו הסיפור האמיתי? פלואור הוא יסוד כימי. הפלואור הטהור מסוכן מאוד ויכול לגרום לכוויות כימיות קשות במגע עם העור. הפלואור מצוי במצב של גז בטמפרטורה של 25 מעלות, צבעו צהוב בהיר והוא בעל ריח חריף ורעיל ביותר בכמות גבוהה. זהו היסוד הפעיל ביותר ולכן הוא מגיב כמעט עם כל חומר בעולם. זהו יסוד שעלול להזיק גם כאשר הוא מחובר עם נתרן ונקרא פלואוריד. פלואור משמש ליצור פלסטיק עם מעט מאוד חיכוך כמו טפלון.פלואוריד (fluoride) הוא כל מלח של חומצה הידרופלורית אשר מורכב משני רכיבים כשאחד מהם הוא פלואור. נתרן פלואוריד (sodium fluoride) שהסמל הכימי שלו naf, הוא חומר רעיל מאוד, חסר צבע ומסיס במים המשמש בין היתר כרעל להדברת חרקים ומכרסמים. במספר ארצות מוכנס הפלואוריד בכוונה למי השתיה לשם "הפלרתם" עד שמוכפלת הכמות הטבעית המצויה בהם, וזאת עקב האמונה שהוא מסייע במניעת עששת אצל ילדים.פלואוריד רעיל יותר מעופרת ורק קצת פחות רעיל מארסן. בארה"ב מוסיפים פלואוריד למים כבר יותר מ-50 שנה, מתוך כוונה למנוע חורים בשיניים. נתונים שאסף ארגון הבריאות העולמי לא מראים כל הבדל באחוז ריקבונות השיניים בין מדינות בהן מוסיפים פלואוריד למים לבין אלה שלא. מחקרים נוספים הראו שלא היה שינוי כלשהו לרעה ברמת ריקבונות השיניים במקומות בהם הפסיקו את הוספת הפלואוריד למים, ובמספר מקרים אף היה שינוי לטובה.ישראל ואירלנד הן המדינות היחידות בעולם המחייבות את האוכלוסיה להפליר את המים.רובן המכריע של מדינות מערב אירופה מתנגדות להפלרת המים.בשלהי שנות ה-50 של המאה הקודמת נערך מחקר באוניברסיטת סינסינטי לגבי רעילותו של הפלואוריד. המחקר מומן ע"י חברות תעשיה אמריקאיות גדולות ומטרתו היתה לתת לעורכי הדין של אותן חברות "תחמושת" מדעית מספקת כנגד תביעות והאשמות של עובדים על הרעלות מפלואוריד. תוצאות המחקר נקברו במשך כמעט 40 שנה מסיבה מאד פשוטה: הממצאים הראו שפלואוריד בכמויות קטנות גרם לנזקים חמורים לריאות ולקשרי הלימפה של חיות הניסוי. מדען אשר עיין לאחרונה בתוצאות המחקר הנ"ל אמר שאם הנתונים היו מוצגים בזמנו למדענים אשר קבעו את תקני הבטיחות לחשיפה לפלואוריד במפעלים, הם היו קובעים תקן המתיר רמות פלואוריד הנמוכות בהרבה מאלה אשר היו מותרות עד כה. חלק מתוצאות המחקרים נעלמו לגמרי.ייצורו המסחרי של הפלואור החל לאחר מלחמת העולם השנייה, בעקבות התפתחות תעשיית הגרעין (הפלואור ותרכובותיו חיוניים בשרשרת הפקת האורניום). בנוסף, יש לפלואור תפקיד מרכזי בתעשיות הפלסטיק והאלומיניום. מחקר חדש טוען שהדחיפה החזקה לשימוש בפלואוריד לשיניים באה מצד יצרני הכימיקלים ותעשיית האטום בארה"ב אשר חיפשו דרך כיצד להפטר מעודפי הפלואוריד שלהם, וכיצד להגן על עצמם מפני תביעות על הרעלות הפלואור. גורל עודפי הפלואור כיום הוא להיטמן באדמה כחומר רעיל או להצטרף למשחות השיניים ולמים שאנחנו שותים...בעולם כיום נפלטים מדי שנה אל האוויר 155 אלף טון פלואור. cfc, אותם ראשי תיבות לקבוצת הגזים הפוגעים בשכבת האוזון והאסורים בהפצה על פי חוק בינ"ל, מסמלים chlorofluorocarbons. למעשה, תרכובות הפלואור הן מזהם האוויר השלישי מבחינת שכיחותו, לאחר תרכובות החנקן והגפרית. כמות דומה של פלואור (145 טון) מוחדרת למי השתייה מדי שנה. כמות משולשת מזו משוחררת אל הים.כמעט כל משחות השיניים הקיימות בארה"ב ובבריטניה (וכנראה גם בארץ, כולל לפחות משחה אחת המציינת שמוצריה מתאימים לטיפול הומאופתי) מכילות פלואור בכמות של 1000-1500 יחידות למיליון. כך גם (אם כי באחוזים נמוכים יותר) מי פה, ותכשירים מקצועיים יותר לטיפולי שיניים (למשל אצל שינניות). גם אם לא בולעים את הפלואור הזה, הוא נספג במהירות ברקמות הפה והחניכיים אל זרם הדם.קשת ארוכה של בעיות בריאות משויכת לחשיפה לפלואוריד. בתוכה ניתן למנות בעיות עיכול, עליה בסיכון לשבירת עצמות לאחר גיל המעבר, סיכון למחלות סרטן שונות, פגיעה בכליות, פגיעה בכבד והשפעה קשה על מערכת העצבים המרכזית תוך כדי גרימה להיפראקטיביות, הפרעות קשב וריכוז אצל ילדים ולמחלות נוירולוגיות בגיל מבוגר. הרעלת פלואוריד נקראת רעלת פלואור או פלואורוזיס (fluorosis) וסימניה הראשונים – כתמים על השיניים. ישנם דיווחים על אנשים אשר סבלו ממיגרנות, נוקשות עצמות ובעיות עיכול, והבעיות נעלמו לאחר שהפסיקו לשתות מים עם פלואוריד.כמות הגבוהה משתי יחידות למליון (2ppm) יכולה להכתים את השיניים, וכמות גדולה פי ארבע עלולה לגרום למחלות עצם ולאוסטיאופורוזיס. proctor and gamble, תאגיד הענק המייצר גם משחות שיניים, הודה כי כמות הפלואור המצויה בשפופרת משחת שיניים משפחתית מסוגלת להרוג ילד קטן.החשיפה לפלואור בארה"ב גבוהה בפועל פי שמונה (!!) ממה שקבע המחוקק כבטוח. הדבר נובע מכמויות נדיבות מדי של משחת שיניים, ילדים שאינם שולטים ברפלקס הבליעה, והעובדה שהמים מופלרים ממילא. שימו לב ל"דבר המפרסם" החוזר על עצמו כמעט בכל כיתוב שע"ג משחת שיניים – לא להשתמש לפני גיל שלוש, ואז ליטול מהמשחה כזית (ליתר-דיוק, הם כותבים כ"אפון") ולהקפיד שהצחצוח ייעשה בנוכחות מבוגר (שלא יבלעו).הפלואור חובר ליונים אחרים בגוף, במיוחד יוני המגנזיום והמנגן. אלה חיוניים לפעילות אנזימים רבים. הפלואור – גם כשמדובר בחשיפה בתחום ה"מותר" - הורס 66 מתוך 83 האנזימים הידועים לנו. אגב-כך נפגעים - מטבוליזם של חלבונים ושומנים, בניית עצמות ומסת שריר תקינה, העברה עצבית תקינה ומניעת סרטן.בהתרכבותו עם חומרים אורגניים הפלואור עלול ליצור נזקים כרומוזומליים, המזמינים תגובות אלרגיות במערכת העיכול והעור. חשיפה לפלואור דרך מים או חומרי הדברה גרמה לסרטן בלוטת התריס, ולגידולים אחרים בבלוטה. קיים יחס הפוך בין פלואור ליוד (גם מבחינת יחסיהם ההדדיים כהלוגנים, בטור הלפני-אחרון של הטבלה המחזורית). הפלואור מאוחסן בבלוטת התריס ודוחק משם את היוד, הדרוש לבלוטה לשם יצירת הורמון התירוקסין, המפקח על חילוף החומרים בגוף. צריכת יתר של פלואור גורמת לירידה בתפקוד בלוטת התריס. בראשית המאה העשרים אף נעזרו בו כדי לטפל בפעילות יתר שלה. מניסויים בחיות עולה, שמים מופלרים הורידו את רמות הורמוני בלוטת התריס שייצרה בלוטת יותרת המוח. לפיכך, תשישות בולטת עלולה להגרם כתוצאה מהרעלת פלואור. בלוטת התריס מעורבת גם בויסות הסידן והזרחן בגוף. ישנו יחס הפוך בין רמת הסידן והפלואור בגוף (כי הפלואור נקשר לסידן ולפיכך מוריד את רמת הסידן החופשי). כך נפגע מטבוליזם הזרחן והסידן. פלואור פוגע בתאי הדם האדומים ולפיכך עלול לתרום ליצירת אנמיה. פלואור פוגע גם בתאי הדם הלבנים, בפרט בפאגוציטים, ומשפיע לרעה במיוחד על חולי me (myalgic encephalomyelitis) ותסמונת העייפות הכרונית. פלואור משפיע לרעה על כלי הדם והלב. הרעלה נסיונית בפלואור גרמה לאי סדירות בקצב הלב, לחץ דם נמוך ועלייה חדה בשיעור מחלות הלב. באיזורים ה"מורעלים" ע"י פלואור במי השתייה נצפו עליות חדות בשיעור חולי הסוכרת, טרשת העורקים והסרטן. (בפרט סרטן הרחם)הפלואור משפיע לרעה על המוח ומערכת העצבים המרכזית. הוא עלול לגרום לתופעות נוירולוגיות ככאבי לב, סחרחורת, עוויתות, הפרעות חזותיות ופגיעה בחדות החושים. ישנן עדויות להצטברות פלואור ברקמת חוט השדרה.חשיפה של תושבים לאדי חומצה פלואורית שנפלטו מארובות מפעל אימייל העלתה נסיגה ברורה בצלילות מנטלית, זכרון ירוד, מחשבות לא עקביות וירידה ביכולת הכתיבה. חשיפות נוספות גילו סימפטומים פסיכיאטריים כגון תשישות, בעיות זכרון, קשיי ריכוז וחשיבה. הפלואור מגביר את ספיגתה של העופרת בגוף ואת השפעותיה הרעילות. נזקי העופרת (לדוגמא, אלימות) מתבטאים באופן חד יותר באיזורים בהם מופלרים המים. החשיפה של עוברים לפלואור מזיקה להם, מאטה את קצב ההתפתחות המוחית. הפגיעה במנת המשכל של העובר נעשית במינונים שאינם רעילים עבור האם. במלים אחרות, האם יכולה שלא לחוות סימפטומים של הרעלה, אך הנזק העצבי של העובר כבר התחולל. שיעורי תמותה של ילדים באיזורים מופלרים היו כפולים מאלה שבאיזורים שמימיהם לא הופלרו.משחות שיניים, ויטמינים ופורמולות לתינוקות מכילים פלואור וגורמות לתגובות אלרגיות-עד רעילות. התגובות הללו נעלמות מאליהן עם הפסקת הפלואור! חשיפה לפלואור לפני בקיעת השיניים גורמת לפגיעה בזגוגית השיניים העתידיות, ולפיכך דווקא מגבירה את סכנת העששת. מסתבר, שאין הבדל מובהק סטטיסטית בין שיעורי התחלואה בעששת השיניים בין איזורים מופלרים לכאלה שאינם. פלואור יעיל במניעת עששת אצל ילדים בני 6-14 (17% מכלל האוכלוסיה). בישראל התקבלה בשנת 2002 תקנה חדשה ב"פקודת הבריאות לעם", המחייבת להוסיף פלואוריד למים של כל יישוב אשר חיים בו יותר מחמשת אלפים תושבים. משרד האוצר אינו יכול להפנות תקציבים להפלרת המים בפלואור הרפואי (והיקר יותר..), ולכן גילגל את הכדור אל כיוונן של הרשויות המקומיות שהתקשו לממן אותו אף הן. לכן הפלואור שאנו שותים (לפחות בחלק מהמקומות), מבשלים, מתרחצים בו הוא זול יותר, כי מדובר בתוצר לוואי רעיל (חומצה פלואורוסליצית) של תעשיית הדשנים של מפעל "רותם אמפרט נגב", אשר עלולה להכיל מתכות כבדות המצטברות בגוף, כגון עופרת, קדמיום וארסן. מידע מפורט על הפלרת המים בישראל נכון לשנת 2006 ניתן למצוא בדו"ח משרד הבריאות המופיע באתר האינטרנט הבא: http://www.health.gov.il/download/pages/aflara2006s.pdfבמהדורת אוקטובר 2002 של "what doctors don't tell you" הוקדשה כתבת השער לפלואור. הפלרת מי השתייה באיזורים מסוימים בסין, כך מסתבר, גרמה להצטברות פלואור במוחם של הילדים ולפגיעה במנת המשכל שלהם. משבדקו את הקורלציה בין חשיפה לפלואור למנת משכל בגילאים מבוגרים יותר, עדיין היה הבדל משמעותי ברמות המשכל (ההבדל שבין 140 ל110 איי.קיו. לא משהו שכדאי להמעיט בערכו).הרבה מדענים חשובים בעולם יצאו בהצהרות כנגד הכנסת החומר הזה למים במדינותיהם. למשל: פרופסור אלברט שץ, ביוכימאי אמריקאי אשר אמר: "הפלרת המים, היא ההונאה הגדולה ביותר שבוצעה אי פעם על המספר הרב ביותר של אנשים. יותר מכל הונאה אחרת מאז ומעולם". הנשיא לשעבר של ההתאחדות הרפואית האמריקאית, ד"ר צ'רלס גורדון הייד אמר: "אני פוחד מהסיכוי האפשרי של שימוש במים כמכשיר להעברת תרופות. הפלואוריד הוא רעל שגורם לפגיעה רצינית בבריאות לטווח ארוך. כל ניסיון לעשות שימוש במים לשם כך, הוא גרוע ומצער". הביוכימאי ד"ר הרדי ליימבק, פרופ' לרפואת שיניים באוניברסיטת טורונטו, היועץ הוותיק להתאחדות רופאי השיניים הקנדית, שבעבר דווקא תמך מאד בהפלרת המים הצהיר: "פלואוריד עלול להרוס את העצמות שלנו, את שינינו ואת בריאותנו בכלל.... לא הכרחי להוסיף אותו למים. זוהי לקיחת סיכונים מיותרים." המלצות:להמנע משתייה קבועה של מי ברז במקומות בהם המים מופלרים. מים שטוהרו באוסמוזה הפוכה הם נקיים מפלואור.להמנע מתרופות וחיסונים המכילים פלואור.להמנע מתכשירים לשיניים המכילים פלואור. ניתן לעשות משחת שיניים ביתית בריאה (מתכון בסוף הכתבה) או לרכוש משחות מוכנות ללא פלואור. בארץ ניתן להשיג בחנויות טבע משחות שיניים שונות ללא פלואור, חלקן טיפוליות ובאיכות גבוהה (כגון המשחה הטיפולית dental therapy"" מתוצרת חברת nature's gate).לצרוך, במידת האפשר, מזון אורגני - כך תימנעו מחשיפה לפלואור דרך דשנים וקוטלי מזיקים.להמנע, במידת האפשר, מחשיפה למפלטי מכוניות (פלואור מצוי בדלקים ובגזי הפליטה). מתכון להכנת משחת שיניים ביתית: חימר לבן – 3 כפות - בחנות טבע - מלבין את השיניים סודה לשתיה - 3/4 כפית - בסופרמרקט מלח ים אטלנטי - 1/2 כפית - בחנות טבע חומצת לימון (מלח לימון) - קמצוץ - בסופרמרקט קמח טפיוקה (או עמילן תירס) - 2 כפות - בחנות טבע מערבבים את כל החומרים בצנצנת זכוכית קטנה. מוסיפים קצת מים ומערבבים עד שהמשחה חלקה ללא גושים. לשיפור הריח ניתן להוסיף 2-3 טיפות של שמן ארומטי. נכתב על ידי ד"ר לרפואה אלטרנטיבית, מרצה ומטפל ברפואה משלימה. מתמחה בייעוץ וטיפול תומך בחולי סרטן ומחלות אחרות. משלב את הידע של הרפואה החדשה עם רפואה פונקציונלית, קינסיולוגיה, תזונה ותוספים, מגנטותרפיה, הילינג, תרמוגרפיה ועבודה המשלבת גוף ונפש. מידע על הרפואה החדשה באתר: www.healthychoice21.com אתר תרמוגרפיה: http://www.thermomed.biz אימייל: briut1@gmail.com טל': 04-6619118 מקור המאמר:אתר מאמרים עסקיים ומקצועיים http://www.portal-asakim.com
בחזרה למאמר

לכותבי מאמרים

התחבר הרשמה למערכת שחזור סיסמה

מאמרים בקטגוריות
אימון אישי
אינטרנט והחיים ברשת
בידור ופנאי
ביטוח
בית משפחה וזוגיות
בניין ואחזקה
הודעות לעיתונות
חברה, פוליטיקה ומדינה
חוק ומשפט
חינוך ולימודים
מדעי החברה
מדעי הטבע
מדעי הרוח
מחשבים וטכנולוגיה
מיסים
מתכונים ואוכל
נשים
ספורט וכושר גופני
עבודה וקריירה
עיצוב ואדריכלות
עסקים
פיננסים וכספים
קניות וצרכנות
רוחניות
רפואה ובריאות
תחבורה ורכב
תיירות ונופש

שיווק באינטרנט על ידי WSI