דף הבית
אינדקס עסקים
הכותבים הפעילים ביותר
המאמרים הניצפים ביותר
תגיות פופולריות
תנאי שימוש
צור קשר
דף הבית
היסטוריה
תאור חורבן בית המקדש הראשון (הרב יוסף ויצמן )
פרסום המאמר באתרך
פרסום המאמר באתרך
באפשרותך לפרסם את המאמר הזה באתרך בכפוף
לתנאי השימוש
.בפרסום המאמר עליך להקפיד על הכללים הבאים: יש לפרסם את כותרת המאמר, תוכנו,
וכן פרטים אודות כותב המאמר
. כמו כן יש לכלול
קישור לאתר
מאמרים עסקיים ומקצועיים (http://www.portal-asakim.com)
.
בחזרה למאמר
כותרת המאמר:
תקציר המאמר:
תאור מצמרר על חורבן בית המקדש הראשון מה קדם לכך,מהם המניעים, ומה עלינו להסיק מכך בכדי שנוכל לבנות ביחד אבן אבן
מילות מפתח:
קישור ישיר למאמר:
גירסת HTML:
<html> <head> <title>תאור חורבן בית המקדש הראשון (הרב יוסף ויצמן )</title> <meta name="description" content="תאור מצמרר על חורבן בית המקדש הראשון מה קדם לכך,מהם המניעים, ומה עלינו להסיק מכך בכדי שנוכל לבנות ביחד אבן אבן"> <meta name="keywords" content="הרב,יוסף,ויצמן,תורה,ודעת,בין,המצרים,חורבן,בית,המקדש,הראשון,אושר,יעוץ,יועץ,זוגיות,אושר שמחה,בריאות,אש,להבה,אוכל,יהדות,דת,רוחניות,מיסטיקה,יהודית,אושר,אקטואליה,אהבה,הרב,רבי,השם,שם,תינוק,ילד,ילדים,מלחמה,נביא,נבואה,אחרית,הימים,ראשון,לימודים,היסטוריה,"> <meta name="expires" CONTENT="never"> <meta name="language" CONTENT="hebrew"> <meta name="distribution" CONTENT="Global"> <meta name="robots" content="index, follow"> <meta http-equiv="Content-Type" content="text/html; charset=windows-1255"> </title> <body dir="rtl"> <h1>תאור חורבן בית המקדש הראשון (הרב יוסף ויצמן )</h1><br/> <br/><strong>נכתב על ידי: <a title="תאור חורבן בית המקדש הראשון (הרב יוסף ויצמן )" href="http://www.portal-asakim.com/Authors//Author130.aspx ">הרב יוסף ויצמן</a></strong><br/> <br/><p class="msonormal" style="margin: 0cm 0cm 10pt;" ><strong><span style=" color:#00000 line-height: 115%; mso-ascii- mso-hansi-" lang="he">חורבן בית</span></strong><strong><span style=" color:#00000 line-height: 115%; arial","sans-serif"; mso-bidi-" lang="he"> </span></strong><strong><span style=" color:#00000 line-height: 115%; mso-ascii- mso-hansi-" lang="he">ראשון</span></strong><strong><span style=" color:#00000 line-height: 115%; arial","sans-serif"; mso-bidi-" ><br /></span></strong><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" ><br /><strong><span style="tahoma","sans-serif";"><span style="">"</span></span></strong></span></strong><span style=""><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">השמרו לכם פן יפתה</span></strong><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span></strong><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">לבבכם</span></strong><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >!"</span></strong></span><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" ><br /></span></strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" ><br /></span><span style=""><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">לפני שנכנסו בני</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">ישראל לארץ ישראל, הם הוזהרו על ידי משה רבינו ויהושע בן-נון שלא יעבדו עבודה זרה</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >. </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">שכן הארץ אינה סובלת עוברי עבירה, ואם יחטאו, לא יוכלו להתקיים בה</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >. </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">באותה תקופה, היתה עבודה זרה תאווה חזקה ביותר וקשה מאד היה לעמוד</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">בפני פיתוייה. כשהשתקע עם ישראל בארצו, הוא שכח את ה' שגמל עמו כל טוב והחל לעבוד</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">עבודה זרה</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >.</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">ירבעם בן נבט היה המלך הראשון שהחטיא את העם בעבודה זרה. הוא העמיד</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">שני עגלי זהב בבית אל ובדן, מנע מעם ישראל לעלות לירושלים בחגים ואמר להם: "רב לכם</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">מעלות ירושלים, הנה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים" (מלכים א', י"ב</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >). </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">אחריו קם המלך אחאב שהמשיך לחטוא ולהרשיע. הוא השכיח את שם ה' מפי</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">הבריות ומחקו מספר התורה. במקומם כתב את שם "הבעל" (עבודה זרה באותה תקופה</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >). </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">גם מנשה, מלך יהודה, הרשיע מאד. הוא החריב את מזבח ה' ובנה במקומו</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">מזבחות לבעל. העמיד פסל בבית המקדש וברוב רשעותו אף הרג את ישעיהו הנביא, שהיה סבו</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >, </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">אבי אמו</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >. </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">בתחילה התביישו בני ישראל במעשיהם ועבדו עבודה זרה בסתר. אולם</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">כשהתרגלו לכך, החלו להתגאות בעבודה זרה ועבדו אותה ברחובות עיר</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >. </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">כל אותה תקופה חס עליהם הבורא, האריך להם אפו ונתן להם אפשרות לשוב</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">בתשובה. בחסדיו הרבים אף שלח להם נביאים שהתרו והזהירו השכם והערב, אולם דבריהם</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">נפלו על אוזניים אטומות. עם ישראל היה שקוע עמוק בחטאיו וסירב לקבל את דברי התוכחה</span></span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" ><span style="">. <br /><br /><br /></span></span><span style=""><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">נבואת</span></strong><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span></strong><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">ירמיהו</span></strong></span><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" ><br /></span></strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" ><br /></span><span style=""><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">אחד הנביאים שנשלחו</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">להזהיר את עם ישראל היה ירמיהו הנביא. הוא ראה את ישראל בקלקלתם וניסה להוכיחם</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">שיחזרו למוטב</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >. </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">בלב כואב צעק ואמר: "'על שבר בת עמי השברתי קדרתי... הנה קול שוועת</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">בת עמי מארץ מרחקים, הה' אין בציון אם מלכה אין בה?' כשאני רואה את העתיד לבוא על</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">ירושלים, לבי שבור ורצוץ. מתחנן אני אליכם: שובו מדרכיכם</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">הרעים</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >!"</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">ירמיהו התנבא נבואות קשות מאד עם ישראל: "כה אמר ה' צבאות, אלהי</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">ישראל, הנני מאכילם את העם הזה לענה, והשקיתם מי ראש, והפיצותים בגויים אשר לא ידעו</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">המה ואבותם, ושלחתי אחריהם את החרב עד כלותי אותם" (ירמיה ט', י"ד-ט"ו</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >). "</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">ונתתי את ירושלים... מעון תנים, ואת ערי יהודה אתן שממה מבלי יושב</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >" (</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">ירמיה ט', י'). "והיתה נבלת העם הזה למאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ ואין מחריד</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >" (</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">ירמיה ז', ל"ג</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >).</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">כששמעו בני ישראל את הנבואות הקשות, הם רדפו את ירמיהו ולא הטו אוזן</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">לדבריו. נביאי השקר שכנעו את העם שה' מסר להם נבואות טובות של שלום וניצחון, של שקט</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">ושלווה</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >. </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">ירמיהו התחיל להתנבאות בזמן מלכות יאשיהו המלך. בניגוד לקודמיו, היה</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">יאשיהו מלך צדיק שניסה בכל כוחו להחזיר את העם למוטב ולקרבם לאביהם שבשמים. אולם</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">הוא מת במלחמה עם פרעה נכה מלך מצרים</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >. </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">אחריו מלך בנו, יהואחז, אולם גם הוא הומת כעבור זמן קצר על ידי פרעה</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">נכה. במקומו מלך יהויקים, אחיו. יהויקים חטא והחטיא את ישראל. בזמן מלכותו, מלך על</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">ארץ בבל נבוכדנצר שהיה מלך עריץ וקשה וכבש ארצות</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">רבות</span></span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" ><span style="">.<br /><br /><br /></span></span><span style=""><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">נבוכדנצר</span></strong><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span></strong><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">מפחד</span></strong></span><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" ><br /><br /></span></strong><span style=""><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">כשעלה נבוכדנצר לשלטון</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >, </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">יצאה בת קול מהשמים ואמרה לו: "עבד רע, לך והחרב את בית המקדש, שבניו מורדים ואינם</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">שומעים בקול ה'". אולם נבוכדנצר חשש שהקב"ה יעניש אותו כפי שהעניש את</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">סנחריב</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >.</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">בעברו, היה נבוכדנצר שר צבאו של סנחריב, מלך בבל. באחת ממלחמותיו עלה</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">סנחריב להילחם בירושלים כשעמו צבא ענק. באותה תקופה מלך בירושלים חזקיה המלך, שהיה</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">צדיק מאוד וחיזק את העם בתורה וביראת שמים. חזקיה ראה את צבאו האדיר של סנחריב</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >, </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">אולם לא חשש כלל. מתוך ביטחון מלא בבורא עולם עודד את העם להקריב את קרבן הפסח כמדי</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">שנה בשנה בשירה ובהודיה לה'. באותו לילה, ליל הסדר, התרחש נס מופלא ביותר: מלאך ה</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >' </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">הכה את כל מחנה סנחריב, אשר מנה 185,000 מפקדים, לבד מחיילים לאין מספר. יושבי</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">ירושלים קמו בבוקר, והנה מחנה סנחריב כולם פגרים מתים. רק ששה אנשים הותיר ה' מכל</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">המחנה ביניהם היו: סנחריב, שני בניו ונבוכדנצר. זאת כדי שיהיה פרסום לנס גדול</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">זה</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >.</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">הששה ברחו לארצם. בדרך נדר סנחריב נדר לעבודה זרה שלו ששמה היה</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" > '</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">נסרוך' (נסר מתיבת נח), שאם יגיע בשלום לארצו, יקריב את שני בניו קרבן לעבודה זרה</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >. </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">כאשר שמעו זאת בניו, קמו עליו והרגוהו</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >. </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">כששמעו עמון ומואב את דברי הנביאים המתנבאים על חורבן ירושלים, שלחו</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">לומר לנבוכדנצר: "דע לך שעתה הגיע הזמן לכבוש את העיר</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >". </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">השיב להם נבוכדנצר: "ירא אני שלא איענש כפי שנענש סנחריב". שלחו</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">ואמרו לו: "אל דאגה, הקב"ה לא נמצא עימם עכשיו ולא יעשה להם ניסים כפי שעשה להם</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">בעבר</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >". </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">אמר להם: "בכל זאת, אם יתפללו אליו ישראל בכל ליבם, הוא יענה להם</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >". </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">אמרו לו: "ה' רחוק מהם מאחר שהרבו לחטוא, ואפילו יקראו ויתפללו אליו</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >, </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">לא ישמע לקולם</span></span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" ><span style="">!" <br /><br /><br /></span></span><span style=""><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">נבוכדנצר עולה</span></strong><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span></strong><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">לירושלים</span></strong></span><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" ><br /></span></strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" ><br /></span><span style=""><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">נבוכדנצר רצה להוכיח</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">את גבורתו ולכבוש את ירושלים, אך מאידך, חשש</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">נבוכדנצר רצה להוכיח את גבורתו ולכבוש את ירושלים, אך חשש מאד</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >. </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">הוא החליט לעשות סימנים שונים כדי לדעת האם יצליח במלחמתו או לא. שלח</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">חץ על שם רומי, אך החץ נפל, שלח חץ על שם אלכסנדריה והחץ נפל, שלח חץ על שם ירושלים</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">והחץ המשיך ולא נפל. הוא עשה סימנים נוספים, ומכולם ניכר היה שאכן יעלה בידו לכבוש</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">את ירושלים</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >.</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">בשנה השניה למלכותו עלה נבוכדנצר להילחם בירושלים. הוא הצליח להכניע</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">את ירושלים ואת המלך יהויקים, אולם לא הגלה את עם ישראל מארצו, אלא שעבד אותם וגבה</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">מהם מיסים. יהויקים המשיך למלוך על ירושלים תחת מרותו, ולאחר שלוש שנים, ניסה למרוד</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">בנבוכדנצר ולא שילם לו מיסים. במשך שלוש שנים נהנתה מלכות יהודה מעצמאות ומשחרור</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >, </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">מכיוון שנבוכדנצר היה עסוק במלחמותיו, אך בתום השנה השלישית, עלה נבוכדנצר לירושלים</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">לתבוע את עלבונו. ברוב כעסו לקח בשבי את יהויקים וחלק מכלי המקדש. כוחו של יהויקים</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">לא עמד לו והוא מת כשבוי ביד נבוכדנצר. במקומו המליך נבוכדנצר את יהויכין</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">בנו</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >.</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">נבוכדנצר שמע שחכמתם של ילדי ישראל גדולה מחכמת ילדי שאר האומות וחשב</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">בליבו: 'מן הראוי שאכניס ילדים אלו לארמוני, אלמדם את כל חכמות העולם, וכשיגדלו</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">ישמשו כיועצי'. הוא ציוה על שרו, אשפנז, לבחור מבין ילדי ישראל ילדים חכמים, בריאים</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">וחסונים, יפי תואר ממשפחות מיוחסות</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >.</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">אשפנז לקח לבבל ילדים רבים, וביניהם את דניאל, חנניה, מישאל ועזריה</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >. </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">במשך הזמן נעשו ילדים אלו</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" > </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">מקורבים למלכות ועזרו מאד לעם ישראל</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">בגלותו</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >.</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">כשעלה כשנבוכדנצר לבבל, אמרו לו יועציו: "כל זמן שמשפחות המלוכה</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">ומשפחות השרים והמכובדים נמצאות בירושלים, יקשה עליך לשלוט על עיר זו. כדאי לעלות</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">על ירושלים ולקחת את יהויכין עם חשובי ירושלים בשבי</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >". </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">שמע נבוכדנצר לעצתם, עלה לירושלים ולקח עימו את יהויכין בשבי ועוד</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">כעשרת אלפים איש מכובדים ובעלי השפעה. ביניהם היו מרדכי היהודי ויחזקאל הנביא</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >. </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">גדולי תורה אלו הכינו בבבל תשתית רוחנית חזקה ומבוססת, וכך לא השתכחה</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">התורה בגלות. גלות בבל נמשכה כאלף שנים שבהן היתה בבל ראש לכל הממלכות בלימוד התורה</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">ובהפצתה</span></span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" ><span style="">.<br /><br /><br /></span></span><span style=""><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">צדקיהו</span></strong><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span></strong><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">המלך</span></strong></span><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" ><br /></span></strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" ><br /></span><span style=""><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">כשרצה נבוכדנצר</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">למנות מלך על ירושלים, הוא בחר במתניה בן יאשיהו, דודו של יהויכין, ואמר לו: "הישבע</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">לי שלא תמרוד בי</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >". </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">ענה לו מתניה: "אני נשבע בנשמתי". אמר נבוכדנצר: "השבע לי בתורה</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">שניתנה בהר סיני</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >".</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">מיד הביא נבוכדנצר ספר תורה, הניחו על ברכיו של מתניה והשביעו שאינו</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">מורד בו. אמר לו נבוכדנצר: "מעתה לא יקרא עוד שמך מתניה אלא צדקיהו, שיצדיק עליך ה</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >' </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">את הדין אם תמרוד בי</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >".</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">אולם זמן קצר לאחר שיצא נבוכדנצר מירושלים, הסיתו שרי צדקיהו את מלכם</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">למרוד בנבוכדנצר. צדקיהו שמע להם ומרד בו. גם המצרים עזרו לו במרדו והבריחו</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">מירושלים את החיילים שהותיר נבוכדנצר כדי לשמור על העיר</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >. </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">צדקיהו קיווה להשיג עצמאות מדינית, למרות נבואת ירמיהו שציווה עליהם</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">להיכנע למלך בבל, ועל ידי כך</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">להינצל</span></span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" ><span style="">.<br /><br /></span></span><span style=""><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">חנניה בן עזור - נביא</span></strong><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span></strong><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">שקר</span></strong></span><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" ><br /></span></strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" ><br /></span><span style=""><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">באותם ימים קם נביא</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">שקר בשם חנניה בן עזור. הוא בדה מלבו נבואות תקומה וניצחון על ירושלים והפיץ את</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">נבואותיו השקריות. העם האמין לדבריו וחיזק את המרד נגד</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">נבוכדנצר</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >.</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">שמע ירמיהו את נבואות השקר של חנניה ואמר לו: "הלוואי שיתגשמו דבריך</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >, </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">שהרי כהן אני ואוכל מהקורבנות בבית המקדש. ואילו אתה תפסיד, שכן גבעוני אתה</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">וכשתחזור עבודת המקדש לקדמותה, תהיה שואב מים וחוטב עצים. דע לך, שנעלמה ממך הנבואה</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">על אודות עצמך שעוד השנה תמות</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >".</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">בסוף אותה שנה ראה חנניה כי נבואת ירמיה אכן עומדת להתגשם והוא עומד</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">למות. מיד ציוה על בניו שיקברוהו אחרי ראש השנה ויעלימו את יום מיתתו. כמו כן, ציוה</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">על בנו, שלמיה, לנקום בירמיהו</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >. </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">שלמיה ניסה להעליל עלילות על ירמיהו ולא הצליח. לפני מותו קרא לבנו</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">יראיה ומסר לו את צוואת אביו לנסות לטפול עלילות על ירמיהו כדי לנקום ממנו את נקמת</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">חנניה סבו</span></span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" ><span style="">.<br /><br /><br /></span></span><span style=""><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">עלילת</span></strong><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span></strong><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">שקר</span></strong></span><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" ><br /><br /></span></strong><span style=""><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">כאשר ברחו החיילים</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">הבבלים מירושלים מפני המצרים, הציבו ישראל שמירה בשערי ירושלים, כדי שאנשי ירושלים</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">לא ילכו להדליף ידיעות לבבלים</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >. </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">יום אחד, כשהוצרך ירמיהו לצאת מירושלים אל עירו, ענתות, שמר יראיה על</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">העיר. כשראה את ירמיהו יוצא מירושלים, לקחו אל השרים ואמר להם: "מצאתיו הולך אל חיל</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">הבבלים", זעמו עליו השרים ושמו את ירמיהו בבית האסורים</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >.</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">כשהיה ירמיהו בבית הכלא, אמר לצדקיהו בסתר: "עתיד מלך בבל להגלותך</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >". </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">ירמיהו חשש מכעסו של צדקיהו ואמר לו: "לא יאה לך להעניש אותי כשאין</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">לך שום עלילה נגדי. רואה אתה שנבואות ה' מתגשמות, ולא כפי שהתנבאו נביאי השקר ואמרו</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">שלא יעלה מלך בבל על ירושלים</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >". </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">שמע צדקיהו את דבריו, אולם לא היה בכוחו להכנע</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">לנבוכדנצר</span></span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" ><span style="">.<br /><br /><br /></span></span><span style=""><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">מצור על</span></strong><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span></strong><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">ירושלים</span></strong></span><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" ><br /><br /></span></strong><span style=""><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">בשנה התשיעית למלכות</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">צדקיהו, יצא נבוכדנצר לכיוון ירושלים כדי לדכא את המרד</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >. </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">מאחר שחשש לעלות בעצמו על ירושלים, חנה לפני ירושלים ושלח למלחמה את</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">שר צבאו, נבוזרדן. הוא שלח עימו שלוש מאות חמורים טעונים גרזני ברזל כדי לשבור את</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">שערי העיר</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >. </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">בעשרה בטבת הגיע נבוזרדן לירושלים והקיף את חומותיה בחיילים. נבוזרדן</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">ניסה להבקיע את חומות ירושלים אך לא עלה בידו. כל גרזני הברזל נשברו על אחד משערי</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">ירושלים אולם השער לא נשבר. ה' חיזק את אנשי ירושלים ונתן להם אפשרות אחרונה לחזור</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">בתשובה</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >. </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">החיילים ניסו להכניע את העיר על ידי התקפות של חיצים ואבנים</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >. </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">בירושלים היו גיבורים עצומים שנלחמו עם הכשדים</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" > </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">והפילו מהם חללים</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">רבים. היה שם גבור אחד ושמו אביקא בן גבתרי. כשהיו חיילי נבוכדנצר יורים אבנים</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">גדולות לעבר החומה, היה אביקא מקבל את האבנים בידו ומשליכם חזרה על החיילים והורג</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">רבים מהם. כאשר גברו ההתקפות וזריקות האבנים, קיבל את האבנים אף ברגליו וזרקם</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">עליהם, אולם עוון העם גרם ובאה רוח והפילתו מהחומה ומת</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >.</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">שנה וחצי היתה ירושלים</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">נתונה במצור מבלי שהצליח נבוזרדן לכובשה. מלאי המזון אזל מהעיר, והרעב הפיל חללים</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">רבים. באו הילדים הרכים אל אמותיהם כדי לקבל אוכל, וכשלא נענו, נפלו הילדים ומתו</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">עליהן</span></span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" ><span style="">. <br /><br /><br /></span></span><span style=""><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">הובקעה</span></strong><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span></strong><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">העיר</span></strong></span><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" ><br /></span></strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" ><br /></span><span style=""><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">נבוזראדן התייאש</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">מלכבוש את ירושלים והתכונן לחזור לארצו, אולם נתן ה' בלבו למדוד את חומת העיר</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >. </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">לתדהמתו, הבחין כי החומה שוקעת בכל יום שני טפחים וחצי. (כ-25 ס"מ), עד שנבלעה</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">בקרקע</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >.</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">בשנה האחת עשרה למלכות צדקיהו, ביום ט' בתמוז, יצאה בת קול ואמרה</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >: "</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">קפוץ וכבוש את ירושלים, שכבר הגיע זמנה להחרב וזמנו של בית המקדש לההרס וזמנו של</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">ההיכל להישרף". נותר לנבוזראדן גרזן אחד מכל אותם גרזינים שהיו לו. הכה מכה אחת</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >, </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">השער נבקע והאויבים נכנסו</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">לירושלים</span></span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" ><span style="">.<br /><br /><br /></span></span><span style=""><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">בוטל קורבן</span></strong><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span></strong><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">התמיד</span></strong></span><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" ><br /></span></strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" ><br /></span><span style=""><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">כשנכנסו האויבים</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">לירושלים, הרגו וטבחו ללא רחם, אולם עדיין לא הצליחו להכנס לבית המקדש שהיה מבוצר</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">בחומות נוספות. הכהנים התבצרו בתוכו והמשיכו בעבודת בית המקדש במסירות נפש, תחת אש</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">המלחמה עד יום ז' באב</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >. </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">הכהנים המשיכו את הקרבת קרבן התמיד פעמיים ביום. לאחר שתמו הכבשים</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">בעזרה, שיחדו הכהנים את החיילים הבבלים שצרו עליהם מבחוץ, שלשלו להם כסף וזהב</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >, </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">ובתמורה העלו להם כבשים. אולם ביום י"ז בתמוז הפסיקו החיילים להעלות כבשים לבית</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">המקדש, וכך בוטל קורבן</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">התמיד</span></span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" ><span style="">.<br /><br /><br /></span></span><span style=""><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">שריפת בית</span></strong><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span></strong><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">המקדש</span></strong></span><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" ><br /></span></strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" ><br /></span><span style=""><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">כאשר הגיע זמן חורבן</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">בית המקדש, ציוה ה' על ירמיהו ללכת לענתות. כשיצא ירמיהו מירושלים, ירד מלאך ופרץ</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">את חומות בית המקדש</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >. </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">בז' באב נכנסו הבבלים להיכל ובזזו אותו במשך שלושה ימים. לפתע, ראו</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">ארבעה מלאכים יורדים מהשמים ובידם לפידי אש. נתנו אותם בארבע זוויות ההיכל ושרפו</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">אותו</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >. </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">שריפת בית המקדש החלה בסוף יום ט' באב והמשיכה במשך כל היום העשירי</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >. </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">נבוזראדן התגאה על כך שהצליח להחריב ולשרוף את מעוזם של ישראל. יצאה בת קול ואמרה</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">לו: "עם הרוג הרגת, היכל שרוף שרפת, קמח טחון טחנת. הגזירה שנגזרה מלמעלה היא שגרמה</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">לחורבן ולשריפה ולא פעולותיך</span></span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" ><span style="">".<br /><br /><br /><strong><span style="tahoma","sans-serif";">"</span></strong></span></span><span style=""><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">כי עליך הורגנו כל</span></strong><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span></strong><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">היום</span></strong><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >"</span></strong></span><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" ><br /></span></strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" ><br /></span><span style=""><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">הבבלים תפסו את הכהן</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">הגדול ושחטוהו על המזבח, במקום שבו היה מקריב את קרבן התמיד. כשראתה אותו בתו, החלה</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">לצעוק. מיד תפסו גם אותה ושחטוה ונתערב דמה בדם אביה</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >.</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">עלו פרחי הכהונה עם</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">מפתחות ההיכל לגג ההיכל ואמרו: "ריבונו של עולם, הואיל ולא זכינו להיות גזברים</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">נאמנים, יהיו המפתחות מסורים לך". משסיימו את דבריהם, זרקו את המפתחות כלפי מעלה</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >. </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">יצאה כעין פיסת יד מהשמים וקיבלה את המפתחות, והם קפצו ונפלו לתוך האש. כשראו</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">הכהנים והלויים את בית המקדש עולה בלהבות, נטלו את הכינורות ואת החצוצרות ונפלו באש</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">ונשרפו</span></span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" ><span style="">. <br /><br /><br /></span></span><span style=""><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">סופו של</span></strong><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span></strong><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">צדקיהו</span></strong></span><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" ><br /></span></strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" ><br /></span><span style=""><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">צדקיהו ברח עם עשרת</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">בניו דרך מחילה שהכין מראש, מביתו עד ערבות יריחו. ה' זימן צבי שהלך על גג המחילה</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >, </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">והבבלים רדפו אחריו כדי לצוד אותו. הצבי נעצר בפתח המערה בדיוק כשיצאו צדקיהו ובניו</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">מהמערה. תפסו אותם הבבלים והביאו אותם לפני נבוזראדן, ונבוזראדן שלח אותם אל</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">נבוכדנצר</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >.</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">אמר נבוכדנצר לצדקיהו: "למה מרדת בי? הרי נשבעת בספר התורה שלא תמרוד</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">בי. באיזה דין עלי לדון אותך? אם אדון אותך לפי דיני תורתכם, ראוי אתה למות, שהרי</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">נשבעת בשם ה' לשקר. ואם אדון אותך לפי דיני מלכותי, גם כן חייב אתה מיתה כמורד</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">במלכות</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >". </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">אמר צדקיהו: "אכן, חייב אני מיתה, אולם מבקש אני שתהרוג אותי לפני</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">בני, כדי שלא אראה במיתתם". אולם בניו ביקשו מנבוכדנצר: "הרוג אותנו ראשונים, כדי</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">שלא נראה את דם אבינו שפוך</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >".</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">אמר נבוכדנצר: "אעשה כדברי שניכם, אנקר את עיני צדקיהו ואהרוג את</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">בניו. כך הוא לא יראה את מותם והם לא יראו את מותו</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >". </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">צווח צדקיהו ואמר: "בואו וראו כל בני אדם, שירמיהו התנבא ואמר לי</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >: '</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">לבבל אתה הולך, ובבבל תמות, ובבל עיניך לא יראו', ולא שמעתי לדבריו. ועכשיו אני</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">בבבל ועיני לא רואות</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">אותה</span></span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" ><span style="">".<br /><br /><br /></span></span><span style=""><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">צערו של</span></strong><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span></strong><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">ירמיהו</span></strong></span><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" ><br /></span></strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" ><br /></span><span style=""><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">כששב ירמיהו מענתות</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">לירושלים, ראה עשן עולה מבית המקדש. חשב בליבו: 'אולי שבו ישראל בתשובה וחזרו</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">להקריב קרבנות'. אולם כשראה את בית המקדש חרב ועשוי גל של אבנים, צווח ואמר</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >: "</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">פתיתני ה' ואפת' (ירמיה כ', ז'), הצלחת לפתות אותי ללכת לענתות, שלא אראה בחורבן</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">הנורא הזה</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >". </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">מיד התחיל ללכת בעקבות הגולים. ראה את השביל מלא דם, ועל הארץ</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">מושלכות פרסות רגלי יונקים ועוללים שהלכו בשבי. גחן ירמיהו לארץ ונישקם. כשהגיע אל</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">אחיו הגולים, חיבקם ונישקם והיה בוכה: "אחי בני עמי, אוי מה היה לכם על כי לא שמעתם</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">לקול נבואת ה</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >'".</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">ראה קבוצת בחורים שראשם נתון בטבעות ברזל נתן ראשו עמהם. בא נבוזראדן</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">והוציאו משם. ראה קבוצה של זקנים קשורים בשלשלאות, נתן צווארו עמם, ושוב בא</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">נבוזראדן והוציאו משם, מפני שנצטווה על ידי נבוכדנצר לשמור על ירמיהו שלא יאונה לו</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">כל רע. נבוכדנצר אף ציווהו: "דע לך, שאם יבכו בני ישראל וישובו בתשובה, יענה להם</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">אלוהיהם וינחם על הרעה. לכן, מצווה אני עליך לא לאפשר להם לבכות ולהתפלל, אלא</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">תחייבם ללכת ללא הפוגה, עד שיעברו את גבולות ארץ ישראל ויגיעו לנהר פרת. רק אז</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">תאפשר להם לנוח, כי מכאן ואילך כבר לא ישיבם בוראם</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">לארצם</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >".</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">נבוזרדן פנה לירמיהו ואמר: "האם רוצה אתה לבוא עימי לבבל?" חשב</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">ירמיהו בלבו: "אם אלך לבבל, אין מנחם לגלות הנשארת בארץ ישראל, מוטב שאשוב לארץ</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">ישראל</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >". </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">כשראו הגולים את ירמיהו עוזב אותם ופונה לדרכו, בכו כולם ואמרו</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >: " </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">ירמיהו הנביא מניחנו ועוזב אותנו</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >". </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">ענה להם ירמיהו: "מעיד אני שמים וארץ, אילו בכיתם בכייה אחת בהיותכם</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">בציון, לא הייתם גולים</span></span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" ><span style="">". <br /><br /><br /><strong><span style="tahoma","sans-serif";">"</span></strong></span></span><span style=""><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">איך נשיר את שיר ה' על</span></strong><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span></strong><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">אדמת נכר</span></strong><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >?"</span></strong></span><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" ><br /></span></strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" ><br /></span><span style=""><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">פנה נבוכדנצר לגולים</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">הלוויים ואמר להם: "מה את יושבים ובוכים? תעמדו ותקישו לפני ולפני עבודת האלילים</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">בזמן שנאכל ונשתה בכינורותיכם, כפי שהייתם מקישים לפני אלוהיכם בבית</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">המקדש</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >!"</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">הסתכלו הלוויים אלו באלו ואמרו אחד לחברו: "לא די שהחרבנו את בית</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">המקדש, אלא שעכשיו נצטרך להקיש לפני רשע זה ולפני עבודת</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">האלילים</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >?"</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">מיד נתנו בהונות ידיהם לתוך פיהם וקצצו אותם. כשביקש מהם נבוכדנצר</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">לנגן לפניו, הראו לו את ידיהם חסרות אצבעות ואמרו לו: "'איך נשיר את שיר ה</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >''? </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">כשהיינו קשורים בשלשלאות בדרך, נקטעו אצבעותינו</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >!"</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">נבוכדנצר כעס מאד והרג רבים מהם. באותה שעה נשבע הקב"ה לישראל ואמר</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">להם: "אתם קטעתם אצבעות ימינכם, אף אני אשיב אתכם לחזות בשוב ה</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >' </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">לציון</span></span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" ><span style="">".<br /><br /><br /></span></span><span style=""><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">גדליה בן</span></strong><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span></strong><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">אחיקם</span></strong></span><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" ><br /></span></strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" ><br /></span><span style=""><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">כאשר הגלה נבוכדנצר</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">את ישראל, הותיר בירושלים קומץ מועט של אנשים. הוא ידע שהיהודים מומחים בעשיית צבע</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">ה'תכלת' המופק מדם החילזון, וכן בנטיעת אפרסמון ובהפקת שמן ממנו המפיץ ריח טוב</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >. </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">אולם כיוון שחשש ממרד נוסף, הותיר אך ורק אנשים פשוטים שאין ביכולתם למרוד בו</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >. </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">נבוכדנצר הפקיד עליהם את גדליה בן אחיקם שלא היה מזרע המלוכה. יהודי</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">ארץ ישראל התלכדו סביב גדליה והחלו לבנות את חייהם מחדש. גם היהודים שברחו אל עמון</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >, </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">מואב ואדום, שמעו על התקומה בישראל והצטרפו</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">לאחיהם</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >.</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">השמועות על תקומת ישראל בארצם הגיעו לאוזני בעליס מלך עמון, אויב</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">נבוכדנצר. הוא החליט לחסל את אחיזתו של נבוכדנצר בארץ ישראל על ידי כך שיהרוג את</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">גדליה, המנהיג שהפקיד נבוכדנצר. בדק ומצא שהשליח הטוב ביותר לבצע זאת הוא ישמעאל בן</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">נתניה. ישמעאל היה יהודי רשע שקינא בגדליה שהומלך על ידי נבוכדנצר. הוא סבר שהמלכות</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">מיועדת לו, כיוון שהיה מזרע המלוכה</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >. </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">מידע זה הגיע לאוזני יוחנן בן קרח, משרי הצבא של ישראל. מיד הלך</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">יוחנן אל גדליה בסתר ואמר לו: "דע לך שמלך עמון שלח את ישמעאל להורגך</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >!" </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">מפני צדקותו לא קיבל גדליה את דבריו, אולם יוחנן התחנן אליו: "אנא</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">ממך, אל תתן לדבר כזה להתרחש. ברגע שתיהרג, תאבד שארית יהודה את תקוותה האחרונה</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >, </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">והעם יופץ לכל עבר. אם חושש אתה להרוג את ישמעאל, הרשה לי להרוג אותו בסתר, בלי</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">שאיש ידע שאתה שלחת אותי". אך גדליה לא הסכים עם יוחנן</span></span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" ><span style="">. <br /><br /><br /></span></span><span style=""><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">אבדה שארית</span></strong><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span></strong><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">ישראל</span></strong></span><strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" ><br /></span></strong><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" ><br /></span><span style=""><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">בראש השנה, חמישים</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">ושניים יום לאחר חורבן בית המקדש, הגיע ישמעאל בן נתניה עם עשרה אנשים מחבר מרעיו</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >, </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">וביקשו לדבר עם גדליה בענייני המלכות. הם סעדו יחדיו, ולפתע קמו ישמעאל ואנשיו</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">והרגו את גדליה, את אנשי צבאו ואת החיילים הבבליים שהותיר נבוכדנצר בארץ</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >. </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">ישמעאל רצה להגלות את העם הנשאר בארץ לארץ עמון, אולם בדרכם לעמון</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >, </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">הגיע יוחנן בן קרח עם צבאו. כשראה אותם ישמעאל, מיד נס על נפשו עם</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">אנשיו</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >.</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">שארית הפליטה שנאספה סביב יוחנן בן קרח מיהרה להימלט מהארץ, כי פחדה</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">מפני נקמתו של נבוכדנצר כאשר ישמע שהרגו היהודים את חייליו. הם ברחו למצרים, אולם</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">גם שם רדפה אותם חרב נבוכדנצר</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >. </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">כך אבדה</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he"> </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">שארית הפליטה. ארץ ישראל נהייתה שוממה מבניה ונתקיימה התוכחה: "ואתכם אזרה בגויים</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >, </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">והריקותי אחריכם חרב, והיתה ארצכם שממה ועריכם יהיו חרבה" (ויקרא כ"ו</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >, </span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" lang="he">ל"ג</span><span style="color:#00000 tahoma","sans-serif";" >.(</span></span></p> <br/><br/> <strong><u>פרטים אודות כותב המאמר</u></strong> <br/> <p><strong><span><span style="text-decoration: underline;">הרב יוסף ויצמן שליט"א</span> <br />ראש כולל והמרכז ללימודי יהדות "תורה ודעת" <br />מחבר הספרים רבי המכר: <br />"ברית יצחק" - בנושא ברית המילה לפי הצד ההלכתי והרפואי. <br />"מערכי תורה" בסוגיות שונות בתלמוד. <br /><br />מרצה בכיר בארגונים שונים ובמקומות ואירועים פרטיים בכל הארץ לפי תיאום מראש. השיחות מרתקות ומאתגרות את הקהל למחשבה ועניין. ההרצאות מתובלות בסיפורים אמיתיים הנמסרים בצורה מעניינת אותנטית ובלתי נשכחת.ועוסקים במגוון נושאים כמו יהדות, פסיכולוגיה , רפואה ומשפטים , זוגיות וחיים יותר טובים<br />המסר מועבר בצורה בהירה ומובנת למגוון אנשים וגילאים מכל שכבות האוכלוסייה.<br />משפט המפתח של ההרצאות הוא : גם הנשמה צריכה אוכל והמח מזון..<br />לפרטים יעוץ והזמנות טלפון: 052-8144488</span></strong></p> <br/><a href="http://www.portal-asakim.com"> מקור המאמר: אתר מאמרים עסקיים ומקצועיים</a>
גירסת טקסט:
תאור חורבן בית המקדש הראשון (הרב יוסף ויצמן ) חורבן בית ראשון "השמרו לכם פן יפתה לבבכם!" לפני שנכנסו בני ישראל לארץ ישראל, הם הוזהרו על ידי משה רבינו ויהושע בן-נון שלא יעבדו עבודה זרה. שכן הארץ אינה סובלת עוברי עבירה, ואם יחטאו, לא יוכלו להתקיים בה. באותה תקופה, היתה עבודה זרה תאווה חזקה ביותר וקשה מאד היה לעמוד בפני פיתוייה. כשהשתקע עם ישראל בארצו, הוא שכח את ה' שגמל עמו כל טוב והחל לעבוד עבודה זרה.ירבעם בן נבט היה המלך הראשון שהחטיא את העם בעבודה זרה. הוא העמיד שני עגלי זהב בבית אל ובדן, מנע מעם ישראל לעלות לירושלים בחגים ואמר להם: "רב לכם מעלות ירושלים, הנה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים" (מלכים א', י"ב). אחריו קם המלך אחאב שהמשיך לחטוא ולהרשיע. הוא השכיח את שם ה' מפי הבריות ומחקו מספר התורה. במקומם כתב את שם "הבעל" (עבודה זרה באותה תקופה). גם מנשה, מלך יהודה, הרשיע מאד. הוא החריב את מזבח ה' ובנה במקומו מזבחות לבעל. העמיד פסל בבית המקדש וברוב רשעותו אף הרג את ישעיהו הנביא, שהיה סבו, אבי אמו. בתחילה התביישו בני ישראל במעשיהם ועבדו עבודה זרה בסתר. אולם כשהתרגלו לכך, החלו להתגאות בעבודה זרה ועבדו אותה ברחובות עיר. כל אותה תקופה חס עליהם הבורא, האריך להם אפו ונתן להם אפשרות לשוב בתשובה. בחסדיו הרבים אף שלח להם נביאים שהתרו והזהירו השכם והערב, אולם דבריהם נפלו על אוזניים אטומות. עם ישראל היה שקוע עמוק בחטאיו וסירב לקבל את דברי התוכחה. נבואת ירמיהו אחד הנביאים שנשלחו להזהיר את עם ישראל היה ירמיהו הנביא. הוא ראה את ישראל בקלקלתם וניסה להוכיחם שיחזרו למוטב. בלב כואב צעק ואמר: "'על שבר בת עמי השברתי קדרתי... הנה קול שוועת בת עמי מארץ מרחקים, הה' אין בציון אם מלכה אין בה?' כשאני רואה את העתיד לבוא על ירושלים, לבי שבור ורצוץ. מתחנן אני אליכם: שובו מדרכיכם הרעים!"ירמיהו התנבא נבואות קשות מאד עם ישראל: "כה אמר ה' צבאות, אלהי ישראל, הנני מאכילם את העם הזה לענה, והשקיתם מי ראש, והפיצותים בגויים אשר לא ידעו המה ואבותם, ושלחתי אחריהם את החרב עד כלותי אותם" (ירמיה ט', י"ד-ט"ו). "ונתתי את ירושלים... מעון תנים, ואת ערי יהודה אתן שממה מבלי יושב" (ירמיה ט', י'). "והיתה נבלת העם הזה למאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ ואין מחריד" (ירמיה ז', ל"ג).כששמעו בני ישראל את הנבואות הקשות, הם רדפו את ירמיהו ולא הטו אוזן לדבריו. נביאי השקר שכנעו את העם שה' מסר להם נבואות טובות של שלום וניצחון, של שקט ושלווה. ירמיהו התחיל להתנבאות בזמן מלכות יאשיהו המלך. בניגוד לקודמיו, היה יאשיהו מלך צדיק שניסה בכל כוחו להחזיר את העם למוטב ולקרבם לאביהם שבשמים. אולם הוא מת במלחמה עם פרעה נכה מלך מצרים. אחריו מלך בנו, יהואחז, אולם גם הוא הומת כעבור זמן קצר על ידי פרעה נכה. במקומו מלך יהויקים, אחיו. יהויקים חטא והחטיא את ישראל. בזמן מלכותו, מלך על ארץ בבל נבוכדנצר שהיה מלך עריץ וקשה וכבש ארצות רבות. נבוכדנצר מפחד כשעלה נבוכדנצר לשלטון, יצאה בת קול מהשמים ואמרה לו: "עבד רע, לך והחרב את בית המקדש, שבניו מורדים ואינם שומעים בקול ה'". אולם נבוכדנצר חשש שהקב"ה יעניש אותו כפי שהעניש את סנחריב.בעברו, היה נבוכדנצר שר צבאו של סנחריב, מלך בבל. באחת ממלחמותיו עלה סנחריב להילחם בירושלים כשעמו צבא ענק. באותה תקופה מלך בירושלים חזקיה המלך, שהיה צדיק מאוד וחיזק את העם בתורה וביראת שמים. חזקיה ראה את צבאו האדיר של סנחריב, אולם לא חשש כלל. מתוך ביטחון מלא בבורא עולם עודד את העם להקריב את קרבן הפסח כמדי שנה בשנה בשירה ובהודיה לה'. באותו לילה, ליל הסדר, התרחש נס מופלא ביותר: מלאך ה' הכה את כל מחנה סנחריב, אשר מנה 185,000 מפקדים, לבד מחיילים לאין מספר. יושבי ירושלים קמו בבוקר, והנה מחנה סנחריב כולם פגרים מתים. רק ששה אנשים הותיר ה' מכל המחנה ביניהם היו: סנחריב, שני בניו ונבוכדנצר. זאת כדי שיהיה פרסום לנס גדול זה.הששה ברחו לארצם. בדרך נדר סנחריב נדר לעבודה זרה שלו ששמה היה 'נסרוך' (נסר מתיבת נח), שאם יגיע בשלום לארצו, יקריב את שני בניו קרבן לעבודה זרה. כאשר שמעו זאת בניו, קמו עליו והרגוהו. כששמעו עמון ומואב את דברי הנביאים המתנבאים על חורבן ירושלים, שלחו לומר לנבוכדנצר: "דע לך שעתה הגיע הזמן לכבוש את העיר". השיב להם נבוכדנצר: "ירא אני שלא איענש כפי שנענש סנחריב". שלחו ואמרו לו: "אל דאגה, הקב"ה לא נמצא עימם עכשיו ולא יעשה להם ניסים כפי שעשה להם בעבר". אמר להם: "בכל זאת, אם יתפללו אליו ישראל בכל ליבם, הוא יענה להם". אמרו לו: "ה' רחוק מהם מאחר שהרבו לחטוא, ואפילו יקראו ויתפללו אליו, לא ישמע לקולם!" נבוכדנצר עולה לירושלים נבוכדנצר רצה להוכיח את גבורתו ולכבוש את ירושלים, אך מאידך, חשש נבוכדנצר רצה להוכיח את גבורתו ולכבוש את ירושלים, אך חשש מאד. הוא החליט לעשות סימנים שונים כדי לדעת האם יצליח במלחמתו או לא. שלח חץ על שם רומי, אך החץ נפל, שלח חץ על שם אלכסנדריה והחץ נפל, שלח חץ על שם ירושלים והחץ המשיך ולא נפל. הוא עשה סימנים נוספים, ומכולם ניכר היה שאכן יעלה בידו לכבוש את ירושלים.בשנה השניה למלכותו עלה נבוכדנצר להילחם בירושלים. הוא הצליח להכניע את ירושלים ואת המלך יהויקים, אולם לא הגלה את עם ישראל מארצו, אלא שעבד אותם וגבה מהם מיסים. יהויקים המשיך למלוך על ירושלים תחת מרותו, ולאחר שלוש שנים, ניסה למרוד בנבוכדנצר ולא שילם לו מיסים. במשך שלוש שנים נהנתה מלכות יהודה מעצמאות ומשחרור, מכיוון שנבוכדנצר היה עסוק במלחמותיו, אך בתום השנה השלישית, עלה נבוכדנצר לירושלים לתבוע את עלבונו. ברוב כעסו לקח בשבי את יהויקים וחלק מכלי המקדש. כוחו של יהויקים לא עמד לו והוא מת כשבוי ביד נבוכדנצר. במקומו המליך נבוכדנצר את יהויכין בנו.נבוכדנצר שמע שחכמתם של ילדי ישראל גדולה מחכמת ילדי שאר האומות וחשב בליבו: 'מן הראוי שאכניס ילדים אלו לארמוני, אלמדם את כל חכמות העולם, וכשיגדלו ישמשו כיועצי'. הוא ציוה על שרו, אשפנז, לבחור מבין ילדי ישראל ילדים חכמים, בריאים וחסונים, יפי תואר ממשפחות מיוחסות.אשפנז לקח לבבל ילדים רבים, וביניהם את דניאל, חנניה, מישאל ועזריה. במשך הזמן נעשו ילדים אלו מקורבים למלכות ועזרו מאד לעם ישראל בגלותו.כשעלה כשנבוכדנצר לבבל, אמרו לו יועציו: "כל זמן שמשפחות המלוכה ומשפחות השרים והמכובדים נמצאות בירושלים, יקשה עליך לשלוט על עיר זו. כדאי לעלות על ירושלים ולקחת את יהויכין עם חשובי ירושלים בשבי". שמע נבוכדנצר לעצתם, עלה לירושלים ולקח עימו את יהויכין בשבי ועוד כעשרת אלפים איש מכובדים ובעלי השפעה. ביניהם היו מרדכי היהודי ויחזקאל הנביא. גדולי תורה אלו הכינו בבבל תשתית רוחנית חזקה ומבוססת, וכך לא השתכחה התורה בגלות. גלות בבל נמשכה כאלף שנים שבהן היתה בבל ראש לכל הממלכות בלימוד התורה ובהפצתה. צדקיהו המלך כשרצה נבוכדנצר למנות מלך על ירושלים, הוא בחר במתניה בן יאשיהו, דודו של יהויכין, ואמר לו: "הישבע לי שלא תמרוד בי". ענה לו מתניה: "אני נשבע בנשמתי". אמר נבוכדנצר: "השבע לי בתורה שניתנה בהר סיני".מיד הביא נבוכדנצר ספר תורה, הניחו על ברכיו של מתניה והשביעו שאינו מורד בו. אמר לו נבוכדנצר: "מעתה לא יקרא עוד שמך מתניה אלא צדקיהו, שיצדיק עליך ה' את הדין אם תמרוד בי".אולם זמן קצר לאחר שיצא נבוכדנצר מירושלים, הסיתו שרי צדקיהו את מלכם למרוד בנבוכדנצר. צדקיהו שמע להם ומרד בו. גם המצרים עזרו לו במרדו והבריחו מירושלים את החיילים שהותיר נבוכדנצר כדי לשמור על העיר. צדקיהו קיווה להשיג עצמאות מדינית, למרות נבואת ירמיהו שציווה עליהם להיכנע למלך בבל, ועל ידי כך להינצל. חנניה בן עזור - נביא שקר באותם ימים קם נביא שקר בשם חנניה בן עזור. הוא בדה מלבו נבואות תקומה וניצחון על ירושלים והפיץ את נבואותיו השקריות. העם האמין לדבריו וחיזק את המרד נגד נבוכדנצר.שמע ירמיהו את נבואות השקר של חנניה ואמר לו: "הלוואי שיתגשמו דבריך, שהרי כהן אני ואוכל מהקורבנות בבית המקדש. ואילו אתה תפסיד, שכן גבעוני אתה וכשתחזור עבודת המקדש לקדמותה, תהיה שואב מים וחוטב עצים. דע לך, שנעלמה ממך הנבואה על אודות עצמך שעוד השנה תמות".בסוף אותה שנה ראה חנניה כי נבואת ירמיה אכן עומדת להתגשם והוא עומד למות. מיד ציוה על בניו שיקברוהו אחרי ראש השנה ויעלימו את יום מיתתו. כמו כן, ציוה על בנו, שלמיה, לנקום בירמיהו. שלמיה ניסה להעליל עלילות על ירמיהו ולא הצליח. לפני מותו קרא לבנו יראיה ומסר לו את צוואת אביו לנסות לטפול עלילות על ירמיהו כדי לנקום ממנו את נקמת חנניה סבו. עלילת שקר כאשר ברחו החיילים הבבלים מירושלים מפני המצרים, הציבו ישראל שמירה בשערי ירושלים, כדי שאנשי ירושלים לא ילכו להדליף ידיעות לבבלים. יום אחד, כשהוצרך ירמיהו לצאת מירושלים אל עירו, ענתות, שמר יראיה על העיר. כשראה את ירמיהו יוצא מירושלים, לקחו אל השרים ואמר להם: "מצאתיו הולך אל חיל הבבלים", זעמו עליו השרים ושמו את ירמיהו בבית האסורים.כשהיה ירמיהו בבית הכלא, אמר לצדקיהו בסתר: "עתיד מלך בבל להגלותך". ירמיהו חשש מכעסו של צדקיהו ואמר לו: "לא יאה לך להעניש אותי כשאין לך שום עלילה נגדי. רואה אתה שנבואות ה' מתגשמות, ולא כפי שהתנבאו נביאי השקר ואמרו שלא יעלה מלך בבל על ירושלים". שמע צדקיהו את דבריו, אולם לא היה בכוחו להכנע לנבוכדנצר. מצור על ירושלים בשנה התשיעית למלכות צדקיהו, יצא נבוכדנצר לכיוון ירושלים כדי לדכא את המרד. מאחר שחשש לעלות בעצמו על ירושלים, חנה לפני ירושלים ושלח למלחמה את שר צבאו, נבוזרדן. הוא שלח עימו שלוש מאות חמורים טעונים גרזני ברזל כדי לשבור את שערי העיר. בעשרה בטבת הגיע נבוזרדן לירושלים והקיף את חומותיה בחיילים. נבוזרדן ניסה להבקיע את חומות ירושלים אך לא עלה בידו. כל גרזני הברזל נשברו על אחד משערי ירושלים אולם השער לא נשבר. ה' חיזק את אנשי ירושלים ונתן להם אפשרות אחרונה לחזור בתשובה. החיילים ניסו להכניע את העיר על ידי התקפות של חיצים ואבנים. בירושלים היו גיבורים עצומים שנלחמו עם הכשדים והפילו מהם חללים רבים. היה שם גבור אחד ושמו אביקא בן גבתרי. כשהיו חיילי נבוכדנצר יורים אבנים גדולות לעבר החומה, היה אביקא מקבל את האבנים בידו ומשליכם חזרה על החיילים והורג רבים מהם. כאשר גברו ההתקפות וזריקות האבנים, קיבל את האבנים אף ברגליו וזרקם עליהם, אולם עוון העם גרם ובאה רוח והפילתו מהחומה ומת.שנה וחצי היתה ירושלים נתונה במצור מבלי שהצליח נבוזרדן לכובשה. מלאי המזון אזל מהעיר, והרעב הפיל חללים רבים. באו הילדים הרכים אל אמותיהם כדי לקבל אוכל, וכשלא נענו, נפלו הילדים ומתו עליהן. הובקעה העיר נבוזראדן התייאש מלכבוש את ירושלים והתכונן לחזור לארצו, אולם נתן ה' בלבו למדוד את חומת העיר. לתדהמתו, הבחין כי החומה שוקעת בכל יום שני טפחים וחצי. (כ-25 ס"מ), עד שנבלעה בקרקע.בשנה האחת עשרה למלכות צדקיהו, ביום ט' בתמוז, יצאה בת קול ואמרה: "קפוץ וכבוש את ירושלים, שכבר הגיע זמנה להחרב וזמנו של בית המקדש לההרס וזמנו של ההיכל להישרף". נותר לנבוזראדן גרזן אחד מכל אותם גרזינים שהיו לו. הכה מכה אחת, השער נבקע והאויבים נכנסו לירושלים. בוטל קורבן התמיד כשנכנסו האויבים לירושלים, הרגו וטבחו ללא רחם, אולם עדיין לא הצליחו להכנס לבית המקדש שהיה מבוצר בחומות נוספות. הכהנים התבצרו בתוכו והמשיכו בעבודת בית המקדש במסירות נפש, תחת אש המלחמה עד יום ז' באב. הכהנים המשיכו את הקרבת קרבן התמיד פעמיים ביום. לאחר שתמו הכבשים בעזרה, שיחדו הכהנים את החיילים הבבלים שצרו עליהם מבחוץ, שלשלו להם כסף וזהב, ובתמורה העלו להם כבשים. אולם ביום י"ז בתמוז הפסיקו החיילים להעלות כבשים לבית המקדש, וכך בוטל קורבן התמיד. שריפת בית המקדש כאשר הגיע זמן חורבן בית המקדש, ציוה ה' על ירמיהו ללכת לענתות. כשיצא ירמיהו מירושלים, ירד מלאך ופרץ את חומות בית המקדש. בז' באב נכנסו הבבלים להיכל ובזזו אותו במשך שלושה ימים. לפתע, ראו ארבעה מלאכים יורדים מהשמים ובידם לפידי אש. נתנו אותם בארבע זוויות ההיכל ושרפו אותו. שריפת בית המקדש החלה בסוף יום ט' באב והמשיכה במשך כל היום העשירי. נבוזראדן התגאה על כך שהצליח להחריב ולשרוף את מעוזם של ישראל. יצאה בת קול ואמרה לו: "עם הרוג הרגת, היכל שרוף שרפת, קמח טחון טחנת. הגזירה שנגזרה מלמעלה היא שגרמה לחורבן ולשריפה ולא פעולותיך". "כי עליך הורגנו כל היום" הבבלים תפסו את הכהן הגדול ושחטוהו על המזבח, במקום שבו היה מקריב את קרבן התמיד. כשראתה אותו בתו, החלה לצעוק. מיד תפסו גם אותה ושחטוה ונתערב דמה בדם אביה.עלו פרחי הכהונה עם מפתחות ההיכל לגג ההיכל ואמרו: "ריבונו של עולם, הואיל ולא זכינו להיות גזברים נאמנים, יהיו המפתחות מסורים לך". משסיימו את דבריהם, זרקו את המפתחות כלפי מעלה. יצאה כעין פיסת יד מהשמים וקיבלה את המפתחות, והם קפצו ונפלו לתוך האש. כשראו הכהנים והלויים את בית המקדש עולה בלהבות, נטלו את הכינורות ואת החצוצרות ונפלו באש ונשרפו. סופו של צדקיהו צדקיהו ברח עם עשרת בניו דרך מחילה שהכין מראש, מביתו עד ערבות יריחו. ה' זימן צבי שהלך על גג המחילה, והבבלים רדפו אחריו כדי לצוד אותו. הצבי נעצר בפתח המערה בדיוק כשיצאו צדקיהו ובניו מהמערה. תפסו אותם הבבלים והביאו אותם לפני נבוזראדן, ונבוזראדן שלח אותם אל נבוכדנצר.אמר נבוכדנצר לצדקיהו: "למה מרדת בי? הרי נשבעת בספר התורה שלא תמרוד בי. באיזה דין עלי לדון אותך? אם אדון אותך לפי דיני תורתכם, ראוי אתה למות, שהרי נשבעת בשם ה' לשקר. ואם אדון אותך לפי דיני מלכותי, גם כן חייב אתה מיתה כמורד במלכות". אמר צדקיהו: "אכן, חייב אני מיתה, אולם מבקש אני שתהרוג אותי לפני בני, כדי שלא אראה במיתתם". אולם בניו ביקשו מנבוכדנצר: "הרוג אותנו ראשונים, כדי שלא נראה את דם אבינו שפוך".אמר נבוכדנצר: "אעשה כדברי שניכם, אנקר את עיני צדקיהו ואהרוג את בניו. כך הוא לא יראה את מותם והם לא יראו את מותו". צווח צדקיהו ואמר: "בואו וראו כל בני אדם, שירמיהו התנבא ואמר לי: 'לבבל אתה הולך, ובבבל תמות, ובבל עיניך לא יראו', ולא שמעתי לדבריו. ועכשיו אני בבבל ועיני לא רואות אותה". צערו של ירמיהו כששב ירמיהו מענתות לירושלים, ראה עשן עולה מבית המקדש. חשב בליבו: 'אולי שבו ישראל בתשובה וחזרו להקריב קרבנות'. אולם כשראה את בית המקדש חרב ועשוי גל של אבנים, צווח ואמר: "פתיתני ה' ואפת' (ירמיה כ', ז'), הצלחת לפתות אותי ללכת לענתות, שלא אראה בחורבן הנורא הזה". מיד התחיל ללכת בעקבות הגולים. ראה את השביל מלא דם, ועל הארץ מושלכות פרסות רגלי יונקים ועוללים שהלכו בשבי. גחן ירמיהו לארץ ונישקם. כשהגיע אל אחיו הגולים, חיבקם ונישקם והיה בוכה: "אחי בני עמי, אוי מה היה לכם על כי לא שמעתם לקול נבואת ה'".ראה קבוצת בחורים שראשם נתון בטבעות ברזל נתן ראשו עמהם. בא נבוזראדן והוציאו משם. ראה קבוצה של זקנים קשורים בשלשלאות, נתן צווארו עמם, ושוב בא נבוזראדן והוציאו משם, מפני שנצטווה על ידי נבוכדנצר לשמור על ירמיהו שלא יאונה לו כל רע. נבוכדנצר אף ציווהו: "דע לך, שאם יבכו בני ישראל וישובו בתשובה, יענה להם אלוהיהם וינחם על הרעה. לכן, מצווה אני עליך לא לאפשר להם לבכות ולהתפלל, אלא תחייבם ללכת ללא הפוגה, עד שיעברו את גבולות ארץ ישראל ויגיעו לנהר פרת. רק אז תאפשר להם לנוח, כי מכאן ואילך כבר לא ישיבם בוראם לארצם".נבוזרדן פנה לירמיהו ואמר: "האם רוצה אתה לבוא עימי לבבל?" חשב ירמיהו בלבו: "אם אלך לבבל, אין מנחם לגלות הנשארת בארץ ישראל, מוטב שאשוב לארץ ישראל". כשראו הגולים את ירמיהו עוזב אותם ופונה לדרכו, בכו כולם ואמרו: " ירמיהו הנביא מניחנו ועוזב אותנו". ענה להם ירמיהו: "מעיד אני שמים וארץ, אילו בכיתם בכייה אחת בהיותכם בציון, לא הייתם גולים". "איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר?" פנה נבוכדנצר לגולים הלוויים ואמר להם: "מה את יושבים ובוכים? תעמדו ותקישו לפני ולפני עבודת האלילים בזמן שנאכל ונשתה בכינורותיכם, כפי שהייתם מקישים לפני אלוהיכם בבית המקדש!"הסתכלו הלוויים אלו באלו ואמרו אחד לחברו: "לא די שהחרבנו את בית המקדש, אלא שעכשיו נצטרך להקיש לפני רשע זה ולפני עבודת האלילים?"מיד נתנו בהונות ידיהם לתוך פיהם וקצצו אותם. כשביקש מהם נבוכדנצר לנגן לפניו, הראו לו את ידיהם חסרות אצבעות ואמרו לו: "'איך נשיר את שיר ה''? כשהיינו קשורים בשלשלאות בדרך, נקטעו אצבעותינו!"נבוכדנצר כעס מאד והרג רבים מהם. באותה שעה נשבע הקב"ה לישראל ואמר להם: "אתם קטעתם אצבעות ימינכם, אף אני אשיב אתכם לחזות בשוב ה' לציון". גדליה בן אחיקם כאשר הגלה נבוכדנצר את ישראל, הותיר בירושלים קומץ מועט של אנשים. הוא ידע שהיהודים מומחים בעשיית צבע ה'תכלת' המופק מדם החילזון, וכן בנטיעת אפרסמון ובהפקת שמן ממנו המפיץ ריח טוב. אולם כיוון שחשש ממרד נוסף, הותיר אך ורק אנשים פשוטים שאין ביכולתם למרוד בו. נבוכדנצר הפקיד עליהם את גדליה בן אחיקם שלא היה מזרע המלוכה. יהודי ארץ ישראל התלכדו סביב גדליה והחלו לבנות את חייהם מחדש. גם היהודים שברחו אל עמון, מואב ואדום, שמעו על התקומה בישראל והצטרפו לאחיהם.השמועות על תקומת ישראל בארצם הגיעו לאוזני בעליס מלך עמון, אויב נבוכדנצר. הוא החליט לחסל את אחיזתו של נבוכדנצר בארץ ישראל על ידי כך שיהרוג את גדליה, המנהיג שהפקיד נבוכדנצר. בדק ומצא שהשליח הטוב ביותר לבצע זאת הוא ישמעאל בן נתניה. ישמעאל היה יהודי רשע שקינא בגדליה שהומלך על ידי נבוכדנצר. הוא סבר שהמלכות מיועדת לו, כיוון שהיה מזרע המלוכה. מידע זה הגיע לאוזני יוחנן בן קרח, משרי הצבא של ישראל. מיד הלך יוחנן אל גדליה בסתר ואמר לו: "דע לך שמלך עמון שלח את ישמעאל להורגך!" מפני צדקותו לא קיבל גדליה את דבריו, אולם יוחנן התחנן אליו: "אנא ממך, אל תתן לדבר כזה להתרחש. ברגע שתיהרג, תאבד שארית יהודה את תקוותה האחרונה, והעם יופץ לכל עבר. אם חושש אתה להרוג את ישמעאל, הרשה לי להרוג אותו בסתר, בלי שאיש ידע שאתה שלחת אותי". אך גדליה לא הסכים עם יוחנן. אבדה שארית ישראל בראש השנה, חמישים ושניים יום לאחר חורבן בית המקדש, הגיע ישמעאל בן נתניה עם עשרה אנשים מחבר מרעיו, וביקשו לדבר עם גדליה בענייני המלכות. הם סעדו יחדיו, ולפתע קמו ישמעאל ואנשיו והרגו את גדליה, את אנשי צבאו ואת החיילים הבבליים שהותיר נבוכדנצר בארץ. ישמעאל רצה להגלות את העם הנשאר בארץ לארץ עמון, אולם בדרכם לעמון, הגיע יוחנן בן קרח עם צבאו. כשראה אותם ישמעאל, מיד נס על נפשו עם אנשיו.שארית הפליטה שנאספה סביב יוחנן בן קרח מיהרה להימלט מהארץ, כי פחדה מפני נקמתו של נבוכדנצר כאשר ישמע שהרגו היהודים את חייליו. הם ברחו למצרים, אולם גם שם רדפה אותם חרב נבוכדנצר. כך אבדה שארית הפליטה. ארץ ישראל נהייתה שוממה מבניה ונתקיימה התוכחה: "ואתכם אזרה בגויים, והריקותי אחריכם חרב, והיתה ארצכם שממה ועריכם יהיו חרבה" (ויקרא כ"ו, ל"ג.( נכתב על ידי הרב יוסף ויצמן שליט"א ראש כולל והמרכז ללימודי יהדות "תורה ודעת" מחבר הספרים רבי המכר: "ברית יצחק" - בנושא ברית המילה לפי הצד ההלכתי והרפואי. "מערכי תורה" בסוגיות שונות בתלמוד. מרצה בכיר בארגונים שונים ובמקומות ואירועים פרטיים בכל הארץ לפי תיאום מראש. השיחות מרתקות ומאתגרות את הקהל למחשבה ועניין. ההרצאות מתובלות בסיפורים אמיתיים הנמסרים בצורה מעניינת אותנטית ובלתי נשכחת.ועוסקים במגוון נושאים כמו יהדות, פסיכולוגיה , רפואה ומשפטים , זוגיות וחיים יותר טובים המסר מועבר בצורה בהירה ומובנת למגוון אנשים וגילאים מכל שכבות האוכלוסייה. משפט המפתח של ההרצאות הוא : גם הנשמה צריכה אוכל והמח מזון.. לפרטים יעוץ והזמנות טלפון: 052-8144488 מקור המאמר:אתר מאמרים עסקיים ומקצועיים http://www.portal-asakim.com
בחזרה למאמר
לכותבי מאמרים
התחבר
הרשמה למערכת
שחזור סיסמה
מאמרים בקטגוריות
אימון אישי
אינטרנט והחיים ברשת
בידור ופנאי
ביטוח
בית משפחה וזוגיות
בניין ואחזקה
הודעות לעיתונות
חברה, פוליטיקה ומדינה
חוק ומשפט
חינוך ולימודים
מדעי החברה
מדעי הטבע
מדעי הרוח
מחשבים וטכנולוגיה
מיסים
מתכונים ואוכל
נשים
ספורט וכושר גופני
עבודה וקריירה
עיצוב ואדריכלות
עסקים
פיננסים וכספים
קניות וצרכנות
רוחניות
רפואה ובריאות
תחבורה ורכב
תיירות ונופש
© כל הזכויות שמורות לאתר מאמרים עסקיים ומקצועיים
שיווק באינטרנט
על ידי WSI