דף הבית

פרסום המאמר באתרך

באפשרותך לפרסם את המאמר הזה באתרך בכפוף לתנאי השימוש .בפרסום המאמר עליך להקפיד על הכללים הבאים: יש לפרסם את כותרת המאמר, תוכנו, וכן פרטים אודות כותב המאמר. כמו כן יש לכלול קישור לאתר מאמרים עסקיים ומקצועיים (http://www.portal-asakim.com).

בחזרה למאמר

כותרת המאמר:


תקציר המאמר:
"יש לנו מערכת יחסים"- האמירה הזו מסמלת מעבר של הזוג לשלב יותר מתקדם ביחסים, שלב של מחויבות הדדית ורצינות של הכוונות. מה באמת נוסף כשיש "מערכת יחסים"?

מילות מפתח:


קישור ישיר למאמר:


גירסת HTML:
<html> <head> <title>מערכת יחסים-תחילת עידן הפנקסנות</title> <meta name="description" content=""יש לנו מערכת יחסים"- האמירה הזו מסמלת מעבר של הזוג לשלב יותר מתקדם ביחסים, שלב של מחויבות הדדית ורצינות של הכוונות. מה באמת נוסף כשיש "מערכת יחסים"?"> <meta name="keywords" content="מאמן אישי,קואוצר, קואוצינג,אימון עסקי,מאמן,אימון לחיים, אימון אישי,מאמן עסקי,מאמנים, קואצינג,קאוצינג,קואצינג,coaching"> <meta name="expires" CONTENT="never"> <meta name="language" CONTENT="hebrew"> <meta name="distribution" CONTENT="Global"> <meta name="robots" content="index, follow"> <meta http-equiv="Content-Type" content="text/html; charset=windows-1255"> </title> <body dir="rtl"> <h1>מערכת יחסים-תחילת עידן הפנקסנות</h1><br/> <br/><strong>נכתב על ידי: <a title="מערכת יחסים-תחילת עידן הפנקסנות" href="http://www.portal-asakim.com/Authors//Author255.aspx ">שלמה</a></strong><br/> <br/><p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt;" dir="rtl"><span style="mso-ansi-language: RU;" lang="HE"><span>אבן יסוד של מערכת היחסים היא מחויבות, וזה דבר טבעי, הרי בשביל לעשות כל דבר ביחד כל צד חייב לעשות ויתור חלקי על רצונותיו הפרטיים בשביל המטרה המשותפת. מעניין, המחויבות אמורה לחזק את היחסים ולקרב את בני הזוג ולעזור להם בעשייה המשותפת. לעיתים קרובות זה לא מה שקורה. היחסים שלפני ה"מערכת יחסים" ואחריה מאד משתנים, לרוב לרעה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt;" dir="rtl"><span style="mso-ansi-language: RU;" lang="HE"><span><span style="mso-spacerun: yes;"> </span></span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt;" dir="rtl"><span style="mso-ansi-language: RU;" lang="HE"><span><span style="mso-spacerun: yes;"> </span>לפי מה מגדירים את תחומי המחויבות, כלומר, מי מחויב לעשות מה, ובאיזו כמות? בחברה המודרנית, נהוגה הגישה הרומנטית שאומרת שכאשר אנחנו אוהבים-אנחנו אמורים לא להיות אגואיסטים, להיות רגישים, להיות אכפתיים, "לתת מכל הלב", לדאוג לספק את הצרכים של בן הזוג<span style="mso-spacerun: yes;">  </span>וכך לבנות זוגיות או משפחה למופת.<br /><span style="mso-spacerun: yes;"> </span></span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt;" dir="rtl"><span style="mso-ansi-language: RU;" lang="HE"><span>חברים, הגישה הרומנטית היא אגדה יפה ותו לא. "האדם קרוב אצל עצמו, האדם משוחד לעצמו"-אמרו חז"ל לפני אלפיים שנה וצדקו.<span style="mso-spacerun: yes;">  </span>מי שהכי קרוב אלי זה אני, וזה גם מי שאני הכי רגיש אליו, מכיוון שמטבע הדברים אין דרך לשתף<span style="mso-spacerun: yes;">  </span>באופן ישיר<span style="mso-spacerun: yes;">  </span>בתחושות וברגשות. את הרגשות שלנו אנחנו מרגישים<span style="mso-spacerun: yes;">  </span>באופן ברור וחד, על הרגשות של הזולת אנחנו יכולים רק לשמוע ממנו, או ברגעים נדירים לחוות אותן בצורה חלקית ועמומה. בגלל זה כל דבר שאנחנו עושים, כל מכשול שאנחנו מתגברים עליו, מוערך על ידינו הרבה יותר מאשר אותו הדבר שבן הזוג שלנו עושה. אני נאמנה לו-אני, אישה יפה ומחוזרת, ועם טמפרמנט כמו שלי! הוא נאמן לי-ברור שיהיה נאמן, מה עוד אפשר לרצות,יש לו אישה כמוני! לאחר תמיד יותר קל... אז כל אחד מנהל "חשבון רגשי" פרטי שאליו הוא "רושם" את מה שהוא עשה למען הזוגיות להבדיל ממה שבן הזוג עשה. לא מפתיע שאצל כל אחד המאזן תמיד יוצא לטובתו!</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt;" dir="rtl"><span style="mso-ansi-language: RU;" lang="HE"><br /><span><span style="mso-spacerun: yes;">  </span>כאשר מדובר<span style="mso-spacerun: yes;">  </span>בחוזה עבודה, כל התנאים מוגדרים היטב. כלומר, לגמרי ברור מה בדיוק אנחנו מחויבים לעשות תמורת שכר מסוים. היה מוזר לשמוע מהבוס שלכם שהוא נפגע מכם בגלל שהוא ציפה בלבו שתעשו הרבה יותר, בגלל היחסים הנפלאים ביניכם. לא כך הדבר בתוך המערכת הזוגית, כאשר מי ששופט ומעריך את הנעשה זה הרגש. והרגש שלנו<span style="mso-spacerun: yes;">  </span>תמיד לטובתנו. הרגש איננו בלתי משוחד, אלה משרת את האינטרסים שלנו. ולכן תמיד נרגיש, בכנות מוחלטת, שאנחנו מתאמצים ומשקיעים יותר מאשר הצד השני. (דרך אגב, זה גם יכול להיות נכון, אני לא אומר שזה בלתי אפשרי).<span style="mso-spacerun: yes;">  </span></span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt;" dir="rtl"><span style="mso-ansi-language: RU;" lang="HE"><span>וכך מופיע העלבון, אנחנו מסתכלים על המאזן שאנחנו בעצמנו כתבנו, מסתכלים על המון פלוסים שמנים שרשומים על שמנו כנגד כמה פלוסים עלובים של בן הזוג, ו... מרגישים<span style="mso-spacerun: yes;">  </span>מרומים. מרגישים שלא קיבלנו את מה שמגיע לנו. שלא קיבלנו את הכי טוב.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt;" dir="rtl"><span style="mso-ansi-language: RU;" lang="HE"><span style=" New Roman;"> </span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt;" dir="rtl"><span style="mso-ansi-language: RU;" lang="HE"><span><span style="mso-spacerun: yes;">  </span>הרבה אנשים מאמינים, משום מה, שמגיע להם את הכי טוב. מאז ומתמיד הטענה הזו נראתה לי חשודה, אז ניסיתי לבדוק מאיפה היא באה. כלומר, איפה משיגים חוזה, שחתום על ידי "החיים בע"מ", שלאיציק או לשמוליק פשוט מגיע את הכי טוב? אני שאלתי את<span style="mso-spacerun: yes;">  </span>איציק, והוא סיפר לי שאבא שלו לימד אותו את זה. הוא אמר שלאיציק מגיע הכי טוב בגלל שהוא הבן שלו. אבא לא קיבל את הכי טוב פשוט בגלל שלא היה טוב בשום דבר, וזה תסכל אותו מאד, ולכן הוא קיווה שלפחות לבן שלו יהיה את זה.אז עכשיו, איציק כל חייו יחלום על הכי טוב וגם הוא יהיה מתוסכל. הקללה עברה לדור הבא. רבים מאתנו חיים בתחושה שהם נולדו מושלמים וחוץ מכמה חסרונות ממש קטנים שבהחלט אפשר להתעלם מהם, הם <strong>בסדר גמור</strong>.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt;" dir="rtl"><span style="mso-ansi-language: RU;" lang="HE"><span style=" New Roman;"> </span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt;" dir="rtl"><span style="mso-ansi-language: RU;" lang="HE"><span>אז מה,<span style="mso-spacerun: yes;">  </span>יתמרמרו חלק מהקוראים, לא לשאוף ליותר, להסתפק תמיד בסוג ב' ?<span style="mso-spacerun: yes;">  </span>לא, זה לא מה שהתכוונתי לומר. באופן אישי, אני מעדיף את הגישה שמגיע לי את מה שהרווחתי. ואם עשיתי את העבודה טוב, אז בהחלט מגיע לי משהו טוב...</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt;" dir="rtl"><span style="mso-ansi-language: RU;" lang="HE"><span><span style="mso-spacerun: yes;"> </span></span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt;" dir="rtl"><span style="mso-ansi-language: RU;" lang="HE"><span>...אז, שום דבר לא משתווה לאדם הכי טוב-אלי! עם הזמן התחושה שבן הזוג הלא ראוי שלנו לקח לנו את החלום, הבטיח ולא קיים, התחושה הזו הופכת להיות שנאה כלפיו. אני יכולתי להיות מלכת היופי!<span style="mso-spacerun: yes;">  </span>אמרו עלי שאני יכול להיות כדורגלן יוצא דופן! יש המון שנאה ועלבון על פניהם של הנשים והבעלים. "אני בסך הכל רציתי להיות מאושר, מה, לא מגיע לי?"-משפט נפוץ ועצוב. <br style="mso-special-character: line-break;" /><br style="mso-special-character: line-break;" /></span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt;" dir="rtl"><span style="mso-ansi-language: RU;" lang="HE"><span>בשלב זה, כל צד מצפה להתנצלות. העלבונות מצטברים ומקשים על התקשורת.<span style="mso-spacerun: yes;">  </span>הרבה זוגות מתחילים "לנסות להציל את מערכת היחסים", הם עדיין מוכנים "לתת צ'אנס" לשני, אם הוא ישתפר כמובן. אך גם השני מצפה לאותו דבר.<span style="mso-spacerun: yes;">  </span>פקעת של תביעות, האשמות ועלבונות הדדיים מתהדקת יותר ויותר ובסופו של דבר חונקת כל רגש אנושי. זוהי עוד מילה שמלווה לעיתים קרובות את המושג "מערכת יחסים"- "חונקת". לא ניתן לרפא את היחסים בין שני אנשים אגוצנטריים, אפשר להשיג רק שביתות נשק<span style="mso-spacerun: yes;">  </span>קצרות. הבעיה נמצאת ביסוד של היחסים הללו. היחסים הופכים להיות כואבים, כל דבר קטן מעורר ויכוחים וריבים. בני הזוג שאהבו, שיצאו אל הדרך יחד, הופכים להיות שני צדדים במשא ומתן מפרך ומשפיל שלעולם לא מגיע לפתרון. ובסופו של דבר, המערכת משמידה את עצמה ומתפרקת. טבען של "מערכות יחסים" לייצר תסכול ואכזבה.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt;" dir="rtl"><span style="mso-ansi-language: RU;" lang="HE"><span>באופן כללי, הזוגות שמצליחים לשרוד ולהישאר יחד הם אלה שמצליחים לתאם ציפיות להגדיר במדויק את החובות והזכויות, ולהתנהג על פי החוקים שקבעו.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt;" dir="rtl"><span style="mso-ansi-language: RU;" lang="HE"><span style=" New Roman;"> </span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt;" dir="rtl"><span style="mso-ansi-language: RU;" lang="HE"><span>בהעדר קריטריונים פנימיים של צדק, בני אדם חייבים מערכת כללים חיצונית. דוגמא למערכת כזו היא תורה ומצוות. הגישה התורנית מעוררת התנגדות בקרב האנשים הלא דתיים. היא נראית כמאד שכלתנית, כפייתית ושוללת את חופש הפרט. הבעיה היא שכאשר נותנים ל"פרט" את חופש הבחירה המוחלט, הוא לרוב יבחר במה שנח<span style="mso-spacerun: yes;">  </span>וטוב לו לעצמו, וזה לא תמיד הדבר הנכון. אנחנו מלכתחילה לא חופשיים אלא משועבדים ומסונוורים על ידי האנוכיות שלנו.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt;" dir="rtl"><span style="mso-ansi-language: RU;" lang="HE"><span style=" New Roman;"> </span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt;" dir="rtl"><span style="mso-ansi-language: RU;" lang="HE"><span>התורה לא מסתכלת על המשפחה מנקודת ראייה רומנטית. היא מגדירה את היחסים במדויק, ויש גם חוזה כתוב. היא מכתיבה לכל צד בדיוק מה עליו לעשות במסגרת התפקיד המשפחתי שלו. התורה גם לא רואה במשפחה משהו שאמור לספק אך ורק צרכים אינדיבידואליים. השניים מתייחדים בשביל לשרת את המטרה שנעלה יותר מכל אחד מהם.<span style="mso-spacerun: yes;">  </span>וזה מה שנותן להם את הכוח לוותר על האנוכיות ולהתקרב יותר. <br style="mso-special-character: line-break;" /><br style="mso-special-character: line-break;" /></span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt;" dir="rtl"><span style="mso-ansi-language: RU;" lang="HE"><span>אני חושב שכאן יהיה נכון לציין שאני לא מנסה להחזיר אף אחד בתשובה, אינני אדם דתי, את החינוך שלי קיבלתי בחברה שהחזיקה בערכים אתאיסטיים<span style="mso-spacerun: yes;">   </span>מובהקים. </span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt;" dir="rtl"><span style="mso-ansi-language: RU;" lang="HE"><span style=" New Roman;"> </span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt;" dir="rtl"><span><span style="mso-ansi-language: RU;" lang="HE">התקופה שלנו, "תקופת העייפות", מאופיינת באדישות כללית ושלילת מושג <span style="mso-spacerun: yes;"> </span>הערכים. הכל יחסי בזמננו, כל אחד אמור למצוא את הערכים ודרך החיים שמתאימה לו. אבל חיי אדם קצרים מדי בשביל לנסות את כל הדרכים האפשריות, לעשות את כל הטעויות ואז למצוא את הדרך הנכונה. החיים אינם חזרה גנראלית, הם תמיד בשידור ישיר.</span><strong><span lang="HE"> </span></strong><span lang="HE">אפשר לחפש, והחיים ייגמרו בינתיים.<strong> </strong>החברה<strong><span style="mso-spacerun: yes;">  </span></strong>הישראלית עוברת <span style="mso-spacerun: yes;"> </span>תקופת בלבול, חוסר יציבות, והמשפחה עוברת זעזועים גם כן. המשפחה אמורה להיות הבסיס, הפינה השקטה והאינטימית, והיא הפכה להיות שדה קרב של ויכוחים ועימותים. בני אדם לא מסוגלים לחיות בואקום, אי ודאות והריקנות מובילים בסופו של דבר לאלימות גוברת, תופעה שכולנו עדים לה בשנים האחרונות.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt;" dir="rtl"><span lang="HE"><span><span style="mso-spacerun: yes;"> </span></span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt;" dir="rtl"><span style="mso-ansi-language: RU;" lang="HE"><span>לא נולדנו מושלמים או הכי טובים, ולא נזרוק מחר את הפנקסים שלנו. כל אחד זוכר, כל אחד רושם, אם כי לא תמיד במודע. אבל דבר אחד ביכולתנו: לנהל את הפנקסים שלנו בהגינות.</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt;" dir="rtl"><span style="mso-ansi-language: RU;" lang="HE"><span style=" New Roman;"> </span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt;" dir="rtl"><span style="mso-ansi-language: RU;" lang="HE"><a href="http://www.hameamen.co.il/"><span style=" color: #800080; New Roman;">שלמה, מאמן לחופש</span></a></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt;" dir="rtl"><span><span dir="ltr">mail@hameamen.co.il</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 0cm 0pt;" dir="rtl"><span dir="ltr"></span></p> <br/><br/> <strong><u>פרטים אודות כותב המאמר</u></strong> <br/> <p>שלמה יום טוב, מאמן אישי לחופש<br /><a href="mailto:mail@hameamen.co.il">mail@hameamen.co.il</a><br /><a href="http://www.hameamen.co.il">www.hameamen.co.il</a></p> <br/><a href="http://www.portal-asakim.com"> מקור המאמר: אתר מאמרים עסקיים ומקצועיים</a>

גירסת טקסט:
מערכת יחסים-תחילת עידן הפנקסנות אבן יסוד של מערכת היחסים היא מחויבות, וזה דבר טבעי, הרי בשביל לעשות כל דבר ביחד כל צד חייב לעשות ויתור חלקי על רצונותיו הפרטיים בשביל המטרה המשותפת. מעניין, המחויבות אמורה לחזק את היחסים ולקרב את בני הזוג ולעזור להם בעשייה המשותפת. לעיתים קרובות זה לא מה שקורה. היחסים שלפני ה"מערכת יחסים" ואחריה מאד משתנים, לרוב לרעה. לפי מה מגדירים את תחומי המחויבות, כלומר, מי מחויב לעשות מה, ובאיזו כמות? בחברה המודרנית, נהוגה הגישה הרומנטית שאומרת שכאשר אנחנו אוהבים-אנחנו אמורים לא להיות אגואיסטים, להיות רגישים, להיות אכפתיים, "לתת מכל הלב", לדאוג לספק את הצרכים של בן הזוג וכך לבנות זוגיות או משפחה למופת. חברים, הגישה הרומנטית היא אגדה יפה ותו לא. "האדם קרוב אצל עצמו, האדם משוחד לעצמו"-אמרו חז"ל לפני אלפיים שנה וצדקו. מי שהכי קרוב אלי זה אני, וזה גם מי שאני הכי רגיש אליו, מכיוון שמטבע הדברים אין דרך לשתף באופן ישיר בתחושות וברגשות. את הרגשות שלנו אנחנו מרגישים באופן ברור וחד, על הרגשות של הזולת אנחנו יכולים רק לשמוע ממנו, או ברגעים נדירים לחוות אותן בצורה חלקית ועמומה. בגלל זה כל דבר שאנחנו עושים, כל מכשול שאנחנו מתגברים עליו, מוערך על ידינו הרבה יותר מאשר אותו הדבר שבן הזוג שלנו עושה. אני נאמנה לו-אני, אישה יפה ומחוזרת, ועם טמפרמנט כמו שלי! הוא נאמן לי-ברור שיהיה נאמן, מה עוד אפשר לרצות,יש לו אישה כמוני! לאחר תמיד יותר קל... אז כל אחד מנהל "חשבון רגשי" פרטי שאליו הוא "רושם" את מה שהוא עשה למען הזוגיות להבדיל ממה שבן הזוג עשה. לא מפתיע שאצל כל אחד המאזן תמיד יוצא לטובתו! כאשר מדובר בחוזה עבודה, כל התנאים מוגדרים היטב. כלומר, לגמרי ברור מה בדיוק אנחנו מחויבים לעשות תמורת שכר מסוים. היה מוזר לשמוע מהבוס שלכם שהוא נפגע מכם בגלל שהוא ציפה בלבו שתעשו הרבה יותר, בגלל היחסים הנפלאים ביניכם. לא כך הדבר בתוך המערכת הזוגית, כאשר מי ששופט ומעריך את הנעשה זה הרגש. והרגש שלנו תמיד לטובתנו. הרגש איננו בלתי משוחד, אלה משרת את האינטרסים שלנו. ולכן תמיד נרגיש, בכנות מוחלטת, שאנחנו מתאמצים ומשקיעים יותר מאשר הצד השני. (דרך אגב, זה גם יכול להיות נכון, אני לא אומר שזה בלתי אפשרי). וכך מופיע העלבון, אנחנו מסתכלים על המאזן שאנחנו בעצמנו כתבנו, מסתכלים על המון פלוסים שמנים שרשומים על שמנו כנגד כמה פלוסים עלובים של בן הזוג, ו... מרגישים מרומים. מרגישים שלא קיבלנו את מה שמגיע לנו. שלא קיבלנו את הכי טוב. הרבה אנשים מאמינים, משום מה, שמגיע להם את הכי טוב. מאז ומתמיד הטענה הזו נראתה לי חשודה, אז ניסיתי לבדוק מאיפה היא באה. כלומר, איפה משיגים חוזה, שחתום על ידי "החיים בע"מ", שלאיציק או לשמוליק פשוט מגיע את הכי טוב? אני שאלתי את איציק, והוא סיפר לי שאבא שלו לימד אותו את זה. הוא אמר שלאיציק מגיע הכי טוב בגלל שהוא הבן שלו. אבא לא קיבל את הכי טוב פשוט בגלל שלא היה טוב בשום דבר, וזה תסכל אותו מאד, ולכן הוא קיווה שלפחות לבן שלו יהיה את זה.אז עכשיו, איציק כל חייו יחלום על הכי טוב וגם הוא יהיה מתוסכל. הקללה עברה לדור הבא. רבים מאתנו חיים בתחושה שהם נולדו מושלמים וחוץ מכמה חסרונות ממש קטנים שבהחלט אפשר להתעלם מהם, הם בסדר גמור. אז מה, יתמרמרו חלק מהקוראים, לא לשאוף ליותר, להסתפק תמיד בסוג ב' ? לא, זה לא מה שהתכוונתי לומר. באופן אישי, אני מעדיף את הגישה שמגיע לי את מה שהרווחתי. ואם עשיתי את העבודה טוב, אז בהחלט מגיע לי משהו טוב... ...אז, שום דבר לא משתווה לאדם הכי טוב-אלי! עם הזמן התחושה שבן הזוג הלא ראוי שלנו לקח לנו את החלום, הבטיח ולא קיים, התחושה הזו הופכת להיות שנאה כלפיו. אני יכולתי להיות מלכת היופי! אמרו עלי שאני יכול להיות כדורגלן יוצא דופן! יש המון שנאה ועלבון על פניהם של הנשים והבעלים. "אני בסך הכל רציתי להיות מאושר, מה, לא מגיע לי?"-משפט נפוץ ועצוב. בשלב זה, כל צד מצפה להתנצלות. העלבונות מצטברים ומקשים על התקשורת. הרבה זוגות מתחילים "לנסות להציל את מערכת היחסים", הם עדיין מוכנים "לתת צ'אנס" לשני, אם הוא ישתפר כמובן. אך גם השני מצפה לאותו דבר. פקעת של תביעות, האשמות ועלבונות הדדיים מתהדקת יותר ויותר ובסופו של דבר חונקת כל רגש אנושי. זוהי עוד מילה שמלווה לעיתים קרובות את המושג "מערכת יחסים"- "חונקת". לא ניתן לרפא את היחסים בין שני אנשים אגוצנטריים, אפשר להשיג רק שביתות נשק קצרות. הבעיה נמצאת ביסוד של היחסים הללו. היחסים הופכים להיות כואבים, כל דבר קטן מעורר ויכוחים וריבים. בני הזוג שאהבו, שיצאו אל הדרך יחד, הופכים להיות שני צדדים במשא ומתן מפרך ומשפיל שלעולם לא מגיע לפתרון. ובסופו של דבר, המערכת משמידה את עצמה ומתפרקת. טבען של "מערכות יחסים" לייצר תסכול ואכזבה. באופן כללי, הזוגות שמצליחים לשרוד ולהישאר יחד הם אלה שמצליחים לתאם ציפיות להגדיר במדויק את החובות והזכויות, ולהתנהג על פי החוקים שקבעו. בהעדר קריטריונים פנימיים של צדק, בני אדם חייבים מערכת כללים חיצונית. דוגמא למערכת כזו היא תורה ומצוות. הגישה התורנית מעוררת התנגדות בקרב האנשים הלא דתיים. היא נראית כמאד שכלתנית, כפייתית ושוללת את חופש הפרט. הבעיה היא שכאשר נותנים ל"פרט" את חופש הבחירה המוחלט, הוא לרוב יבחר במה שנח וטוב לו לעצמו, וזה לא תמיד הדבר הנכון. אנחנו מלכתחילה לא חופשיים אלא משועבדים ומסונוורים על ידי האנוכיות שלנו. התורה לא מסתכלת על המשפחה מנקודת ראייה רומנטית. היא מגדירה את היחסים במדויק, ויש גם חוזה כתוב. היא מכתיבה לכל צד בדיוק מה עליו לעשות במסגרת התפקיד המשפחתי שלו. התורה גם לא רואה במשפחה משהו שאמור לספק אך ורק צרכים אינדיבידואליים. השניים מתייחדים בשביל לשרת את המטרה שנעלה יותר מכל אחד מהם. וזה מה שנותן להם את הכוח לוותר על האנוכיות ולהתקרב יותר. אני חושב שכאן יהיה נכון לציין שאני לא מנסה להחזיר אף אחד בתשובה, אינני אדם דתי, את החינוך שלי קיבלתי בחברה שהחזיקה בערכים אתאיסטיים מובהקים. התקופה שלנו, "תקופת העייפות", מאופיינת באדישות כללית ושלילת מושג הערכים. הכל יחסי בזמננו, כל אחד אמור למצוא את הערכים ודרך החיים שמתאימה לו. אבל חיי אדם קצרים מדי בשביל לנסות את כל הדרכים האפשריות, לעשות את כל הטעויות ואז למצוא את הדרך הנכונה. החיים אינם חזרה גנראלית, הם תמיד בשידור ישיר. אפשר לחפש, והחיים ייגמרו בינתיים. החברה הישראלית עוברת תקופת בלבול, חוסר יציבות, והמשפחה עוברת זעזועים גם כן. המשפחה אמורה להיות הבסיס, הפינה השקטה והאינטימית, והיא הפכה להיות שדה קרב של ויכוחים ועימותים. בני אדם לא מסוגלים לחיות בואקום, אי ודאות והריקנות מובילים בסופו של דבר לאלימות גוברת, תופעה שכולנו עדים לה בשנים האחרונות. לא נולדנו מושלמים או הכי טובים, ולא נזרוק מחר את הפנקסים שלנו. כל אחד זוכר, כל אחד רושם, אם כי לא תמיד במודע. אבל דבר אחד ביכולתנו: לנהל את הפנקסים שלנו בהגינות. שלמה, מאמן לחופש mail@hameamen.co.il נכתב על ידי שלמה יום טוב, מאמן אישי לחופש mail@hameamen.co.il www.hameamen.co.il מקור המאמר:אתר מאמרים עסקיים ומקצועיים http://www.portal-asakim.com
בחזרה למאמר

לכותבי מאמרים

התחבר הרשמה למערכת שחזור סיסמה

מאמרים בקטגוריות
אימון אישי
אינטרנט והחיים ברשת
בידור ופנאי
ביטוח
בית משפחה וזוגיות
בניין ואחזקה
הודעות לעיתונות
חברה, פוליטיקה ומדינה
חוק ומשפט
חינוך ולימודים
מדעי החברה
מדעי הטבע
מדעי הרוח
מחשבים וטכנולוגיה
מיסים
מתכונים ואוכל
נשים
ספורט וכושר גופני
עבודה וקריירה
עיצוב ואדריכלות
עסקים
פיננסים וכספים
קניות וצרכנות
רוחניות
רפואה ובריאות
תחבורה ורכב
תיירות ונופש

שיווק באינטרנט על ידי WSI