דף הבית

הורות

פרסום המאמר באתרך

באפשרותך לפרסם את המאמר הזה באתרך בכפוף לתנאי השימוש .בפרסום המאמר עליך להקפיד על הכללים הבאים: יש לפרסם את כותרת המאמר, תוכנו, וכן פרטים אודות כותב המאמר. כמו כן יש לכלול קישור לאתר מאמרים עסקיים ומקצועיים (http://www.portal-asakim.com).

בחזרה למאמר

כותרת המאמר:


תקציר המאמר:
ילד בן 8 נאנס בתוך כיתת בית הספר על ידי השרת, עובד בית הספר. האנס הורשע ונדון למאסר. האם לבית הספר יש אחריות אזרחית בנזיקין למעשה האונס? האם העובדה שהילד לא בא להעיד על נסיבות האונס עומדת לו לרועץ? את התשובה נותן השופט כרמי מוסק, מבית משפט השלום בירושלים.

מילות מפתח:


קישור ישיר למאמר:


גירסת HTML:
<html> <head> <title>אחריות לאונס בין כתלי בית הספר</title> <meta name="description" content="ילד בן 8 נאנס בתוך כיתת בית הספר על ידי השרת, עובד בית הספר. האנס הורשע ונדון למאסר. האם לבית הספר יש אחריות אזרחית בנזיקין למעשה האונס? האם העובדה שהילד לא בא להעיד על נסיבות האונס עומדת לו לרועץ? את התשובה נותן השופט כרמי מוסק, מבית משפט השלום בירושלים."> <meta name="keywords" content="אחריות לאונס,מעשי סדום,אחריות של ביתהספר למעשי אינוס,מאמר בביטוח,מאמר בנושא אונס,חיים קליר"> <meta name="expires" CONTENT="never"> <meta name="language" CONTENT="hebrew"> <meta name="distribution" CONTENT="Global"> <meta name="robots" content="index, follow"> <meta http-equiv="Content-Type" content="text/html; charset=windows-1255"> </title> <body dir="rtl"> <h1>אחריות לאונס בין כתלי בית הספר</h1><br/> <br/><strong>נכתב על ידי: <a title="אחריות לאונס בין כתלי בית הספר" href="http://www.portal-asakim.com/Authors//Author230.aspx ">חיים קליר,עו"ד</a></strong><br/> <br/><p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 2.2pt 12pt 0cm; text-align: center; line-height: 150%;" dir="rtl" align="center"><span style=""> <span style=" font-weight: 700;">אחריות לאונס בין כתלי בית הספר</span></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 2.2pt 12pt 0cm; text-align: center; line-height: 150%;" dir="rtl"><span style=" ">1983-2008<span lang="en">© </span>חיים קליר ושות' <a href="http://www.kalir.co.il/" target="_blank"> http://www.kalir.co.il</a></span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 2.2pt 12pt 0cm; text-align: justify; line-height: 150%;" dir="rtl"><span style=" line-height: 150%; " lang="HE"> א' בן ה – 8 היה תלמיד בית ספר יסודי. </span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 2.2pt 12pt 0cm; text-align: justify; line-height: 150%;" dir="rtl"><span style=" line-height: 150%; " lang="HE"> באחד הימים, תפס את א' אחד השרתים של בית הספר בו למד והחדיר את איבר מינו לפיו. האונס בוצע בכיתה. </span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 2.2pt 12pt 0cm; text-align: justify; line-height: 150%;" dir="rtl"><span style=" line-height: 150%; " lang="HE"> השרת, שהיה אז נער בן 16, תקף את התלמיד שוב בכיתה ועוד פעמיים בשירותים. שם ביצע בתלמיד מעשי סדום והגיע לסיפוק מיני.</span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 2.2pt 12pt 0cm; text-align: justify; line-height: 150%;" dir="rtl"><span style=" line-height: 150%; " lang="HE"> כשנודע לאם על ההתעללות המחרידה שעבר בנה, היא התלוננה במשטרה. השרת הועמד לדין פלילי,  הורשע ונדון למאסר.</span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 2.2pt 12pt 0cm; text-align: justify; line-height: 150%;" dir="rtl"><span style=" line-height: 150%; " lang="HE"> הדין הפלילי אינו מקנה כל מזור לקורבן. בכך עוסקים דיני הנזיקין. </span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 2.2pt 12pt 0cm; text-align: justify; line-height: 150%;" dir="rtl"><span style=" line-height: 150%; " lang="HE"> לפי סעי</span><span style=" ">ף <span style=" line-height: 150%;">42 א'(א) לפקודת הראיות</span><span style=" line-height: 150%; ">, </span></span> <span style=" line-height: 150%;">הממצאים בהכרעת הדין הפלילי ישמשו "כראיה לכאורה" להטלת אחריות </span> <span style=" line-height: 150%; " lang="HE"> על בן הבליעל. אולם לרוב הקורבן לא יכול להיוושע ממנו. גם אם יחייבו את העבריין לפצות אותו, לא יהיה לילד הקורבן ממי לגבות את הפיצויים שנפסקו לטובתו.</span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 2.2pt 12pt 0cm; text-align: justify; line-height: 150%;" dir="rtl"><span style=" line-height: 150%; " lang="HE"> כאן עולה כמובן השאלה המתבקשת, מה אחריותו האזרחית של בית הספר למעשי אינוס שנעשים בתלמידים בין כתליו. אנו שולחים את ילדנו הרך אל בית הספר, סומכים על המנהל והמורים שירביצו בילד בינה ודעת אבל גם שישמרו עליו מכל משמר. והנה הילד חוזר שבר כלי, כשכל עולמו חרב עליו. </span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 2.2pt 12pt 0cm; text-align: justify; line-height: 150%;" dir="rtl"><span style=" line-height: 150%; " lang="HE"> כנהוג במקומותינו, בית הספר של א' התחמק מהאחריות לנזקיו. ההורים נאלצו לפיכך לפנות לעזרת בית המשפט. </span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 2.2pt 12pt 0cm; text-align: justify; line-height: 150%;" dir="rtl"><span style=" line-height: 150%; " lang="HE"> תביעתו של הילד הובאה אל שולחנו של השופט כרמי מוסק, מבית משפט השלום בירושלים. </span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 2.2pt 12pt 0cm; text-align: justify; line-height: 150%;" dir="rtl"><span style=" line-height: 150%; " lang="HE"> לאור פסק הדין הפלילי שהרשיע את השרת שלהם, נאלצו נציגי בית הספר להודות, כי הילד עבר התעללות מינית קשה וכי התעללות מינית זו התרחשה בין כתלי בית הספר בתוך כיתת הלימוד. אולם, טען המנהל בפני השופט, אנו לא ראינו, לא שמענו ולא ידענו, וטוב שלא, כי מי שלא רואה, לא שומע ולא יודע, נקי מאשמה.</span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 2.2pt 12pt 0cm; text-align: justify; line-height: 150%;" dir="rtl"><span style=" line-height: 150%; " lang="HE"> את השופט הטרידה השאלה מתי בדיוק אירעו מעשי האונס. האם במהלך הלימודים, בתום הלימודים או לאחר תום הלימודים.</span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 2.2pt 12pt 0cm; text-align: justify; line-height: 150%;" dir="rtl"><span style=" line-height: 150%; " lang="HE"> וכל כך למה? כי המנהל העיד שבמהלך הלימודים יש שומר וגם המורים משגיחים על התלמידים. בתום הלימודים הם נועלים את הכיתות.</span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 2.2pt 12pt 0cm; text-align: justify; line-height: 150%;" dir="rtl"><span style=" line-height: 150%; " lang="HE"> לעומת המנהל, הילד לא בא להעיד באילו שעות בדיוק נאנס. הוא לא בא לסתור את האפשרות כי נאנס בתוך הכיתה ובשירותים לאחר תום הלימודים.</span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 2.2pt 12pt 0cm; text-align: justify; line-height: 150%;" dir="rtl"><span style=" line-height: 150%; " lang="HE"> אכן, מודה השופט, הורי התלמיד הביאו חוות דעת מומחה הקובעת כי עמידתו על דוכן העדים עלולה להזיק לבריאותו. אבל, קובע השופט, הילד בחר שלא להעיד והדבר משמש נגדו.</span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 2.2pt 12pt 0cm; text-align: justify; line-height: 150%;" dir="rtl"><span style=" line-height: 150%; " lang="HE"> את השופט הטרידה גם השאלה שהילד לא בא לתת לה פתרון: כיצד נוצר הקשר בין התלמיד לאנס. כיצד הגיע התלמיד למקומות בהם הותקף. האם היו נוכחים אנשים נוספים. כיצד נכנס התלמיד והאנס לכיתה שהייתה אמורה להיות נעולה אחרי סיום הלימודים.</span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 2.2pt 12pt 0cm; text-align: justify; line-height: 150%;" dir="rtl"><span style=" line-height: 150%; " lang="HE"> הימנעותו של הילד מלהעיד הותירה בלתי פתורה, כך לדעת השופט, גם את השאלה מה עשה הילד מייד לאחר סיום הלימודים. האם מיהר לחזור לביתו, שמא נשאר בחצר בית הספר. "איש גם לא טרח לזמן להעיד את האנס עצמו ממנו ניתן יהיה ללמוד על הנסיבות האמורות". </span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 2.2pt 12pt 0cm; text-align: justify; line-height: 150%;" dir="rtl"><span style=" line-height: 150%; " lang="HE"> לסיכום קובע השופט, חוסרים עובדתיים אלה, פוגעים באפשרות להגיע למסקנה כי בית הספר התרשל או לא נקט באחד מהאמצעים הסבירים שחובה על בית ספר לנקוט כדי להבטיח את שלום התלמידים. </span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 2.2pt 12pt 0cm; text-align: justify; line-height: 150%;" dir="rtl"><span style=" line-height: 150%; " lang="HE"> וכאן מוסיף השופט מהרהורי ליבו: "קרבה בין נערים מתבגרים לילדים אינה דבר חריג. כך למשל בתנועות נוער, בהן מצויים חניכים ומדריכים בצוותא. האם ניתן לומר שיש לצפות להתרחשות מקרים חמורים מסוג זה ברמת הסתברות גבוהה? כך כלפי בית הספר, אינני סבור שראוי לקבוע כי בית הספר צריך לצפות כי עובד בן 16 יבצע מעשים כה חמורים בתלמיד בן 8... אינני סבור כי ראוי להפוך את בית הספר למתחם הדומה למעון סגור או בית כלא, על ידי הצבת שומרים, ומצלמות במעגל סגור בכיתות ובשירותים. מדובר במקום שמטרתו ליצור אווירה נוחה לילדים, אווירת לימודים ולא ליצור הרגשה כי מדובר במקום סגור ומסוכן... גם מבחינת מדיניות ציבורית - חברתית ראויה, אין להטיל על בית הספר ומערכת החינוך חובה להתקין אמצעי פיקוח ובקרה שעלותם יקרה ביותר דבר שיטיל עומס כלכלי כבד על המערכת". </span></p> <p class="MsoNormal" style="margin: 0cm 2.2pt 12pt 0cm; text-align: justify; line-height: 150%;" dir="rtl"><span style=" line-height: 150%; " lang="HE"> השופט דחה אם כן את תביעת הילד, "למרות היות המקרה קשה ומצער". יחד עם זאת, השופט פטר את הילד מהוצאות משפט.</span></p> <p>                                                                         חיים קליר,עו"ד</p> <p><span style=" ">מסמך644</span></p> <br/><br/> <strong><u>פרטים אודות כותב המאמר</u></strong> <br/> <html /> <br/><a href="http://www.portal-asakim.com"> מקור המאמר: אתר מאמרים עסקיים ומקצועיים</a>

גירסת טקסט:
אחריות לאונס בין כתלי בית הספר אחריות לאונס בין כתלי בית הספר 1983-2008© חיים קליר ושות' http://www.kalir.co.il א' בן ה – 8 היה תלמיד בית ספר יסודי. באחד הימים, תפס את א' אחד השרתים של בית הספר בו למד והחדיר את איבר מינו לפיו. האונס בוצע בכיתה. השרת, שהיה אז נער בן 16, תקף את התלמיד שוב בכיתה ועוד פעמיים בשירותים. שם ביצע בתלמיד מעשי סדום והגיע לסיפוק מיני. כשנודע לאם על ההתעללות המחרידה שעבר בנה, היא התלוננה במשטרה. השרת הועמד לדין פלילי, הורשע ונדון למאסר. הדין הפלילי אינו מקנה כל מזור לקורבן. בכך עוסקים דיני הנזיקין. לפי סעיף 42 א'(א) לפקודת הראיות, הממצאים בהכרעת הדין הפלילי ישמשו "כראיה לכאורה" להטלת אחריות על בן הבליעל. אולם לרוב הקורבן לא יכול להיוושע ממנו. גם אם יחייבו את העבריין לפצות אותו, לא יהיה לילד הקורבן ממי לגבות את הפיצויים שנפסקו לטובתו. כאן עולה כמובן השאלה המתבקשת, מה אחריותו האזרחית של בית הספר למעשי אינוס שנעשים בתלמידים בין כתליו. אנו שולחים את ילדנו הרך אל בית הספר, סומכים על המנהל והמורים שירביצו בילד בינה ודעת אבל גם שישמרו עליו מכל משמר. והנה הילד חוזר שבר כלי, כשכל עולמו חרב עליו. כנהוג במקומותינו, בית הספר של א' התחמק מהאחריות לנזקיו. ההורים נאלצו לפיכך לפנות לעזרת בית המשפט. תביעתו של הילד הובאה אל שולחנו של השופט כרמי מוסק, מבית משפט השלום בירושלים. לאור פסק הדין הפלילי שהרשיע את השרת שלהם, נאלצו נציגי בית הספר להודות, כי הילד עבר התעללות מינית קשה וכי התעללות מינית זו התרחשה בין כתלי בית הספר בתוך כיתת הלימוד. אולם, טען המנהל בפני השופט, אנו לא ראינו, לא שמענו ולא ידענו, וטוב שלא, כי מי שלא רואה, לא שומע ולא יודע, נקי מאשמה. את השופט הטרידה השאלה מתי בדיוק אירעו מעשי האונס. האם במהלך הלימודים, בתום הלימודים או לאחר תום הלימודים. וכל כך למה? כי המנהל העיד שבמהלך הלימודים יש שומר וגם המורים משגיחים על התלמידים. בתום הלימודים הם נועלים את הכיתות. לעומת המנהל, הילד לא בא להעיד באילו שעות בדיוק נאנס. הוא לא בא לסתור את האפשרות כי נאנס בתוך הכיתה ובשירותים לאחר תום הלימודים. אכן, מודה השופט, הורי התלמיד הביאו חוות דעת מומחה הקובעת כי עמידתו על דוכן העדים עלולה להזיק לבריאותו. אבל, קובע השופט, הילד בחר שלא להעיד והדבר משמש נגדו. את השופט הטרידה גם השאלה שהילד לא בא לתת לה פתרון: כיצד נוצר הקשר בין התלמיד לאנס. כיצד הגיע התלמיד למקומות בהם הותקף. האם היו נוכחים אנשים נוספים. כיצד נכנס התלמיד והאנס לכיתה שהייתה אמורה להיות נעולה אחרי סיום הלימודים. הימנעותו של הילד מלהעיד הותירה בלתי פתורה, כך לדעת השופט, גם את השאלה מה עשה הילד מייד לאחר סיום הלימודים. האם מיהר לחזור לביתו, שמא נשאר בחצר בית הספר. "איש גם לא טרח לזמן להעיד את האנס עצמו ממנו ניתן יהיה ללמוד על הנסיבות האמורות". לסיכום קובע השופט, חוסרים עובדתיים אלה, פוגעים באפשרות להגיע למסקנה כי בית הספר התרשל או לא נקט באחד מהאמצעים הסבירים שחובה על בית ספר לנקוט כדי להבטיח את שלום התלמידים. וכאן מוסיף השופט מהרהורי ליבו: "קרבה בין נערים מתבגרים לילדים אינה דבר חריג. כך למשל בתנועות נוער, בהן מצויים חניכים ומדריכים בצוותא. האם ניתן לומר שיש לצפות להתרחשות מקרים חמורים מסוג זה ברמת הסתברות גבוהה? כך כלפי בית הספר, אינני סבור שראוי לקבוע כי בית הספר צריך לצפות כי עובד בן 16 יבצע מעשים כה חמורים בתלמיד בן 8... אינני סבור כי ראוי להפוך את בית הספר למתחם הדומה למעון סגור או בית כלא, על ידי הצבת שומרים, ומצלמות במעגל סגור בכיתות ובשירותים. מדובר במקום שמטרתו ליצור אווירה נוחה לילדים, אווירת לימודים ולא ליצור הרגשה כי מדובר במקום סגור ומסוכן... גם מבחינת מדיניות ציבורית - חברתית ראויה, אין להטיל על בית הספר ומערכת החינוך חובה להתקין אמצעי פיקוח ובקרה שעלותם יקרה ביותר דבר שיטיל עומס כלכלי כבד על המערכת". השופט דחה אם כן את תביעת הילד, "למרות היות המקרה קשה ומצער". יחד עם זאת, השופט פטר את הילד מהוצאות משפט. חיים קליר,עו"ד מסמך644 נכתב על ידי מקור המאמר:אתר מאמרים עסקיים ומקצועיים http://www.portal-asakim.com
בחזרה למאמר

לכותבי מאמרים

התחבר הרשמה למערכת שחזור סיסמה

מאמרים בקטגוריות
אימון אישי
אינטרנט והחיים ברשת
בידור ופנאי
ביטוח
בית משפחה וזוגיות
בניין ואחזקה
הודעות לעיתונות
חברה, פוליטיקה ומדינה
חוק ומשפט
חינוך ולימודים
מדעי החברה
מדעי הטבע
מדעי הרוח
מחשבים וטכנולוגיה
מיסים
מתכונים ואוכל
נשים
ספורט וכושר גופני
עבודה וקריירה
עיצוב ואדריכלות
עסקים
פיננסים וכספים
קניות וצרכנות
רוחניות
רפואה ובריאות
תחבורה ורכב
תיירות ונופש

שיווק באינטרנט על ידי WSI