דף הבית

איכות הסביבה

פרסום המאמר באתרך

באפשרותך לפרסם את המאמר הזה באתרך בכפוף לתנאי השימוש .בפרסום המאמר עליך להקפיד על הכללים הבאים: יש לפרסם את כותרת המאמר, תוכנו, וכן פרטים אודות כותב המאמר. כמו כן יש לכלול קישור לאתר מאמרים עסקיים ומקצועיים (http://www.portal-asakim.com).

בחזרה למאמר

כותרת המאמר:


תקציר המאמר:
טעמנו האישי בנושא של ריח מבוסס במידה ניכרת על התייחסות של החברה לריחות שונים. המאמר דן במוסכמות של התרבויות השונות בנושא.

מילות מפתח:


קישור ישיר למאמר:


גירסת HTML:
<html> <head> <title>התפיסות המקובלות בחברה לריחות רעים</title> <meta name="description" content="טעמנו האישי בנושא של ריח מבוסס במידה ניכרת על התייחסות של החברה לריחות שונים. המאמר דן במוסכמות של התרבויות השונות בנושא."> <meta name="keywords" content="חברה לריחות"> <meta name="expires" CONTENT="never"> <meta name="language" CONTENT="hebrew"> <meta name="distribution" CONTENT="Global"> <meta name="robots" content="index, follow"> <meta http-equiv="Content-Type" content="text/html; charset=windows-1255"> </title> <body dir="rtl"> <h1>התפיסות המקובלות בחברה לריחות רעים</h1><br/> <br/><strong>נכתב על ידי: <a title="התפיסות המקובלות בחברה לריחות רעים" href="http://www.portal-asakim.com/Authors//Author2109.aspx ">אירה פינסקר</a></strong><br/> <br/><p>ריח, בדומה ליופי, הוא עניין של הרגשה אישית. עד עצם היום הזה לא קיימים קריטריונים ברורים אשר יכולים לקבוע האם ריח מסוים הוא נעים או לא, נייטרלי או מפריע. יחד עם זאת, ההתייחסות של כל <strong><a href="http://www.shva-tec.com/ecosorb">חברה לריחות</a></strong> מבוססת על מוסכמות. כך, למשל, בכל חברה המערבית רוב האנשים יסכימו, שריחות של רקבון, עובש, זיעה, צואה וכדומה הם ריחות רעים, ומכאן רק דרגת העוצמה של הריח נתונה לשיקול האישי של כל אחד ואחד. ריח של פריחה, ריח של רוח ים, ריח של קפה שחור ושל לחם טרי – כל אלה נחשבים ב<strong>חברה לריחות </strong>נעימים, בכל עוצמה שהיא.</p> <p>יחד עם זאת, ההתייחסות המקובלת ב<strong>חברה לריחות </strong>עשויה להיות שנויה במחלוקת גם כאשר מדובר על אנשים בעלי רקע אחד ותרבות משותפת. כך, למשל, ישנן גבינות משובחות ויקרות המפיצות ריח אופייני של רקבון, אשר חלק מהאנשים תופס כריח רע. ייתכן כי הסיבה להתיחסות כה שונה נעוצה בעוצמתו של הריח: בסך הכל, מקור הריח הוא זעיר יחסית. דוגמא נוספת להתיחסות דו משמעית ב<strong>חברה לריחות</strong> ניתן לראות בריחות חריפים כגון ריח של שום. חלק מהאנשים נהנים ממנו, בעוד שאחרים סובלים. גם ריח של כתורת או ריח של טבק עשוי להיות נעים רק לחלק מהאנשים. </p> <p>ההתיחסות של כל חברה לריחות מבוססת על תרבות ומנהגים מקובלים. כך, למשל, ריח של זיעה נחשב לרע בכל התרבויות המערביות, ויחד עם זאת בחלק מהמצבים נסלח לאדם מזיע. לעומת זאת, ביפן אנשים מקפידים הקפדה יתרה על כך שאף אחד לא ישים לב שהם מסוגלים להזיע. הזעה נחשבת לתופעה מבישה. לעומת זאת, בחלק מהפולחנים הבודהיסטים בהודו ריח של גללים אינו נחשב לרע.</p> <p>לסיכום, נראה שהמשפט הידוע שמכריז כי אין להתווכח על ריח, הוא נכון. תפיסתנו של הריחות השונים מבוססת במידה רבה על התיחסות ה<strong>חברה לריחות </strong>אלה. לכן יצרני הבשמים המסחריים שוברים את הראש בנסיון להפיק ריחות שימצאו חן בעיני מרבית הצרכנים, מתוך התחשבות ברקע התרבותי שלהם והכוונה אל קהל יעד מוגדר. ניחוח נעים בעוצמה הנכונה עשוי להפוך אדם רגיל למושך, ומוצר מן השורה למותג.</p> <br/><br/> <strong><u>פרטים אודות כותב המאמר</u></strong> <br/> <br/><a href="http://www.portal-asakim.com"> מקור המאמר: אתר מאמרים עסקיים ומקצועיים</a>

גירסת טקסט:
התפיסות המקובלות בחברה לריחות רעים ריח, בדומה ליופי, הוא עניין של הרגשה אישית. עד עצם היום הזה לא קיימים קריטריונים ברורים אשר יכולים לקבוע האם ריח מסוים הוא נעים או לא, נייטרלי או מפריע. יחד עם זאת, ההתייחסות של כל חברה לריחות מבוססת על מוסכמות. כך, למשל, בכל חברה המערבית רוב האנשים יסכימו, שריחות של רקבון, עובש, זיעה, צואה וכדומה הם ריחות רעים, ומכאן רק דרגת העוצמה של הריח נתונה לשיקול האישי של כל אחד ואחד. ריח של פריחה, ריח של רוח ים, ריח של קפה שחור ושל לחם טרי – כל אלה נחשבים בחברה לריחות נעימים, בכל עוצמה שהיא. יחד עם זאת, ההתייחסות המקובלת בחברה לריחות עשויה להיות שנויה במחלוקת גם כאשר מדובר על אנשים בעלי רקע אחד ותרבות משותפת. כך, למשל, ישנן גבינות משובחות ויקרות המפיצות ריח אופייני של רקבון, אשר חלק מהאנשים תופס כריח רע. ייתכן כי הסיבה להתיחסות כה שונה נעוצה בעוצמתו של הריח: בסך הכל, מקור הריח הוא זעיר יחסית. דוגמא נוספת להתיחסות דו משמעית בחברה לריחות ניתן לראות בריחות חריפים כגון ריח של שום. חלק מהאנשים נהנים ממנו, בעוד שאחרים סובלים. גם ריח של כתורת או ריח של טבק עשוי להיות נעים רק לחלק מהאנשים. ההתיחסות של כל חברה לריחות מבוססת על תרבות ומנהגים מקובלים. כך, למשל, ריח של זיעה נחשב לרע בכל התרבויות המערביות, ויחד עם זאת בחלק מהמצבים נסלח לאדם מזיע. לעומת זאת, ביפן אנשים מקפידים הקפדה יתרה על כך שאף אחד לא ישים לב שהם מסוגלים להזיע. הזעה נחשבת לתופעה מבישה. לעומת זאת, בחלק מהפולחנים הבודהיסטים בהודו ריח של גללים אינו נחשב לרע. לסיכום, נראה שהמשפט הידוע שמכריז כי אין להתווכח על ריח, הוא נכון. תפיסתנו של הריחות השונים מבוססת במידה רבה על התיחסות החברה לריחות אלה. לכן יצרני הבשמים המסחריים שוברים את הראש בנסיון להפיק ריחות שימצאו חן בעיני מרבית הצרכנים, מתוך התחשבות ברקע התרבותי שלהם והכוונה אל קהל יעד מוגדר. ניחוח נעים בעוצמה הנכונה עשוי להפוך אדם רגיל למושך, ומוצר מן השורה למותג. נכתב על ידי מקור המאמר:אתר מאמרים עסקיים ומקצועיים http://www.portal-asakim.com
בחזרה למאמר

לכותבי מאמרים

התחבר הרשמה למערכת שחזור סיסמה

מאמרים בקטגוריות
אימון אישי
אינטרנט והחיים ברשת
בידור ופנאי
ביטוח
בית משפחה וזוגיות
בניין ואחזקה
הודעות לעיתונות
חברה, פוליטיקה ומדינה
חוק ומשפט
חינוך ולימודים
מדעי החברה
מדעי הטבע
מדעי הרוח
מחשבים וטכנולוגיה
מיסים
מתכונים ואוכל
נשים
ספורט וכושר גופני
עבודה וקריירה
עיצוב ואדריכלות
עסקים
פיננסים וכספים
קניות וצרכנות
רוחניות
רפואה ובריאות
תחבורה ורכב
תיירות ונופש

שיווק באינטרנט על ידי WSI