דף הבית

תיאטרון

פרסום המאמר באתרך

באפשרותך לפרסם את המאמר הזה באתרך בכפוף לתנאי השימוש .בפרסום המאמר עליך להקפיד על הכללים הבאים: יש לפרסם את כותרת המאמר, תוכנו, וכן פרטים אודות כותב המאמר. כמו כן יש לכלול קישור לאתר מאמרים עסקיים ומקצועיים (http://www.portal-asakim.com).

בחזרה למאמר

כותרת המאמר:


תקציר המאמר:
מחזה מרגש ביותר

מילות מפתח:


קישור ישיר למאמר:


גירסת HTML:
<html> <head> <title>1821 הבן- תיאטרון הקאמרי</title> <meta name="description" content="מחזה מרגש ביותר"> <meta name="keywords" content="ELYBIKORET"> <meta name="expires" CONTENT="never"> <meta name="language" CONTENT="hebrew"> <meta name="distribution" CONTENT="Global"> <meta name="robots" content="index, follow"> <meta http-equiv="Content-Type" content="text/html; charset=windows-1255"> </title> <body dir="rtl"> <h1>1821 הבן- תיאטרון הקאמרי</h1><br/> <br/><strong>נכתב על ידי: <a title="1821 הבן- תיאטרון הקאמרי" href="http://www.portal-asakim.com/Authors//Author1062.aspx ">ELYBIKORET</a></strong><br/> <br/><br />1821הבן-תיאטרון הקאמרי צילומים-אלי ליאון <br /> אחרי התנזרות מלראות הצגה בחי מעל בימות תיאטרון,שלא מרצוני,שמחתי מאוד להגיע הערב לתיאטרון הקאמרי כדי לראות את הצגת הבן מאת פלוריאן זלר. היתה חגיגיות מסויימת בערב זה. תיאטרון הקאמרי היה התיאטרון הראשון מבין התיאטרונים הגדולים בתל אביב שחידש את הצגותיו. <br /> מנהל התיאטרון רן גואטה הסתובב בין הקהל ובירך את הבאים ,שוחח עם חלק גדול מהם והדריך אותם מהיכן להכנס. <br /> התיאטרון נקט בכל האמצעים בהתאם להוראות משרד הבריאות -תו סגול-ויש לציין שהקהל שבא לראות את ההצגה היה ממושמע ומילא בדיקנות אחרי כל מה שנאמר לו. <br /> בפעם הראשונה בקאמרי הוצגה הצגה שהיתה גם חזרה כללית פתוחה לקהל וגם סוג של בכורה בה בתום ההצגה נקראו לבמה,כמקובל בכל בכורה,כל הקשורים בהעלאת ההצגה כגון במאי,תפאורן,תאורן וכו <br /> האולם היה מלא בהתאם להוראות משרד הבריאות אם כי היו בו רק כ 200 צופים למרות שבאולם-קאמרי 2נכנסים הרבה יותר אך אלו היו ההוראות. הקהל כולו ישב כל זמן ההצגה עם מסכות ולא ראיתי אנשים באולם שניסו להתחמק או לזייף . <br /> בין כל קבוצה שבא ביחד לבין קבוצה אחרת-קאפסולות- הושאר מקום ריק כדי שיהיה ריחוק בין הקבוצות. <br /> בתום ההצגה הקהל התבקש לשבת והיציאה היתה שורות שורות כאשר כל שורה יצאה לבד ללא כל מגע עם שורה אחרת ויציאתם החוצה היתה בשבילים נפרדים. <br /> אירגון הערב היה למופת ללא כל חריגות כאילו וזו לא הפעם הראשונה שהתיאטרון מארגן סידורים כאלו. <br /> היו חסרים בכל זאת,בתום ההצגה החיבוקים,הנשיקות,אך היתה שימחה ואוירה נהדרת. <br /> התגעגעתי לראות תיאטרון חי שהיה חסר לי משך כארבעה חודשים. שר התרבות והספורט חילי טרופר כיבד את התיאטרון בביקורו והוא סייר גם מאחורי הקלעים. <br /> מהבמה נשפה כל משך ההצגה רוח של התרגשות כי ההצגה היתה מאוד מרגשת והקהל מחא כפיים סוערות בתומה. <br /> ההצגה היתה טובה מאוד -דרמה משפחתית נוגעת ללב שכתב פלוריאן זלר שכתב שלוש מחזות בנושא המשפחה והבן היא אחת מהן.זלר נחשב היום לאחד הקולות האמיצים והנועזים במחזאות המודרנית <br /> תוכן המחזה בקיצור הוא שבן-ניקולא- להורים שהתגרשו, הופך מילד נורמלי ,חברותי,חייכן,אופטימי לילד דכאוני ,נער שלא מקשר עם סיבתו ,מתנהל בצורה חריגה ולא מצופה מנער מתבגר.הוא איבד את רצונו לחיות ,משקר להוריו כדי למצוא פורקן למצבו,לא הולך לבית הספר וכדי לשנות אוירה עובר להתגורר עם אביו ואשתו החדשה ותינוקם המצב לא משתפר ולמרות מאמצי ההורים מגיע הסוף הבלתי נמנע של ההצגה. <br /> המשחק של כל השחקנים -דרור קרן בתפקיד האב,שרה פון שוורצה בתפקיד האם והבן אלון סנדלר הצליחו לרתק את הקהל שלא נשאר אדיש אלא התרגש עמוקות הן מהמשחק והן מהעלילה <br /> המנהל האמנותי של התיאטרון גלעד קימחי ביים את ההצגה והצליח בבימוי שוטף לרתק את הקהל ,למתוח אותו ולרגש אותו ולא השאיר רגע אחד דל. כל ההצגה מתרחשת כמעט באותה תפאורה עם שינויים קטנים ביותר וקצת קשה היה להבין בהתחלה של כל תמונה היכן העלילה מתרחשת. פתרון זה נתן להצגה זרימה בלתי פוסקת ללא הפסקות לא נחוצות הדרמה בויימה כך שהיו קטעים קצרים מבדרים מעולים כדי לתת לקהל להרגע. <br /> כל השחקנים ריגשו אך ברצוני לציין במיוחד שניים. דרור קרן שהיה נהדר,רב גווני,משכנע בכנותו שכל פעולותיו היו ,לדעתו,לטובת הבן. סנדלר הבן היה עקבי בדכאונו וכנה ,מרגש ורכש את אהדת הקהל שלפעמים הגיע עד להרטבת העיניים. <br /> קשה לטפל בילד הסובל מדיכאון-הוריו רצו לעזור ,מצבו הנפשי של הבן לא נתן להן מנוח . האופטימיות היחידה בהצגה היתה בחלומו של האבא על הצלחתו של הילד כשגדל <br /> תירגם את המחזה דורי פרנס,עיצב את התפאורה היעילה מאוד והיפה אך הלא משתנה ערן עצמון.את התלבושות עיצבה אולה שבצוב.המוסיקה כתב אמיר לקנר,התאורה היתה של נדב ברנע השתתפו בהצגה עוד נטע גרתי -אותה ראיתי והמתחלפת עם מיכל עוזיאל,אסף סולומון ואדי אלתרמן <br /> לראות או לא לראות;הצגה יפה,מרגשת,מבוצעת טוב מאוד.מומלצת לאוהבי דרמות משפחתיות ולכולם <br /> נכתב על ידי אלי ליאון היום 23.6.2020 שעה 23.17-elybikoret<br /> אלי ליאון<br /><a href="mailto:elybikoret@gmail.com" target="_blank">elybikoret@gmail.com</a><br /><a href="https://deref-mail.com/mail/client/XvwKhdzuVBU/dereferrer/?redirectUrl=http%3A%2F%2Fwww.elybikoret.022.co.il%2F" target="_blank">www.elybikoret.022.co.il</a><br />03-6856786<br />0542493488<br />עיתונאי-מבקר אמנות<br />תיאטרון,מחול,מוסיקה,קולנוע,פנאי<br />חבר אגודת העתונאים של תל אביב<br />ותא המבקרים שליד האגודה<br />מנהל קהילות התרבות והפנאי-אתר מוטקה<br />מבקר התרבות של דעתון ושל הפורטל שלנו<br />מבקר תרבות גם בעסקים,ק. דה מרקר,תפוז,פרשן<br />WORD PRESS<br /> <br /> <br /> <br/><br/> <strong><u>פרטים אודות כותב המאמר</u></strong> <br/> <p>אלי ליאון-ELYBIKORET</p> <br/><a href="http://www.portal-asakim.com"> מקור המאמר: אתר מאמרים עסקיים ומקצועיים</a>

גירסת טקסט:
1821 הבן- תיאטרון הקאמרי 1821הבן-תיאטרון הקאמרי צילומים-אלי ליאון אחרי התנזרות מלראות הצגה בחי מעל בימות תיאטרון,שלא מרצוני,שמחתי מאוד להגיע הערב לתיאטרון הקאמרי כדי לראות את הצגת הבן מאת פלוריאן זלר. היתה חגיגיות מסויימת בערב זה. תיאטרון הקאמרי היה התיאטרון הראשון מבין התיאטרונים הגדולים בתל אביב שחידש את הצגותיו. מנהל התיאטרון רן גואטה הסתובב בין הקהל ובירך את הבאים ,שוחח עם חלק גדול מהם והדריך אותם מהיכן להכנס. התיאטרון נקט בכל האמצעים בהתאם להוראות משרד הבריאות -תו סגול-ויש לציין שהקהל שבא לראות את ההצגה היה ממושמע ומילא בדיקנות אחרי כל מה שנאמר לו. בפעם הראשונה בקאמרי הוצגה הצגה שהיתה גם חזרה כללית פתוחה לקהל וגם סוג של בכורה בה בתום ההצגה נקראו לבמה,כמקובל בכל בכורה,כל הקשורים בהעלאת ההצגה כגון במאי,תפאורן,תאורן וכו האולם היה מלא בהתאם להוראות משרד הבריאות אם כי היו בו רק כ 200 צופים למרות שבאולם-קאמרי 2נכנסים הרבה יותר אך אלו היו ההוראות. הקהל כולו ישב כל זמן ההצגה עם מסכות ולא ראיתי אנשים באולם שניסו להתחמק או לזייף . בין כל קבוצה שבא ביחד לבין קבוצה אחרת-קאפסולות- הושאר מקום ריק כדי שיהיה ריחוק בין הקבוצות. בתום ההצגה הקהל התבקש לשבת והיציאה היתה שורות שורות כאשר כל שורה יצאה לבד ללא כל מגע עם שורה אחרת ויציאתם החוצה היתה בשבילים נפרדים. אירגון הערב היה למופת ללא כל חריגות כאילו וזו לא הפעם הראשונה שהתיאטרון מארגן סידורים כאלו. היו חסרים בכל זאת,בתום ההצגה החיבוקים,הנשיקות,אך היתה שימחה ואוירה נהדרת. התגעגעתי לראות תיאטרון חי שהיה חסר לי משך כארבעה חודשים. שר התרבות והספורט חילי טרופר כיבד את התיאטרון בביקורו והוא סייר גם מאחורי הקלעים. מהבמה נשפה כל משך ההצגה רוח של התרגשות כי ההצגה היתה מאוד מרגשת והקהל מחא כפיים סוערות בתומה. ההצגה היתה טובה מאוד -דרמה משפחתית נוגעת ללב שכתב פלוריאן זלר שכתב שלוש מחזות בנושא המשפחה והבן היא אחת מהן.זלר נחשב היום לאחד הקולות האמיצים והנועזים במחזאות המודרנית תוכן המחזה בקיצור הוא שבן-ניקולא- להורים שהתגרשו, הופך מילד נורמלי ,חברותי,חייכן,אופטימי לילד דכאוני ,נער שלא מקשר עם סיבתו ,מתנהל בצורה חריגה ולא מצופה מנער מתבגר.הוא איבד את רצונו לחיות ,משקר להוריו כדי למצוא פורקן למצבו,לא הולך לבית הספר וכדי לשנות אוירה עובר להתגורר עם אביו ואשתו החדשה ותינוקם המצב לא משתפר ולמרות מאמצי ההורים מגיע הסוף הבלתי נמנע של ההצגה. המשחק של כל השחקנים -דרור קרן בתפקיד האב,שרה פון שוורצה בתפקיד האם והבן אלון סנדלר הצליחו לרתק את הקהל שלא נשאר אדיש אלא התרגש עמוקות הן מהמשחק והן מהעלילה המנהל האמנותי של התיאטרון גלעד קימחי ביים את ההצגה והצליח בבימוי שוטף לרתק את הקהל ,למתוח אותו ולרגש אותו ולא השאיר רגע אחד דל. כל ההצגה מתרחשת כמעט באותה תפאורה עם שינויים קטנים ביותר וקצת קשה היה להבין בהתחלה של כל תמונה היכן העלילה מתרחשת. פתרון זה נתן להצגה זרימה בלתי פוסקת ללא הפסקות לא נחוצות הדרמה בויימה כך שהיו קטעים קצרים מבדרים מעולים כדי לתת לקהל להרגע. כל השחקנים ריגשו אך ברצוני לציין במיוחד שניים. דרור קרן שהיה נהדר,רב גווני,משכנע בכנותו שכל פעולותיו היו ,לדעתו,לטובת הבן. סנדלר הבן היה עקבי בדכאונו וכנה ,מרגש ורכש את אהדת הקהל שלפעמים הגיע עד להרטבת העיניים. קשה לטפל בילד הסובל מדיכאון-הוריו רצו לעזור ,מצבו הנפשי של הבן לא נתן להן מנוח . האופטימיות היחידה בהצגה היתה בחלומו של האבא על הצלחתו של הילד כשגדל תירגם את המחזה דורי פרנס,עיצב את התפאורה היעילה מאוד והיפה אך הלא משתנה ערן עצמון.את התלבושות עיצבה אולה שבצוב.המוסיקה כתב אמיר לקנר,התאורה היתה של נדב ברנע השתתפו בהצגה עוד נטע גרתי -אותה ראיתי והמתחלפת עם מיכל עוזיאל,אסף סולומון ואדי אלתרמן לראות או לא לראות;הצגה יפה,מרגשת,מבוצעת טוב מאוד.מומלצת לאוהבי דרמות משפחתיות ולכולם נכתב על ידי אלי ליאון היום 23.6.2020 שעה 23.17-elybikoret אלי ליאון elybikoret@gmail.com www.elybikoret.022.co.il 03-6856786 0542493488 עיתונאי-מבקר אמנות תיאטרון,מחול,מוסיקה,קולנוע,פנאי חבר אגודת העתונאים של תל אביב ותא המבקרים שליד האגודה מנהל קהילות התרבות והפנאי-אתר מוטקה מבקר התרבות של דעתון ושל הפורטל שלנו מבקר תרבות גם בעסקים,ק. דה מרקר,תפוז,פרשן WORD PRESS נכתב על ידי אלי ליאון-ELYBIKORET מקור המאמר:אתר מאמרים עסקיים ומקצועיים http://www.portal-asakim.com
בחזרה למאמר

לכותבי מאמרים

התחבר הרשמה למערכת שחזור סיסמה

מאמרים בקטגוריות
אימון אישי
אינטרנט והחיים ברשת
בידור ופנאי
ביטוח
בית משפחה וזוגיות
בניין ואחזקה
הודעות לעיתונות
חברה, פוליטיקה ומדינה
חוק ומשפט
חינוך ולימודים
מדעי החברה
מדעי הטבע
מדעי הרוח
מחשבים וטכנולוגיה
מיסים
מתכונים ואוכל
נשים
ספורט וכושר גופני
עבודה וקריירה
עיצוב ואדריכלות
עסקים
פיננסים וכספים
קניות וצרכנות
רוחניות
רפואה ובריאות
תחבורה ורכב
תיירות ונופש

שיווק באינטרנט על ידי WSI