דף הבית

אמנות פלסטית

אומנות ואושר

פרסום המאמר באתרך

באפשרותך לפרסם את המאמר הזה באתרך בכפוף לתנאי השימוש .בפרסום המאמר עליך להקפיד על הכללים הבאים: יש לפרסם את כותרת המאמר, תוכנו, וכן פרטים אודות כותב המאמר. כמו כן יש לכלול קישור לאתר מאמרים עסקיים ומקצועיים (http://www.portal-asakim.com).

בחזרה למאמר

כותרת המאמר:


תקציר המאמר:
על הקשר שבין אושר לדברים אחרים-ולמה כשרודפים אותו הוא נעלם

מילות מפתח:


קישור ישיר למאמר:


גירסת HTML:
<html> <head> <title>אומנות ואושר</title> <meta name="description" content="על הקשר שבין אושר לדברים אחרים-ולמה כשרודפים אותו הוא נעלם"> <meta name="keywords" content="ציור,פיסול,אומנות פלסטית,צילום"> <meta name="expires" CONTENT="never"> <meta name="language" CONTENT="hebrew"> <meta name="distribution" CONTENT="Global"> <meta name="robots" content="index, follow"> <meta http-equiv="Content-Type" content="text/html; charset=windows-1255"> </title> <body dir="rtl"> <h1>אומנות ואושר</h1><br/> <br/><strong>נכתב על ידי: <a title="אומנות ואושר" href="http://www.portal-asakim.com/Authors//Author530.aspx ">זיו אייל</a></strong><br/> <br/><table style="width: 100%;" border="0" cellspacing="0" cellpadding="0" background="None"> <tbody> <tr> <td width="100%" align="right" valign="top"> <p>כולנו בורחים מאסון שכבר קרה( ויניקוט,מקרתי ואחרים) אנחנו מנווטים קדימה בעזרת מראה כשפנינו מופנות אחורה(אני לא זוכר מי-אבל הדימוי הזה נגע בי),הרבה פעמים אני מרגיש כמו במערבולת המים באמבטיה -הוציאו לי את הפקק אני עם הגב אל העולם ,בבריחה מתמדת ממה שמעכב אותי לצאת כבר מכאן.זה לא המסיבה שלנו(אהוד בנאי)(<a title="ימי גיבוש" href="http://www.sadna4u.com/page40.html">ימי גיבוש</a> )</p> <p>"ההישג שבדיכאון"(סימן רשום -ויניקוט),התחושה שמה שזה עושה לך זה להפסיק לברוח,להסתובב ולהסתכל במה שאתה בורח ממנו.את השלווה וההשלמה עם הכאב.(הפחד, מהפחד גרוע בהרבה ממה שתמצא מאחוריו-זה מה שהבטיחו לנו,לכן הקמנו מדינה). כמובן יתכן שהפחד שלך הוא אהבה ואינטימיות.(יש ויכוח אם גן עדן והגיהנום חולקים גדר משוטפת,או שזה בעצם אותו סניף של מקדונלד) המינגווי,הספרות האכזסטיליסטית הבינה את זה(דיראס- הירושימה אהובתי),צריבה תודעתית. ככה אני חושב על "פילם נואר"-הגיבור יעשה הכל להמנע מלעמוד בפני המצב המכאיב שבו הוא פתוח לאהבה-שבו האהבה של הגיבורה באמת יכולה לגעת בו.(זו הארוניה זה סרט מתח אבל הרוצח הרבה פחות מפחיד מהגיבורה היפה)אין לו סיכוי להיות ראוי פנימית לאהבתה.האהבה האינטימית נשארת המבחן העליון שמגלה את ערוותו,סדומזוכיזם,.(זה לא מיקרי שחלק גדול מגיבוריו של המינגווי אימפוטנטים וגיבוריו של קאמי סכיזואידים)"קשה למרביתנו לשאת את הידיעה שאוהבים אותנו"(ויליאנט).הפער בן הפנים והחוץ מזין כמה מעבודות האומנות הפלסטית הטובות ביותר שראיתי בשנים האחרונות.<a title="ציור" href="http://www.sadna4u.com/page7.html">ציור</a> ו<a title="פיסול" href="http://www.sadna4u.com/page1.html">פיסול</a>(yue minjun(.העול שמטיל עלינו החוץ כשהוא תובע מאיתנו להיות "אך שמח".אני זוכר את המיאוס שעלה בי בגיל ההתבגרות כשקראתי את "איך לרכוש ידידם והשפעה בחברה"של דייל קרנגי-את תחושת הניכור מול החיוך המלאכותי שביקשו ממני להעטות על פני (והבטיחו לי שהוא יגיע ללב").השיווק האגרסיבי של דימוי האושר (בדומה למראה הנשי) גורם לי מין תגובה אנורקסית.התרבות האמריקנית שבה החיוך צחור השינים הוא מחלה מפחידה הרבה יותר משפעת החזירים יצרה את "חלון פנורמי" של יטס שבה הגיבורים נשלטים על ידי דמוי אושר חיצוניים ומנותקים(אבל את בורוז,(יש לנו עוד קודם,אם להיות כנים את שלוש אחיות של ציכוב-ומאדם בוברי של פלובר). חוג <a href="index.html?amp;">ציור רחובות</a> בגשם.</p> <p>"מקרה מס' 47 המשך"</p> <p>"סוג האנשים שמחקר גרנט העריך(מותאמים,מאושרים,מרוצים,מלאי תקווה)נלחם לצד הנאצים,בעוד שהמשוגעים והומוסכסואלים היו כולם ברזיסטנס" (הארץ-22,5,09)</p> <p>"מאבקו של הליצן מגלה לנו איזה מכמנים של יכולת ומאמצים אינסופיים נדרשים מן האדם רק בשביל להכשל"-(צחוק בחשיכה -יעל רנן)</p> </td> <td> </td> </tr> </tbody> </table> <br/><br/> <strong><u>פרטים אודות כותב המאמר</u></strong> <br/> <p>"<a title="ציור" href="http://www.sadna4u.com">הסדנא</a>" חוגים ל<a title="ציור" href="http://www.sadna4u.com/page7.html">ציור</a>,<a title="פיסול" href="http://www.sadna4u.com/page1.html">פיסול</a>,<a title="צילום" href="http://www.sadna4u.com/page20.html">צילום</a> ועוד . רחובות ,באר שבע,שוהם</p> <br/><a href="http://www.portal-asakim.com"> מקור המאמר: אתר מאמרים עסקיים ומקצועיים</a>

גירסת טקסט:
אומנות ואושר כולנו בורחים מאסון שכבר קרה( ויניקוט,מקרתי ואחרים) אנחנו מנווטים קדימה בעזרת מראה כשפנינו מופנות אחורה(אני לא זוכר מי-אבל הדימוי הזה נגע בי),הרבה פעמים אני מרגיש כמו במערבולת המים באמבטיה -הוציאו לי את הפקק אני עם הגב אל העולם ,בבריחה מתמדת ממה שמעכב אותי לצאת כבר מכאן.זה לא המסיבה שלנו(אהוד בנאי)(ימי גיבוש ) "ההישג שבדיכאון"(סימן רשום -ויניקוט),התחושה שמה שזה עושה לך זה להפסיק לברוח,להסתובב ולהסתכל במה שאתה בורח ממנו.את השלווה וההשלמה עם הכאב.(הפחד, מהפחד גרוע בהרבה ממה שתמצא מאחוריו-זה מה שהבטיחו לנו,לכן הקמנו מדינה). כמובן יתכן שהפחד שלך הוא אהבה ואינטימיות.(יש ויכוח אם גן עדן והגיהנום חולקים גדר משוטפת,או שזה בעצם אותו סניף של מקדונלד) המינגווי,הספרות האכזסטיליסטית הבינה את זה(דיראס- הירושימה אהובתי),צריבה תודעתית. ככה אני חושב על "פילם נואר"-הגיבור יעשה הכל להמנע מלעמוד בפני המצב המכאיב שבו הוא פתוח לאהבה-שבו האהבה של הגיבורה באמת יכולה לגעת בו.(זו הארוניה זה סרט מתח אבל הרוצח הרבה פחות מפחיד מהגיבורה היפה)אין לו סיכוי להיות ראוי פנימית לאהבתה.האהבה האינטימית נשארת המבחן העליון שמגלה את ערוותו,סדומזוכיזם,.(זה לא מיקרי שחלק גדול מגיבוריו של המינגווי אימפוטנטים וגיבוריו של קאמי סכיזואידים)"קשה למרביתנו לשאת את הידיעה שאוהבים אותנו"(ויליאנט).הפער בן הפנים והחוץ מזין כמה מעבודות האומנות הפלסטית הטובות ביותר שראיתי בשנים האחרונות.ציור ופיסול(yue minjun(.העול שמטיל עלינו החוץ כשהוא תובע מאיתנו להיות "אך שמח".אני זוכר את המיאוס שעלה בי בגיל ההתבגרות כשקראתי את "איך לרכוש ידידם והשפעה בחברה"של דייל קרנגי-את תחושת הניכור מול החיוך המלאכותי שביקשו ממני להעטות על פני (והבטיחו לי שהוא יגיע ללב").השיווק האגרסיבי של דימוי האושר (בדומה למראה הנשי) גורם לי מין תגובה אנורקסית.התרבות האמריקנית שבה החיוך צחור השינים הוא מחלה מפחידה הרבה יותר משפעת החזירים יצרה את "חלון פנורמי" של יטס שבה הגיבורים נשלטים על ידי דמוי אושר חיצוניים ומנותקים(אבל את בורוז,(יש לנו עוד קודם,אם להיות כנים את שלוש אחיות של ציכוב-ומאדם בוברי של פלובר). חוג ציור רחובות בגשם. "מקרה מס' 47 המשך" "סוג האנשים שמחקר גרנט העריך(מותאמים,מאושרים,מרוצים,מלאי תקווה)נלחם לצד הנאצים,בעוד שהמשוגעים והומוסכסואלים היו כולם ברזיסטנס" (הארץ-22,5,09) "מאבקו של הליצן מגלה לנו איזה מכמנים של יכולת ומאמצים אינסופיים נדרשים מן האדם רק בשביל להכשל"-(צחוק בחשיכה -יעל רנן) נכתב על ידי "הסדנא" חוגים לציור,פיסול,צילום ועוד . רחובות ,באר שבע,שוהם מקור המאמר:אתר מאמרים עסקיים ומקצועיים http://www.portal-asakim.com
בחזרה למאמר

לכותבי מאמרים

התחבר הרשמה למערכת שחזור סיסמה

מאמרים בקטגוריות
אימון אישי
אינטרנט והחיים ברשת
בידור ופנאי
ביטוח
בית משפחה וזוגיות
בניין ואחזקה
הודעות לעיתונות
חברה, פוליטיקה ומדינה
חוק ומשפט
חינוך ולימודים
מדעי החברה
מדעי הטבע
מדעי הרוח
מחשבים וטכנולוגיה
מיסים
מתכונים ואוכל
נשים
ספורט וכושר גופני
עבודה וקריירה
עיצוב ואדריכלות
עסקים
פיננסים וכספים
קניות וצרכנות
רוחניות
רפואה ובריאות
תחבורה ורכב
תיירות ונופש

שיווק באינטרנט על ידי WSI