דף הבית

אמנות פלסטית

פרסום המאמר באתרך

באפשרותך לפרסם את המאמר הזה באתרך בכפוף לתנאי השימוש .בפרסום המאמר עליך להקפיד על הכללים הבאים: יש לפרסם את כותרת המאמר, תוכנו, וכן פרטים אודות כותב המאמר. כמו כן יש לכלול קישור לאתר מאמרים עסקיים ומקצועיים (http://www.portal-asakim.com).

בחזרה למאמר

כותרת המאמר:


תקציר המאמר:
על היחס לצל במהלך תולדות האומנות.

מילות מפתח:


קישור ישיר למאמר:


גירסת HTML:
<html> <head> <title>היסטוריה קצרה של הצל</title> <meta name="description" content="על היחס לצל במהלך תולדות האומנות."> <meta name="keywords" content="ציור,פיסול,אומנות פלסטית,צילום"> <meta name="expires" CONTENT="never"> <meta name="language" CONTENT="hebrew"> <meta name="distribution" CONTENT="Global"> <meta name="robots" content="index, follow"> <meta http-equiv="Content-Type" content="text/html; charset=windows-1255"> </title> <body dir="rtl"> <h1>היסטוריה קצרה של הצל</h1><br/> <br/><strong>נכתב על ידי: <a title="היסטוריה קצרה של הצל" href="http://www.portal-asakim.com/Authors//Author530.aspx ">זיו אייל</a></strong><br/> <br/><p>הופר אמר משהו על זה שמרכז מה שעניין אותו מבחינה מקצועית הוא לצייר צל,אני לא זוכר את המילים המדויקות אבל אני זוכר את התחושה שעלתה בי-(מין זיהוי של בן אותו מין)מי יכול להגיד דבר כזה יותר ממנו ,הצייר האמריקני שניסה להראות את הצד האחר של אמריקה דווקא עלידי התעסקות באותם מיתוסים ונופים שאחרים ראו בהם את את האור ואת הכח.ניו יורק שלו גורמת לך לחשוב על התאבדות,ולא שאין שם יופי ,אבל הבדידות והניכור.אפילו כף קוד אצלו הוא לא מקום לבני אדם.עבורי (אולי בגלל הבוהק של הדרום בו גדלתי) הצל אצל הופר היה תמיד אלמנט מנחם. החיים נמצאים בצל-האור משאיר את הדמויות של הופר דו מימדיות -הנחמה היא בצל.-שם נמצאים המימדים החסרים.</p> <p> </p> <p>ויש כמובן את משל המערה של אפלטון שם הצללים מקבלים משמעות שלילית,הטלות המציאות שאותם אנו מסוגלים לראות(אבל ככל שאני מתבגר כך פחות ופחות אפלטון קוסם לי-בהמשך לדיוננו ,אהובתי, בעניין מקום המנוחה של היד שלי ).</p> <p>לעומת אותו אפלטון שדנו בו יותר מידי- יש את סיפורו של פלין על מקור הציור -ועל פיו משרתת מקורינת שצירה על הקיר על פי צל אהובה את דמותו -היא זו שגילתה את האומנות.יש בסיפור הזה דברים שמדברים אלי- קודם כל זה קושר את האמנות לאהבה-לעומת הסדומזוכיזם המנוכר וחסר המין של אפלטון.והרפרזטציה קשורה להעדר אור ,לכתם השחור .בעניין הזה גם הצילום שלא פעם מתארים אותו כ<a title="ציור" href="http://www.sadna4u.com/page7.html">ציור</a> או <a title="פיסול" href="http://www.sadna4u.com/page1.html">פיסול</a> באמצעות אור ,הוא למעשה ציור באמצעות צל .</p> <p>עפ' פיאזה היכולת של ילד לזהות את צילו שלו מתפתח בשלב מאוחר מאוד(עפי פיאזה רק בגיל חמש!במקום אחר הוא מדבר על גיל תשע כגיל שבו מבין הילד לחלוטין את קשר שבינו לצל שהוא מטיל שהוא לרוב מעוות),לעומת זאת לאקן מציין את שלב המראה הנרקסיסטי שבו הילד מזהה ועוסק בבואתו בגיל חצי שנה עד שנה.</p> <p>בסיפורו של פיטר שכמיל (1811)(<strong>Peter Schlemihl) מוכר פטר את צילו לזר(לשטן) והופך עקב כך לעשיר,אבל הוא אינו מאושר הוא מאבד דבר מה,החלק השני של הסיפור עוסק במסעו להחזרת צילו .(אבל הוא אינו מצליח -מאוחר מידי. </strong></p> <p><strong>גם פיטר פן מאבד את הצל שלו..(ואני חושד שגם מיקל ג'קסון ניסה)</strong></p> <p><strong>היכן שיש אור חזק גם הצל עמוק-גתה</strong></p> <p><strong>לא פעם ראשונה שאני מדבר על חיבתי לפילם נואר (חשבו על משחקי האור והצל החדים בסרטים הללו שנובעים לא מעט מסרטי האכפרסיוניזם הגרמני),לאחים כהן בצומת מילר שעוצב כמחווה לסרט האפל יש דמות שנקראת "הצל".(<a title="ימי כיף" href="http://www.sadna4u.com/page40.html">ימי כיף</a>)</strong></p> <p><strong>ןאי אפשר כמובן בלי יונג שבנה קרירה על הצל כהשלכה של כל רגשותנו השלילים."יש פער עמוק בין מה שהאדם באמת לבין היצוג שלו".ואי אפשר בלי משהו על אי חיבתי לאנשים מוארים. הפרודיניזם המאוחר רואה בצל או בתפישת הצל את תפיסת ה"אחר"(לא פעם האחר שעליו ניתן להשליך את כל מה שאנו לא אוהבים בעצמנו) יש אין ספור ראיות פרוידניות לקשר שבין הצל לאשמה.(אני קושר בן הצלחה לאור_לעמוד מתחת לזרקור-לא פעם חשבתי שאומנות שעוסקת בהצלחה בלבד היא אומנות מנוונת- אומנות היא עיסוק בצל ,בכישלון לא פחות מהשג.<a title="חוג ציור לילדים ונוער רחובות" href="http://www.sadna4u.com/page10.html">חוג ציור לילדים ונוער רחובות</a></strong></p> <p><strong>(</strong><strong>רמברנט המאוחר (זה שמצליח פחות באמסטרדם של אותם ימים )בונה נוסחא של 20 אחוז אור בציור -ו80 אחוז צל(אני בתקופת רמברנט שלי).</strong></p> <p><strong></strong> </p> <br/><br/> <strong><u>פרטים אודות כותב המאמר</u></strong> <br/> <p>"<a title="ציור" href="http://www.sadna4u.com">הסדנא</a>" חוגים ל<a title="ציור" href="http://www.sadna4u.com/page7.html">ציור</a>,<a title="פיסול" href="http://www.sadna4u.com/page1.html">פיסול</a>,<a title="צילום" href="http://www.sadna4u.com/page20.html">צילום</a> ועוד . רחובות ,באר שבע,שוהם</p> <br/><a href="http://www.portal-asakim.com"> מקור המאמר: אתר מאמרים עסקיים ומקצועיים</a>

גירסת טקסט:
היסטוריה קצרה של הצל הופר אמר משהו על זה שמרכז מה שעניין אותו מבחינה מקצועית הוא לצייר צל,אני לא זוכר את המילים המדויקות אבל אני זוכר את התחושה שעלתה בי-(מין זיהוי של בן אותו מין)מי יכול להגיד דבר כזה יותר ממנו ,הצייר האמריקני שניסה להראות את הצד האחר של אמריקה דווקא עלידי התעסקות באותם מיתוסים ונופים שאחרים ראו בהם את את האור ואת הכח.ניו יורק שלו גורמת לך לחשוב על התאבדות,ולא שאין שם יופי ,אבל הבדידות והניכור.אפילו כף קוד אצלו הוא לא מקום לבני אדם.עבורי (אולי בגלל הבוהק של הדרום בו גדלתי) הצל אצל הופר היה תמיד אלמנט מנחם. החיים נמצאים בצל-האור משאיר את הדמויות של הופר דו מימדיות -הנחמה היא בצל.-שם נמצאים המימדים החסרים. ויש כמובן את משל המערה של אפלטון שם הצללים מקבלים משמעות שלילית,הטלות המציאות שאותם אנו מסוגלים לראות(אבל ככל שאני מתבגר כך פחות ופחות אפלטון קוסם לי-בהמשך לדיוננו ,אהובתי, בעניין מקום המנוחה של היד שלי ). לעומת אותו אפלטון שדנו בו יותר מידי- יש את סיפורו של פלין על מקור הציור -ועל פיו משרתת מקורינת שצירה על הקיר על פי צל אהובה את דמותו -היא זו שגילתה את האומנות.יש בסיפור הזה דברים שמדברים אלי- קודם כל זה קושר את האמנות לאהבה-לעומת הסדומזוכיזם המנוכר וחסר המין של אפלטון.והרפרזטציה קשורה להעדר אור ,לכתם השחור .בעניין הזה גם הצילום שלא פעם מתארים אותו כציור או פיסול באמצעות אור ,הוא למעשה ציור באמצעות צל . עפ' פיאזה היכולת של ילד לזהות את צילו שלו מתפתח בשלב מאוחר מאוד(עפי פיאזה רק בגיל חמש!במקום אחר הוא מדבר על גיל תשע כגיל שבו מבין הילד לחלוטין את קשר שבינו לצל שהוא מטיל שהוא לרוב מעוות),לעומת זאת לאקן מציין את שלב המראה הנרקסיסטי שבו הילד מזהה ועוסק בבואתו בגיל חצי שנה עד שנה. בסיפורו של פיטר שכמיל (1811)(Peter Schlemihl) מוכר פטר את צילו לזר(לשטן) והופך עקב כך לעשיר,אבל הוא אינו מאושר הוא מאבד דבר מה,החלק השני של הסיפור עוסק במסעו להחזרת צילו .(אבל הוא אינו מצליח -מאוחר מידי. גם פיטר פן מאבד את הצל שלו..(ואני חושד שגם מיקל ג'קסון ניסה) היכן שיש אור חזק גם הצל עמוק-גתה לא פעם ראשונה שאני מדבר על חיבתי לפילם נואר (חשבו על משחקי האור והצל החדים בסרטים הללו שנובעים לא מעט מסרטי האכפרסיוניזם הגרמני),לאחים כהן בצומת מילר שעוצב כמחווה לסרט האפל יש דמות שנקראת "הצל".(ימי כיף) ןאי אפשר כמובן בלי יונג שבנה קרירה על הצל כהשלכה של כל רגשותנו השלילים."יש פער עמוק בין מה שהאדם באמת לבין היצוג שלו".ואי אפשר בלי משהו על אי חיבתי לאנשים מוארים. הפרודיניזם המאוחר רואה בצל או בתפישת הצל את תפיסת ה"אחר"(לא פעם האחר שעליו ניתן להשליך את כל מה שאנו לא אוהבים בעצמנו) יש אין ספור ראיות פרוידניות לקשר שבין הצל לאשמה.(אני קושר בן הצלחה לאור_לעמוד מתחת לזרקור-לא פעם חשבתי שאומנות שעוסקת בהצלחה בלבד היא אומנות מנוונת- אומנות היא עיסוק בצל ,בכישלון לא פחות מהשג.חוג ציור לילדים ונוער רחובות (רמברנט המאוחר (זה שמצליח פחות באמסטרדם של אותם ימים )בונה נוסחא של 20 אחוז אור בציור -ו80 אחוז צל(אני בתקופת רמברנט שלי). נכתב על ידי "הסדנא" חוגים לציור,פיסול,צילום ועוד . רחובות ,באר שבע,שוהם מקור המאמר:אתר מאמרים עסקיים ומקצועיים http://www.portal-asakim.com
בחזרה למאמר

לכותבי מאמרים

התחבר הרשמה למערכת שחזור סיסמה

מאמרים בקטגוריות
אימון אישי
אינטרנט והחיים ברשת
בידור ופנאי
ביטוח
בית משפחה וזוגיות
בניין ואחזקה
הודעות לעיתונות
חברה, פוליטיקה ומדינה
חוק ומשפט
חינוך ולימודים
מדעי החברה
מדעי הטבע
מדעי הרוח
מחשבים וטכנולוגיה
מיסים
מתכונים ואוכל
נשים
ספורט וכושר גופני
עבודה וקריירה
עיצוב ואדריכלות
עסקים
פיננסים וכספים
קניות וצרכנות
רוחניות
רפואה ובריאות
תחבורה ורכב
תיירות ונופש

שיווק באינטרנט על ידי WSI