דף הבית

תיאטרון

ביקורת: בין קודש לחול, בין ייאוש לתקווה: "פליישר" בבית צבי - יצירת מופת נוקבת

פרסום המאמר באתרך

באפשרותך לפרסם את המאמר הזה באתרך בכפוף לתנאי השימוש .בפרסום המאמר עליך להקפיד על הכללים הבאים: יש לפרסם את כותרת המאמר, תוכנו, וכן פרטים אודות כותב המאמר. כמו כן יש לכלול קישור לאתר מאמרים עסקיים ומקצועיים (http://www.portal-asakim.com).

בחזרה למאמר

כותרת המאמר:


תקציר המאמר:
ישנן הצגות שנכנסות לאולם ומעוררות סקרנות, וישנן הצגות שמכות בך בבטן הרכה מהדקה הראשונה ועד לירידת המסך. "פליישר", המחזה האיקוני של יגאל אבן-אור ז"ל, שעולה בימים אלה בבית צבי ברמת גן, שייך ללא ספק לסוג השני

מילות מפתח:


קישור ישיר למאמר:


גירסת HTML:
<html> <head> <title>ביקורת: בין קודש לחול, בין ייאוש לתקווה: "פליישר" בבית צבי - יצירת מופת נוקבת</title> <meta name="description" content="ישנן הצגות שנכנסות לאולם ומעוררות סקרנות, וישנן הצגות שמכות בך בבטן הרכה מהדקה הראשונה ועד לירידת המסך. "פליישר", המחזה האיקוני של יגאל אבן-אור ז"ל, שעולה בימים אלה בבית צבי ברמת גן, שייך ללא ספק לסוג השני"> <meta name="keywords" content="פליישר,בית צבי,חיים נוי"> <meta name="expires" CONTENT="never"> <meta name="language" CONTENT="hebrew"> <meta name="distribution" CONTENT="Global"> <meta name="robots" content="index, follow"> <meta http-equiv="Content-Type" content="text/html; charset=windows-1255"> </title> <body dir="rtl"> <h1>ביקורת: בין קודש לחול, בין ייאוש לתקווה: "פליישר" בבית צבי - יצירת מופת נוקבת</h1><br/> <br/><strong>נכתב על ידי: <a title="ביקורת: בין קודש לחול, בין ייאוש לתקווה: "פליישר" בבית צבי - יצירת מופת נוקבת" href="http://www.portal-asakim.com/Authors//Author576.aspx ">חיים נוי</a></strong><br/> <br/><p> <p align="center"> </p> <p align="center"><strong>ביקורת: בין קודש לחול, בין ייאוש לתקווה: "פליישר" בבית צבי - יצירת מופת נוקבת</strong></p> <p align="center">מאת חיים נוי</p> <p align="right">ישנן הצגות שנכנסות לאולם ומעוררות סקרנות, וישנן הצגות שמכות בך בבטן הרכה מהדקה הראשונה ועד לירידת המסך. "פליישר", המחזה האיקוני של יגאל אבן-אור ז"ל, שעולה בימים אלה בבית צבי ברמת גן, שייך ללא ספק לסוג השני.</p> <p align="right">עבור מי שעוקב אחר התיאטרון הישראלי, השם "פליישר" מעלה זיכרונות של סערות ציבוריות. המחזה, שעסק במתח שבין התושבים הוותיקים לבין החרדים המשתלטים על שכונותיהם, הצית בעבר דיונים סוערים. לא ניתן לשכוח את פנייתו של הרב אורי זוהר ז"ל למחזאי בבקשה למתן את הטון כלפי הציבור החרדי, בקשה שנענתה בסירוב נחרץ מצד אבן-אור, שהלך לעולמו בטרם עת. ההפקה הנוכחית של בית צבי מגיעה ללב הסערה הזו באומץ, ומגישה לנו יצירה מהפנטת שחורגת מעבר לוויכוח הפוליטי והופכת לטרגדיה אנושית מזוקקת..</p> <p align="right">העלילה מתרחשת בשכונה ותיקה, שעוברת תהליך של "התחרדות" מאסיבית. אריה פליישר, בעל אטליז טרף, נאבק לשמר את אורח חייו ואת פרנסתו אל מול הלחצים המופעלים עליו להיות כשר ועל שכניו למכור את נכסיהם. זהו סיפור על מאבק הישרדות, על זהות, על שייכות ועל הפירוק הכואב של קהילה שהייתה ואיננה עוד. הקצב מצליח לבסוף לקבל כשרות מהרבנות ואולם זו אינה מקובלת על ידי הקהילה החרדית החדשה שקונה רק מכשרות הרב שלהם. </p> <p align="right">ארתור קוגן, המנהל האמנותי והפדגוגי של בית צבי, מוכיח כאן שוב מדוע הוא מורה ובמאי מהשורה הראשונה. קוגן מלהטט על הבמה בדיוק כירורגי, תוך שהוא מוביל את השחקנים הצעירים להישגים דרמטיים מרשימים. הבימוי שלו קולח, הדוק, ובעיקר – מצליח להוציא מהטקסט של אבן-אור את הרגש הגולמי מבלי ליפול למלכודות של סטריאוטיפים. זו עבודת בימוי נוקבת, מרגשת ובלתי נשכחת</p> <p align="right">הליהוק בהצגה זו הוא לא פחות מהברקה. <strong>סתיו בנימין </strong>המופלא מגלם את הקצב אריה פליישר </p> <p align="right">והוא הכוח המניע של ההצגה. בנימין מעניק דמות רבת עוצמה, כואבת ואנושית עד מאוד. המונולוגים שלו, שבוקעים מהקישקעס, מרגשים עד דמעות ומציגים שחקן מבטיח שצפויות לו גדולות.</p> <p align="right">, <strong>שירה אלמוזנינו </strong>הנהדרת<strong></strong>בתפקיד אשתו ברטה מגישה משחק מרטיט. היא מצליחה לשקף את הטרגדיה השקטה של אשת הגיבור, במיומנות רגשית נדירה. המונולוגים שלה הם מרגשים ועוצמתיים. </p> <p>ראויים לשבח מיוחד גם <strong>יובל אלטמן</strong>, שמעצב את דמותו של שלוימל'ה הבן המפגר ברגישות עצומה, ו<strong>סער טרייסטמן</strong> (הרב אנגל) שמפגין נוכחות בימתית מרשימה. <strong>שקד דדון</strong> כרוזה,<strong> תומר מייסון אביבי</strong> כגרשון, <strong>כיסף כהן</strong> כנחמיה עורך הדין ו<strong>שירה מצ'ורו</strong> (בת הרב) משלימים אנסמבל מאוזן ומצוין.</p> <p align="right">ההפקה הזו היא עבודת צוות מופתית. התפאורה הנפתחת בעיצובם של <strong>במבי פרידמן ויובל אקונינה</strong> מייצרת את התחושה הקלסטרופובית והנוסטלגית של השכונה. התלבושות של <strong>לנה רומננקו</strong> והתאורה המדויקת של <strong>אורי מורג</strong> תורמים לאווירה הטעונה, כשהמוזיקה המקורית של צוות היוצרים (נעם דביר, רון זילברמן, כלב חובן, אלחי עמרם, ליאור פידל וירון קפלן) מלווה את הדרמה במוזיקליות חכמה .</p> <p align="right">"פליישר" בבית צבי היא יצירה חובה. היא מסתיימת בטרגדיה מצמררת שמותירה את הקהל עם מחשבות רבות על אובדן הדרך, על כוחם של אנשים קטנים מול תהליכים גדולים, ועל אנושיות שנשחקת בגלגלי ההיסטוריה. זוהי הפקה נפלאה, מקצועית ומטלטלת, שמוכיחה שוב כי התיאטרון הוא המקום הטוב ביותר לנהל בו את חשבון הנפש של החברה הישראלית.</p> <p>הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.</p> <p><strong>צילום: </strong>שמחה ברבירו</p> </p> <br/><br/> <strong><u>פרטים אודות כותב המאמר</u></strong> <br/> <p><strong>חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי של סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, לשעבר עורך ראשי של סוכנות הידיעות עתים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים</strong></p> <br/><a href="http://www.portal-asakim.com"> מקור המאמר: אתר מאמרים עסקיים ומקצועיים</a>

גירסת טקסט:
ביקורת: בין קודש לחול, בין ייאוש לתקווה: "פליישר" בבית צבי - יצירת מופת נוקבת ביקורת: בין קודש לחול, בין ייאוש לתקווה: "פליישר" בבית צבי - יצירת מופת נוקבת מאת חיים נוי ישנן הצגות שנכנסות לאולם ומעוררות סקרנות, וישנן הצגות שמכות בך בבטן הרכה מהדקה הראשונה ועד לירידת המסך. "פליישר", המחזה האיקוני של יגאל אבן-אור ז"ל, שעולה בימים אלה בבית צבי ברמת גן, שייך ללא ספק לסוג השני. עבור מי שעוקב אחר התיאטרון הישראלי, השם "פליישר" מעלה זיכרונות של סערות ציבוריות. המחזה, שעסק במתח שבין התושבים הוותיקים לבין החרדים המשתלטים על שכונותיהם, הצית בעבר דיונים סוערים. לא ניתן לשכוח את פנייתו של הרב אורי זוהר ז"ל למחזאי בבקשה למתן את הטון כלפי הציבור החרדי, בקשה שנענתה בסירוב נחרץ מצד אבן-אור, שהלך לעולמו בטרם עת. ההפקה הנוכחית של בית צבי מגיעה ללב הסערה הזו באומץ, ומגישה לנו יצירה מהפנטת שחורגת מעבר לוויכוח הפוליטי והופכת לטרגדיה אנושית מזוקקת.. העלילה מתרחשת בשכונה ותיקה, שעוברת תהליך של "התחרדות" מאסיבית. אריה פליישר, בעל אטליז טרף, נאבק לשמר את אורח חייו ואת פרנסתו אל מול הלחצים המופעלים עליו להיות כשר ועל שכניו למכור את נכסיהם. זהו סיפור על מאבק הישרדות, על זהות, על שייכות ועל הפירוק הכואב של קהילה שהייתה ואיננה עוד. הקצב מצליח לבסוף לקבל כשרות מהרבנות ואולם זו אינה מקובלת על ידי הקהילה החרדית החדשה שקונה רק מכשרות הרב שלהם. ארתור קוגן, המנהל האמנותי והפדגוגי של בית צבי, מוכיח כאן שוב מדוע הוא מורה ובמאי מהשורה הראשונה. קוגן מלהטט על הבמה בדיוק כירורגי, תוך שהוא מוביל את השחקנים הצעירים להישגים דרמטיים מרשימים. הבימוי שלו קולח, הדוק, ובעיקר – מצליח להוציא מהטקסט של אבן-אור את הרגש הגולמי מבלי ליפול למלכודות של סטריאוטיפים. זו עבודת בימוי נוקבת, מרגשת ובלתי נשכחת הליהוק בהצגה זו הוא לא פחות מהברקה. סתיו בנימין המופלא מגלם את הקצב אריה פליישר והוא הכוח המניע של ההצגה. בנימין מעניק דמות רבת עוצמה, כואבת ואנושית עד מאוד. המונולוגים שלו, שבוקעים מהקישקעס, מרגשים עד דמעות ומציגים שחקן מבטיח שצפויות לו גדולות. , שירה אלמוזנינו הנהדרתבתפקיד אשתו ברטה מגישה משחק מרטיט. היא מצליחה לשקף את הטרגדיה השקטה של אשת הגיבור, במיומנות רגשית נדירה. המונולוגים שלה הם מרגשים ועוצמתיים. ראויים לשבח מיוחד גם יובל אלטמן, שמעצב את דמותו של שלוימל'ה הבן המפגר ברגישות עצומה, וסער טרייסטמן (הרב אנגל) שמפגין נוכחות בימתית מרשימה. שקד דדון כרוזה, תומר מייסון אביבי כגרשון, כיסף כהן כנחמיה עורך הדין ושירה מצ'ורו (בת הרב) משלימים אנסמבל מאוזן ומצוין. ההפקה הזו היא עבודת צוות מופתית. התפאורה הנפתחת בעיצובם של במבי פרידמן ויובל אקונינה מייצרת את התחושה הקלסטרופובית והנוסטלגית של השכונה. התלבושות של לנה רומננקו והתאורה המדויקת של אורי מורג תורמים לאווירה הטעונה, כשהמוזיקה המקורית של צוות היוצרים (נעם דביר, רון זילברמן, כלב חובן, אלחי עמרם, ליאור פידל וירון קפלן) מלווה את הדרמה במוזיקליות חכמה . "פליישר" בבית צבי היא יצירה חובה. היא מסתיימת בטרגדיה מצמררת שמותירה את הקהל עם מחשבות רבות על אובדן הדרך, על כוחם של אנשים קטנים מול תהליכים גדולים, ועל אנושיות שנשחקת בגלגלי ההיסטוריה. זוהי הפקה נפלאה, מקצועית ומטלטלת, שמוכיחה שוב כי התיאטרון הוא המקום הטוב ביותר לנהל בו את חשבון הנפש של החברה הישראלית. הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים. צילום: שמחה ברבירו נכתב על ידי חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי של סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, לשעבר עורך ראשי של סוכנות הידיעות עתים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים מקור המאמר:אתר מאמרים עסקיים ומקצועיים http://www.portal-asakim.com
בחזרה למאמר

לכותבי מאמרים

התחבר הרשמה למערכת שחזור סיסמה

מאמרים בקטגוריות
אימון אישי
אינטרנט והחיים ברשת
בידור ופנאי
ביטוח
בית משפחה וזוגיות
בניין ואחזקה
הודעות לעיתונות
חברה, פוליטיקה ומדינה
חוק ומשפט
חינוך ולימודים
מדעי החברה
מדעי הטבע
מדעי הרוח
מחשבים וטכנולוגיה
מיסים
מתכונים ואוכל
נשים
ספורט וכושר גופני
עבודה וקריירה
עיצוב ואדריכלות
עסקים
פיננסים וכספים
קניות וצרכנות
רוחניות
רפואה ובריאות
תחבורה ורכב
תיירות ונופש

שיווק באינטרנט על ידי WSI