דף הבית

בריאות גיל הזהב

פרסום המאמר באתרך

באפשרותך לפרסם את המאמר הזה באתרך בכפוף לתנאי השימוש .בפרסום המאמר עליך להקפיד על הכללים הבאים: יש לפרסם את כותרת המאמר, תוכנו, וכן פרטים אודות כותב המאמר. כמו כן יש לכלול קישור לאתר מאמרים עסקיים ומקצועיים (http://www.portal-asakim.com).

בחזרה למאמר

כותרת המאמר:


תקציר המאמר:
אני רופא בגמלאות ופרופ' אמריטוס לרפואה. כמו כן אני גם חולה באלצהיימר.

מילות מפתח:


קישור ישיר למאמר:


גירסת HTML:
<html> <head> <title>אלצהיימר - טיפים מרופא החולה במחלה</title> <meta name="description" content="אני רופא בגמלאות ופרופ' אמריטוס לרפואה. כמו כן אני גם חולה באלצהיימר."> <meta name="keywords" content="לונדבק,אביקסה,חיים עם אלצהיימר,אלצהיימר"> <meta name="expires" CONTENT="never"> <meta name="language" CONTENT="hebrew"> <meta name="distribution" CONTENT="Global"> <meta name="robots" content="index, follow"> <meta http-equiv="Content-Type" content="text/html; charset=windows-1255"> </title> <body dir="rtl"> <h1>אלצהיימר - טיפים מרופא החולה במחלה</h1><br/> <br/><strong>נכתב על ידי: <a title="אלצהיימר - טיפים מרופא החולה במחלה" href="http://www.portal-asakim.com/Authors//Author949.aspx ">נציג לונדבק</a></strong><br/> <br/><p>לפני האבחון, הכרתי את המחלה היטב, שכן ראיתי מטופלים שסבלו מ<strong>אלצהיימר</strong> במשך השנים במסגרת ההתמחות שלי ברפואה פנימית. עם זאת, לא השכלתי לחשוד בזמן במחלתי. כעת, לאחר שאובחנתי, נזכרתי כי בעיותי החלו כבר לפני עשר שנים, כאשר הייתי בן 76. באותו הזמן, הנחיתי אחת לחודש סדנה בנושא אתיקה רפואית. הכרתי את רוב המרצים והיה לי קל ונוח להציג אותם בפני המשתתפים. יום אחד, חשתי לפתע צורך להסתמך על דפים שהכנתי מראש על מנת להציג את המרצים. התחלתי לשכוח שמות, אך פרצופים תמיד זכרתי. התקפים כאלה נפוצים בקרב מוחות שמזדקנים, כך שהיה לי קל לייחס זאת לתהליך הזקנה שאני עובר. בשנים שלאחר מכן, עברתי ניתוח לב פתוח ולאחריו שני התקפי שבץ קטנים. הנוירולוג שלי ייחס את בעיות הזיכרון לארועים אלה, אך המוח שלי המשיך להתדרדר למרות שלא היו לי מאז התקפי שבץ נוספים. המהלומה הסופית התרחשה לפני שנה, באירוע בו קיבלתי ציון לשבח על עבודתי בבית החולים בו אני עובד. כאשר עליתי לשאת דברי תודה, לא יכולתי פתאום לומר מילה. אשתי היתה זו שהתעקשה שאלך לרופא. למרות שהייתי בהכחשה וניסיתי לתרץ את התקפי אובדן הזיכרון בכך שאני עובר תהליך זקנה נורמלי (רופאים הם בדרך כלל מטופלים לא קלים), היא ידעה שמשהו איננו כשורה. הרופא שלי ביקש שאבצע מספר מבחני זיכרון במשרדו, ולאחר מכן שלח אותי לבצע סריקת PET של המוח, אשר יכולה לחזות את <strong>מחלת האלצהיימר</strong> בדיוק של 95%. לאחר שאובחנתי, התחלתי לקחת תרופה בשם דונפזיל, תרופה שנמצאת בשימוש מזה שנים רבות ובעלות תופעות לוואי מרובות. אני סבלתי משתי תופעות לוואי – שלשול קשה ואובדן תיאבון. היו לי מספר מטופלים שסבלו מ<strong>אלצהיימר</strong> אשר נטלו את התרופה הזו ללא שהיתה כל הטבה במצבם, כך שלא היו לי ציפיות מהטיפול. רציתי להפסיק את השימוש בתרופה בשל תופעות הלוואי, אך הרופא שלי דחק בי להמשיך לקחת את התרופה. תופעות הלוואי חלפו והוסיפו לי תרופה נוספת בשם אביקסה. תרופות אלו הן ללא ספק תרופות פלא, אך בהרבה חולים השפעתן לא רבה. אני הייתי אחד מבעלי המזל. תוך חודשיים הרגשתי הרבה יותר טוב, וכרגע אני במצב כמעט תקין. ברגעים הכי קשים שלי, התקשיתי לדבר, לא זכרתי את שמות הנכדים שלי או את שם הרופא שלי, לא יכולתי לבצע תרגילי חיבור או חיסור ולמצוא את דרכי הביתה. כעת אני מסוגל לעשות את כל הדברים הללו. עברנו דרך ארוכה בהבנת המחלה, מאז שרופא גרמני בשם ד"ר אלויס <strong>אלצהיימר</strong>, מצא לראשונה קשר בתחילת המאה ה-20, בין דמנציה לבין נוכחות של פלאקים ו'טנגלים' העשויים מחומר בלתי מזוהה. כיום ידוע כי חומר זה נוצר עקב הצטברות של חלבון בשם בטא עמילואיד. התיאוריה העיקרית העוסקת במנגנון המחלה, גורסת כי בטא עמילואיד מצטבר בתאי המוח, דבר שמוביל לניוון של התאים. חלק מהגישות הטיפוליות במחלה מתמקדות כעת בפינוי החלבון מהתאים. עם זאת, ניתן לזהות את הפלאקים העמילואידיים רק בניתוח שלאחר המוות, כך שהם נמצאו רק באנשים שסבלו מסימפטומים של <strong>מחלת האלצהיימר</strong>. איננו יודעים האם צברים אלה הם הסמנים המוקדמים ביותר של המחלה. על אף שנות מחקר רבות בתחום, יש עוד הרבה דברים שאיננו יודעים על המחלה. עם זאת, ישנם דברים רבים שאנו כן יודעים על המחלה, חלקם מסיפורים אישיים וחוויות אישיות כגון אלה שאני עברתי. מאז שמצבי השתפר, עלו בי תובנות רבות שהייתי רוצה לשתף עם אנשים אחרים אשר מתמודדים עם בעיות זיכרון:</p> <ul type="disc"> <li >קחו עמכם לכל מקום מחברת קטנה, ורשמו לעצמכם כל דבר שתרצו להיזכר בו מאוחר יותר. </li> <li >כאשר אינכם זוכרים שם מסוים, ספרו בדיחה ובקשו מהאדם שמולכם לחזור עליה, ואז רשמו אותה במחברת. </li> <li >קראו ספרים. </li> <li >צאו להליכות. אם אינכם יכולים ללכת, התאמנו במיטה. </li> <li >ציירו וצבעו. </li> <li >בצעו פעולות גינון אם אתם יכולים. </li> <li >הרכיבו פאזלים ושחקו במשחקים שונים. </li> <li >נסו דברים חדשים. </li> <li >ארגנו מראש את סדר היום. </li> <li >תלמדו להכין אוכל, לאכול, להתלבש, להתקלח ולהתארגן לשינה בצורה יעילה. </li> <li >אכלו תזונה בריאה אשר כוללת דגים פעמיים בשבוע, פירות וירקות וחומצות שומן מסוג אומגה3. </li> <li >אל תתרחקו מחבריכם ומבני משפחותיכם. אלו הן עצות שלמדתי בדרך הקשה. מכיוון שחששתי שירחמו עלי, ניסיתי לשמור על מצבי בסוד, דבר אשר גרם לי להתרחק מאנשים יקרים לי. כעת, לאחר שהחלטתי לגלות פתיחות בנוגע למצבי, שמחתי לגלות עד כמה אנשים מקבלים את מצבי ומוכנים לעזור בכל מה שנדרש. </li> <li >על מנת לקבל עזרה בנוגע לבעיות זיכרון מהם אתם סובלים או אדם קרוב אליכם סובל, כדאי לפנות לעמותת ה<strong>אלצהיימר</strong> בישראל, עמותת "עמדא" ולקבוצות תמיכה שונות. יש להן מידע אודות מטפלים, טיפולים ומחקר בתחום המחלה ומטרתן היא לסייע לכם. כיום ישנם 5.3 אמריקאים שסובלים מהמחלה. היא פוגעת באחד מכל 8 אנשים מעל גיל 65, ובחצי מהאנשים מעל גיל 85. מספר החולים ב<strong><a href="http://www.alz.co.il/category.html?cat_id=39" target="_blank">אלצהיימר</a></strong> בארצות הברית יוכפל ככל הנראה עד שנת 2030. </li> </ul> <p> אני יודע כי אני, כמו כל אדם אחר, אמות בסופו של דבר. בשל כך, הכנתי מראש את כל המסמכים שעלי לעבור ולחתום עליהם כל עוד אני מסוגל ומודע למצבי. מדובר על מסמכים שונים של הבנק והביטוח, צוואה והוראות שונות לרופא בנוגע לטיפולים מאריכי חיים. ניסיתי לוודא כי האנשים שאוהבים אותי וקרובים אלי יודעים את רצונותי ובקשותי. כאשר לא אדע מי אני, לא אזהה אף אדם אחר ואמצא במצב תלותי ללא שום סיכוי לשיפור, ארצה לקבל טיפול תומך ופליאטיבי בלבד. </p> <p> * ארתור ריבין עבד כרופא פנימאי בלוס אנג'לס והינו פרופ' אמרטיוס באוניברסיטת UCLA.</p> <br/><br/> <strong><u>פרטים אודות כותב המאמר</u></strong> <br/> <br/><a href="http://www.portal-asakim.com"> מקור המאמר: אתר מאמרים עסקיים ומקצועיים</a>

גירסת טקסט:
אלצהיימר - טיפים מרופא החולה במחלה לפני האבחון, הכרתי את המחלה היטב, שכן ראיתי מטופלים שסבלו מאלצהיימר במשך השנים במסגרת ההתמחות שלי ברפואה פנימית. עם זאת, לא השכלתי לחשוד בזמן במחלתי. כעת, לאחר שאובחנתי, נזכרתי כי בעיותי החלו כבר לפני עשר שנים, כאשר הייתי בן 76. באותו הזמן, הנחיתי אחת לחודש סדנה בנושא אתיקה רפואית. הכרתי את רוב המרצים והיה לי קל ונוח להציג אותם בפני המשתתפים. יום אחד, חשתי לפתע צורך להסתמך על דפים שהכנתי מראש על מנת להציג את המרצים. התחלתי לשכוח שמות, אך פרצופים תמיד זכרתי. התקפים כאלה נפוצים בקרב מוחות שמזדקנים, כך שהיה לי קל לייחס זאת לתהליך הזקנה שאני עובר. בשנים שלאחר מכן, עברתי ניתוח לב פתוח ולאחריו שני התקפי שבץ קטנים. הנוירולוג שלי ייחס את בעיות הזיכרון לארועים אלה, אך המוח שלי המשיך להתדרדר למרות שלא היו לי מאז התקפי שבץ נוספים. המהלומה הסופית התרחשה לפני שנה, באירוע בו קיבלתי ציון לשבח על עבודתי בבית החולים בו אני עובד. כאשר עליתי לשאת דברי תודה, לא יכולתי פתאום לומר מילה. אשתי היתה זו שהתעקשה שאלך לרופא. למרות שהייתי בהכחשה וניסיתי לתרץ את התקפי אובדן הזיכרון בכך שאני עובר תהליך זקנה נורמלי (רופאים הם בדרך כלל מטופלים לא קלים), היא ידעה שמשהו איננו כשורה. הרופא שלי ביקש שאבצע מספר מבחני זיכרון במשרדו, ולאחר מכן שלח אותי לבצע סריקת PET של המוח, אשר יכולה לחזות את מחלת האלצהיימר בדיוק של 95%. לאחר שאובחנתי, התחלתי לקחת תרופה בשם דונפזיל, תרופה שנמצאת בשימוש מזה שנים רבות ובעלות תופעות לוואי מרובות. אני סבלתי משתי תופעות לוואי – שלשול קשה ואובדן תיאבון. היו לי מספר מטופלים שסבלו מאלצהיימר אשר נטלו את התרופה הזו ללא שהיתה כל הטבה במצבם, כך שלא היו לי ציפיות מהטיפול. רציתי להפסיק את השימוש בתרופה בשל תופעות הלוואי, אך הרופא שלי דחק בי להמשיך לקחת את התרופה. תופעות הלוואי חלפו והוסיפו לי תרופה נוספת בשם אביקסה. תרופות אלו הן ללא ספק תרופות פלא, אך בהרבה חולים השפעתן לא רבה. אני הייתי אחד מבעלי המזל. תוך חודשיים הרגשתי הרבה יותר טוב, וכרגע אני במצב כמעט תקין. ברגעים הכי קשים שלי, התקשיתי לדבר, לא זכרתי את שמות הנכדים שלי או את שם הרופא שלי, לא יכולתי לבצע תרגילי חיבור או חיסור ולמצוא את דרכי הביתה. כעת אני מסוגל לעשות את כל הדברים הללו. עברנו דרך ארוכה בהבנת המחלה, מאז שרופא גרמני בשם ד"ר אלויס אלצהיימר, מצא לראשונה קשר בתחילת המאה ה-20, בין דמנציה לבין נוכחות של פלאקים ו'טנגלים' העשויים מחומר בלתי מזוהה. כיום ידוע כי חומר זה נוצר עקב הצטברות של חלבון בשם בטא עמילואיד. התיאוריה העיקרית העוסקת במנגנון המחלה, גורסת כי בטא עמילואיד מצטבר בתאי המוח, דבר שמוביל לניוון של התאים. חלק מהגישות הטיפוליות במחלה מתמקדות כעת בפינוי החלבון מהתאים. עם זאת, ניתן לזהות את הפלאקים העמילואידיים רק בניתוח שלאחר המוות, כך שהם נמצאו רק באנשים שסבלו מסימפטומים של מחלת האלצהיימר. איננו יודעים האם צברים אלה הם הסמנים המוקדמים ביותר של המחלה. על אף שנות מחקר רבות בתחום, יש עוד הרבה דברים שאיננו יודעים על המחלה. עם זאת, ישנם דברים רבים שאנו כן יודעים על המחלה, חלקם מסיפורים אישיים וחוויות אישיות כגון אלה שאני עברתי. מאז שמצבי השתפר, עלו בי תובנות רבות שהייתי רוצה לשתף עם אנשים אחרים אשר מתמודדים עם בעיות זיכרון: קחו עמכם לכל מקום מחברת קטנה, ורשמו לעצמכם כל דבר שתרצו להיזכר בו מאוחר יותר. כאשר אינכם זוכרים שם מסוים, ספרו בדיחה ובקשו מהאדם שמולכם לחזור עליה, ואז רשמו אותה במחברת. קראו ספרים. צאו להליכות. אם אינכם יכולים ללכת, התאמנו במיטה. ציירו וצבעו. בצעו פעולות גינון אם אתם יכולים. הרכיבו פאזלים ושחקו במשחקים שונים. נסו דברים חדשים. ארגנו מראש את סדר היום. תלמדו להכין אוכל, לאכול, להתלבש, להתקלח ולהתארגן לשינה בצורה יעילה. אכלו תזונה בריאה אשר כוללת דגים פעמיים בשבוע, פירות וירקות וחומצות שומן מסוג אומגה3. אל תתרחקו מחבריכם ומבני משפחותיכם. אלו הן עצות שלמדתי בדרך הקשה. מכיוון שחששתי שירחמו עלי, ניסיתי לשמור על מצבי בסוד, דבר אשר גרם לי להתרחק מאנשים יקרים לי. כעת, לאחר שהחלטתי לגלות פתיחות בנוגע למצבי, שמחתי לגלות עד כמה אנשים מקבלים את מצבי ומוכנים לעזור בכל מה שנדרש. על מנת לקבל עזרה בנוגע לבעיות זיכרון מהם אתם סובלים או אדם קרוב אליכם סובל, כדאי לפנות לעמותת האלצהיימר בישראל, עמותת "עמדא" ולקבוצות תמיכה שונות. יש להן מידע אודות מטפלים, טיפולים ומחקר בתחום המחלה ומטרתן היא לסייע לכם. כיום ישנם 5.3 אמריקאים שסובלים מהמחלה. היא פוגעת באחד מכל 8 אנשים מעל גיל 65, ובחצי מהאנשים מעל גיל 85. מספר החולים באלצהיימר בארצות הברית יוכפל ככל הנראה עד שנת 2030. אני יודע כי אני, כמו כל אדם אחר, אמות בסופו של דבר. בשל כך, הכנתי מראש את כל המסמכים שעלי לעבור ולחתום עליהם כל עוד אני מסוגל ומודע למצבי. מדובר על מסמכים שונים של הבנק והביטוח, צוואה והוראות שונות לרופא בנוגע לטיפולים מאריכי חיים. ניסיתי לוודא כי האנשים שאוהבים אותי וקרובים אלי יודעים את רצונותי ובקשותי. כאשר לא אדע מי אני, לא אזהה אף אדם אחר ואמצא במצב תלותי ללא שום סיכוי לשיפור, ארצה לקבל טיפול תומך ופליאטיבי בלבד. * ארתור ריבין עבד כרופא פנימאי בלוס אנג'לס והינו פרופ' אמרטיוס באוניברסיטת UCLA. נכתב על ידי מקור המאמר:אתר מאמרים עסקיים ומקצועיים http://www.portal-asakim.com
בחזרה למאמר

לכותבי מאמרים

התחבר הרשמה למערכת שחזור סיסמה

מאמרים בקטגוריות
אימון אישי
אינטרנט והחיים ברשת
בידור ופנאי
ביטוח
בית משפחה וזוגיות
בניין ואחזקה
הודעות לעיתונות
חברה, פוליטיקה ומדינה
חוק ומשפט
חינוך ולימודים
מדעי החברה
מדעי הטבע
מדעי הרוח
מחשבים וטכנולוגיה
מיסים
מתכונים ואוכל
נשים
ספורט וכושר גופני
עבודה וקריירה
עיצוב ואדריכלות
עסקים
פיננסים וכספים
קניות וצרכנות
רוחניות
רפואה ובריאות
תחבורה ורכב
תיירות ונופש

שיווק באינטרנט על ידי WSI