למשחק בגיל הרך חשיבות רבה ותרומה משמעותית להתפתחות הילד. לא זאת בלבד שהוא הכרחי אלא שלא ניתן לדלג עליו כי הוא הדרך האפקטיבית ביותר וכמעט היחידה ללמידה משמעותית (קבלסון, 2005).

כמו כן, המשחק הוא צורך אוניברסלי- פנימי של כל תינוק וכל ילד. המשחק מספק הזדמנויות לחוויה וללמידה לתינוק או לילד ולמבוגר המתבונן בו. למשל, המבוגר יכול ללמוד באמצעות המשחק מהם צרכי הילד, מהן יכולותיו, מהם האתגרים שהוא יכול או מעוניין להעמיד לעצמו, מהן העדפותיו וסגנונו (שמעוני, 2006).

שמעוני (2006) מוסיפה כי שנות החיים הראשונות של הילד מאופיינות בלמידה והיכרות עם העולם מתוך חוויה חושית. כלומר, הילד קולט את העולם בהדרגה באמצעות חושיו והמסרים המועברים לפעוט נקלטים באופן חוויתי על ידי החושים הבסיסיים שלו: ראיה, שמיעה, ריח, טעם, מישוש. ילד שיזומנו לו הגירויים שמתאימים לו אישית יוכל להפיק מהם את מקסימום החוויה וההעשרה.

מבחינה סנסו-מוטורית, מרגע לידתו ועד יומו האחרון נעזר האדם בשרירי גופו, לצורך ביצוע פעולות רבות. התנסות בסוגי משחק שונים מסייעת בפיתוח יכולות מוטוריות מגוונות, בשיפור הקואורדינציה ובחיזוק השרירים. בין סוגי המשחק המחזקים את תחום המוטוריקה הגסה: ריצה, קפיצות, סולמות לטיפוס, נדנדות, מגלשות, משחקי כדור ועוד.

המשחק מאפשר לילד לבוא במגע ישיר עם עולמו וללמוד אותו במגוון של דרכים. המשחק נותן לילד הזדמנות לפתח את השרירים הגסים ואת השרירים העדינים ולשלוט בעזרתם בפעולות גופניות שונות. כשילד קופץ, רץ, מטפס ועוסק בפעילות פיסית אחרת הוא מגלה איך הגוף שלו מתנועע, לומד להרגיש טוב לגבי הגוף שלו, מפתח את השרירים הגדולים ולומד מיומנויות והרגלים של פעילות גופנית (שמעוני, 2006). לפי בר נחום (2010), התנועה היא הדרך בה הילדים מכירים את גופם, לומדים אותו ועליו וכך מתפתחים קדימה. ילד שמכיר את גופו ובוטח בעצמו וביכולותיו- יחווה בטחון גם בשאר תחומי החיים.

בתחום הרגשי, המשחק מאפשר לילד לחוות ולהביא לידי ביטוי חיצוני את עולמו הפנימי. הילד יכול לשחזר ולחיות מחדש אירועים שונים בחייו כאשר בניגוד למצב במציאות, במשחק הוא המתכנן המבצע והשולט באירועים ובתוצאותיהם. במשחק הילד יכול לבטא או לפרוק רגשות אסורים, חלקם תוקפניים מאוד, ויצרים מודחקים, חרדות או קונפליקטים פנימיים כמו: מין, תוקפנות, כעס, תסכול ופחד. הדבר שומר על שווי משקל רגשי. במשחק הילד יכול לבטא משאלות כמוסות שאינן ניתנות להגשמה במציאות כמו למשל להיות חזק וכל יכול. וויניקוט טוען, שהמשחק מתרחש במרחב הביניים, כלומר במרחב שבין מציאות לדמיון. הילד מוציא את החפץ מהפונקציה הראשונית שלו ויוצר לו שימושים אחרים וזהו המרחב בו מתפתחת היצירתיות (שמעוני, 2006).

בר נחום (2010) מציינת גם כי המשחק תורם גם להתפתחותם החברתית של פעוטות וילדים. המשחק מהווה סדנא החברתית של הילד ושדה ניסיון חברתי משמעותי בתהליך הסוציאליזציה והאינטראקציה החברתית. דרך המשחק הילד מפנים נורמות חברתיות ומשפר את כישוריו החברתיים (ניהול מו"מ, שכנוע, ניצחון, הפסד, ציות לחוקים, פשרה, גלוי סבלנות, קשירת קשרים חברתיים, החלפת רעיונות, קבלת החלטות, תחרות) תוך שמירה על חוקים וכבוד הזולת.

כעת, נביא דוגמה מוחשית להיבטיי המשחק השונים בהם דן המאמר כפי שבאים לידי ביטוי בשימוש במתקנים מתנפחים. ילדים אוהבים מתקנים מתנפחים והמתקנים הללו מהווים עבורם משחק בכמה מישורים. מהבחינה הפיסית והמוטורית הם קופצים, מטפסים, רצים, מתגלשים ולמעשה מפעילים את גופם, מפתחים את יכולותיהם המוטוריות ומשפרים את כושרם. ובמילים אחרות- הם משתוללים, ומה אהוב יותר על ילדים מזה? מהבחינה הרגשית, ילדים אוהבים לדמיין. המתקן המתנפח מזמן הזדמנויות שונות לילדים להפליג על כנפי הדמיון: במתנפח טירה הילדים הופכים למלכים, לנסיכים ולאבירים. במתנפח בצורה של בית הם משחקים ב"משפחה" והופכים לאבא, אמא, אח ואחות. במתנפח שהוא מסלול מכשולים הם הופכים למתחרים ולאלופים אולימפיים. ומהבחינה החברתית, ילדים מתפתחים מעצם החוויה של כיף, הנאה, צחוק ומשחק עם ילדים אחרים מצד אחד, ומצד שני עליהם להפנים וליישם בעת המשחק נורמות חברתיות לדוגמה, המתנה בסבלנות לתורם.

מקורות:

חשיבות המשחק להתפתחות הילד, מאת: לאה שמעוני, אוגדן "דרור", פרק ב', מאמר 19, תאריך פרסום: ינואר 2006.

חשיבות המגע והתנועה להתפתחות הילד, מאת: מירה בר נחום, פורסם באתר "מאמרים"- רשת הפצת מאמרים מקצועיים לשימוש חופשי, תאריך פרסום: מרץ 2010.

שיחקו אותה-על חשיבות המשחק, מאת: אסתר קבלסון, פורסם באתר doctors.co.il, תאריך פרסום:ספטמבר 2005.

מוגש בחסות: הופלך-מתנפחים מצחוק.