פיסורה אנאלית היא חתך ברירית העדינה שמסביב לפי הטבעת. הסדק נראה לרוב כמו חתך מנייר, ונגרם ברוב המקרים על ידי צואה קשה שפוצעת את הרקמה. בכל פעילות מעיים הסדק נפתח מחדש. אנשים הסובלים מפיסורה חשים כאבים חזקים בזמן פעילות המעיים וגם לאחריו, לעתים במשך מספר שעות. אבחון הפיסורה חייב להתבצע על ידי רופא, שכן תסמיניה דומים לאלה של מחלות אחרות, כגון מחלת הטחורים. האבחון מתבצע על ידי בדיקה רקטאלית.

פיסורה בפי הטבעת יכולה להחלים מעצמה ללא טיפול פולשני, בהתקיים שני תנאים בסיסיים. התנאי הראשון הוא ריכוך וניזול הצואה. לצורך כך יש לעתים לשנות את משטר התזונה ולדאוג לצריכת מזונות עשירים בסיבים תזונתיים, ירקות, פירות וכדומה. אין להגזים: שלשולים עשויים לגרום להחמרה במצב הפיסורה, מכיוון שבכל פעילות מעיים הסדק נפתח מחדש. יש להגיע למצב של יציאות סדירות פעם ביום, ולדאוג לכך שהיציאות תהיינה רכות.

התנאי השני הוא שמירה על הגיינה. אזור פי הטבעת הוא מזוהם באופן טבעי, בלכלוך ובחיידקי המעיים, ושריטה פתוחה עשויה להזדהם בקלות. לכן מומלץ לשטוף את האזור לאחר כל פעילות מעיים, להשתמש בבידה אם ישנו, לעשות אמבטיות פושרות וכדומה. אם שני התנאים מתקיימים, הפיסורה יכולה לחלוף מעצמה לאחר תקופה קצרה יחסית – בין מספר ימים לשבועיים-שלושה. בכל אופן, ההקלה תורגש לאחר מספר ימים.

במידה והפיסורה לא חולפת למרות כל המאמצים להקפיד על ההגיינה ולמרות שהצואה רכה ולא פוצעת את הרירית שוב, ולא מורגשת הקלה בכאבים או בדימום, ייתכן ומדובר בפיסורה עיקשת. פיסורה עיקשת היא מצב בו השריר מתכווץ יתר על המידה. הכווצות זאת מגבירה את הכאב, ונדרש להרפות את השריר. הרפיה זו מושגת רק בהתערבות פולשנית.

קיימות מספר שיטות להרפיית השריר במצב של פיסורה עיקשת. שיטה אחת היא הזרקת בוטוקס. לשיטה זו אחוזי הצלחה  ניכרים (כ- 75%) אך גם תופעות לוואי וסיכונים משמעותיים. כמו כן, השיטה לא מתאימה לכולם, למשל היא אסורה לנשים בהריון. ניתוח פיסורה הוא ביצוע של חתך בשריר המכווץ והשגת הרפייתו, או כריתה של הפיסורה ותפירה של הרקמות. לניתוח אחוזי הצלחה גבוהים של מעל ל-80%, אך מדובר בהתערבות כירורגית על כל משמעויותיה.

לסיכום, פיסורה עיקשת היא מצב בו השריר מתכווץ ולא מאפשר לפצע להחלים גם בתנאים האידאליים. במצב זה תידרש התערבות פולשנית לצורך ריפוי.