להתקדם בחיים - מהי אשליית ההתקדמות בחיים לשום מקום?

הפעם אדבר על אחת האשליות הגדולות בעולם, וזאת אשליית ההתקדמות.

וזה עבור מי שחושב שהוא צריך להתקדם, ועבור מי שבאשליה שהאדם בכלל מתקדם לאיזה מקום

ועבור אלו שמלמדים אחרים שצריך להתקדם.

ולמה זו אשליה, כי זה כמו לתת לאדם לטחון מים, והוא מתאמץ ומתאמץ, אבל לא קורה כלום

הוא רץ במקום כי הוא טוחן מים ואין מה לטחון.

חוץ ממאמץ וכילוי הכוחות בחינם, מה שינית ולאן התקדמת?

המהות של החיים נשארת אותה מהות בדיוק, ולא משנה אם האדם יודע לעשות משהו או לא יודע, המהות היא אותה מהות.

כי או שאתה מגיע לנקודת השלמות, ושלמות מוחלטת המשמעות שזו נקודה שבה לא צריך יותר להתקדם.

או שאפשר להגיע לנקודה כזו שאי אפשר יותר להתקדם, כי משם אין אפשרות כבר להרגיש יותר טוב.

וכל אחד ואחד צריך לשאול את עצמו מהו אותו מצב, שיהיה לי אותו, אני יפסיק לרצות להרגיש יותר טוב.

ואדם לא יכול לדמיין לו מצב כזה, כי אין לו אפשרות לדמיין מצב שהוא לא רוצה כלום

ואיך בכלל מגיעים לדבר כזה שאין רצון להרגיש יותר טוב, אין רצון לחיים בריאים יותר

או טובים יותר, או כל רצון שהוא.

ורוב בני האדם יגידו שאין בכלל אפשרות להגיע למצב כזה, שזה דמיוני.

ואם כן, אז איך מגיעים לשם?

ומשום שאף אחד לא מתקדם לשלמות המוחלטת, אין שום משמעות להתקדמות הסופית

ולכן כל התקדמות, היא מרחק באותו יחס למספר האינסוף.

ואם לא תגיע לשלמות המוחלטת, אז הכל זה רק שינוי צורות.

זה כמו תינוק שמתחיל ללכת, ואומרים, איזה יופי הוא התקדם, ואז הוא אוכל לבד

וכולם שמחים על עוד התקדמות, וכן הלאה התקדמות, בגרות, זיקנה, ואז יש נסיגה

האדם כבר לא מצליח ללכת, יש לו קשיים, מפסיק לנשום, עד שהוא נעלם ומת.

מי מחליט מה היא ההתקדמות, אולי המוות בכלל הוא התכלית, ואז שבן אדם מתקדם בחיים

לא רק שהוא לא מתקדם, הוא אפילו מתחיל ללכת אחורה.

ומי החליט לאיזה צד צריך להתקדם.

ובני אדם דומים לאדם שבבית כלא, אומרים לו בו תתקדם, תעבור לבית כלא אחר...

וכך האדם, אומרים לו, תתאמץ, תעבוד, נקדם אותך, והוא רק מתקדם מבעיה אחת, לבעיה אחרת, וכך עד אינסוף.

והאדם לא יהיה שבע רצון לעולם, ואפילו אדם חולה, יש לו לפחות תקווה, הוא עוד מקווה להחלים.

אבל מי שעובר ממקום למקום, מתפקיד אחד לאחר, הוא מדמיין שיהיה לו יותר טוב

אבל מי שעבר מספיק, ויתבונן ויש לו שכל, הוא יבין שאין לאן להתקדם.

ומי שרץ ורץ, יתעורר באיזה שלב, ויבין שאין לאן לרוץ, אתה לא מגיע לשום מקום, והכל טוב כמו שהוא.

ושיא ההתקדמות זה לא לרצות להתקדם, ובאחדות הכל אחד, ומי שיבין את האחדות

יבין שאין הבדל בין שום דבר, ומצד האחדות הכל נמצא באותו זמן ואותו המקום

ולכן מי שמבין את האחדות באמת, יבין אותה ויחווה אותה למרות שהוא בפרספקטיבה של הנפרדות, וע"י זה יפסיק האדם לרצות להתקדם, וזה בעצמו שיא ההתקדמות בחיים

וממילא החיים משתפרים בכל המובנים לאותו האדם שמבין את המהות

כי הכל זה אחד תמיד.

המאמר מאת אליעד כהן מרצה הרצאות www.EIP.co.il | מרצה הרצאות אימון אישי

הכנס לאתר ותהנה מעוד מרצה הרצאות בנושא דמיון, חשיבה חיובית, בעיות, תכלית מטרה, אימון אישי קאוצ'ינג ועוד ...