אגואיזם

יש הבדל בין אגואיזם אינדיווידואלי לבין אגואיזם מוסרי, אתי.

האגואיזם האינדיווידואלי (האישי)- האדם פועל לפי אינטרסים שלו לקידום טובתו האישית- הוא מתחשב רק בעצמו ולא באחרים אבל הוא לא מבקש מהחברה להיות כמוהו. הוא לא אומר מה ראוי לנו לעשות אלא הוא מדבר רק על מה שראוי לו לעשות.

אגואיזם אתי:  אגואיזם זה עונה על שתי שאלות:

1) מה ראוי לי לעשות? מה עלי לעשות?      2) מה ראוי שהזולת יעשה? מה ראוי שכולם יעשו?

כאשר עונים על שאלות אלו מקבלים קריטריון אתי שיחול על כולם, בלי יוצא מן הכלל. הקריטריון האתי אומר שמן הראוי שכל אחד יפעל לטובתו האישית וזהו כלל שחל על כולם- זוהי נורמה אוניברסאלית.

משה קרוי הוא אחד האנשים שהטיף לאגואיזם אתי. ב-1975 הוא פרסם ספר "החיים ע"פ השכל"- בספר זה הוא הציג את התיאוריה האגואיסטית שלו. בספר הוא קובע כי האדם הוא ישות רציונאלית- האדם הוא יש שרוצה בהמשך קיומו- לאדם יש שאיפות, מטרות בחיים והוא מנסה להשיג אותן.

קרוי לעג לתפיסה המוסרית שמתארת את המוסר כחובות בין האינטראקציה בין האדם לזולת. הוא אומר שהמוסר היא מערכת של הנחיות שבאה להדריך את האדם איך להמשיך את הקיום שלו ולכן הבחירה בין מוסר לאי מוסר היא בחירה בין חיים למוות.

קרוי אומר שהאדם הוא ייצור אגואיסט ורציונאלי. האידיאל של האגואיסט הרציונאלי נקרא -אגואיזם נאור.

האגואיזם הזה על פי קרוי אומר שאני לא פוגע בזולת, אני לא מנצל את הזולת ולא מבקש ממנו מה שלא מגיע לי ואני לא רוצה גם שהוא יבקש ממני שום דבר- כי כל עזרה לזולת פוגעת והרסנית ומביאה לחברה של חלשים.

קרוי אומר שאופן הקיום הראוי לאדם הוא אושר ושמקור הסבל הוא במדינה ובחברה- כי המדינה במקום להגן על זכויות הפרט היא פוגעת בו (גיוס לצבא, מיסים) ובנוסף המדינה מקדשת את האידיאל של העזרה לזולת וכך היא יוצרת חברה חלשה - היא פוגעת בנו ומאמללת אותנו.

קרוי אומר שהזולת הוא זומבי- הוא תת צייתני לחברה- עובד על פי דרישות הסביבה ולא על פי הדרישות שלו. זומבי הוא אדם שלא פועל למענו אלא למען החברה- והאידיאל של העזרה לזולת שהמדינה משרישה הופך את האדם לזומבי-צייתן של החברה. 

בנוסף האדם נשאר בחברה רק מבחינה אגואיסטית-הוא זקוק לחברה רק בשביל להשיג את המטרות שלו בפחות מאמץ ובמהירות (בניגוד לאריסטו קרוי אומר שהאדם הוא לא ייצור חברתי).

השאיפה של קרוי היא לחולל מהפכה מטא-פיזית בתחום התפיסה של האדם- הוא רוצה ליצור שינוי בתפיסה של ראיית האדם. הוא אומר שמתוך האגואיזם הנאור והרציונאליות נובעות עוד מידות טובות- אומץ, יצרנות וכבוד.

על פי האגואיזם הנאור המאפיין הבולט ביותר של האדם היא הרציונאליות שלו. האגואיסט הנאור דוחה סיפוקים, הוא שם לו מטרות ויעדים ופועל להשיגם ועושה חישובי רווח והפסד. זהו ההיבט הרציונאלי של האדם- האלמנט של התכנון. זהו לא אגואיזם שקשור רק בתענוגות אלא צריך להתאפק.

הצידוק של האגואיזם הנאור: מה שתומך בתיאוריה האגואיסטית הוא שהיא מתבססת על ההנחה של טבע האדם- שואבים את הצידוק מתיאוריה פסיכולוגית- "האגואיזם הפסיכולוגי" שאומרת שהאדם הוא ישות שרוצה לקדם את האינטרסים שלה- הוא פועל מתוך מניעים ודחפים ולכן כל מעשה שהאדם עושה הוא תוצאה של אינטרס. כולם פועלים מתוך אינטרס כי זו ההנחה של טבע האדם. (כל דבר טוב שעושים הוא גם מתוך אינטרס).

ומכאן נגזרת הפילוסופיה המוסרית של אגואיזם אתי- שאומרת שאם כל אחד פועל מתוך מניעים אישיים אז הניסוח של הכלל האתי יהיה- שמין הראוי שכל אחד יפעל לטובתו האישית.

תומס הובס (מאה ה-16)

הובס פיתח את התיאוריה של האגואיזם הנאור ואמר שהאדם מונע ע"י שני יצרים:

•1)       הרצון להגביר את העונג

•2)       הימנעות מפגיעה או צער/סבל

הוא אמר שהאדם חושב כל הזמן איך לשרוד ולהתרחק מהמוות (קרוי דיבר על אותו הדבר). ע"פ הובס כל מה שמעניין את האדם זה לספק את יצריו ולכן האדם הוא לא רק אגואיסט אלא הוא גם אגוצנטרי (הכל סובב סביב עצמו). בנוסף הובס אומר שמאחורי כל פעולה של האדם יש אגואיזם (אני) ויש אלטרואיזם (אחר,זולת). אדם אלטרואיסטי הוא אדם שפועל למען האחר/הזולת ואדם אגואיסטי פועל למען עצמו.

באגואיזם הנאור בכל מעשה שאנו עושים, גם אם זו פעולה של הקרבה עצמית ועל פניו נראית אלטרואיסטית, תמיד עומד מאחוריו אלמנט אגואיסטי. כלומר- מאחורי כל מעשה אלטרואיסטי עומד אגואיזם וזו אחת הבעיות של האגואיזם נאור.

הקשיים של התיאוריה האגואיסטית:

•·         התיאוריה האגואיסטית היא אינה מדעית מאחר שאנו תמיד פועלים לפיה בצורה אנוכית ולכן לא ניתן להפריך שום פעולה שלנו כלא אנוכית.

•·         הכשל הנטורליסטי- זהו כשל שמבוסס על ההסקה הלא הכרחית שטוען יום לגבי המצוי והרצוי- לא ניתן להסיק מהמצוי את הרצוי. ולכן, גם אם האגואיזם הפסיכולוגי הוא אמיתי וכל הפעולות של האדם נובעות ממניעים אנוכיים עדיין זה לא אומר שניתן להניח שזו הפעולה הראויה- לא ניתן לגזור את הפעולה הראויה מתוך הפעולה הטבעית. (ע"פ הרלטיביזם המוסרי מה שראוי לעשות הוא לפעול ע"פ הפעולה הרצויה וע"פ האגואיזם צריך לפעול ע"פ טובתך האישית אבל הכשל הלוגי אומר שטובתך האישית זה לא המצב הרצוי בהכרח).  

•·         קריטריון ההכרעה-דילמה מוסרית: תיאוריה מוסרית טובה צריכה לתת קריטריון לדבר מוסרי ולדבר לא מוסרי והאגואיזם האתי אומר שפעולה מוסרית היא פעולה שתגרום לאדם אושר- אבל זה לא עוזר לנו להכריע כי אם כל אחד יפעל לפי טובתו האישית אז בעל הכוח והחזק הוא זה שיחליט מה מוסרי. הקריטריון הוא כוח בתיאוריה זו ואין הבחנה בין מוסרי ללא מוסרי.

•·         יש מעשים של עבודה של הקרבה והצלה שנעשים לטובת הזולת ולא ניתן להגיד שמסתתר מאחוריהם רק מניע אגואיסטי.