אליעד: אז מה שאת שואלת האם יש הפרדה בין בעיות מנטליות לבעיות פיזיות.

אז קודם כל כקו מנחה, זה מין טיפ כזה, אם יש לך כמה אפשרויות שאחת מהן מפרידה בין דברים, תצאי מנקודת הנחה שאין הבדל. זאת אומרת האם אני יעשה ככה או ככה, אם את רוצה טיפ, תמיד תדעי שזה לא משנה. שמצד האמת יש תמיד מכנה משותף לכל הדברים. בואי נגיד לדוגמא שכאב פיזי זה בעיה מסוג אחד וכאב מנטלי מסוג אחר, בסופו של דבר אם נכנס פנימה אנחנו נגיע לנקודה אחת. זה דבר אחד. לכן כעיקרון אם יש לך התלבטות אם לעשות הפרדה, תצאי מנקודת הנחה שאין הבדל. עכשיו השאלה: איך אין הבדל, ברמה הפרקטית אני לקחתי למעשה את הסבל הפיזי והפכתי אותו לסבל נפשי, איך זה יכול להיות, הרי כואב לך פיזי, אז איך אתה מגדיר את זה כנפשי. רבי נחמן אמר בספר שלו, כל הצרות והייסורים והגלות אינו אלא לפי ערך חסרון הדעת. זאת אומרת תלוי בכמה שכל חסר לך, והוא ממשיך ואומר שנישלם הדעת נישלם כל החסרונות. הוא אומר אם היית יודע, מה לדעת זו שאלה אחרת, אבל אם היית יודע לא היה לך כל חסרון. והוא אומר אפילו בנים ופרנסה ובריאות הגוף זה הכול מחמת חסרון הדעת. למשל רבי נחמן היה רואה אדם חולה סרטן, שצועק אני כואב אני סובל, רבי נחמן היה אומר לו, תקשיב זו לא בעיה בגוף הפיזי זו בעיה בנפש. מה הרעיון. ורבי נחמן גם בעצמו סבל מספיק ובכל זאת הוא נאחז בזה. למעשה הנושא הוא פשוט, אם אני אקח את הקיר וארביץ לו, לא מפריע לו, לפחות אנחנו תופסים את זה שזה לא מפריע לו, נכון? אז מה לכאורה ההבדל בינו לבין בן האדם, מערכת העצבים? זה לא הבדל אמיתי, בתכלס אנחנו והקיר עשויים מאותם אטומים, מערכת העצבים שלנו והקיר עשויים מאותו דבר, הנושא הוא פשוט, את אמרת קודם שהאדם רוצה ליצור הנאה ולהתרחק מכאב, המכנה המשותף לשני הדברים האלו לשאול למה, למה אני רוצה הנאה. למה אני רוצה להתרחק מכאב? והמכנה המשותף של הלמה, נמצא שיש כוח אחד שמניע את הלמה. הלמה בפשיטות כי אתה רוצה למלא את רצונך, בסוף, בסוף, בסוף כי ככה אני רוצה. אני לא רוצה כאב, אני רוצה הנאה, אבל למה אני רוצה הנאה, כדי למלא את רצוני, לא בגלל ההנאה. למשל דוגמא, אדם בדיכאון, אומרים לו בוא תהנה, הוא אומר לא בא לי להנות, למה, כי הוא אומר אני לא רוצה הנאה, זאת אומרת שהנאה לא מחויבת המציאות. אותו דבר בכאב, יש מצבים שהאדם רוצה שיכאיבו לו, גם במזוכיזם.

שאלה: אני אומרת שאני נהנית סתם מקריאת ספר ומישהו אחר יגיד לי מה מעניין בקריאת ספר, אני נהנה לדוגמא מאוכל, לשניהם יש ביטוי שונה של הנאה, ואז הם ילכו אחורה ויבינו אולי למה אחד נהנה מספרים והשני מאוכל, אבל כשכואב לך כאב פיזי, אתה לא צריך ללכת אחורה, כולם, כל האנושות באשר היא, חוץ מהחרדים והמזוכיזם.

אליעד: אבל זה לא רק הם, אני אתן לך דוגמא, למשל בדת יש את הנושא של כפרת עוונות, מה זה יום כיפור, ועיניתם את נפשותיכם, אתה שמח שכואב לך, בסופו של תהליך השאלה: היא מה אתה רוצה, הכאב הוא רק טריגר, אתה מתמודד עם הרצון לא עם הכאב.

שאלה: אני בכוונה מדברת על כאב פיזי, שמדובר בכאב אף אחד לא רוצה אותו.

אליעד: זה לא נכון, למשל תיקחי את היוגים בהודו, זה שזה לא מקובל זה לא אומר שזה לא נכון

שאלה: הם אולי מנסים להתגבר על זה.

אליעד: מה זה משנה, היוגי שמח שהצליח להתמודד עם הכאב. אני אתן לך דוגמא, למשל את קוראת ספר ויתוש עקץ אותך ואת לא מרגישה את היתוש, האם זה מפריע לך וכואב לך? לא, כי את לא מודעת לכאב.

שאלה: עזוב יתוש, אם ידקרו אותי עכשיו בסכין.

אליעד: למשל דוגמא, אדם נפצע במלחמה וכואב לו ואפילו מדמם הוא לא שם לב לזה.

אתן לך דוגמא נוספת, אימא שמרימה את הילד שלה וזה כבד לה, אבל האהבה שלה לילד מכילה בתוכה את הכאב, היא לא מרגישה את הכאב. למשל יש עכשיו שריפה, האדם מקבל פתאום הרבה כוחות, מאיפה הכוחות האלה, האדם יכול פתאום להתמודד עם כאב, הוא מרים דבר כבד מאוד שכואב לו הגוף, אבל הרצון של האדם להרים את הדלת או הרכב הוא כל כך חזק, שאתה כולך נמצא בו ואתה לא מרגיש את הכאב שהגוף שלך כואב.

מה שאני בעצם טוען הוא מאוד פשוט, יש תודעה, את ישות מודעת לעצמה, שאת אומרת אני, על התודעה הזאת, על האני הזה, מולבשים עכשיו רצונות, רצון לחיות, רצון לשרוד, להתפתח, להיות בריא, כל שאר הרצונות, והלוגיקה היא שכאשר הרצונות מתמלאים טוב לך וכאשר הם לא מתמלאים רע לך. זה הרעיון, מצד האמת אין הבדל בין כאב פיזי לכאב מנטלי.

אני רוצה להסביר משהו, לאן מוביל התהליך של השאלה: למה, למשל אדם כואב לו הראש, ואני אומר לו אם תשאל למה כואב לך הראש, לא תהיה לך בעיה שכואב לך הראש, איך זה יכול להיות? הנושא הוא פשוט, אם הוא מספיק פעמים ישאל למה, בסוף הוא יבין שכואב לו הראש בגלל שהוא לא רוצה שיכאב לו הראש, למה אני לא רוצה, כי יש משהו בתוכי שיוצר לי את הרצון הזה, משהו בתוכך גורם לך לא לרצות את הכאב, תתחיל לחפור פנימה, בסוף תגלה שיש ישות אחרת או מציאות, לא משנה איך תקרא לה אולי אלוהים, איך שבא לך, שהיא יוצרת את הרצון שלי, קודם כל אתה מבין שהרצון שלך שלא יכאב לך זה לא הרצון שלך, זה רצון של מישהו שמלביש דרכך. דבר ראשון אתה מבין שהרצון לא שלך, זה לא אני רוצה, יש ישות שיוצרת אותי, שיוצרת את הרצון שלי, שיוצרת את הכאב שלי, ועושה ביניהם אינטרקציה. כאשר אתה נמצא במצב התודעתי הזה הרבה זמן ומתבונן, התודעה של האדם עוברת לשלב הבא שאז הוא מבין שכשהוא אומר אני, הוא מתכוון לישות הראשונה - אלוהים - המציאות. אנחנו חלק ממערכת, כל אחד הוא חלק ויש את השלם. אם אתה מתבונן פנימה, בהתחלה אתה חווה את עצמך כאני, ואחר מבין שאתה חלק ממשהו אחר, שזה כמו היד הזאת, היא גם היד וגם אליעד, היא גם אצבע, וגם יד וגם זרוע וגם גוף. אותו דבר הבן אדם, בהתחלה הוא חושב אני זה אני, ואחר הוא רואה שהוא חלק מאני קולקטיבי, ואם הוא ממשיך לחפור למה? למה? למה? הוא מגיע למצב שכאשר הוא אומר אני הוא מתכוון למציאות, ואז הוא מגיע לנקודה מסוימת בסוף התהליך, הא מגיע לפרספקטיבה מסוימת שבה הוא חווה את כל הרצונות שבעולם כביטוי של הרצון שלו.

בו נסביר מחדש, למשל אדם שמתעללים בו, ואני אומר שאם האדם ישאל למה, לא יפריע לו שמתעללים בו, השאלה: איך זה יכול להיות? אז קודם כל הגענו להבנה שהסיבה שרע לבן אדם כאשר כואב לו פיזי, זה לא בגלל שכואב לו פיזי, אלא בגלל שהוא לא רוצה שיכאב לו פיזי. עכשיו אם הבן אדם ישאל למה? למה אני לא רוצה שיכאב לי הראש, אז מה אם כואב לי, זה שכולם מבינים שהם לא רוצים כאב זה לא אומר שאני גם לא רוצה, מה אכפת לי מכולם? למה לקיר לא אכפת ולי אכפת? מאיפה זה בא? ואז אם הבן אדם מתבונן הוא מבין שיש תודעה, שהאדם עצמו הוא התודעה שאומרת אני, אני חושב, אני רוצה וכו, ולתודעה הזאת יש רצון שלא רוצה להרגיש כאב, אני מפרק את זה לגורמים, יש כאן תהליך, יש ישות שמודעת לעצמה, שיש לה רצון שלא יכאב לה הראש, שיש לה מודעות לכך שיש לה כאב ראש, ואז יש התנגשות בין המצב של הכאב ראש לבין הרצון שלא יהיה כאב ראש והוא למעשה יוצר את הכאב. זוהי הגדרת הרע במילון, יש התנגשות בין מה שאתה רוצה לבין מה שיש במציאות וזה הרע.

איך אנחנו מתקדמים מכאן, זה תהליך, הבן אדם שואל את עצמו מדוע אני לא רוצה שיכאב לי הראש, ובסופו של תהליך הוא מגיע להבנה שהסיבה שהוא לא רוצה שיכאב לו הראש...

שאלה: רוב האנשים שאני מכיר ימצאו את התשובה מהר מאוד, למה אני לא רוצה שיכאב לי הראש, כי זה לא נוח לי וזהו.

אליעד: טוב בו נתקדם, ולמה אני רוצה שיהיה לי נוח? כי אכלו לי כי שתו לי, אבל למה אני רוצה שיהיה לי נוח?

שאלה: כי אני לא רוצה שזה יפריע לי.

אליעד: למה אני רוצה שזה לא יפריע לי?

שאלה: כי זה עוצר אותי.

אליעד: אז מה אם זה עוצר אותך? מה הבעיה?

שאלה: יש לי תוכניות.

אליעד: אז מה? שינו לך את התוכניות, מה קרה? אני מדבר ברצינות לא צוחק איתך. בן אדם הולך עכשיו ברחוב לחתונה, בדרך בא רכב ונכנס בו, הוא סובל וכואב לו ושינו לו את התוכניות, מה הבעיה?

שאלה: יש מחויבויות

אליעד: שינו לך את המחויבויות.

שאלה: מה התשובה?

אליעד: בשלב הראשון אתה מבין שהרצון שלך הוא לא בשליטתך.

שאלה: זה אני כבר מסכים.

אליעד: אתה מסכים איתי. כמה אנשים לא היו מסכימים עם זה. בן אדם שאומר שהוא רוצה משהו, האם הוא מבין שזה לא הוא הרוצה, אלא יש משהו שגורם לו לרצות. זה אומר שאין לך בחירה חופשית, זה לא דבר קטן, אבל תבין שאם משהו מקלל אותך ואתה כועס עליו תבין שזה גם טיפשי, כי אין לו בחירה חופשית. אם אתה מבין שהרצון שלך לא בשליטתך, אז אף אחד הרצון שלו לא בשליטתו. אז אתה לא יכול להאשים את היטלר, אתה לא יכול לתת קרדיט לאדם שמציל אנשים.

אז ההבנה הראשונה שבן האדם חוקר, למה אני לא רוצה לסבול, הוא מגיע להבנה שיש משהו ששולט ברצון שלו. שמשהו זה, זה לא הוא, אם הוא יסתכל מספיק פנימה הוא יראה שמשהו שולט לו ברצון. אפשר לקרוא לזה אלוהים, היקום, המציאות, העולם, כל אחד יקרא לזה איך שהוא רוצה, זה לא משנה.

מה אתה בעצם מבין אחר כך, אתה מבין שאתה לא שונה מהכסא, מצד האמת, מצד האמת אתה לא שונה מהכסא, יש מישהו שמחליט שאתה תהיה פה והכסא שם, כאילו משהו שמחליט לא מישהו, שגורם לקיר לעמוד ולי לדבר. אין הבדל, מצד האמת אין הבדל, זה אטומים וזה אטומים.

התפיסה של האדם את עצמו משתנה, הוא מבין שהוא לא יותר מגרגיר אבק, שיקרא לעצמו הרבה גרגרי אבק זה לא משנה, הוא מבין שהרצון שלו זה לא שלו, כשהוא אומר אני רוצה, אני עשיתי, מה אתה רוצה, מה עשית? זה כמו שרובוט ינסה לקחת קרדיט על מה שהוא עשה או להאשים את עצמו על מה שהוא עשה.

זה עדיין לא פתר לו את הבעיה של הסבל אבל זה שינה לו את כל חווית המציאות, אתה מבין שאתה לא מי שחשבת שהוא אתה, אתה לא שונה מרובוט. למשל ניקח רובוט והרובוט יסתובב, אנחנו רואים מי מפעיל את הרובוט, ולכן אומרים שהוא רובוט, אבל זה שלא נראה מי מפעיל את הרובוט זה לא אומר שהוא לא רובוט. גם הרובוט לא רואה מי מפעיל אותו, אולי מי שמפעיל אותו נמצא רחוק, ואולי בעוד מאה שנה יהיו רובוטים שיראו כמוכם ויבואו להרצאה ולא תוכל לדעת מי הם. תצטרך לחתוך אותו ולראות ממה הוא עשוי. בסוף לא יהיה הבדל.

בכל מקרה התודעה של האדם משתנה בהתאם לרצון שלו, כשהוא מבין שהרצון שלו לא שלו, כשהוא אומר אני רוצה, זה לא הוא הרוצה, זה משהו רוצה דרכי. זה קודם כל משחרר אותך מהזדהות עם הרצון. הרצון לא שלך, אלוהים רוצה דרכי.

השלב הבא, יש כאן שלבים שאני עברתי, ואני מסביר לכם איך אני הגעתי לתחנה הסופית, יש רצף ותהליך שאתה עובר משלב לשלב. אחרי שהבנת שהרצון לא שלך, אתה מגיע להבנה שגם התודעה לא שלך, כי בהתחלה אתה אומר יש אני ויש רצונות, המציאות נעשית דרכי, אבל כשאתה טיפה מתפתח אתה שואל, אבל מי זה אני בכלל, יש מישהו שעושה אותי, אדם לא יכול להתחייב שמחר ירד גשם או לא, ואתה גם לא יכול להתחייב שמחר תהיה קיים. האדם מתכנן תוכניות ותוכניות, אבל הוא לא יכול להיות בטוח שמחר הוא יהיה קיים, לא בקשר למציאות, הקיום העצמי, שמחר לא יהיה אני. יכול להיות שהגוף שלך ימשיך להסתובב אבל לא יהיה אני יותר, ידברו איתך, אבל את לא תהיי פה יותר

שאלה: לא הבנתי

המאמר מאת מאמן אימון אישי + ייעוץ אליעד - www.EIP.co.il | מאמן אימון אישי מרצה הרצאות

הכנס לאתר ותהנה מעוד אימון אישי בנושא מכנה משותף / המאחד, מציאות, סבל, לשאול שאלות, סיבות ועוד ...