בעידן שבו מילים כמו "נאיביות" ו"תמימות" לא נמצאות ממש בערכים הנחשקים שהיינו רוצים בעצמנו או באנשים הסובבים אותנו (כל ישראלי טיפוסי מטפח פוביה מתדמית ה"הפראייר"), מפתיע מאוד שטרנד מטבחים כפריים תפס תאוצה רבה כל כך ושבה את לב הישראלים ביופיו הנאיבי, החמים והמתקתק. אפשר להגיד שעד לא מזמן הערכים המקודשים של כל אחד מאיתנו התרכזו בלנסות להיות "נחשק" ו"סקסי". תגורו בבית סקסי, תיסעו במכונית סקסית, תתלבשו סקסי, תעבדו במשרה נחשקת וסקסית. מאיפה באה התופעה הזאת של מטבחים כפריים שמביאה לנו פתאום ניחוחות של תמימות נוסטלגית?מטבחים כפריים בעצם מגלמים את הכמיהה שלנו להתרפק על העבר ומבטאים את העייפות מחיי העיר. נמאס לנו מהרעש, מהעצבים, הלחץ, מאלפי אנשים שנוהרים בבוקר לאוטובוסים עם אותם פרצופי פוקר וגודשים בהמוניהם את הרכבות, המכוניות והכבישים, נמאס צפירות ברחובות הומים וסואנים.לרגע אחד בלבד קטן, היינו רוצים להרגיש שאנחנו בעצם לא כאן שאנחנו באיזה כפר אנגלי מיושן שחמק באורח פלא מציפורניה הקרות של הציביליזציה התעשייתית המתכתית, שהכתיבה עולם של ייצור תעשייתי, עולם מנוכר של אנשים שמתלבשים אותו הדבר, מדברים אותו הדבר, גרים בבתים שהם אותו הדבר, והכול כל כך מתועש.הקסם של מטבחים כפריים הוא בעצם הניחוח הכפרי האירופאי שהם מביאים איתם. גם אם מעולם לא היינו בשום עיירה ציורית שטובלת בירק ובשלווה, מטבחים כפריים יגרמו לנו להרגיש שאנחנו באמת שם. כשנתעורר בבוקר, נלך בשלווה אל המטבח המרווח ורחב הידיים שלנו, נתיישב לצד השולחן הממוקם במרכז החדר (שולחן זה הוא אחד המאפיינים של מטבחים כפריים, "אי" במרכז החלל), נתחמם לאור השמש שמלטפת אותנו מהחלון, ונשתה קפה בנחת בזמן שהחיים יתנהלו בחוץ באיטיות וברוגע.אם ננסה לאפיין את הפרופיל של אנשים שרוכשים מטבחים כפריים במיטב כספם, אפשר להגיד שהם כנראה אנשים נוסטלגיים למדיי, שאוהבים, לעיתים באופן לא מודע, כל מה שקשור בתקופה הרומנטית שלעיתים הם אפילו לא נולדו בה. המשיכה הזו יכולה להתבטא באהבה לצבעים מסוימים, בגדים מסוימים, ומשיכה רבה לעץ, שמגולם בדמות מטבחים כפריים בביתם או בטבע מסביבם, בעצים קשישים עבותים. אהבה של מטבחים כפריים היא בעצם אהבה לחמימות, לטבע, לאור השמש. הרבה אנשים יגידו – למה להוציא כל כך הרבה כסף על מטבחים כפריים? בסך הכול, אלה רק מטבחים.אז זהו, שלא. מטבחים כפריים יוצרים בועה מנותקת מהזמן, שגורמת לנו להרגיש, גם לכמה רגעים, שאנחנו חלק מהקסם שחמק ונעלם.