שאלה: כאשר אני מתרגלת ושואלת שאלות

אליעד: זה לא תרגול, את מתבוננת, אם את מתרגלת את בבעיה, כי בתרגול את חוזרת על עצמך. את לא אמורה לחזור על עצמך, את מתקדמת.

שאלה: אני מתבוננת שזה לא אני, האם זה לא תרגול?

אליעד: אם את מנסה להוכיח את זה, אז את לא קשורה בכלל למה שאני מסביר. אל תנסי להוכיח שום דבר.

שאלה: אז איך אני אדע שזה לא אני?

אליעד: את לא צריכה לדעת שזה לא את.

שאלה: אני למשל שואלת האם אני הגוף הזה? ומנסה להגיע להבנה שאני לא הגוף הזה.

אליעד: את בטוחה שאת הרבה זמן מקשיבה לעצות שלי, אבל אין שום קשר בין מה שאת עושה לבין מה שאני אומר. את עושה הפוף. כל מה שאת עושה, אני אומר לא לעשות. את מנסה להוכיח משהו, אבל אני אומר שאת צריכה לשאול האם זה ככה או ככה ממקום של שווה. את לא יכולה להגיד שאת רוצה להבין שאת לא קיימת, זה לא יעבוד, זה שקר. מי אמר שאת לא קיימת, אולי את כן קיימת.

את שואלת את עצמך שאלות, נכון? את עדיין לא מגיעה לתשובות גדולות, נכון? את יודעת למה? כי הגישה שלך לא טובה. את שואלת את השאלות בצורה לא נכונה. במה היא לא נכונה? כאשר את שואלת שאלה, יש לך כמה אפשרויות, את אמרת שאת מנסה לתרגל שאת היא לא העושה, שאני לא הגוף שלי, העניין הוא שאת לא יכולה לנסות להוכיח משהו, כי זה נקרא לשקר את עצמך. את צריכה לשאול, אבל לא לחכות לתשובה מסוימת.

לדוגמא את שואלת האם אני נמצאת בחדר? האם זו האמת? האם זאת כל האמת? האם אני רק נמצאת בחדר? לא לשאול את השאלה בצורה כזאת שאת לא נמצאת. מבחינתי תגיעי לוודאות שאת נמצאת, אבל שתהיי בטוחה שאת נמצאת. לא נמצאת בגלל שאני מרגישה, אלא האם באמת אני נמצאת פה, או רק מרגישה שאני נמצאת פה? תהיי אמיתית. אם תשאלי את השאלה בצורה אמיתית, האמת תכנס לך לראש.

אם האדם משקר והוא אומר אני נמצא פה, אני מרגיש שאני נמצא פה. אם הוא מספיק טיפש שהוא מאמין, שאם הוא מרגיש, זאת האמת, אז הוא ימשיך להישאר בטיפשות שלו. אבל אם יש לו טיפת שכל, הוא יגיד, אז מה אם אני מרגיש שאני כאן, מי אמר שזה נכון? עכשיו, זה לא אומר שזה לא נכון, אולי זה כן נכון. אני לא אומר שמה שאתה מרגיש שאתה קיים זה לא נכון, אני אומר שמי אמר שזה נכון, אולי זה נכון ואולי לא. צריך לבדוק.

הדבר הכי וודאי לך זה שאת קיימת, נכון? מה את יודעת יותר טוב, שאת קיימת או שאת בחדר? שאת קיימת, אבל איך את יודעת שאת קיימת? כי את מרגישה. עכשיו השאלה היא, לא מה את מרגישה, השאלה היא מה היא האמת? האם חווית הקיום שלך מייצגת את האמת האובייקטיבית, או שהיא זזה קצת ימינה או שמאלה? את צריכה לשאול האם אני באמת קיימת, כן או לא? לא לשאול מתוך רצון להגיע למסקנה שאת לא קיימת או שאת אלוהים, לא. את רוצה לדעת מה היא האמת. אם את קיימת את צריכה לדעת מה זה אומר, איך את קיימת, למה את קיימת, מה גורם לי להיות קיימת. ואם לא, אם אני לא קיימת, למה אני חושבת שאני קיימת. תנסי להבין אבל מתוך מקום של שווה. האם זה ככה או ככה.

אם הגישה שלך תהיה נכונה, אז גם התשובה תבוא. כי המידע כבר קיים בתוכך, אבל מה שמפריד בינו לבינך זה השקר. הגישה השקרית. כאשר אדם אומר, אני קיים כי זה מה שאני מרגיש, אז למעשה הוא בוחר להיות טיפש, ההרגשה שלי היא האמת, אז ברור שהוא יהיה רחוק מהאמת, כי אתה נועל את עצמך בסובייקטיביות שלך. ולהפך, אם אדם אומר, אני לא קיים, בא נוכיח את זה, אז גם זה שקר.

שאלה: אבל איך יוצאים מהשאלה, אני קיימת, כי אני מרגישה שאני קיימת.

אליעד: אם תשאלי את השאלה באמת, במאה אחוז, תקבלי את התשובה.

שאלה: לחזור על השאלה, או להחליף שאלה?

אליעד: לא, כל שאלה, אם תשאלי אותה באמת, את תקבלי את התשובה.

שאלה: האם לחכות לתשובה?

אליעד: לא, כי אם את מחכה לתשובה, זה אומר שאת עדיין לא שואלת את השאלה באמת.

שאלה: מבחינה פרקטית מה אני עושה?

אליעד: זה לא משהו פרקטי, את צריכה להבין את מה שאני אומר. שימי לב, אני אומר תשאלי את השאלה באמת

שאלה: זה צריך להיות מאוד עמוק מבפנים, אני לא יודעת.

אליעד: נכון, נכון, בדיוק את הדבר הנכון את לא יודעת. את מנסה לא לדעת אותו, זה בדיוק הדבר שאני מתכוון. אם את שואלת, האם השולחן קיים?? ברור שהוא קיים, את רואה אותו. לדוגמא, אני הייתי אומר לך שיוסי צריך להגיע היום, והייתי שואל אותך, האם נראה לך שהוא יבוא היום? זה 50% 50%. האם כאשר את שואלת האם זה קיים, האם בחוויה שלך את חווה 50% כן ו50% לא?

שאלה: אני חווה 100% כן.

אליעד: עוד יותר גרוע. זה נקרא שאת לא באמת שואלת. את כאילו שואלת. את לא באמת רוצה לדעת. את לא באמת רוצה לדעת את האמת. יש אמת, את שואלת האם אני קיימת? או שאת לא קיימת, או שאת קיימת, או שגם וגם, יש אמת. עכשיו האמת הזאת מחכה שתיקחי אותה, מה היא רוצה ממך? אפילו אם אני אגיד לך שהאמת זה גם וגם, אבל את לא חווה את זה, זה לא מתחבר אליך, למה? מה האמת של האחדות, מה הבקשה היחידה של האחדות שהיא רוצה ממך? שתהיי אמיתית.

מה זה אומר תהיי אמיתית? אם בן אדם באמת היה שואל באמת, האם זה קיים? אבל באמת היה שואל את זה, אז הוא היה מבין שזה קיים וגם לא קיים, שזה אחד. אם הוא באמת היה רוצה לדעת. זה כמו שאלוהים אומר לך, אני רוצה לגלות לך את האמת, אבל האם באמת תרצי לדעת אותה? ואפילו אם הוא ייתן לך את התשובה, לא תדעי מה לעשות איתה, כי את לא באמת שואלת את השאלה.

לדוגמא, אם הייתי אומר לך שפיל עומד כאן ורוצה ליפול עליך, לא היית בורחת כי את לא רואה אותו. אבל אם היית רואה שהשולחן עומד ליפול עליך, מה היית עושה? אבל השולחן קיים ולא קיים 50% ו - 50%, אז למה שתברחי? אבל את כן תברחי. אבל אולי יכול להיות ספק שבצד השני יותר גרוע. כי זה 50% ו - 50% על כל האפשרויות, ואולי אם תברחי יהיה יותר גרוע.

האדם אף פעם לא פועל בתוך 50% ו - 50%, כשזה אחד אצלך, כשזה בהשתוות מוחלטת אתה לא עושה כלום. אתה במצב סטטי. הרצון של האדם משקף את זה שהוא לא ב - 50% 50%.

שאלה: אם עכשיו תראה שהשולחן עומד ליפול עליך האם תזוז?

אליעד: אני אזוז, אבל לי אין בעיה עם זה, אני לא מחפש את האמת. שכחת את הפרט השולי הזה? אני רוצה שתבינו קודם כל שאם יש שני כוחות שווים, אז אף אחד מהם לא זז, זה נשאר במצב שלו. אם יש תנועה זה אומר שיש כוח אחד שחזק יותר מהשני.

בתוכך אם היה לך סיכוי ש - 50% יש שולחן ו - 50% אין שולחן לא היית זזה. למה? אם הייתם מבינים מה זה אומר 50% ו - 50% אז הייתם מבינים למה היא לא הייתה אמורה לזוז. בואו תסתכלו על השורש של הדבר.

אני אומר שאם היא הייתה במצב של 50% ו - 50% היא לא הייתה זזה, לא הייתה עושה כלום. למה אתם לא יודעים? כי אתם נאחזים בלבוש החיצוני, מה זה אומר? היא 50% רואה שיש שולחן מעליה ו - 50% לא רואה שולחן מעליה, ההיגיון אומר שהיא תזוז, אבל אני אומר היא לא תזוז, למה? המחשבה שלה ש - 50% יש שולחן ו - 50% אין שולחן זה לבוש של משהו, זה לבוש של ספק לגבי כל דבר, שבא לידי ביטוי בכך שהיא חושבת ש - 50% יש שולחן ו - 50% אין שולחן. כדי שהאדם יהיה באמת במצב של 50% יש ו - 50% אין, הוא צריך להיות בחוויה הזאת לגבי כל הדברים שיש בעולם. כדי שהוא יהיה בהשתוות לגבי השולחן הוא צריך להיות במצב של השתוות לגבי כל הדברים שיש בעולם. כי זה צריך לבוא מתוכו. יש מצב תודעתי מסוים שכאשר אתה נמצא בו אז אתה חווה 50% יש ו - 50% אין. אבל אתה חווה את זה על כל הדברים, לא רק ש - 50% יש שולחן ו - 50% אין שולחן, זה גם 50% יש פה אריה ו50% אין פה אריה וכו'. הכול שווה. כל האפשרויות שוות. ואז אם היא הייתה באמת בחוויה של 50% 50% היא לא הייתה בורחת מהשולחן. כי למעשה אתה חווה כך לגבי כל דבר, ואז למה שאני אזוז, הרי בכול מקום יכול לקרות משהו.

ואם האדם היה שואל: האם יש שולחן? באמת, מתוך חוויה אמיתית שהוא באמת לא יודע אם יש פה או אין פה שולחן, אז הוא היה מקבל את התשובה האמיתית. לשאול באמת, זה שבאמת את לא יודעת. זה לא, אני יודעת שיש, אבל מוכנה לשאול אם יש שולחן, זה לא עובד ככה. אם תהיה מספיק אמיתי, אתה לא תדע אם יש פה שולחן או אין פה שולחן.

שאלה: אז הדרך שלך טובה רק לאלה שממש רוצים רוצים.

אליעד: הדרך שלי טובה גם לאלו שלא ממש רוצים ושיבינו למה הם לא מצליחים. תקשיבי, יש אמת, אין שום דרך להגיע לאמת, בלי שבאמת תהיי אמיתית. כשתשאלי את השאלה הנכונה בצורה אמיתית תקבלי את האמת. הדרגה האחרונה לפני ידיעת האמת היא, לשאול את השאלה באמת. את צריכה להיות כמה שיותר אמיתית וזה יקרב אותך לידיעת האמת.

שאלה: זה תלוי בי?

אליעד: כן, ואולי אני טועה וזה לא תלוי בך, אבל אם תהיי בטוחה שזה לא תלוי בך? אז לא תהיה לך אף שאלה. אז יש לך רק שני דרכים, או להבין שזה תלוי בך, ולחפש. או לוודא בוודאות שזה לא תלוי בך, אבל כדי לוודא זאת, את צריכה לדעת מה האמת, ולכן הגעת בשניהם לאותו דבר.

שאלה: למעשה מה שאתה אומר, שרק אם האדם באמת באמת ירצה לדעת מה האמת, הוא ידע אותה.

אליעד: נכון וזה רלוונטי לכול דבר. עד שלא תהיו משוכנעים שבלי לשאול את השאלה באמת, לא תקבלו תשובה אמיתית, אתם תמשיכו לשאול שאלות של שקר. למשל בחוויה שלי, השאלה ממש הציקה לי, ממש רציתי לדעת את התשובה ולכן התשובה הגיעה.

שאלה: כפי שאני מבין אתה נתת לשאלות משקל רב.

אליעד: אני לא נתתי להם, לשאלות הייתה חשיבות עבורי. אחרי ששאלתי מספיק שאלות אז במקרה זה ממש עניין אותי, זה ממש הטריד אותי. האם זה קיים או לא קיים, וכאשר תרצה לדעת את התשובה תקבל אותה. לפחות תדעו למה אתם לא יודעים את התשובה. התשובה היא שכל של אמת, בלי שבאמת, לא תרצה לדעת את השכל של האמת, לא תדע. אם דבר אחר מעניין אותך בעולם חוץ מלדעת את האמת, אז אתה לא זכאי לדעת את התשובה. כשבאמת תרצה, תקבל. כרגע חוקי המשחק הם, שהחיים הטובים באמת זה פרס, אבל מקבלים אותו רק אם באמת רוצים אותו.

אלוהים הוא האין סוף, אם זה היה כל כך קל לדעת את האמת, אז כולם היו יודעים אותו. למרות שכולם יודעים אותה אך לא יודעים שיודעים אותה. זה יותר מדי קל, אתה צריך להגיע למצב שאתה לא יודע שום דבר. אי אפשר לדעת את האמת האובייקטיבית, כי זה לא תהליך לוגי, אי אפשר כישות סובייקטיבית לדעת אמת אובייקטיבית, הדרך היחידה להשיג את הבלתי אפשרי, היא על ידי רצון אין סופי. כוח אין סופי יכול להשיג כל דבר, כי הוא לא מוגבל בכוחו.

ומה הכוח האין סופי שבאדם שהוא יכול להשתמש בו? הרצון, אתה לא יכול לעשות הרבה חוץ מלרצות, אפילו אם אתה לא מבין את התשובה אתה יכול לרצות אותה. עכשיו אם הרצון הוא סופי, אז לא תוכלי להשיג דבר, שצריך כדי להשיגו, כוח אין סופי. מה זה אומר פרקטית, שאם אתה רוצה לדעת את האמת ורוצה לדעת עוד משהו בנוסף, אז הרצון שלך הוא לא אין סופי ואז לא תוכל להשיג את הדבר האין סופי.

תנסו להבין האם מה שאני מסביר עכשיו הוא נכון או לא נכון, ואל תקפצו קדימה אם ניתן לעשות זאת או לא.

בואו נקרא מדברי רבי נחמן, דע שאפשר שהתלמיד יכול להיות יותר מהרב, מה זה אומר, שיהיה לו פי שתיים מרבו, אבל למרות זאת הכול יהיה בכוחו של רבו. כשרבי נחמן מדבר על הרב והתלמיד, על מי הוא מדבר? על האדם והבורא. האדם יכול להיות יותר חכם מאלוהים. הנפרדות יכולה להיות יותר גדולה בהאחדות. תדע לך שלמרות שאתה פי שתיים מאלוהים, אבל זה אלוהים שעושה שאתה תהיה פי שתיים ממנו, בלעדיו אתה כלום, אבל הוא פועל דרכך. אתה יותר טוב מאלוהים, למשל, כי הוא רק אלוהים, ואילו אתה יכול להיות גם אדם וגם אלוהים. אבל שתדעו שהרבי והתלמיד זה אותו הדבר. כשאת רק אלוהים את במאה אחוז, ושאת גם אלוהים אז את ביותר ממאה אחוז.

רבי נחמן אומר שהאדם צריך לחוות את האחדות של המציאות כמו שהענפים של האילן יודעים מה קורה לאילן. אתה למעשה צריך לדעת מה עובר על אלוהים למרות שאתה לא הוא. לדוגמא, כאשר קורה משהו בגזע גם הענפים של האילן מרגישים זאת. רבי נחמן אומר שהאדם צריך להגיע למצב שבו הוא מרגיש את כל העליות והירידות שיש לצדיק, לאלוהים. כשקורה משהו בעולם, אתה צריך להבין זה אלוהים חושב ככה, כאן אלוהים עצוב, כאן אלוהים שמח. אתה צריך להיות מסוכרן בהבנה עם אלוהים. שהאדם מרגיש בעצמו את כל העליות והירידות שיש לצדיק. זה נקרא מקושר לאמת. אתה צריך להיות בשיא הרגישות. לחוש את כל הדקויות. אז מי יכול להיות פי שתיים מרבו? רק זה שמקושר לרבו כמו הענפים המקושרים לאילן. זה כמו שאלוהים חושב משהו, ואתה יודע מה הוא חשב למרות שלא דברת איתו.

שאלה: זה סתם מילים עבורי.

אליעד: נכון, רק שתבינו לאן צריך להגיע. זאת נקראת דרגת אמת.

שאלה: האם אני ארגיש מה בחור מסין מרגיש?

אליעד: כן, זה אפשרי. כמו שאני מרגיש שצובטים אותי, כך ארגיש את הצביטה שצבטו בחור מסין. למשל נגיד שהגוף של אלוהים הוא הכול, ונגיד שחוצבים אבנים בירח, האם אלוהים ירגיש זאת? כן, אז אתה גם צריך להרגיש זאת. אתה כל כך מחובר למה שקורה כאן, שאתה מרגיש מה קורה שם. למעשה אם תחווה כל תנועה שלך, כל רצון שלך, כל מחשבה שלך, כל רגש שלך, תחווה שאלוהים עושה דרכך, למשל אם אתה כועס זה למעשה אלוהים כועס, אם אתה באמת תחווה את זה, אז האני שלך יעלם, ואז תהפוך להיות אלוהים.

רבי נחמן אומר, לפני שהבריאה נבראה, לפני שהיש יצא מהאין, הם היו אחד

שאלה: תדבר בבקשה על האין והיש.

אליעד: מה שהיה קיים אתמול, ומה שקיים עכשיו ומה שיהיה קיים מחר, זה הכול אחד. זה לא שהשולחן לא היה, פשוט לא חוו אותו כנפרד מהקיר. השולחן תמיד נמצא אפילו שאנו לא רואים אותו. באחדות שום דבר לא מהווה את הנפרדות. הכול קיים כל הזמן אבל בצורה אחרת. לפני הבריאה היית קיימת, וגם היא הייתה קיימת, ואפילו הייתן קיימות כשתי ישויות נפרדות, אלא שלפני הבריאה לא היה הבדל בין זה שאתן נפרדות וגם לא נפרדות. זה למעשה נראה שניים.

כי כשאומרים שהעולם נברא, חושבים שלפני שהעולם נברא לא היה כלום, ואחרי שנברא נעשה העולם. זה לא כך. העולם היה קיים עוד לפני שנוצר, הכול היה כבר קיים. אלא שאז זה לא היה נפרד, זה היה בתוך ישות אחת, שכול המצבים היו בה.

רבי נחמן אומר שמי שרוצה לחבר בין לפני הבריאה לאחרי הבריאה. יש את הדבר שרוצה ויש את הדבר שרוצים אותו, ככול שהדבר שרוצים אותו גדול יותר כך צריך יותר רצון כדי להשיג אותו. הוא אומר שיש הרבה אנשים שרוצים לעשות משהו אבל הם מגלים שהם לא יכולים, אי אפשר להבין את המציאות, איך אני יכול לדעת את האמת? אז הוא אומר, מי שניסה ולא הצליח, טוב שב בשקט. אבל זה טוב רק למי שרוצה לצאת ידי חובה, אבל מי שבאמת רוצה לדעת, ולא מוכן להגיד שהוא לא יצליח, אז אדם כזה יצליח. ואם יהיה לך רצון אין סופי אז אתה באמת תקבל. מה זה רצון אין סופי? שאתה רוצה רק את זה.

שאלה: איך מגיעים לזה?

אליעד: על ידי אמת. ככול שהאדם יהיה יותר אמיתי בכול תחום שהוא, הוא לאט לאט יתחיל לצמצם פערים, עד שיגיע לנקודה שהוא יבין מה הוא באמת רוצה, והוא יבין שמה שהוא רוצה באמת זה להתחבר לאחדות, ואז הוא יגלה את זה. כל זמן שהרצון הוא לא רצון אין סופי, אז זה לא רצון אמיתי, אתה רוצה משהו אחר.

בסוף יש רצון אחד שמניע את כל הרצונות, אם תצליח להבין מהו הרצון האחד שלך שממנו יוצאים כל הרצונות ותזדהה איתו, אז באמת יהיה לך רק רצון אחד. תשאל מה אני באמת רוצה? אם אתה לא רוצה באמת לדעת אם יש שולחן, אל תשאל את השאלה הזאת. תשאל רק מה שבאמת אתה רוצה.

יש רצון אחד בתוכך, ואם תזדהה איתו בתוכך אתה תקבל אותו. האדם סובל כי הוא לא באמת יודע מה הוא רוצה. אם היית יודע מה אתה רוצה, היית באמת רוצה את זה, ואז היית מקבל את זה. אם באמת את תבררי מה את באמת רוצה, מה את מחפשת, אז תהיי אמיתית בשאלה שלך, ואז תקבלי את התשובה.

בהפסקה ראינו את ג'ק הסמוראי, עונה ראשונה פרק שמונה.

אנו לא מסתכלים על הסרט כסתם סרט, אלא מנסים להבין תהליך שמבטא משהו. הרעיון הוא שמי שיצליח לחוות את השכל של הסרט, בבוא היום הוא יבין את השכל שיש בעולם שלנו, ואז גם העולם שלנו יראה לו כמו סרט.

למשל דוגמא מהסרט, שכולם רצו להרוג ולחסל את ג'ק הסמוראי, אתה למשל חווית את זה כסרט, זה קרה על המסך, אז אתה רק מתבונן. אבל אם היו רודפים אחריך ורוצים להרוג אותך? אז היית חווה את זה אחרת, נכון? אתה צריך להגיע למצב שבו כולם עומדים סביבך ורוצים להרוג אותך, תוך כדי הקרב שאתה נלחם איתם, אתה מסתכל מבחוץ מה קורה. גם להיות בסיטואציה וגם לחוות את זה מבחוץ בו זמנית.

מה שיותר קשה זה להבין את השכל שיש בתוך התהליך.

שאלה: למה זה טוב?

אליעד: כדי שתהנה מהחיים. יש שני סוגים של הנאות. הנאה אחת היא הנאה של שתיקה בלי שכל, והנאה שנייה היא דיבור עם שכל של האחדות. מה זה אומר? אני לדוגמא לא תמיד מתבונן על השכל שיש בכול דבר, אבל כאשר אני לא מתבונן אז טוב לי מזה שאני שותק, בשתיקה, באחדות, אתה לא נמצא. אבל אם אני נמצא אני מסתכל על השכל שיש בכול דבר. או שאני נהנה מהשתיקה, כי אני לא כל הזמן חושב, אם אתה כל הזמן חושב, זה מאבד את החשיבות של הדבר. אם אתה מבין כל הזמן אז למעשה אתה מפסיק להבין ולאבד את המשמעות, ואז לשום דבר אין משמעות.

מה שאנחנו עושים עכשיו, זה לפתוח לאדם קו חשיבה, שיראה שיש שתי מציאויות שקיימות בו זמנית. בפועל יש יותר, אבל הכוונה היא שיש כאן את הסיטואציה שלנו, אבל יש מאחור עוד תהליכים שמתרחשים. עכשיו מי שמצליח להבין מה מתרחש מאחורה, הוא באמת מחובר למה שקורה.

למשל מישהו מדבר בסינית, ואתה לא מבין אותו, זה סתם צלילים בעינך, אתה לא מבין למה הוא מתכוון. עכשיו בעיני, חווית המציאות שלך זה כמו מישהו שמדבר בסינית, אתה לא מבין מה המשמעות, אתה לא מבין למה זה קורה, איך זה קורה, כלום, אין לך מושג מה קורה פה בכלל. אתה לא מבין מה רוצים ממך בכלל. זה נקרא כאילו אתה חי בסין ולא מבין מה קורה. מילא לא מבין, אבל פתאום קופצים עליך זאבים דוברי סינית ויש לך בעיות שאתה נלחם בהם, ואתה לא מבין מה רוצים ממך. ואני רוצה להסביר לך שיש עוד פרספקטיבה נוספת למציאות.

עכשיו מה אנחנו עושים? אנחנו מתבוננים על שכל שנמצא במצב חיצוני, יש סרט, ואנו אומרים, בא נבין את השכל שבסרט. ננסה להבין מה קורה מאחורי הריב, מה זה מרמז. והדבר יוביל שלא רק סרטים מצוירים אתם תראו בצורה כזאת, אלא גם סרטים אמיתיים אתם תראו בצורה כזאת, ואחר כך גם את החדשות. סרט מצויר הוא פחות ממשי, ואחר בסרט רגיל אתה מתחיל גם לראות שזה לא ממשי, ואז אפילו שתראה חדשות שזה ממש שידור חי, תוכל לראות את התהליכים שקורים, ואחר גם את עצמך אתה חווה ככה. שזוהי חווית ההשתוות, שאתה כמו דמות בסרט מצויר. אתה חווה מבחוץ ומתבונן בתהליכים.

עכשיו אם נעשה את התהליך, נראה למשל, כמו שבסרט כשניסו להרוג מישהו לא חוויתם את זה שמנסים להרוג אתכם. אבל אחרי התהליך כשתראו סרט כל כך תזדהו איתו שתרגישו שאתם אלו שרוצים להרוג אותם. איך? תבינו שאתם לא שונים מהדמות המצוירת. אתם תהיו בחוויה אחרת.

שאלה: אבל האם תכאב לי הרגל אם לדמות השנייה כואבת הרגל?

אליעד: מבחינה אחת אתה לא אמור שתכאב לך הרגל, אבל בחוויה הפנימית שלך, אתה חווה את כל החוויות האפשריות שלך בו זמנית. לחוות את חווית האחדות, זה לחוות את כל הדברים בו זמנית. כי אתה תמיד מחובר לשלם. גם בנפרדות אתה חווה את עצמך כאני ולא אני, אבל גם בתוכך בפנים אתה מחובר לכול, כל הזמן.

שאלה: הייתי רוצה שתתן דוגמא.

אליעד: למשל אם מישהו רב איתך, אתה צריך לשאול, מה זה מרמז לי? מה זה בא לומר? כל מה שקורה, תשאל, מה אני אמור ללמוד מזה? למשל סין קנתה טילים, תשאל, מה אני אמור ללמוד מזה? הבנת? אם תשאל הרבה פעמים תתחיל להבין. אם למשל תראה חתול מטפס על עץ, נסה להבין מה קורה, מה יש לך ללמוד פה? רבי נחמן אומר, שצדיק אמיתי כל הזמן חוקר, למה ליתוש יש רגליים כאלה ולאריה רגליים אחרות.

למשל אלוהים עכשיו עושה שהחתול יטפס על העץ, נכון? למעשה גלגלי המוח של אלוהים עובדים וגורמים לחתול לטפס על העץ. מה אלוהים חושב? מה עובר לאלוהים בראש? או מה עבר לחתול בראש כשהוא החליט לטפס על העץ? תנסה להבין כל דבר, ומה אתה לומד מזה. מישהו שיקר מישהו, למה הוא שיקר, ואיך אני לומד מזה משהו על עצמי? אתה למעשה חלק מהעולם, וכך אתה לומד את עצמך.

דוגמא, אם אתה רוצה להכיר מישהו, ואתה יודע שהוא כתב ספר, אז תקרא את הספר כדי להכיר את האיש. כך אלוהים ברא את העולם, ואם אתה רוצה להכיר את העולם, אז עליך להכיר את המציאות שאלוהים ברא, איך הוא ברא את העולם? איזה חוקיות הוא יצר? אז תנסה להבין מדוע הוא ברא כך ולא אחרת? תנסה להבין מדוע האש שורפת את הנייר ולא להפך? ומדוע אם לוקחים הרבה ניירות וזורקים על האש, האש תכבה? מה הסיבה? זה השכל של אלוהים, כך תוכל להבין את אלוהים ואז תוכל להבין את עצמך.

נתחיל עם ג'ק הסמוראי. ג'ק לוחם, שנלחם עם השד אקו, והשד שולח אותו לעתיד, ומה זה אומר? שבעתיד יותר קשה לנצח את הרע, כי לפני הזמן אתה יכול לראות את הרע בשורשו ואז יותר קל לנצח. ובעתיד יש הרבה שדים ומפלצות. רבי נחמן אומר שככול שאתה מבוגר יותר כך יש לך יותר חוקיות, יותר אחיזות ויותר קשה להתגבר על המכשולים. וג'ק מנסה כל הפרקים לחזור חזרה לעבר, ולהתגבר על הרע בשורשו, כי בעבר היה הרע חלש.

הדבר המרכזי בג'ק זה החרב שלו, חרב קסמים, שהיא מנצחת את הכול, אין דבר שהחרב לא מנצחת. החרב היא הדיוק של השכל. החרב מייצגת את החשיבה הנכונה.

יש קטע שהוא נלחם ברובוט, ומה ההיגיון אומר שאם הורגים רובוט הוא נגמר, אבל מה קורה? הוא פתאום מתחלק לשניים, וכשהוא הורג את השניים נוצרים ארבעה. מה זה אומר? אדם מנסה לפתור בעיה ואז צצות עוד בעיות וכך הלאה. אם יהיה לי את הכסף הזה? יגמרו לי הבעיות, אבל אז צצות עוד בעיות.

יש דימוי עם הפיל, כשהוא הורג אותו, הפיל נהפך לערמת מתכות. למעשה לקחו יצור חי שיש לו כוח וחיות ולא רק שהוא מת אלא הוא נהפך לצורה המקורית שלו. הוא בתחילה היה רובוט. למשל אתה מפחד ממישהו שיהרוג אותך, אבל אם היית משתמש בשכל שלך היית רואה שזה רק רובוט, שלא צריך לפחד ממנו בכלל. בחוויה בהתחלה זה פיל, יצור חי, ואחר זה גלגלי מתכת. למעשה אתה רואה את הכלום שבו.

אחר היה משפט שאקו אמר, מה, עם שום אומנות לחימה אני לא יכול לנצח את ג'ק הזה? ואז הוא אמר, עם שום אומנות לחימה אני יכול לנצח את ג'ק. זה מראה שהשאלה היא התשובה. כמו שבשום דבר אתה לא יכול להיאחז, אז בשום דבר תאחז. כמו השאלה, איך זה יכול להיות שזה גם יש וגם אין? זאת למעשה התשובה, זה גם יש וגם אין.

שאלה: האם אין שום דבר מוחלט?

אליעד: השום דבר הוא המוחלט, למעשה השאלה היא התשובה.

אחר נוצרה דמות בדיוק כמו ג'ק, איך נוצרה הדמות הזאת? על יד זה שהוא כועס על עצמו, למעשה הוא נלחם בעצמו ולא הצליח, למה? כי הוא לא יכול להיות יותר חזק מעצמו. אבל מה יצר את האויב הבלתי מנוצח שלו עצמו? בגלל התפיסה שלו את עצמו, בגלל הכעס שלו על עצמו. למעשה האויב לא קיים, בסוף שהוא החליט שהוא לא נלחם, לא היה אויב.

ג'ק אמר לאויב שלו, שהוא עצמו, אתה לא אמיתי, והוא ענה, אני אמיתי, אני קיים, תכף תרגיש על בשרך שאני קיים. אז אם הוא היה נופל למלכודת הזאת הוא היה ממשיך לריב איתו. אבל הוא הגיע להבנה ממקום של שקט, ההבנה נתנה לו את הביטחון שהאויב שלו לא קיים.

שאלה: האם ההבנה באה משקט?

אליעד: השקט נוצר כאשר הוא ויתר על הדפוס חשיבה שלו.

שאלה: בריב יש סבל.

אליעד: אני אסביר לך למה? תמיד האדם רוצה משהו. מה שיש לו הוא רוצה משהו אחר. ג'ק אמר אני לא מוכן להמשיך להילחם, אני רוצה להבין מה קורה. האדם תמיד לחוץ, רוצה את זה ולא את זה, למה אתה לא אומר? אני כמו הקיר מה שקורה קורה וזהו זה.

שאלה: כי יש הזדהות עם הגוף.

אליעד: למה את מזדהה עם הגוף? למעשה את לא מזדהה עם הגוף, למעשה לא מתאים לך שכואב לגוף ולכן את אומרת לו, בא נזוז. אם תראי עכשיו חתיכת בשר נשרפת, האם יהיה אכפת לך? לא. אבל אם זה הגוף שלך? כן, אבל אל תאשימי את הגוף.

שאלה: אני מאשימה את עצמי שאני מזדהה, לא את הגוף.

אליעד: אבל את לא מזדהה איתו, את שונה מהגוף, הגוף אומר לך, בכלל לא אכפת לי מה קורה לי.

שאלה: למה אני מרגישה כאב?

אליעד: אין לי בעיה שאת מרגישה כאב, אבל למה זה מפריע לך? לא נוח אז לא נוח.

שאלה: הגוף הוא כמו בית סוהר.

אליעד: למה? למה את סתם סובלת? מה ההבדל בינך לבין אבן? גם האבן מרגישה. אתה עשוי מאטומים כמו האבן. מה אתה שונה מאבן?

שאלה: למה לעשות השוואה עם אבן?

אליעד: תקשיב, האבן לא פנתה אלי שרע לה בחיים, ואתה באת עד לכאן כי מציק לך משהו, נכון? אז אני מסביר לך, תהיה כמו הקיר, ונפתרה הבעיה.

אנחנו חיים בעולם שהרוב הוא דומם, והדומם לא מתלונן, ויש קמצוץ של בני אדם שכול הזמן מתלוננים שרע להם. כל הזמן רוצים ומבקשים. למה? כולם מסופקים חוץ מהאדם? תראה את הקיר לאיזה דרגה רוחנית הוא הגיע, לא זז, לא מדבר, לא מקטר. צריך להשתחוות לקיר. אפשר ללמוד מהקיר.

מבחינה אבולוציונית האדם לא התפתח, יותר מפותח מהאדם זה החיה, יותר מפותח מהחיות זה הצמחים, ויותר מהצמחים זה הדומם.

שאלה: האם האבן חווה אחדות?

אליעד: כן, היא רגועה, לא רוצה כלום. מה האריה עושה? נח כל היום. האדם חיה אומללה שצריך טכנולוגיה כדי להינות, אבל החיה נהנית ללא שום דבר. אתה יודע שהדומם שולט בך. למשל יש משהו דומם סביבך, תזיז אותו, אתה רואה הוא גרם לכך שתזיז אותו, הוא כל כך חכם שאמר לי להגיד לך שתזיז אותו. והוא אפילו גורם לך לחשוב שאתה יותר חזק ממנו ומזיז אותו שלמעשה הוא שולט בך.

מה שאני רוצה להגיד שאתה לא שונה מהכסא הזה. הוא לא גורם לך ואתה לא גורם לו. מה אתה שונה מהכסא הזה? הוא כסא ואתה כסא.

שאלה: האם לכסא יש תודעה?

אליעד: לך יש תודעה? אז גם לכסא יש תודעה. אני לא בטוח שיש לו תודעה, אבל אם לך יש תודעה אז גם לכסא יש תודעה. אני בטוח שאין הבדל בינך לבין הכסא. למשל עכשיו הזזת את היד, אתה יודע למה? כי הקיר רצה שתזיז את היד. אתה חושב מקובע, למה? תנסה לחשוב בעוד כיוונים. בסוף צריך להגיע להשתוות.

נחזור לג'ק, הוא היה בכחשה, הוא שאל אותו, מי אתה? והוא ענה לו, אני זה אתה. אז הוא שואל אותו, אם אני זה אתה, אז מי אני? אז הוא אומר לו תפסיק להיתמם, אתה זה גם אני. מה זה אומר לכם? הוא לא האמין שהוא האויב של עצמו. כשאתה אומר הוא רוצה להרוג אותי, למעשה זה אתה בכלל שרוצה להרוג. ואתה צריך להרוג את עצמך. מבחינה פסיכולוגית קשה לך להרוג מישהו שהוא בדמותך, כי אינסטינקטיבית אתה מגן על הצורה הזאת.

בכול סרט ואפילו בחדשות אני אסביר לך את השכל הזה, אתה מבין מה קורה מאחור.

נמשיך, הוא לא האמין שהוא קיים כפול, הוא לא הבין שהוא גם האויב וגם האוהב של עצמו. הוא חשב שאויב זה מחוצה לו, והוא לא קלט שהאויב זה הוא. אנחנו חושבים שאנחנו רבים עם חבר שלנו, אבל למעשה אתה רב עם השיגעון שלך שאומר לך שזה רע. אבל כאשר תסתכלו על הדברים מבחוץ, אז יהיה לכם כיף להילחם.

האויב אמר לג'ק, אתה יודע מה המטרה שלי? המטרה היחידה שלי זה להשמיד אותך. שימו לב יש כאן משהו מאוד מעניין, אם הוא ישמיד את ג'ק מה יקרה לו? גם הוא ימות. הוא השתקפות של ג'ק. אם ג'ק לא יהיה גם הוא לא יהיה. מה זה אומר? הרע רוצה להשמיד את האדם, אבל אם הוא ישמיד את האדם הוא ישמיד גם את עצמו, ואז הוא לא יוכל לעשות יותר רע. הנפרדות רוצה להרע לנו. אבל אתם יודעים למה יש טוב בעולם? כדי שיהיה לך יותר רע.

אם היה רק רע, היו מיד משמידים אותך והיית מגיע לאחדות, ולכן יש רע ומידי פעם יש הפסקות של טוב. כדי שיהיה לך הרבה רע. למעשה הרע עושה את הטוב כדי שתמשיך להילחם. אבל הבשורה הטובה היא, שאם הוא באמת משמיד אותך, אז הוא גם משמיד את עצמו.

שימו לב לעוד משהו, שג'ק לא יכול לנצח את עצמו, כל המהות של הרע, זה הרצון, זה השכל, זה הנפרדות, אתה לא יכול לנצח את הנפרדות בעזרת שכל של נפרדות. לנצח המריבה ממשיכה. הוא כבר נואש ומתוסכל מזה שהוא נלחם בעצמו. כי אין לו שום שיטה. למעשה מה שהוא יודע גם האויב שלו יודע, כי זה הוא, ולכן הוא לא יכול לנצח אותו. זה כמו שאנחנו מנסים להבין עם השכל את האחדות והאמת ולא מצליחים.

שימו לב שהיה במסך את שתי החרבות נלחמות, וג'ק לא ניצח. והתנגשות החרבות, זה כמו השכל שמתנגש בעצמו, זה כאילו שהוא עשה את כל השיטות ולא הצליח. ואז היה הבזק, כמו שהראש מתפוצץ בשאלה האם יש או אין. ואז הוא עצר, הוא הבין שמכאן אי אפשר להמשיך, ואז הוא חזר למקום של שקט, כדי לקבל הבנה. זה השלב שרבי נחמן אומר, שאם אתה לא יודע מה לעשות, שב ואל תעשה, זה עדיף. מה שקורה איתך קורה, אתה אל תעשה. רבי נחמן התגאה שהוא לא עשה אף פעם שום דבר לפני שהבין את הסוד שלו. הוא התגאה שהוא הפסיק את החיים שלו, עד שהוא הבין אותם. הכוונה היא שהוא לא מוכן להתאמץ, עד שהוא יבין למה צריך להתאמץ.

כך אותי לדוגמא, אני החלטתי שאני לא מתאמץ יותר עד שאבין. הגוף צריך אוכל, אז הגוף הלך לאכול. למשל שב ותחליט אני לא אוכל, תראה שהגוף יקום וילך לאכול. הכוונה היא שאפילו שאתה אוכל, אל תהיה שם, אל תהיה נעול, תירגע. צריך שתהיה נפרדות, וצריך שתהיה מלחמה, וכול מה שיש צריך, אבל צריך גם להבין למה צריך את זה.

שאלה: למה?

אליעד: אתה צריך להבין זאת. צריך להבין, הכוונה שצריך להבין שזה אחד, ואז אין שאלה.

למעשה המחלוקות וכול הפעולות שלנו מגביהים את השכל שלנו, אנו מקבלים שכל.

נחזור לג'ק, הוא אמר לעצמו, אני עוצר את המלחמה הזאת, ואז הוא ראה את השקט, הוא למעשה הסתכל מבחוץ מה קורה. ואז כל האש נעלמה, ואז יש את הסוף שהוא רואה שהוא נלחם בעצמו, שאם הוא יגיד שהאויב לא קיים אז באמת לא יהיה לו יותר אויב.

אם תשימו לב שהרע נכלל בתוכו, מה זה אומר? שהוא יותר גדול מהרע. הוא לפני הרע. הוא האלוהים שיש בתוכו את הפיצול של האישיויות שרבות. כשאתה מבין שאתה נלחם בעצמך, אתה מבין שהוא נלחם בך, כי אתה רוצה שהוא ילחם בך. הוא יותר גדול מהרע, הרע נכנס לתוכו, לכן הוא גדול מהרע, וכן הוא גדול מעצמו שנלחם ברע. למעשה, יש אותו שנלחם ברע, ויש אותו שמכיל את שניהם. זאת האחדות שמאחדת את הטוב והרע. אם האדם היה חווה את הפרספקטיבה שמחוץ לטוב והרע, אז כאשר יש רע זה טוב לו, אין לו בעיה שהוא נלחם ברע, הוא מבין שהוא עושה שהרע ילחם בו. אני מפצל את עצמי לג'ק הרגיל ולג'ק הרע ואנו נלחמים וזה כיף.

אתה צריך להתבונן מבחוץ, גם הטוב וגם הרע זה אותו הדבר, מה שטוב באמת זה החיצוני שרואה את הטוב והרע. הבחוץ שמבין שהוא זה שמפעיל את הרע, הוא הטוב. הטוב האמיתי זה גם שאתה חווה שאתה מפעיל את זה. אתה מבחוץ לפני הכול, ואתה האלוהים שעושה הכול.

שאלה: אז איך זה שאם אני רב עם חברה שלי, זה אני רב עם עצמי.

אליעד: נגיד שהיא אומרת לך שאתה לא נחמד, ואז אתה רב איתה, אם היית בטוח שאתה נחמד במאה אחוז, לא היה מפריע לך שהיא אומרת שאתה לא נחמד, נכון? מצד שני, אם היית יודע שאתה לא נחמד, והיית שלם עם זה שאתה לא נחמד, גם לא היית רב איתה. אבל לא, אני יודע שאני לא נחמד ולא טוב לי עם זה שאני לא נחמד, אז למה את אומרת את זה? ואז אתה רב איתה שלמעשה אתה רב עם עצמך.

המאמר מאת מאמן אימון אישי + ייעוץ אליעד - www.EIP.co.il | ייעוץ אישי מרצה הרצאות

הכנס לאתר ותהנה מעוד אימון אישי בנושא שכל, מחשבות טורדניות, מלחמה, שכל, הרגלים ועוד ...