צמחייה מלאכותית היא בעלת מאפיין מרתק שאפשר להרחיב עליו ללא ספק את הדיבור. צמחייה מלאכותית מבטאת חיבור מאד מעניין בין הטבע ובין התרבות. היא מבטאת את הדרך שבה הטבע משולב על-ידי התרבות בתוך התרבות. היא גם מבטאת בכך את הרצון של התרבות להתרחק מהטבע, לשלוט בו ולהתקרב אליו בעת ובעונה אחת.
המאפיין הטכני הברור ביותר של צמחייה מלאכותית הוא הניסיון לחקות יצירות של הטבע בצורה מלאכותית. כל הרעיון כולו שטמון בבסיס הייצור של צמחייה מלאכותית הוא הרצון לחקות את הטבע, ליצור משהו שדומה לו, אפילו זהה לו, אבל כזה שאיננו סובל מהחסרונות המיוחסים לדבר האמיתי. צמחייה מלאכותית היא טבע בלי החסרונות של הטבע; היא טבע מתורבת ומאולף שנוקה מהמרכיבים הלא רצויים והפך להיות מוצר תרבותי לצריכה המונית. מדובר, אם כן, בניסיון חיקוי של הטבע שנועד מראש להיות מוגבל. ההגבלות המוטלות על מעשה החיקוי נועדו להפוך את החיקוי לטוב מהמקור ולא נחות ממנו. המטרה היא לא לנסות ליצור מחדש את הטבע אלא ליצור משהו טוב יותר: טבע בלי חסרונות.
תהליך החיקוי מבטא אם כן מעין שני רצונות סותרים. מצד אחד צמחייה מלאכותית שואבת מהמשיכה שיש לבני האדם אל הטבע. המשיכה הזו כל כך חזקה עד שהיא גורמת לאנשים לרצות להכניס את הטבע הביתה. מצד שני ישנה רתיעה מהטבע ורצון להתרחק ממנו. השילוב בין שני הרצונות הסותרים הללו מוליד את הרעיון של צמחייה מלאכותית: טבע לא טבעי, יצירה שהיא בו זמנית התרחקות מהטבע ומהחסרונות המיוחסים לו והתקרבות אל הרעיון של הטבע על כל היצירתיות שבו. צמחייה מלאכותית מורשת להיכנס לביתו של האדם מן הישוב – והוא מוכן אפילו להוציא על כך מכספו – כיוון שהיא מצייתת לחוקים שהאדם מן הישוב מכתיב לטבע: שיהיה ירוק, שיהיה יפה אבל שלא ילכלך, לא יתקלקל ולא ידרוש טיפול שוטף.
החוקים הללו מבטאים את הרצון העמוק שעומד בבסיסה של התרבות האנושית: הרצון להכניע את הטבע. מאז שחר התרבות האנושית, בני האדם עשו את כל מה שביכולתם להכניע את הטבע לשירותו של האדם. אבל הרצון הזה שאמנם מתבטא באילופם של מינים שונים של בעלי חיים ושל צמחים, שימוש במשאבים של הטבע ומציאת דרכים להיות מוגנים מפני פגעי הטבע מתבטא גם בצורת מחשבה ואפילו פילוסופיה. קשה למצוא תרבות שבה אין אבחנה ברורה בין הטבעי לתרבותי, בין הפרא והאנושי, בין הבית לבין החוץ המאיים. קשה למצוא תרבות שאינה מבטאת בצורה כלשהי את הרצון להכנעת הטבע לשליטתו של האדם כדי להתגבר על האיום שהוא מבטא.