הפעם אני רוצה לדבר על תלונות לאלוהים, אנשים מתלוננים, למה אלוהים עושה ככה, למה ככה? ומי שאינו מכיר בקיומו של אלוהים, מתלונן על המציאות, למה המציאות היא כזו, למה היא לא אחרת? וכל אחד מתלונן תלונות אחרות. וכרגע אני אסביר ואתן נקודה למחשבה, בנושא של לקית אחריות, ומה זה אומר? כל מה שאני מדבר עשיו על אלוהים, אני מתכוון בעצם לסיבה שהדברים הם כפי מה שהם!

וזה יכול להיקרא אלוהים / גורל / עולם... אדם צריך להבין שכל תלומה שיש לו על המציאות, הוא בעצם מתלונן על עצמו!!! מה ז"א? נאמר שאדם רצחו לו את הילדים, והוא מתלונן, רצחו לי את הילדים! על מי הוא מתלונן? על עצמו הוא מתלונן, למה? נלמד עכשיו מה זה לקחת אחריות אמיתית, מי שיתבונן פנימה, יגלה בעצם שהאני האמיתי שלו, זו בעצם המציאות! זה אלוהים!! זה דומה לאדם שנמצא בתוך חלום, חולם שרוצחים לו את הילדים, בחורה חולמת שאונסים אותה, מי אחראי לכך שבחלום מתעללים באדם? האדם שחולם את החלום. נכון שבחלום מתעללים בך, אבל מי חולם את החלום? אתה! כשאדם חולם חלום הוא מתפצל לשתי ישויות, יש ישות אחת שחולמת את החלום, וישות אחת בתוך החלום שהיא חווה את עצמה כנפרדת משאר הישויות, והיא בעצם לא מבינה מה קורה, למה זה קורה לי? איך זה יכול להיות? וכולי. אבל אם האדם בחלום, היה במחשבה צלולה, היה מבין ואומר רגע.. אבל עכשיו מה שקורה לי זה כי אני רוצה, למה אני רוצה זו כבר שאלה אחרת, אבל שורה תחתונה, כל מה שקורה לך בתוך חלום, זה בעצם כי אתה רוצה שזה יקרה. כל מה שקורה לך כולל כל דבר, זו בעצם התגלות רצונך. האדם מצד האמת צריך לשמוח מכך שקורה לך דבר רע, ולמה? כי אתה רוצה את הדבר האמיתי, שהוא הישות הראשונה שרוצה את כל הדברים. אני בא לומר שכל האנשים סובלים מפיצול אישיות, מה הכוונה פיצול אישיות? פירושו שיש לך כמה ישויות שונות בתוכך, אתה גם חושב שאתה זה, וגם חושב שאתה זה.

אבל כל האנשים בעולם סובלים מפיצול אישיות, והכוונה *שיש* בתוך האדם, *יש* כמה ישויות שונות: יש בתוכו אלוהים, מצד נוסף הוא זה שברא את אלוהים, שזו פרספקטיבה גדולה יותר שבה הבורא והנברא הם אחד, יש פרספקטיבה נמוכה יותר שיש בורא ויש נברא, ויש פרספקטיבה עוד יותר נמוכה שבה יש את הנברא. עכשיו, כאשר האדם אומר את המילה אני, מצד האמת אם יש לו שכל, הוא אמור לחוות את 3 הישויות האלו, הנ"ל. גם שהבורא והנברא הם אחד שזה נקרא אחדות מוחלטת, גם אמור לחוות שהוא בעצם אלוהים והוא רוצה את כל המציאות, וגם לחוות שהוא הגוף הגשמי, התודעה המצומצמת שנמצאת בתוך גוף.

העניין שאנשים סובלים מפיצול אישיות, ומפצלים את הישויות האלו, ואומרים: לא!! אלוהים זה שם! אני זה כאן! זה נקרא לסבול מפיצול אישיות. ולכן שקורה לאדם משהו רע, הוא צריך להבין שהוא האחראי האמיתי למה שקורה, ה"אני" האמיתי הוא שאחראי. עכשיו, כאשר אדם מתלונן על אלוהים ואומר תראו איזה אלוהים רשע זה איזו מציאות רעה, האדם צריך לדעת שהוא שונא את עצמו. אני לא אומר אם זה טוב או לא שאדם שונא את עצמו, יכול להיות שהוא צריך לשנוא את עצמו, לא בזה מדובר, אלא שיבין שהוא מתלונן על עצמו. כי ה"אני" האמיתי של האדם היא המציאות עצמה, משל למה הדבר דומה, למשל היד הזו, נגיד שהיד הזו, קורה לה משהו, על מי היא מתלוננת, על הגוף, אם היד חווה עצמה כישות נפרדת מהאדם היא חווה ומתלוננת, מה פתאום אתה עושה ככה וככה? אבל היא יכולה לחוות את המציאות טוב מפרספקטיבה שהיא מסתכלת על עצמה כגוף. תמיד הבטחתי והתחייבתי שמי שיחקור את שורש הרצון העצמי שלו, ירגיש טוב בשלמות, מה ז"א. מי שיגלה איך עובדים הרצונות שלו יחווה טוב בשלמות, איך זה עובד? ברגע שאדם יחקור את הרצון שלו, בשלב מאוחר יותר הוא יבין את זה שיש ישות אחרת שגורמת לו לחוות את הרצונות שלו, איך קוראים לאותה ישות שגורמת לאדם לרצות את המציאות שלו? קוראים לה המציאות, המציאות היא הכוח שמניע את כל הדברים, ובכלל זה את האדם! ואז מה שקורה אצל אדם כזה בשלב ראשון הוא מבין שאין לו בחירה חופשית כישות נפרדת, בשלב שני שאדם מתבונן, בעצם התודעה שלו ממשיכה לגדול, ואז הוא קולט שלא רק שהרצונות שלו לא בשליטתו, אלא גם שהתודעה העצמית שלו היא לא בשליטתו, כי גם התודעה שלו היא ביטוי של משהו אחר, זה כמו היד מגלה שהקיום שלה תלוי במשהו אחר, היא בכלל לא תלויה בעצמה, ומה שקורה לאדם אחר כך, שהוא מבין שהאני האמיתי שלו זו בכלל הישות הראשונה, ואז שהאדם מבין את זה, אז כל מה שהוא שאל את עצמו, למה אני רוצה את זה? ולמה אני רוצה את זה? עכשיו הוא בעצם שואל את זה על המציאות, הוא לא שואל את זה על המציאות כנפרדת, או למה אלוהים ברא את העולם כנפרד, אלא הוא שואל את זה על עצמו מפרספקטיבה שהוא עצמו אלוהים, וכאשר הוא שואל את זה, הוא מגלה את מי שברא את אלוהים, ז"א הוא מגלה את הפרספקטיבה שהכל אחד, ואז אין שאלה למה ברא, מי ברא וכולי וכולי, וזה עניין אחר כבר מה היא אותה פרספקטיבה.

שורה תחתונה המסר הוא פשוט, דע לך, שכל תלונה ותלונה שיש לך על המציאות או על אלוהים אתה בעצם מתלונן על עצמך, כל דבר שקורה בעולם זה בגללך! קח אחריות, תפסיק לסבול מפיצול אישיות, אל תתכחש לכך שאתה כמה ישויות בו זמנית, זאת האמת, יש גם נפרדות וגם אחדות בו זמנית, יש גם כלום, וגם מקום וזמן שמתהווים מהכלום, זאת האמת! אין מה לעשות, ככה זה עובד, ויש גם יד וגם גוף וגם פרספקטיבות רחבות יותר, ועל ידי שהאדם משתמש בשכל שלו, ומתבונן בכל דבר מה הסיבה? מה מניע את הדבר הזה? בסופו של דבר על די השאלות האלו שמעמיקות פנימה, על ידי זה האדם מתרפא מפיצול האישיות שלו, ז"א הוא חווה את כל הישויות שלו כישות אחת, ואז הוא חי חייפ טובים באמת.

המאמר מאת מאמן אימון אישי + ייעוץ אליעד - www.EIP.co.il | ייעוץ אישי מרצה הרצאות

הכנס לאתר ותהנה מעוד מאמן אימון אישי על טוב, מאמרים, מרצה, הסוד, הגוף / גוף האדם ועוד ...