מדינת ישראל קמה על בסיס סוציאל דמוקרטי ששם, לנגד עיניו, את הליברליזם הכלכלי ואת חופש הפרט והאזרח כמשולב בסיוע הדדי ובערבות הדדית בין האזרחים לבין עצמם ובין הממשלה לאזרחיה. בין החזון לבין המציאות, כמו תמיד, נוצר פער שיצר חילוקי דעות ומאבקים חברתיים משנות ה-60 ועד לימים אלו, בהם אנו עדים, ככל הנראה, למחאה החברתית הגדולה והמשמעותית ביותר שידעה מדינת ישראל מיום הקמתה.

לא בטוח שמקימי ומייסדי המדינה חלמו על פערים כה גדולים בין מעמד הביניים לבין המעמד העליון, ובטח שלא על היווצרות מעמד נמוך כה משמעותי ויציב, שרק הולך וגדל מדי יום ביומו. הם לא ציפו, לפחות על פי הכתבים שהשאירו מאחוריהם, למצב שבו משפחה צריכה למשכן דירה ולקחת הלוואות על מנת לשרוד חודש בחודשו, וזאת במצב שיש ברשותם נכס כמו דירה או בית. הם כן ציפו, ואת זאת ניתן להבין, לקיומה של  צרכנות נבונה המתנהלת על פי צרכים בסיסיים אלמנטאריים ולא על פי טרנדים ואופנות מתחלפות, שבה כל בית וכל משפחה מתנהלים על פי ניהול תקציב משפחתי מסודר ומאורגן ולא על פי גחמות וקפריזות רגעיות של מי מבני המשפחה. הסוציאל דמוקרטיה הקלאסית מאפשרת למעמד הביניים לצמוח ולהתפתח, אך בצורה מדורגת ומודולארית, תוך הקפדה על קידום המעמדות הנמוכים ומתן שוויון הזדמנויות מלא להם. מה שקרה בישראל, בעיקר מאז המהפך של שנת 1977 הוא מעבר חד מדי מכלכלת רווחה עם מאפייני שוק חופשי למדינה אולטרה קפיטליסטית עם מאפיינים, הולכים ונמוגים, של מדינת רווחה. שינוי כזה, של מאה ושמונים מעלות, בין שתי סוגי כלכלות, בודאי שיביא לטלטלה ולערעור היסודות הבריאים של החברה, ואת תוצאות מהלכים אלו אנו יודעים כבר שנים, אך מסתבר שמקבלי ההחלטות ששמנו בראשנו, גילו אותם רק עכשיו.

אז מה עושים עכשיו? איך יוצאים ממעגל לקיחת הקצבאות, המענקים וההזדקקות לסיוע של הלוואות בריביות גבוהות רק לשם קיום, שלא לדבר על חוסר היכולת של זוגות צעירים לרכוש דירה או לצאת מהפריפריה למרכז? אם הייתה למי מאיתנו תשובה קוהרנטית, בודאי שניתן היה לפתור עוד היום את המשבר ולפזר את המחאה המתגברת כאוהל על שפת רוטשילד. גם צרכנות נבונה וכל צורה של ניהול תקציב משפחתי מובנה ומסודר לא יאפשרו לזוג הורים לשלם עבור פעוטון ומשפחתון וצהרון וגם לתחזק אספקה שוטפת של חיתולים ותחליפי חלב נחוצים להתפתחות התינוק.

באם למדינה אין את היכולת לגבש מדיניות, לא של כאן ועכשיו, אלא של ראייה קדימה ושל פיתוח בר קיימא, אין מנוס מלהכריז על קיומה של מדינת המגזר השלישי ושל רפובליקת החברה האזרחית שבה, בעזרת הערבות ההדדית שעדיין נותרה שרירה וקיימת, בעזרת העמותות החברתיות והאנשים הפרטיים שחשוב להם ובעיקר בעזרת הידיעה כי בסופו של דבר הבועה תתפוצץ בפנים של כולנו, תחזור הכלכלה לשפיות שלה ולהתנהלותה התקינה.