האם ניתן לחזור אחורה בזמן "בחזרה לעתיד" ? האם ניתן לחזור לעבר ? אז ראשית נדבר מעט על השאלה עצמה. אז כמובן שמשחר ימי האנושות יותר מפעם אחת האדם אמר לעצמו, אילו רק ידעתי זאת מראש, אילו רק יכולתי להחזיר את הגלגל אחורה ולשנות לשנות את העבר. אך כמובן שהדבר היה ברור כי לא באמת ניתן להחזיר הגלגל לאחור, כי העבר כבר עבר. ובאמת היה נדמה כאילו לא תתכן שום דרך לחזור לעבר ולשנות אותו.

ואז בא המדע הבדיוני בספריו וסרטיו והציג דברים שהלהיבו את הדמיון הפרוע של בני האדם וכביכול גרמו לחזרה בזמן להראות כמשהו אפשרי, כי הרי בדמיון הכל נראה מציאותי. ואילו רק היה ניתן לייצר מכונת זמן, הרי שהכל היה מסתדר. וכמובן שתמיד ריחפה השאלה, האם מבחינה מדעית ומבחינת חוקי הפיזיקה אכן תיתכן "חזרה לעתיד", שהאדם אכן יוכל אולי בעתיד לחזור אחורה בזמן.

ומהצד המדעי בא איינשטיין וגילה את תורת היחסות שעל פיה תחושת הזמן שאנחנו חווים היא יחסית. מהי תחושת הזמן ? כאשר אירועים שונים קורים, הם קורים בתוך מימד הזמן, כל שינוי שקורה בעולם הוא מתרחש בתוך ציר ומימד הזמן. התחושה של המימד הזה שבו קורים האירועים היא בעצם תחושת הזמן.

איינשטיין בתורת היחסות גילה כי התחושה הזאת של מימד הזמן היא יחסית. למה הכוונה ? הכוונה היא כי כאשר עוברות אצלנו בשעון שלנו לדוגמא 15 דקות, יכול להיות מישהו שהשעון שלו יהיה מדוייק בדיוק כמו שלנו, רק ששם יעברו רק 5 דקות ולא 15. שוב פעם, אצלנו עברו 15 ואצלו עברו רק 5 ! ומה גרם לזמן אצלו לעבור בקצב אחר מהקצב שעובר הזמן שלנו ? התשובה היא כי מהירות התנועה שלו במרחב המקום, היא זו שגורמת לכך שהזמן אצלו יתקצר. דהיינו כי ככל שאדם נע מהר יותר ומהירות התנועה שלו מתקרבת למהירויות גבוהות ביותר כגון מהירות האור (יותר מהר מטיסה במטוס על קולי), במצב כזה הזמן מתקצר ! עד שמגיעים לתנועה במהירות האור (שהיא בלתי אפשרית פיזיקאלית מסיבות שונות) ששם הזמן נעלם לגמרי וכל הזמן שיש בעולם כולו, כאילו נחשב במהירות תנועה כזו לפחות מרגע בודד אחד. ואז חזרה השאלה להישאל, ומה יקרה אם תיאורטית מישהו ינוע במהירות האור ואולי מעבר לה, האם אז אולי תתאפשר חזרה בזמן ?

ואז ניסו לענות על השאלה הזאת באמצעות דבר שנקרא "פרדוקסים של מסע בזמן". דהיינו כי ניסו לומר כי דבר כזה לא יתכן מאחר שהוא יצור פרדוקסים שונים שבלתי אפשרית מציאותית שהם יקרו. לדוגמא מסע אחורה בזמן יאפשר שאדם יחזור לעבר ויגרום למות הוריו בטרם יולידו אותו / או למות עצמו בגיל צעיר יותר מאשר הגיל שבו הוא בחר לנוע אחורה בזמן ועוד. וא"כ מאחר שהדבר הוא פרדוקסאלי ובלתי ניתן אפילו לא לדמיון, א"כ כנראה שחזרה בזמן היא בלתי אפשרית מה שנקרא בגלל פרדוקס של מסע בזמן.

אך באמת אם נתבונן בעניין נראה כי חזרה בזמן כפשוטה אינה אפשרית מסיבה אחרת לוגית פשוטה ביותר (בלי קשר לפרדוקסים שזה יוצר). כי ננסה לרגע אחד להבין מה הכוונה חזרה בזמן ? חזרה בזמן כוונתה היא ש X בהווה יתקדם בעתיד אל העבר. ומה כאן הכשל הלוגי המציאותי גם בלי עניין הפרדוקסים הנ"ל ? הכשל הוא מאוד פשוט. כי מבחינת אותו X הרי שהוא עצמו לא חזר אחורה בשום ציר זמן. אולי מבחינת הסביבה הוא כאילו חזר בציר הזמן, אך מצד עצמו האדם לעולם לא יוכל לחזור בציר הזמן, כי מבחינת תחושת הזמן של עצמו ומבחינת רצף ההסטוריה והזיכרון האנושי של עצמו, הוא תמיד נע קדימה.

וננסה לדמיין לרגע אחד סצנה של חזרה לעבר. מה בעצם קורה שם ? אדם X פותח את העיתון בבוקר ורואה שהשנה היא שנת 2000. אותו אדם מחליט מסיבה כלשהי לחזור לשנת 1900. נכנס אותו אדם למכונת זמן... והנה הוא פותח את העיתון היומי ורואה שהשנה היא 1900. ומה בעצם קרה ? הוא הרי חזר בזמן ! ואיך אנחנו יודעים שהוא חזר בזמן ? לפי זה שבעיתון במקום שאליו הוא הגיע מופיעה השנה 1900. ויתכן גם שישנם עוד דברים שונים שנראים זהים בדיוק למה שקרה בשנת 1900.

אך באמת זו כמובן טעות !!! כי האדם עצמו לעולם מתקדם רק קדימה. וזה שהעולם נראה כמו שנת 1900, זה אומר שהוא הגיע לעתיד כלשהו שבו העולם נראה כפי שהוא היה נראה בעבר הרחוק. אולי הוא בשנת 2100 שבה הכל נראה כאילו זו שנת 1900 ?! אך בוודאות שזאת נקודה בזמן העתיד ולא בזמן העבר !

כאשר אדם מרים את ידו מהשולחן ומוריד אותה חזרה למצב ההתחלתי הוא לא חזר בציר הזמן, פשוט העתיד שלו נראה כמו בעבר, אך העבר כבר עבר. רק שבמדע הבדיוני הכל נראה כמו העבר ולכן נדמה כאילו הוא חוזר לעבר, אך באמת מבחינת האדם עצמו הוא תמיד מתקדם קדימה ולעולם הוא לא יוכל לחזור אחורה.

ולכן אין צורך לפרדוקסים של המציאות כדי להוכיח שחזרה בזמן בלתי אפשרית, מאחר שטכנית גם בלי פרדוקסים, לא ניתן אפילו להסביר תאורטית כיצד מישהו חוזר בזמן. כי מבחינת האדם עצמו, נפשו, זכרונותיו ותחושותיו הוא, לעולם הוא לא יוכל לחזור בזמן. נמצא אם כן כי לא ניתן לחזור אחורה בזמן !

ובעניין הזה נזכיר כי למרות שחזרה בזמן אינה אפשרית, יחד עם זאת באפשרותו של כל אדם להחזיר את הגלגל אחורה וגם לשנות את העבר, על ידי שינוי בהווה של צורת ההסתכלות שלו על העבר. וכאשר אתה בהווה חווה את העבר אחרת הרי שהוא הסתדר כפי שרצינו שיקרה. וככל שאדם חי יותר רק את הרגע הזה, כך פחות רלוונטי עבורו העבר ו/או העתיד. אבל זה כבר עניין אחר.

ונחזור לעניין החזרה בזמן. את העניין הזה שתחושת הזמן היא יחסית גילה הרבה לפני תורת היחסות של איינשטיין ללא שום ניסוי מדעי רבי נחמן מברסלב, באמצעות הניסוי המחשבתי הפשוט הבא. כאשר אדם ישן שינה עמוקה מאוד, הרי שב 15 דקות שעוברות בשעון שלנו, אצל אותו האדם בתחושה שלו כאשר הוא בחלום שלו יכולות לעבור גם 70 שנה. וכאשר האדם מתעורר, הוא מגלה שעברו רק 15 דקות, למרות שבאמת היה נדמה לו כי עברו 70 שנה בחלום.

ופשר העניין הוא, כי ככל שהשכל נהיה קטן יותר, כך תחושת הזמן מתארכת וככל שהשכל נהיה גדול יותר כך הזמן מתקצר. כי באמת ההבדל היחיד בין זה שישן לבין זה שהיה ער, הוא ברמת המודעות האישית של האדם עצמו. כאשר האדם ישן, פועל אצלו הדמיון ואז נדמה לו שעובר הרבה זמן. וכאשר האדם ער פועל אצלו יותר השכל וא"כ הזמן קטן. וע"ז כותב רבי נחמן (הציטוט יובא להלן), כי ככל שהשכל גדול יותר, כך הזמן קטן יותר. עד שיש שכל גדול כ"כ שבו בעצם הזמן נעלם לגמרי כאילו אין זמן בכלל. ובשכל הזה כל מה שנדמה לנו שכאילו קורה... חיים שלמים של 70 שנה, זהו באמת רק חלום, אבל באמת שום דבר לא קרה... וכמו שאם יבואו למישהו תוך כדי החלום הוא לא יבין שזה חלום, כך גם אנחנו קשה לנו להבין שכל גדול יותר משלנו שבו כל המציאות שלנו היא בסך הכל חלום (ורצוי שיהיה חלום טוב).

וכן הוא כותב עוד, כי גם במרחב המקום קיימת תופעה דומה, כי ככל שיש לגוף הנע יותר כוח, כך מימד המקום פחות מורגש אצלו, עד שישנו כוח כ"כ גדול שבו כל מימד המקום נעלם כלא כלום. וזה בדיוק כמו בתורת היחסות הקשר שבין מהירות התנועה במרחב המקום לבין התקצרות תחושת הזמן.

ואם נתבונן בעניין נראה גם, כי ככל שיש לאדם יותר שכל כך טוב לו יותר, ומטרת השכל שיש לאדם היא רק כדי שיהיה לאדם טוב על ידי שימוש נכון בשכלו כמובן. ואכן, כאשר טוב לך יותר (=השכל גדול יותר) תחושת הזמן מתקצרת כידוע. ונמצא אם כן, כי גם אם אי אפשר לחזור בציר הזמן, הרי שניתן לגרום לכך שהזמן עצמו יתקצר על ידי זה שיהיה לאדם כמה שיותר טוב.

ונסיים בציטוט המקורי של רבי נחמן כדלהלן: דַּע, שֶׁעִקָּר הַזְּמַן הוּא רַק מֵחֲמַת שֶׁאֵין מְבִינִים, דְּהַיְנוּ מֵחֲמַת שֶׁשִּׂכְלֵנוּ קָטָן, כִּי כָל מַה שֶּׁהַשֵּׂכֶל גָּדוֹל בְּיוֹתֵר, הַזְּמַן נִקְטָן וְנִתְבַּטֵּל בְּיוֹתֵר. כִּי בַּחֲלוֹם, שֶׁאָז הַשֵּׂכֶל נִסְתַּלֵּק, וְאֵין לוֹ רַק כּחַ הַמְדַמֶּה [כוח הדמיון], אֲזַי בְּרֶבַע שָׁעָה יְכוֹלִים לַעֲבר כָּל הַשִּׁבְעִים שָׁנָה, כַּאֲשֶׁר נִדְמֶה בַּחֲלוֹם, שֶׁעוֹבֵר וְהוֹלֵךְ כַּמָּה וְכַמָּה זְמַנִּים בְּשָׁעָה מֻעֶטֶת מְאד, וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁנִּתְעוֹרְרִים מֵהַשֵּׁנָה, אֲזַי רוֹאִים, שֶׁכָּל אֵלּוּ הַזְּמַנִּים וְהַשִּׁבְעִים שָׁנָה שֶׁעָבְרוּ בַּחֲלוֹם, הוּא זְמַן מֻעָט מְאד בֶּאֱמֶת, וְזֶה מֵחֲמַת שֶׁאַחַר כָּךְ בְּהָקִיץ אָז חוֹזֵר הַשֵּׂכֶל אֵלָיו, וְאֵצֶל הַשֵּׂכֶל, כָּל אֵלּוּ הַשִּׁבְעִים שָׁנָה שֶׁעָבְרוּ בַּחֲלוֹם הֵם רַק רֶבַע שָׁעָה אֶצְלוֹ,...

וּבֶאֱמֶת בְּהַשֵּׂכֶל הַגָּבוֹהַּ לְמַעְלָה מִשִּׂכְלֵנוּ, גַּם מַה שֶּׁנֶּחֱשָׁב אֶצְלֵנוּ לְשִׁבְעִים שָׁנָה מַמָּשׁ, הוּא גַם כֵּן רַק רֶבַע שָׁעָה אוֹ פָּחוֹת. כִּי כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִין שֶׁיְּכוֹלִין לַעֲבר שִׁבְעִים שָׁנָה בַּחֲלוֹם, וּבֶאֱמֶת אָנוּ יוֹדְעִין אַחַר כָּךְ בַּשֵּׂכֶל שֶׁלָּנוּ שֶׁהוּא רַק רֶבַע שָׁעָה, כְּמוֹ כֵן מַמָּשׁ, מַה שֶּׁנֶּחֱשָׁב לְפִי שִׂכְלֵנוּ שִׁבְעִים שָׁנָה מַמָּשׁ, הוּא בַּשֵּׂכֶל הַגָּבוֹהַּ לְמַעְלָה יוֹתֵר רַק רֶבַע שָׁעָה.

רַק שֶׁאֵין אָנוּ מְבִינִים זאת, כִּי גַּם בַּחֲלוֹם אִם הָיָה אֶחָד בָּא אֶצְלוֹ בִּשְׁעַת הַחֲלוֹם וְהָיָה אוֹמֵר לוֹ, שֶׁכָּל זֶה שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁעוֹבְרִים יָמִים וְשָׁנִים, שֶׁבֶּאֱמֶת אֵינָם כְּלוּם, וְהַכּל הוּא רַק רֶבַע שָׁעָה, בְּוַדַּאי לא הָיָה מַאֲמִין לוֹ כְּלָל, כִּי לְפִי הַדִּמְיוֹן שֶׁבַּחֲלוֹם נִדְמֶה לוֹ שֶׁעוֹבְרִים יָמִים וְשָׁנִים מַמָּשׁ. כְּמוֹ כֵן מַמָּשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁאֶצְלֵנוּ לְפִי שִׂכְלֵנוּ נִדְמֶה שֶׁזֶּהוּ זְמַן שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה, בַּשֵּׂכֶל הַגָּדוֹל יוֹתֵר הוּא רַק רֶבַע שָׁעָה...

וְכֵן לְמַעְלָה מַעְלָה עַד אֲשֶׁר יֵשׁ שֵׂכֶל גָּבוֹהַּ כָּל כָּךְ, שֶׁשָּׁם כָּל הַזְּמַן כֻּלּוֹ אֵינוֹ נֶחֱשָׁב כְּלָל, כִּי מֵחֲמַת גּדֶל הַשֵּׂכֶל מְאד, כָּל הַזְּמַן אַיִן וָאֶפֶס לְגַמְרֵי, כְּמוֹ שֶׁאֶצְלֵנוּ הַשִּׁבְעִים שָׁנָה שֶׁעוֹבְרִים בַּחֲלוֹם הֵם רַק רֶבַע שָׁעָה בֶּאֱמֶת כַּנַּ"ל, כְּמוֹ כֵן יֵשׁ שֵׂכֶל לְמַעְלָה מִשֵּׂכֶל, עַד שֶׁהַזְּמַן נִתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי:

וְעַל כֵּן מָשִׁיחַ [היינו מי שהמצב התודעתי שלו הוא הטוב המושלם] שֶׁעָבַר עָלָיו מַה שֶּׁעָבַר... מֵחֲמַת גּדֶל עצֶם שִׂכְלוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, לְפִי גּדֶל מַדְרֵגָתוֹ שֶׁיּאחַז אָז, וּמֵחֲמַת הַפְלָגַת עצֶם מַעֲלַת שִׂכְלוֹ, שֶׁיִּגְדַּל אָז מְאד מְאד, עַל כֵּן יִהְיֶה כָּל הַזְּמַן שֶׁעָבַר עָלָיו מִיּוֹם בְּרִיאַת הָעוֹלָם עַד אוֹתוֹ הַזְּמַן, כֻּלּוֹ אַיִן וָאֶפֶס מַמָּשׁ, וְיִהְיֶה מַמָּשׁ כְּאִלּוּ נוֹלָד הַיּוֹם, כִּי יִתְבַּטֵּל כָּל הַזְּמַן בְּשִׂכְלוֹ, שֶׁיִּהְיֶה גָּדוֹל מְאד..., כִּי כָל הַזְּמַן שֶׁעָבַר, אַיִן וָאֶפֶס לְגַמְרֵי כַּנַּ"ל

וְכֵן אָנוּ רוֹאִים בְּמָקוֹם [היינו מרחב המקום] גַם כֵּן. שֶׁהַבַּעַל כּחַ [מי שיש לו יותר כוח] יָכוֹל לַעֲבר מָקוֹם גָּדוֹל בְּשָׁעָה מֻעֶטֶת, נִמְצָא שֶׁאֶצְלוֹ כָּל זֶה הַמָּקוֹם הוּא קָטָן. וְאֵצֶל הַחֲלוּשֵׁי כחַ נֶחֱשָׁב זֶה הַמָּקוֹם גָּדוֹל, וּצְרִיכִים לֵילֵךְ שָׁעָה מְרֻבָּה עַד שֶׁעוֹבְרִים אוֹתוֹ הַמָּקוֹם.

וּכְמוֹ כֵן לְמַעְלָה מַעְלָה, כָּל מַה שֶּׁהַכּחַ גָּדוֹל יוֹתֵר, הַמָּקוֹם נִקְטָן אֶצְלוֹ יוֹתֵר, וְכֵן לְמַעְלָה מַעְלָה, עַד שֶׁהַמָּקוֹם נִתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי, רַק שֶׁבְּשִׂכְלֵנוּ אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין כָּל זֶה, כְּמוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין בַּחֲלוֹם אֶת הָאֱמֶת, שֶׁכָּל אוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁנִּדְמֶה בַּחֲלוֹם אֵינוֹ כְּלוּם בֶּאֱמֶת, כְּמוֹ כֵן גַּם אָנוּ אִי אֶפְשָׁר לָנוּ לְהָבִין, שֶׁכָּל הַזְּמַן שֶׁלָּנוּ אֵינוֹ כְּלוּם לְמַעְלָה בַּשֵּׂכֶל הַגָּבוֹהַּ כַּנַּ"ל:

ומי יתן והתודעה שלנו תתעורר מהשינה בהקיץ ונשתמש יותר בשכל שלנו כדי לעשות לעצמנו טוב באמת ולא נטעה אחרי הדמיונות שיוצרים אצלנו את הרע. ועל ידי זה נזכה לתחושת התקצרות הזמן באמת.

קרא עוד על פיזיקה , מדע בדיוני , פרדוקסים של מסע בזמן , הווה , מהירות האור , תורת היחסות , רגשות תחושות , עבר , לוגיקה , עולם , טוב , עתיד , חזרה בזמן , מימד הזמן , מדע , מימד המקום ועוד ...

מאת להצליח בכח המחשבה Daat.EIP.co.il