המעבר אל בית אבות יכול להיות מנוצל לשינויים בחיים. זוהי הזדמנות פז להכיר אנשים חדשים. כמה מהם אולי אפילו יהיו לחברים חדשים. כדי להצליח בכך חשוב לשמור על ראש פתוח, על סבלנות ועל נכונות להשתנות בעת הצורך.

מעבר אל בית אבות – בין אם זהו בית סיעודי או דיור מוגן לדיירים עצמאיים לחלוטין – פירושו גם עזיבת סביבת המגורים הקודמת על כל מה שהיא כוללת. ניתן להעריך שבמקרים רבים העזיבה פירושה גם פרידה משכנים וממכרים ולעיתים פירושה גם התרחקות מחברים ותיקים – החברות לא תמיד יוצאת וידה על העליונה במאבק עם המרחק. המעבר איננו רק התרחקות ממקום אחד אלא גם התקרבות אל מקום אחר, אל אנשים אחרים, אל סביבה אחרת.

אחד מהמאפיינים של בית אבות הוא שמתגוררים בו כמה וכמה דיירים – בהתאם לגודלו של המקום – בשכנות קרובה יותר או פחות. המעבר הזה מחייב אותנו להכיר שכנים חדשים וללמוד לחיות איתם בשלום ובשכנות טובה. יחסי שכנים יכולים להישאר ברמה לא אינטנסיבית של היכרות – שלום ומה שלומך וזה הכול ולא הרבה יותר. אבל יחסי שכנות יכולים גם להתפתח להרבה יותר: לחברות. למעשה, מדובר בהזדמנות להכיר חברים חדשים שמתחילים בתוך שכנים חדשים והופכים לדבר מה אחר.

החיים לוקחים אותנו למקומות לא צפויים; החיים הם למעשה סדרה ארוכה ועשירה של מפגשים עם אנשים שונים. אנחנו פוגשים אנשים ולומדים מהם; אנחנו לומדים להכיר אנשים ומחליטים אם להכניס אותם אל תוך חיינו או להותיר כניצבים בסיפור שלנו – שכנים, מכרים מעורפלים, פרצופים מוכרים ותו לא. את אותם האנשים שאנחנו מכנסים אל תוך סיפור חיינו אנחנו לומדים להכיר טוב יותר ומקווים שהם גם יכירו אותנו.

החיים, בזרם המתמשך של הימים והזמן החולף, מובילים אותנו אל בית אבות. אין זה רק מקום מגורים אלא גם סביבה חדשה שבה אנחנו פוגשים אנשים חדשים. כעת אנחנו יכולים להחליט אם להותיר אותם כניצבים בסיפור חיינו או לנסות ולשלב את הסיפורים שלנו על ידי חברות והיכרות מעמיקה. חלקנו יעדיף לוותר על ההיכרות עם האנשים החדשים שנקרים על דרכנו, אחרים ישמחו על ההזדמנות שנקרתה לפניהם להכיר אנשים חדשים.

בית אבות, כסביבה שבה חיים אנשים שונים זה לצד זה, גם מאפשר לנו לפגוש אנשים שאולי לא היינו פוגשים מקרוב בשגרה היום יומית. כיוון שייתכן שמתקבצים דיירים שונים למקום אחד הרי שייתכן שנלמד להכיר אנשים מתרבויות וממקומות שעד עתה לא זכינו לפגוש מקרוב – הזדמנות מיוחדת וייחודית.

המעבר אל בית אבות, אם כן, יכול להזכיר לנו את אותו רגע הקסום של סוף הסרט הקלאסי קזבלנקה: זוהי התחלה של ידידות מופלאה...