אמר רבנו דַע, שֶׁהַתַּכְלִית שֶׁל הַבְּרִיאָה הוּא שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא. וְאִי אֶפְשָׁר לְקָרֵב זאת הַתַּכְלִית לְמַחְשְׁבוֹת בְּנֵי אָדָם, כִּי זאת הַתַּכְלִית עָלָיו נֶאֱמַר (יְשַׁעְיָהוּ ס"ד) : "עַיִן לא רָאָתָה וְכוּ'". אֲבָל הַצַּדִּיקִים בֶּאֱמֶת, גַּם הֵם יְכוֹלִים לִתְפּס בְּמַחֲשַׁבְתָּם תַּכְלִית עוֹלָם הַבָּא.

וְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל... [משיג את] זאת הַתַּכְלִית, כְּפִי הֲפָרַת הַכַּעַס בְּרַחֲמָנוּת [שיש לו לאדם]. הַיְנוּ, כְּשֶׁבָּא אָדָם לִכְלַל כַּעַס, לא יִפְעל בְּכַעְסוֹ שׁוּם אַכְזָרִיּוּת, וְאַדְּרַבָּא, יַמְתִּיק הַכַּעַס בְּרַחֲמָנוּת, בִּבְחִינַת: "בְּרגֶז רַחֵם תִּזְכּוֹר" (חֲבַקּוּק ג).

וְעַל יְדֵי זֶה [שהאדם ממתיק את הכעס ברחמים, עי"ז] נַעֲשֶׂה עֲטָרָה לָעֲנָוִים, הַבּוֹרְחִים מִכָּבוֹד וּשְׂרָרָה וְעוֹשִׂין עַצְמָן כְּשִׁירַיִם. וּכְשֶׁנִּתְעַטְּרִין בַּעֲטָרָה שֶׁל רַחֲמָנוּת, בִּבְחִינוֹת (תְּהִלִּים ק"ג) : "הַמְעַטְּרֵכִי חֶסֶד וְרַחֲמִים", אֲזַי מְקַבְּלִין אֶת הַכָּבוֹד וְהַשְּׂרָרָה בְּעַל כָּרְחָם [שזאת בחינת שעשוע העולם הבא] .

דהיינו, כי התכלית והמטרה של כל הבריאה כולה היא שעשוע העולם הבא. ואת התכלית הזאת אי אפשר לקרב למחשבות של בני אדם. אך למרות זאת, ככל שהאדם הופך יותר את הכעס לרחמים, כך הוא משיג יותר את התכלית הזאת של שעשוע העולם הבא.

והעניין צריך ביאור. מדוע באמת לא ניתן לקרב את התכלית הזאת למחשבות בני אדם, הרי כל אחד יכול להבין שהתכלית היא שעשוע העולם הבא, אז למה אי אפשר לקרב את התכלית הזאת למחשבות בני אדם ? וגם בנוסף, מדוע כאשר האדם בא לו כעס והוא לא כועס אלא הופך את הכעס לרחמים, מדוע על ידי הדבר הזה הוא מתקרב להשגת התכלית ?

אז לגבי השאלה הראשונה התשובה די פשוטה, כי מ"ש שאי אפשר לקרב את התכלית של שעשוע העולם הבא למחשבות בני אדם, הכוונה היא שאי אפשר לגרום לבני אדם להבין את *מהות* השעשוע הזה של העולם הבא. ז"א בני אדם יכולים להבין שהתכלית היא השעשוע של העולם הבא, אך אינם יכולים להשיג ולהבין את מהות השעשוע הזה של העולם הבא.

אך זה מביא אותנו לשאלה הבאה, מדוע האדם לא יכול להבין את המהות של שעשוע העולם הבא, וכי אין שום דבר שדומה בעולם הזה לשעשוע העולם הבא ? וכיצד זה יתכן שהדבר היחיד שדומה לשעשוע העולם הבא, הוא שכאשר בא לך כעס כלשהו, ואתה מתגבר עליו, אז זאת בחינת שעשוע העולם הבא ?

אז כדי להבין עניין זה, ראשית יש לנסות להבין מה בעצם גורם לאנשים לא להיות מסוגלים להבין אמת כלשהי ? והנה כפי שכבר התבאר, הקיבעון המחשבתי שיש לבני אדם והנחות היסוד השגויות שיש לאדם, הן כמובן הגורם העיקרי לכך שהאדם לא יהיה מסוגל להבין משהו חדש. כי הדבר המונע את האדם יותר מכל מלהבין דברים חדשים, הוא הקיבעון המחשבתי שיש לו. דהיינו כאשר אדם רגיל לחשוב בצורה מסוימת, זה מאוד מקשה עליו להבין דברים חדשים שאינם מתאימים להנחות היסוד הבסיסיות שלו.

ובמאמר מוסגר נוסיף, כי עיקר הקיבעון המחשבתי של האדם, נובע מחמת גאווה, שגורמת לכך שהאדם מקובע במחשבות שלו ואינו רוצה להודות על האמת, וכמ"ש שֶׁמִּדַּת הַנִּצָּחוֹן אֵינָהּ סוֹבֶלֶת הָאֱמֶת, כִּי אַף אִם יֵרָאֶה לָעֵינַיִם דְּבַר אֱמֶת, יִדְחֶה אוֹתוֹ מֵחֲמַת הַנִּצָּחוֹן . ומחמת גאוותו של האדם, הוא מקובע בדעתו ואינו יכול להשיג דברים חדשים.

ומי שיתבונן בעניין עוד יראה, כי קיבעון מחשבתי הוא בעצם סוג של הרגל (ההפך מהתחדשות), דהיינו האדם רגיל לחשוב בצורה מסוימת. כי מי שמתחדש בכל רגע מחדש, שדרך אגב התחדשות זו בחינת שעשוע העולם, שבה האדם מתחדש בכל רגע מחדש מעל הזמן וכולי, אז מי שזוכה להתחדשות בכל רגע מחדש, הוא אינו "רגיל" לחשוב, כי כל רגע הוא חדש לגמרי. ועל ידי זה הוא יכול לראות את האמת, ולהשיג את שעשוע העולם הבא שהוא בחינת התחדשות מעל השכל - הפך הקיבעון המחשבתי שהוא בחינת שכל שעוצר את האדם מלהבין את מהות העולם הבא.

בכל מקרה, נמצא כי הסיבה שבגללה האדם אינו מסוגל להבין את מהות השעשוע של העולם הבא, היא מחמת הקיבעון המחשבתי של האדם כנ"ל. וזה מביא אותנו לשאלה הבאה: מהו בעצם הקיבעון המחשבתי הגדול ביותר של כל בני האדם ? אם נבין מהו הקיבעון הזה, נוכל לשנות אותו ונוכל להבין את מהות התענוג של העולם הבא. או לכל הפחות להבין מדוע אין בני האדם מבינים את מהות התענוג הזה וכולי.

ואם נתבונן בעניין נראה, כי הקיבעון המחשבתי הגדול ביותר של האדם, הוא הצורה שבה הוא תופס את המציאות. ז"א מהו בעצם הדבר שבו האדם הכי מקובע ? תשובה: הצורה שבה הוא תופס את המציאות.

תפיסת המציאות, הכוונה היא הצורה שבה אדם מתייחס למילים "אני" / "עולם" / "מציאות". כי באמת מהי המציאות ? המציאות היא "אני" שנמצא מולו ה"עולם", זוהי ה"מציאות". וזוהי הנחת היסוד הבסיסית ביותר של האדם שעליה מושתתות כל שאר ההבנות שלו, הצורה שבה הוא תופס את מי הוא ומהו העולם.

והדבר הזה אומר בעצם, כי מהות העולם הבא היא הפוכה מהצורה שבה בני האדם תופסים את המציאות, וזו הסיבה שמחמתה בני האדם אינם מסוגלים להבין את מהות שעשוע העולם הבא. כי הנחת היסוד הבסיסית ביותר שלהם, דהיינו הצורה שבה הם תופסים את המציאות, היא זו שמונעת מהם להבין את מהות שעשוע העולם הבא.

וזו גם כן הסיבה שלא ניתן להביא שום דוגמא משום דבר בעולם למהות ההנאה של העולם הבא. מאחר שהמהות של ההנאות של העולם הזה, הן כולן הפוכות מהמהות של ההנאה של העולם הבא. והדבר הקרוב ביותר למהות ההנאה של העולם הבא, הוא המצב שבו כאשר יש לך נסיון של כעס, ואתה לא כועס, אז הדבר הזה הוא הקרוב ביותר לשעשוע העולם הבא. מעניין, לא ?

ופשר העניין יתבאר ע"פ מ"ש לעניין מה הם ענווה כבוד וגדולה אמיתיים, כדלהלן: וְעִקָּר הַגְּדֻלָּה הִיא שִׁפְלוּת, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: 'כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שָׁם אַתָּה מוֹצֵא עַנְוְתָנוּתוֹ' (מְגִלָּה לא). כִּי עִקָּר הַגְּדֻלָּה הִיא שִׁפְלוּת.

ולֶעָתִיד, כשֶׁיַּעַמְדוּ בִּתְחִיָּה וְיִחְיוּ חַיִּים נִצְחִיִּים, עִקָּר מַה שֶּׁיִּהְיֶה נִחְיֶה וְיָקוּם בִּתְחִיָּה הוּא הַשִּׁפְלוּת שֶׁל כָּל אֶחָד, כִּי הַשִּׁפְלוּת שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד יִהְיֶה נִחְיֶה לֶעָתִיד, וְיָקוּם בִּתְחִיָּה, בִּבְחִינַת (יְשַׁעְיָה כ"ו) : "הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שׁכְנֵי עָפָר", וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוֹטָה ה) : 'מִי שֶׁנַּעֲשֶׂה שָׁכֵן לֶעָפָר בְּחַיָּיו'. כִּי עִקָּר הַתְּקוּמָה בִּתְחִיָּה יִהְיֶה רַק לְהַשִּׁפְלוּת, שֶׁהַשִּׁפְלוּת שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד יִהְיֶה נִחְיֶה וְיָקוּם בִּתְחִיָּה לֶעָתִיד.

כִּי תַּעֲנוּג עוֹלָם הַבָּא אִי אֶפְשָׁר לָנוּ לְהַשִּׂיג עַכְשָׁיו, וְזֶה מֵחֲמַת שֶׁאָנוּ עַכְשָׁיו בִּגְבוּל, וְכָל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ גְּבוּל אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַשִּׂיג תַּעֲנוּג עוֹלָם הַבָּא הָרוּחָנִי...

אֲבָל אֵין אָנוּ יוֹדְעִים כְּלָל מַהוּ שִׁפְלוּת אֲמִתִּי, כִּי בְּוַדַּאי אֵין זֶה תַּכְלִית שֶׁיִּהְיֶה שָׁפָל וְנִבְזֶה וְעָצֵל, שֶׁקּוֹרִין שְׁלֵים מַזְלְנִיק, כִּי הַשִּׁפְלוּת הוּא עִקָּר הַחַיִּים שֶׁל כָּל אֵיבָר וְאֵיבָר, וְהוּא כָּל תַּעֲנוּג עוֹלָם הַבָּא כַּנַּ"ל, וּבְוַדַּאי אֵין זֶה הַתַּכְלִית שֶׁל עוֹלָם הַבָּא, שֶׁיִּהְיֶה נִבְזֶה וְעָצֵל וְכוּ', חַס וְשָׁלוֹם.

עַל כֵּן צְרִיכִין רַק לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁיַּעֲזר לִזְכּוֹת לַעֲנִיווּת וְשִׁפְלוּת אֲמִתִּי, שֶׁהוּא עִקָּר הַחַיִּים וְעִקָּר הַתַּעֲנוּג שֶׁל עוֹלָם הַבָּא כַּנַּ"ל

ופשר עניין זה הוא, כי על שעשוע העולם הבא נאמר עין לא ראתה אלהים זולתך, יעשה למחכה לו כי שָׁם [בעולם הבא] יַשִּׂיגוּ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּרָאוּי, בְּלִי שׁוּם מָסָךְ הַמַּבְדִּיל וּבְלִי שׁוּם מוֹנֵעַ. כִּי אָז יִהְיֶה נַעֲשֶׂה אַחְדוּת גָּמוּר, וְכָל אֶחָד יִהְיֶה מַרְאֶה בְּאֶצְבָּעוֹ: "זֶה ה' קִוִּינוּ לוֹ", כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תַּעֲנִית לא), וְזֶהוּ הַתַּכְלִית, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה בָּרָא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת כָּל הַבְּרִיאָה כֻּלָּה וגם וְלֶעָתִיד לָבוֹא... יִתְקַיֵּם מַאֲמַר חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תַּעֲנִית ל"א) : עֲתִידִים צַדִּיקִים לְהַרְאוֹת בְּאֶצְבַּע, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "זֶה ה' קִוִּינוּ לוֹ", כִּי אָז יִפְשׁט הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת לְבוּשָׁיו, "וְיִמָּלֵא הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" וְיִתְגַּלֶּה הָאַהֲבָה שֶׁהִיא בְּדַעַת

כי לעתיד לבוא יתגלה ש אין עוד מלבדו וכל אחד ואחד יהיה מורה באצבעו ויאמר זה ה' קיווינו לו , כי לעתיד יתגלה כי כל תפיסת המציאות שיש אותה לאדם כאן בעולם הזה, יתגלה כי היא מוטעית. בדיוק כמו שכאשר אדם ישן ובחלום שלו הוא נמצא במציאות "אמיתית" לחלום, אך כאשר הוא מתעורר הוא מגלה כי הכל זהו רק חלום ולא המציאות האמיתית, כך בשוב ה' את שיבת ציון, אז היינו כחולמים , דהיינו שהאדם יגלה כי כל מה שהיה נדמה לו למציאות "אמיתית", זה הכל היה חלום, כי באמת אין עוד מלבדו והקב"ה מלא כל הארץ כבודו , דהיינו כי כל מה שיש כאן בארץ, הכל זה כבוד ה' בלבד ולא מה שאנשים חושבים למציאות. כי במציאות האמיתית באמת אין עוד מלבדו.

ולעתיד לבוא, אז יזכו לגדולה אמיתית, שהיא ענווה אמיתית כנ"ל, שנובעת מהתבטלות להשי"ת, דהיינו שה"אני" יהפוך ל"אין" ותיקון המחשבה יהיה חשוב מה , דהיינו שהאדם יהיה ונחנו מה , שזאת המציאות האמיתית וזהו עיקר שעשוע העולם הבא, החיים הנצחיים, תחיית המתים וכולי כנ"ל.

ולכן, רק כאשר הולך לאדם שלא כסדר, שזו בחינת כעס, אך הוא מתגבר על הכעס, על ידי זה שהוא מבטל את רצונו לרצון ה', על ידי זה הוא בעצם זוכה להשגת התכלית. כי שעשוע העולם הבא, נובע מביטול להשי"ת, וזה בדיוק מה שקורה כאשר האדם מבטל את רצונו לרצון ה' והופך את הלא כסדר והתנגדות הרצון, לכסדר ושלמות הרצון.

נוסיף רק שכדי לזכות להשגת האור והתכלית של שעשוע העולם הבא, על האדם לעצום ולסגור את עיניו בחוזקה מהסתכלות על העולם הזה, דהיינו שעל האדם לראות מולו רק את כבוד ה' בלבד, בבחינת שיוויתי ה' לנגדי תמיד , דהיינו שיהיה כעיוור לחלוטין מהסתכלות בעולם הזה, ושיראה תמיד אך ורק את כבוד ה'.

וכמ"ש כְּשֶׁרוֹצִים לְהִסְתַּכֵּל עַל הַתַּכְלִית, שֶׁהוּא כֻּלּוֹ טוֹב, כֻּלּוֹ אֶחָד, צָרִיךְ לִסְתּם אֶת עֵינָיו, וּלְכַוֵּן הַהִסְתַּכְּלוּת אֶל הַתַּכְלִית. כִּי אוֹר הַתַּכְלִית הַזֶּה הִיא רְחוֹקָה מֵהָאָדָם, וְאִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹתוֹ כִּי אִם בִּסְתִימוּ דְּעֵינִין [בסגירת העיניים מראיית זה העולם], שֶׁצָּרִיךְ לִסְתּם אֶת הָעֵינַיִם לְגַמְרֵי, וּלְסָגְרָם בְּחָזְקָה מְאד, אַף גַּם לְדָחְקָם בְּהָאֶצְבַּע, כְּדֵי לְסָתְמָם לְגַמְרֵי, וְאָז יוּכַל לְהִסְתַּכֵּל עַל הַתַּכְלִית הַזֶּה.

הַיְנוּ שֶׁצָּרִיךְ לִסְתּם אֶת עֵינָיו מֵחֵזוּ דְּהַאי עַלְמָא לְגַמְרֵי, לְהַעֲלִים עֵינָיו וּלְסָגְרָם מְאד, לִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל כְּלָל עַל תַּאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה וַהֲבָלָיו וְאָז יוּכַל לִרְאוֹת וּלְהַשִּׂיג אוֹר הַתַּכְלִית הַזֶּה, שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב... שֶׁהַהִסְתַּכְּלוּת הַזּאת אִי אֶפְשָׁר, כִּי אִם עַל יְדֵי סְתִימַת הָעֵינַיִם

וכן מובא "לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת ה', אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ"... עַל כֵּן יֵשׁ בְּוַדַּאי בְּכָל דָּבָר וְדָבָר, שֶׁנִּבְרָא בָּעוֹלָם בְּחִינַת הַתַּכְלִית,... דְּהַיְנוּ שֶׁיְּכוֹלִין יִשְׂרָאֵל לְהַעֲמִיק עִיּוּנָם וְלָדַעַת וּלְהִתְבּוֹנֵן בִּפְרָטֵי הַבְּרִיאָה... לְהִתְבּוֹנֵן בָּהֶם גְּדֻלּוֹת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וּלְעָבְדוֹ יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי זֶה. וְכֵן לְמַעְלָה מַעְלָה עַד הַתַּכְלִית... שֶׁעַל יְדֵי דָּבָר זֶה יְכוֹלִין לְהַשִּׂיגוֹ יִתְבָּרַךְ וּלְעָבְדוֹ עַד אוֹתוֹ הַתַּכְלִית . דהיינו שעל האדם להעמיק את שכלו ועיונו בבריאה ולראות את גדולת הבורא מתוך הבריאה.

וזה מ"ש בשבעת הקבצנים וְאַתֶּם סְבוּרִים שֶׁאֲנִי עִוֵּר ? אֵין אֲנִי עִוֵּר כְּלָל ! רַק שֶׁכָּל זְמַן הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, אֵינוֹ עוֹלֶה אֶצְלִי כְּהֶרֶף עַיִן. וְעַל כֵּן הוּא נִדְמֶה כְּעִוֵּר, כִּי אֵין לוֹ שׁוּם הִסְתַּכְּלוּת כְּלָל עַל הָעוֹלָם, מֵאַחַר שֶׁכָּל זְמַן הָעוֹלָם אֵינוֹ עוֹלֶה אֶצְלוֹ כְּהֶרֶף עַיִן וְעַל כֵּן אֵין שַׁיָּךְ אֶצְלוֹ הִסְתַּכְּלוּת וּרְאִיָּה בְּזֶה הָעוֹלָם כְּלָל

לסיכום: מי שרוצה להבין את מהות שעשוע העולם הבא, צריך להתרגל לכך שבכל פעם שבא לו נסיון של כעס, הוא צריך לראות לבטל את רצונו לרצון ה'. ועל ידי זה שהאדם מבטל את ה"אני" שלו והופך אותו ל"אין", על ידי זה הוא לא עושה צל ונותן לאור של העולם הבא להאיר עליו.

וכמ"ש כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם הֵן בָּנִים אוֹ פַּרְנָסָה אוֹ בְּרִיאוּת, הַכּל הוּא מִצַּד הָאָדָם עַצְמוֹ. כִּי אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹפֵעַ עָלָיו תָּמִיד, אַךְ הָאָדָם עַל יְדֵי מַעֲשָׂיו הָרָעִים עוֹשֶׂה צֵל לְעַצְמוֹ, שֶׁאֵין מַגִּיעַ עָלָיו אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּלְפִי מַעֲשָׂיו כֵּן נַעֲשֶׂה הַצֵּל הַמּוֹנֵעַ אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּמַגִּיעַ לוֹ הַחִסָּרוֹן לְפִי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁעַל יָדָהּ נַעֲשֶׂה הַצֵּל.

וְהִנֵּה הַצֵּל הוּא [נעשה] מִדָּבָר גַּשְׁמִי שֶׁעוֹמֵד נֶגֶד דָּבָר רוּחָנִי... כְּשֶׁמַּעֲמִידִין דָּבָר גַּשְׁמִי כְּנֶגֶד דָּבָר רוּחָנִי, עוֹשֶׂה צֵל. וּכְפִי גַּשְׁמִיּוּת וְגדֶל הַדָּבָר שֶׁעוֹמֵד כְּנֶגֶד הַדָּבָר כְּמוֹ כֵן נַעֲשֶׂה צֵל. כְּגוֹן כְּשֶׁמַּעֲמִידִין מַקֵּל נֶגֶד אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ עוֹשֶׂה צֵל קָטָן כְּפִי מִדַּת הַמַּקֵּל, אֲבָל כְּשֶׁמַּעֲמִידִין דָּבָר גָּדוֹל יוֹתֵר נֶגֶד הַשֶּׁמֶשׁ עוֹשֶׂה צֵל גָּדוֹל בְּיוֹתֵר. וְכֵן כְּשֶׁמַּעֲמִידִין בַּיִת גָּדוֹל עוֹשֶׂה צֵל גָּדוֹל יוֹתֵר וְיוֹתֵר וְהַצֵּל הוּא הַסְתָּרַת וְהַעֲלָמַת הָאוֹר כַּיָּדוּעַ...

וְעַל כֵּן הָאָדָם כְּפִי גַּשְׁמִיּוּתוֹ וּכְפִי מַעֲשָׂיו, כֵּן עוֹשֶׂה צֵל בְּעַצְמוֹ שֶׁמּוֹנֵעַ מִמֶּנּוּ אוֹר וְשֶׁפַע שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. אֲבָל אִם הָאָדָם מְבַטֵּל עַצְמוֹ, וְאֵינוֹ כְּלָל מִזֶּה הָעוֹלָם, אֲזַי אֵינוֹ עוֹשֶׂה צֵל, וּמְקַבֵּל אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

וְעִקַּר אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא הַכָּבוֹד, כִּי כָּל מַה שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לא בָּרָא אֶלָּא לִכְבוֹדוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְשַׁעְיָה מ"ג) : "לִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו" וְכוּ' (שָׁם ו).הַיְנוּ אִם הוּא [האדם מאמין ש] "מִלא כָל הָאָרֶץ", [דהיינו] שֶׁאֵינוֹ כְּלָל מִזֶּה הָעוֹלָם, אֲזַי מְקַבֵּל אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא הַכָּבוֹד.

וְזֶה (מִשְׁלֵי ג) : "כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ", כִּי "הַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא" (אִיּוֹב כח) וְעַל כֵּן הַחֲכָמִים שֶׁהֵם אַיִן, זוֹכִים לְכָבוֹד, עַל יְדֵי שֶׁאֵינָם עוֹשִׂים צֵל לְהַפְסִיק, כִּי אֵין לָהֶם שׁוּם גַּשְׁמִיּוּת כַּנַּ"ל.

וּכְשֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַרְאֶה פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת חַיִּים וְטוֹבָה לָעוֹלָם, וּלְהֵפֶךְ לְהֵפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם... וְזֶה: "רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב אֶת הַמָּוֶת" וְכוּ'

כִּי מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹצֵא אוֹר פָּשׁוּט... וּלְפִי הָאָדָם כֵּן נַעֲשֶׂה הַצֵּרוּף, אִם הוּא אָדָם טוֹב, נַעֲשֶׂה צֵרוּף שֶׁל בְּרָכָה וְאִם לָאו, לְהֵפֶךְ

קרא עוד על הרגלים , טוב , חיים , רע , כבוד , עולם הבא , שמחה , שינה , ניסיונות , אמונה , צדיק , ענווה , כעס , חיים נצחיים , תכלית מטרה , תאוות , פרנסה , רחמנות , רצון ה' , שכל ודעת , התבטלות לה' ועוד ...

מאת להצליח בכח המחשבה Breslev.EIP.co.il