במ"י ישנה בעיה ייחודית,בעיה של עדתיות ואנו רוצים באמצעות מבט משווה לזהות את עומקה, עוצמתה, מרכיביהבעיה והדרכים לפתרונה. עדה = שייך ללאום הראשי, אין מדובר בלאום אחר, הינך בןהלאום שלי, אך מעדה אחרת. בולט במדינות ערב - שם לא כל התושבים הם רק ערבים, העדההעלויות למשל בסוריה - לא מדובר בלאום, אלא בעדה. בסוריה ישנה בעיה עדתית, עדהשהיא קטנה ושולטת במדינה. למשל עדת הדרוזים ויש לאום כורדי, יכולה להיות עוצמתהתקוממות עדתית ולאו דווקא לאומית. הכורדים הינה בעיה לאומית ולא עדתית - אינםרוצים להיות חלק מסוריה. מאחר ויש לאום כורדי המזוהה לפי מאבקו שלו. הבעיההעדתית יכולה לעיתים להיות על גבול המעבר ללאומיות. הגדרה של לאומיות - שאיפהלהגדרה עצמית, סוג של אוטונומיה מובהקת. בקנדה הצרפתים אינם רואים בעצמם עדה,אלא לאום - הם רק רוצים אבחנה כלשהו בחוקה בדבר מעמדם המיוחד.
ישנן עדות בעולם - עדה פירושהחלק מן העם השונה מחלק אחר.
לטענתו של ערןשלזינגר, בישראל ישנה בעיה עדתית, עלינו להבינה בהקשר בינלאומי משווה, אךאנו מיוחדים ללא תקנה - בעיית העדתיות אינה שכיחה בשאר העולם בצורה או בהיקף,מ"י - העדתיות בפוליטיקה הישראלית הינה תופעה מכבידה, נבחן אותהסוציולוגית: בארץ ישראל יש לאום יהודי שרכיביו נאספו מאין ספור מדינות, היהודיםחיו בעבר כמעט בכל העולם, אנו מדינה קולטת עליה, אך ישנן עוד מדינות שיש אליהןהגירה בהיקפים כאלו, - ארה"ב - אם כן מהו ההבדל בין ארה"ב למ"י ?אותם מהגרים לארה"ב רוצים להשתלב במדיניות האמריקאית החדשה מבחינתו, הואיודע שיש לאום שכבר נתהווה, והמהגר מעוניין להצטרף ללאום הזה. לעומת זאת היהודיהמהגר, מגיע למ"י לא כדי להצטרף למה שכבר קיים, אלא רוצה להשפיע ולעצב אתהמדינה - זאת המדינה שלו, לעומת המהגר לארה"ב, שאולי רוצה בסתר ליבולהשפיע, אך הוא שומר זאת לעצמו. יש כאן יוצאי תרבויות שונות שכל אחד מרגיש שהואמחזיק באסכולה היהודית הנכונה והוא רוצה לתת ביטוי לערכים שלו הנכונים - ואזנוצר תהליך של פשרה - כל אחד בא לבית שלו. ישנן מדינות שיש אליהן הגירה של בניהלאום שהיו מעבר לגבול - מדובר בד"כ בקבוצה אחת, אקט חד פעמי ואלו חוזריםלמכלול השלם. יש תופעה של פזורה, של מדינת לאום שבד"כ מצויה בסמיכות לה,תופעה שנוצרה בשל כובש שהפריד המדינה. אך גם אז מדובר בקהילה אחת. העובדהשיש מדינה שהצליחה לרכז את כל היהודים מכל המדינות, וכל יהודי לא משנה מהיכן הואבא, בא למדינה שלו, לבית שלו והוא אינו חושב שהוא צריך לוותר, כי היהדות שלו היאהנכונה ביותר לדעתו. ופתאום כשהוא מגיע למדינה החדשה - הוא מגיע למציאות קיימתוהוא צריך להתפשר ולקבל את מה שכבר נוצר כאן. אלו היסודות להבנת הבעיה העדתיתבמ"י.
כשאנו רוצים להשתמש בכליההשוואה, בעיית העדתיות במ"י לעומת בעיית העדתיות במדינה אחרת אנו נתקליםבבעיה.
לדעת ערן שלזינגר,הפערים העדתיים במ"י הפכו להיות פערים של הפליה - סוג של בעיה, לא גיווןסוציולוגי מרתק, נוצר מתח, עוינות, חשדנות, אם נבדוק המצב היום נשווה למצב בעבר- מה היו הציפיות, דפוסי ההתנהגות.
צריך לבדוק מה קורה עם יהודיהמגיע ממערב אירופה לעומת מזרח אירופה, מה היו דפוסי הקליטה - למדינת הקליטה -המדינה היהודית שקמה לה, מהמאה ה - 19 בדרך למדינה, נוצרה על בסיס מי שכבר היופה והיו הדומיננטיים, אלו היו היוצאים ממזרח אירופה שהגיעו קודם למדינה, ואזהגיעו העולים החדשים - היה מאמץ של המדינה, מהלך של 3 שנים להבאת מקסימום האנשיםשרוצים לבוא - המאמץ הניב מאות אלפי יהודים שלא הייתה להם נציגות כמעט במ"ישתקלוט אותם, אלא המתינה מדינה יהודית באוריינטציה אשכנזית, לקלוט מאות יוצאיצפון אפריקה - זו תופעה מעניינת, מדינת לאום שמתהווה וקהילה אחת קולטת קהילהאחרת, האשכנזים הם אלו שישבו במדינה, וניהלו את המדינה - הם הושיבו את יוצאיצפון אפריקה חסרי כל - האנשים הרי הגיעו ללא רכוש, בדומה ליוצאי מזרח אירופהבזמן השואה.
על פי ערן שלזינגר, במדינה נוצרה מעיןהתנגשות אחים, ולפערים נוספו רכיבים אחרים, למשל התרבות בדבר מס' ילדיםבמשפחה בין אשכנזים למזרחים - האשכנזים - תרבות של מעט נפשות במשפחה, כך יכלולכלכל עצמם טוב יותר ולהתקדם. יושבי הקיבוץ למשל - העובדים בקולקטיב ולקיבוץ ישמפעל , גם בדימונה למשל יש מפעל - אך הכסף מהמפעל של הקיבוץ מושקע בקיבוץ, לעומתזאת בעל המפעל בדימונה מרוויח את הכסף ובאותו זמן קונה וילה במרכז הארץ. כלומרהדלי התרבות יצרו בסופו של דבר פער כלכלי, הפערים שלכאורה היו צריכים להתאחות,העמיקו - הקיבוצים קיבלו הנחות, המפעלים לא שילמו מיסים, הקיבוץ הופך להיות סוגשל עוצמה כלכלית שמלמד על הפער, אחד הסמלים הפך להיות הקיבוץ, אל מול עיירותהפיתוח במקביל.
הייתה התנשאות של תושבי הארץ, אלמול העולים החדשים - הם העצימו את מה שהצליח לבנות ולהשיג בארץ.
בן גוריון ויתר על חינוך אחידכמו בכל הארץ במעברות, הוא הסכים שיהיה שם חינוך דתי, אך כאשר החליטו שזו לאתהיה מעברה, הורידו את "השלט מעברה" ונתנו "שלט של ישוב"וכך גם הכניסו את החינוך שהיה נהוג בכל הישובים - על העורמה הזו נוצר משבר.
הפערים העדתיים הפכו להיות פעריםשל עוני/ עושר , פערים בהשכלה. הפוליטיקה, הייתה אמורה לפתור הבעיות. אך לא כךקרה - העולה החדש שהגיע ארצה וחש מצוקה - ואומרים לו שהוא יכול להשפיע על השלטון- האופציות שהיו לו הן מפא"י וחירות - או להקים מפלגה של העדה שלו.וזה קרה קמו מפלגות עדתיות - גם היום יש כאלו מפלגות - למשל "ישראלבעליה" שהקים שרנסקי - ניתן לזהות מי האוכלוסייה המצביעה למפלגה הזו.- שרנסקי בזמנו טען שהעובדה שכבר לא מצביעים למפלגה - היא הניצחון, המטרה הייתהלקלוט את העולים ומרגע שנקלטו, השתלבו העולים במפלגות הגדולות. אם מפלגה עדתיתקיימת עד היום - הדבר מצביע על-כך, שהבעיה העדתית עדין קיימת.
מה היו האופציות להצבעה בשנותהחמישים: הצבעה לאופוזיציה - העולים החדשים לא הצביעו לאופוזיציה - שהייתה חירות- בגין שהפך להיות האבא של יוצאי צפון אפריקה גילה אותם רק בשנות השישים, בשנותהחמישים לא היה קיים החיבור הזה - 1949 קיבל בגין רק 14 מנדטים, בבחירות השניותקיבל בגין - 8 מנדטים, למרות הגידול בפריפריה - לא הזדהו עם בגין - האופוזיציהלא הייתה אטרקטיבית בצד הימני - מפ"ם - האופוזיציה - השמאלית -"הקיבוץ השכן" (המתנשאים) - האופוזיציה בעצם לא הייתה רלוונטית והייתהעוד אופציה להצביע למפלגה בדמותך - למשל "התאחדות התימנים", ההצבעהלמפלגות הללו דעכה מאוד, אח"כ קמו מפלגות כמו "ליכוד יוצאי צפוןאפריקה" - אך קיבלו אפס מנדטים. הייתה מפלגת התאחדות הספרדים - ספרדיםותיקים בארץ, אך גם להם לא הצביעו כי אלו שכבר היו בארץ, היו גם אליטה - גם מפלגהזו נמוגה. הבוחר במעברה מצא עצמו עם חוסר אפשרויות להצבעה - אז לא נותרה לוברירה והוא הצביע למפא"י, היה דרבון להצביע, אך הצביעו מתוך חוסר עניין -השלמה עם המציאות. והאופציה האחרונה הייתה מחאה - בשנות החמישים האירוע של ואדיסאלים - שם של שכונה בחיפה, שגרו בה ערבים, הערבים ברחו ושם שיכנו יוצאי צפוןאפריקה - בן הרוש היה מנהיג מפלגת "ליכוד יוצאי צפון אפריקה" והואיירה בשוטרים שבאו לעצור אותו. ואמרו בעצם להם - האם הם רוצים אלימות, אנשיםאלימים שינהיגו אתכם?