מאת: בארי בן זאב

את ההכנסה החסרה למדינה, הציע מנירב להשלים באמצעות המרת הגזירות לצעד אחד פשוט – הפחתת שיעור המס המוטל על דיבידנדים המוענקים על ידי חברות

הפועלות מחוץ לישראל – לבעלי מניות ישראליים. במכתב שהועבר על ידי מינרב הוזכרו גם מספרים קונקרטיים – הפחתת המס מ-30% ל-5% עד 10% לכל היותר.

אני סבור כי מדובר בהצעה נבונה שראוי לאמצה שעה אחת קודם מכמה סיבות: ראשית, מבחן התוצאה מלמד אותנו כי שיעור המס הנוכחי, 30% אינו מהווה בהכרח

ערובה לעלייה בהיקף ושיעור הגבייה. מרבית משיכות הדיבידנד כבר נעשו בחודש דצמבר האחרון ולכן אנו צפויים לראות השנה מעט מאוד משיכות דיבידנד – ומכאן

שנטל המס ממילא ייפול על הסקטור הפרטי, וביתר שאת על מעמד הביניים.

במילים אחרות, קברניטי המדינה העלו לאחרונה את שיעור המס המוטל על הדיבידנדים אך בפועל כמעט ולא נראה משיכות שיניבו הכנסה. במצב הנוכחי מי שמשך

דיבידנד לאחרונה לא ימשוך ככל הנראה דיבידנד בשנתיים שלוש הקרובות.

מנגד, הורדת המס לשיעור המוזכר במכתבו של רו"ח מנירב תביא בווודאות להזרמתו של ההון המדובר למשק הישראלי שיתעורר לחיים – מבלי שהאזרחים ייפגעו.

לבסוף, הורדת שיעור המס על הדיבידנד כמבוקש, תביא להזרמתו של ההון בצורה שקופה וגלויה, ולא מחתרתית או "שחורה". איך שלא תסתכלו על זה-

עדיפה ציפור אחת ביד משתיים על העץ.