הורים המסיעים עגלות של תינוקות, הולכים ברגל ועל כן אמורים לנוע במדרכות בלבד. יחד עם זאת, קיימים מכשולים רבים המונעים לעתים קרובות את תנועת העגלות על גבי מדרכות. מכשולים אלה מחייבים במקרים רבים ירידה אל הכביש, מה שמסכן את התינוק ואת ההורה המסיע אותו.

אחד המכשולים הנפוצים ביותר המפריעים לתנועה של עגלות הוא מכוניות שחונות על גביהן. בחלק מהמקרים הרשות המקומית מקצה באופן מודע מקומות חניה על גבי המדרכות, תוך חסימה מלאה של מעבר לאנשים עם עגלות. נראה כי זוהי פעולה מאולצת, הנובעת מהיעדר אפשרות להסדרת מקומות חניה. יחד עם זאת, החלטה כזאת פוגעת בזכויותיהם של הולכי הרגל, ובעיקר אנשים עם עגלות ילדים ואנשים בעלי מוגבלות תנועה או ליקוי ראייה. במקומות אחרים חנייה על מדרכה היא עניין של הרגל, ונהגים רבים מוכנים לקחת את הסיכון ולקבל קנס. במקומות אחרים מקובלת חניה בצורה בה צד אחד של הרכב חונה על המדרכה והצד השני – על הכביש. גם בצורה כזאת נוצרת הפרעה למעבר של אנשים עם עגלות.

בעייה נפוצה אחרת שהפתרון עבורה לא נראה באופק היא מדרכות צרות. במקומות רבים רוחב המדרכה אינו מאפשר מעבר חופשי של עגלות, גם אם לא קיימים שום מכשולים נוספים. מדרכות צרות מאופיינות במקרים רבים גם בשיפוע חד כלפי הכביש, מה שעשוי לגרום להתהפכות של העגלות על צידן. עצם השיפוע הוא מוצדק וחיוני, שיפוע כזה מאפשר להבריח את מי הגשמים מהמדרכות על מנת שלא יווצרו שלוליות. יחד עם זאת, שיפוע מתון יותר היה מיטיב עם העגלות.

המסורת רבת השנים של הצבת פחי זבל ביתיים על גבי המדרכות גורמת למפגע סביבתי ואסתטי, ומפריעה מאוד לאנשים המסיעים עגלות. נכון שפחי הזבל מוצבים על המדרכות רק בשעות מסוימות, אך גם הפרעה זמנית זאת היא הפרעה.

לסיכום, תנועה של עגלות בעיר היא קשה ומסורבלת, ומלווה בירידות תדירות אל הכביש, מה שמסכן את התינוק ואת הוריו. קושי מיוחד מורגש אצל אותם ההורים המסיעים עגלות של תאומים – עגלות רחבות שהתמרון איתם קשה יותר. נראה שקיים צורך אמיתי במתן פתרון מקיף לבעיות תנועה במרחב העירוני.