כיצד תשפיע חבילת הערוצים המוזלת על התרבות הישראלית, והאם צריך לסגור את ערוץ הראשון? כמה מחשבות בעקבות כנס הטלוויזיה בראש פינה

לפני פחות משבועיים התקיים בראש פינה כנס הטלוויזיה והמדיה הדיגיטלית. הכנס, שכבר הפך למסורת, מושך אליו אנשים רבים הקשורים לתעשיית הטלוויזיה, אך הפעם לא הצליחה האווירה הפסטורלית במקום לרסן את הוויכוחים היצריים שעלו על פני השטח. למי שמתעניין בנושא מומלץ לעיין בחומר הרב באתר "TheMarker"; אני בחרתי להתייחס לשני עניינים שעליהם דובר בכנס.

ב"המפץ הגדול" - הדיון המרכזי בכנס, שהנחה גיא רולניק - היו 12 משתתפים: אנשי משרדי האוצר והתקשורת, מנהלי ערוץ 2 וערוץ 10, נציגי הרגולטורים (הרשות השנייה לרדיו ולטלוויזיה ומועצת הכבלים והלוויין), נציגי ענף הפרסום, הרלוונטי מאוד לעניין הנדון, נציג של ערוץ 1 ונציג היוצרים. במרכז הדיון עמד נושא שאינו מעסיק את הציבור הישראלי הרחב, וזאת על אף השפעתו העצומה על הטלוויזיה וממילא על התרבות הישראלית - החלטת הממשלה על מהלך "חבילת הבסיס". מדובר בחבילה של חמישה ערוצים, שאותה יחויבו הכבלים (הוט) והלוויין (יס) להציע לצרכנים במחיר זול, כ-80 שקל לחודש.

המהלך אולי נראה שולי, אך יש לו השלכות רבות על תעשיית הטלוויזיה. ההשלכה הבולטת: כדי לפצות את הכבלים והלוויין על שייאלצו להציע חבילת בסיס זולה, יוּתר להם לשדר פרסומות. הרשות השנייה, ובעיקר זכייני הערוצים המסחריים, מתנגדים מאוד למהלך. לטענת הזכיינים, הוא יפגע קשות בהכנסותיהם מפרסום, יאיים על קיומם ויאלץ אותם לצמצם את הפקות המקור האיכותיות, מה שיוביל לכך שרמת התוכניות תמשיך ותידרדר.

הדיון חשף את את האופן הלא מוצלח שבו מתקבלות החלטות בנושא שאמנם אינו בגדר "דיני נפשות", אולם הוא טומן בחובו השלכות קריטיות על התרבות הישראלית.

כמשקיף מן הצד, ובלי להיכנס לשאלה מי צודק ומי טועה, דבר אחד היה ברור לי לחלוטין: המהלך החשוב הזה נעשה ללא חשיבה מעמיקה, ללא דיון נאות ובלי לקחת בחשבון את תוצאותיו.

מעבר לכך, הדיון הותיר מעט מאוד מקום לשאלות על יצירה ותכנים - נושא מדאיג כשלעצמו. נציג היוצרים, הבמאי נפתלי גליקסברג, התייחס לעניין, ובמהלך דבריו

יזם הצבעה על איכות התוכניות בערוצים המסחריים. "מי חושב שיש בישראל טלוויזיה מסחרית טובה?", שאל גליקסברג. אף שבין מאות הנוכחים במקום היו לא מעט עובדים של הערוצים המסחריים, איש לא הרים את ידו!

אנשי הבראנז'ה אמרו את דברם בקול רם ומהדהד. אין ספק שנדרש שינוי של המצב - שינוי שחייב להיות מונהג, בראש ובראשונה, על ידי הרשות השנייה. גם הציבור חייב להיות שותף בשינוי - הטלוויזיה מעצבת את התרבות הישראלית המרכזית, וכיוון שכך, היא משאב שאסור להיות אדישים כלפיו.

ובהקשר זה, עניין נוסף: יוחנן צנגן, כיום מנכ"ל זכיינית ערוץ 2 רשת ולשעבר בכיר מאוד ברשות השידור, טען במהלך הדיון כי יש לסגור לאלתר את ערוץ 1, שאינו מביא שום תועלת. רבים בקהל הנהנו בהסכמה.

ידוע לכל כי הערוץ הראשון נמצא זה שנים במצב נורא, ורבות מהביקורות על תכניו ועל התנהלותו מוצדקות לחלוטין. אך עם זאת, רק בשבוע שעבר קיבלנו הוכחה לכך שדרוש בישראל ערוץ ציבורי. התייחסותם - או נכון יותר, אי התייחסותם - של הערוצים המסחריים לבחירות המקומיות, אל מול הסיקור הנרחב והמושקע של הבחירות החשובות הללו בערוץ 1, המחישו לנו עד כמה נחוץ כאן ערוץ ציבורי. שיקולי הרייטינג של הערוצים המסחריים, שהם לגיטימיים בפני עצמם, מונעים לעתים קרובות עיסוק ראוי בנושאים ותחומים החיוניים לקיומן של התרבות הישראלית והחברה הישראלית.

יש לקוות כי הנהלת רשות השידור ומשרד האוצר יצליחו במימוש רפורמה מקפת, שתעמיד את הערוץ הראשון על רגליים איתנות. נוכח רדידות התכנים בערוצים המסחריים, אין ספק כי ערוץ ציבורי הוא חיוני ביותר לעיצוב אופיה של התרבות הישראלית.