רישום יוצר אצל רוב האנשים ממש כמו מתימטיקה  איזה סוג של התנגדות רגשית.

"אני לא יודע לרשום".ואיזה סוג של ניתוק מגע בעינים.פלונטר ריגשי שלא מאפשר ברגעים הראשונים ,לראות כמה זה פשוט ובגבולות היכולת.

וזו הזדמנות לומר כמה מילים אודות  לימוד רישום. כפי שאני מבין יש שני קטבים מנוגדים ללימוד ציור(ו רישום).

בקוטב האחד המסורתי,לימוד רישום מתבסס על שליטה בסכמות,בתבניות. למשל רישום גופים הנדסיים מרחביים -כקוביות ,גלילים,כדורים וכ' והצבה שלהן זו לצד זו,האחת ביחס לשניה, כדי ליצור צורות מורכבות הפועלות  במרחב תלת מימדי.

( חשבו על בובות הציור הידועות)אני משתמש בשיטה הזאת פעמים רבות  בחוג ציור לילדים,בצורתה הפשטנית.זוהי השיטה המשמשת בציור קומיקס ואנימה,ועוזרת בעצם לכל ציור ורישום.היכולת למצוא תבנית ולפשט צורות מורכבות לכמה צורות פשוטות היא צורך פסיכולגי עמוק שלנו.ומאפשרת לעמוד במטלות שנראות במבט ראשון כמעט בלתי אפשריות.אחד היתרונות הבולטים של מי שהפנים למשל את הגישה היא היכולת להעביר נפח(שהרי התבנית הבסיסית שלנו היא של גוף בעל נפח ).גם לימוד פרספקטיבה שייך למעשה לקוטב הזה של גישות הרישום(פרספקטיבה למרות שהיא נראית לנו שמשהוא שקיים שם בעולם היא תבנית מופנמת-חשבו על המצרים שלמרות כל תרבותם המפותחת מתעלמים לגמרי מהנושא הזה,).

עוד דרכי רישום הקרובות לקוטב הזה הן דרכי הרישום שעושות רדוקציה לכמה מרכיבים בודדים-"רישום -זה זויות ויחסים בן גדלים-זה הכל" למשל

.הגישה המנוגדת לגישה הזו בציור ורישום-טוענת שסכימות ותבניות הן מה שמפריע לנו לראות את המציאות כפי שהיא.("ציור מהצד הימני של המח" למשל היא גישת לימוד ציור כזו ) .רודן (פיסול) מבקש מהמודלים שלו לזוז בזמן שהוא מצייר אותם,כדי לא להיקלע למילכוד של ציור סכמטי

.יש הרבה יתרונות לגישת הציור(הרישום) הזו.הגישה טוענת שכשאנו מציירים פנים אנו משתמשים בסכמה ( המופעלת מילולית)לציור פנים-ומציירים תבנית שהוטבעה בנו בילדות-ולא את מה שאנו רואים.בגישה הזו מלמדים לראות בצורה אחרת.ומנסים בדרכים שונות למנוע מהמח להשתמש בסכמות.למרות שזו גישה שעל פניה נראית מורכבת יותר מגישת הסכמות -אנשים מסוימים ילמדו לרשום ולצייר מהר יותר דרכה.(ולו רק מפני שהיא פורצת את ההיתנגדות הטיבעית שלהם ,ומרגיעה את הביקורת העצמית).יתרונות אחרים של הגישה הזו הן של העברת תנועה,אופי,ויצירתיות.

לעיתים נדמה לי שעיקר תפקידי כמורה לציור הוא לתת תמיכה ריגשית לתלמיד בזמן שהוא מנסה ללמוד(אולי זה נכון לגבי כל מורה).היחס בן היד לעיין(ולמוח)-הוא כזה שהשיפור הוא תלוי תרגול(אם תמשיך לנסות לרשום בסופו של דבר תדע).אנשים שונים רואים את המציאות בדרכים שונות.(אני מתכוון לא רק לפרשנות של המציאות אלא לתפיסה עצמה)ואין  ספק ששיטת הלימוד של רישום צריכה להיות שונה לכל תלמיד.