טיפים לכתיבת ספרי זכרונות

רבים סוחבים אתם משא כבד של זיכרונות כואבים, סיפורים אישיים מרגשים, ביוגרפיה מרתקת. רבים חולמים לפרוק את המשא הכבד הזה: לכתוב ספרי זכרונות, לפרסם את סיפורם האישי. איך כותבים ספרי זכרונות?

כתיבת ספרי זכרונות, כמו כל כתיבה, מורכבת משלושה שלבים:
שלב ראשון: כתיבה
שלב שני: עריכה
שלב שלישי: תיקונים והגהות.

בשלב הראשון כל מה שדרוש הוא משמעת פנימית וזמן פנוי, שעתיים - שלוש שעות מדי יום, כדי לשבת ולכתוב. ואחרי שמצאתם מוטיווציה וזמן פנוי, אתם שואלים, "במה להתחיל?"

התשובה פשוטה, אין חוקים. כתיבת ביוגרפיה אפשר להתחיל לפי הסדר הכרונולוגי,  מהילדות, אפשר להתחיל מההווה ולחזור לעבר. אני מעדיפה לפתוח בחוויה מרגשת, אירוע יוצא דופן שקרה בעבר הרחוק או הקרוב, וממנו להמשיך. לכן לא חשוב במה להתחיל ספר זכרון, חשוב לכתוב, בלי חשש ובלי ביקורת.

שלב העריכה: אחרי שסיימתם, והנייר התמלא בכתב ידכם הצפוף, או שמא כתבתם במעבד תמלילים, כדי לקחת פסק זמן של כמה ימים ורק אז לקרוא שוב את הזכרונות שלכם ולהחליט מה להשאיר, מה להשמיט ומתי כדאי ללחוץ על מקש delete.

כיוון שכולנו נגועים בסובייקטיביות, ולוותר על כל מילה שכתבנו זה בערך כמו לחתוך בבשר החי, מומלץ להיעזר בבעל מקצוע מיומן בכתיבת ספרי זכרונות, שהוא גם אובייקטיבי ויש לו כישורי כתיבה.

מי שבכל זאת רוצה לעשות זאת במו ידיו, להלן כמה עצות-המלצות:

א. תשאלו את עצמכם שתי שאלות: מה מטרת הכתיבה? (לחשוף את הסיפור האישי, להנציח בני משפחה, להעביר מסר, לחלוק מניסיונכם) ולמי ספרי הזיכרונות מיועדים? לבני המשפחה, לחברים לציבור הרחב, או אולי למגירה?

ב. בהירות: ספרי זכרונות המיועדים לבני המשפחה ולאחרים חייבים להיות קריאים וברורים. בזאנר הזה של ספרי זכרונות אישיים אנחנו מרבים לספר על קרובים, חלקם כבר אינם בין החיים, כי הלוא אחת המטרות בכתיבת ספרי זכרונות היא להנציח את זכרם, ואתם כותבים על דודה רוזי, למשל, ושוכחים לציין שדודה רוזי היא האחות הצעירה של אבא, שאותה אהבתם במיוחד...  בשבילכם הפרט הזה הוא מובן מאליו, אבל לא בשביל הקורא, ומה קורה כשגם לאימא, או לסבתא, יש אחות שקראו לה רוזי? הבילבול חוגג...

ג. עניין. ספרי זיכרונות מעניינים לרוב את ילדיו של גיבור הספר. כל אחד מתעניין בביוגרפיה של הוריו, גם אם אביו בילה רוב ימיו בדואר, כפקיד. אבל אחרים לא יקראו ספר זכרונות של פקיד בדואר, אלא אם הכתיבה נעשתה בכישרון רב ויש בו תיאור הווי וסיפורים אישיים.

אורלי עמית תכתוב בשבילכם ספרי זיכרונות, שלא תשכחו