תב"ע – ראשי תיבות של "תוכנית בניית עיר" - הינה למעשה שיטה של אישור תוכניות לסוגי בניה שונים בשטח גיאוגרפי נתון. לפני שנגשים לעבודה עצמה של בניית המבנים השונים בחלוקה הגיאוגרפית, תמיד תוצג תב"ע בפני הגורמים הרלוונטיים בשלטון המקומי.
חשוב לציין, כי תב"ע הינו מונח שגור בלשון הדיבור של העוסקים בתחום, אולם בלשון החוק לרוב מדובר במונח הפשוט של "תוכנית", למרות זאת כלל הגורמים משתמשים במונח תב"ע על מנת להיות ברורים, ושלא תיווצרנה אי הבנות בנוגע לתוכנית כזו או אחרת.

כל תב"ע בנויה משני חלקים – החלק של השרטוט והחלק של התקנון. ההבדל כאן הוא למעשה בין הוויזואלי למילולי. הווה אומר, שרטוט כשמו כן הוא – מפה אשר מציגה את השטח עליו דנים במסגרת של תב"ע. השרטוט יציג תמונה ויזואלית על גבי מפה, ותמונה זו תציג את הפרטים השונים בחלקה – דרכים על שלל סוגיהן שבילים, כבישים, גשרים, חלוקה לפי גושים שונים, וכמובן, סוגי המבנים השונים אשר בחלקה המדוברת. הרעיון של השרטוט בתוך תב"ע הוא הצגה ויזואלית של השימושים השונים שיש למבנים העתידיים, ומיקומם בשטח המדובר.
החלק השני בכל תב"ע הוא התקנון. התקנון הוא למעשה פירוט מילולי של כל מה שנכלל בתוך תב"ע ספציפית. המדובר הן בכל מבנה שעתיד לקום בתוך החלקה, היתריו, מגבלותיו, גודלו, חלוקתו, שימושו, שיטחו, צפיפותו, ועוד ועוד פריטים שונים, אשר יורדים בכל תב"ע עד לרזולוציה הקטנה ביותר. למעשה, תקנון של תב"ע הינו הפירוט המדויק של כל מה שעתיד להיות בתוך החלקה המדוברת, ויש לו תוקף משפטי לכל דבר.

תב"ע הינה תוכנית חשובה במיוחד, ויש לה גם תוקף משפטי כאשר נוצר פער בין התכנון המדובר לבין מה שנבנה בפועל. יצוין גם שבתוך תב"ע ישנה היררכיה בין שני החלקים השונים. במידה ויש בתוך תב"ע פער בין השרטוט לבין התקנון, אזי התקנון הוא זה שיקבע וייתן לו משנה תוקף. על כן, ראוי להקפיד מאד בעת קריאה או יצירה של תקנון שכזה, שכן הוא יורד עד לרזולוציות המדויקות ביותר, וכל תב"ע אשר מכבדת את עצמה ואת מעמדה, כוללת בתוכה את הפירוט המדויק ביותר. זאת על מנת להימנע מתביעות ואי נעימויות אחרות, אשר עלולות להיווצר במשך העבודה.