דף הבית חברה, פוליטיקה ומדינה דת ומדינה לרעת מדינת ישראל / דני רשף
לרעת מדינת ישראל / דני רשף
צו פיוס 02/08/10 |  צפיות: 4961

שני בג"צים - פסק האברכים שנגרר 10 שנים (שערעוריה בפני עצמה המטילה צל כבד על היושרה והאמינות של הבית המשפט העליון) ופסק עמנואל שנגרר 3 שנים - נגררו בבית המשפט שנים רבות, והכניסו את המדינה במועד הכי לא רצוי לסחרחורת של עימות חברתי ולניסיון להגדיר מחדש את יחסי חרדים- מדינה בישראל.

כמי שמאמין במדינה יהודית דמוקרטית על כל מרכיביה אני מאמין שמוטלת על המדינה החובה לשמור בצורה חיה את הנכס הרוחני האדיר הגלום במשנה, בתלמוד ובלימוד התורה בכלל. ראוי למדינה שתתקצב על חשבונה, חשבון כולנו, את הלימודים האלה ותשמר מקצת מאורח החיים החרדי - גם זה חלק מנכסי צאן הברזל של העם היהודי.

הבעיה לכן, מבחינתי, אינה עקרונית אלא מעשית, ומתרכזת ביחסי חרדים-מדינה, ובקבלת עול מלכות. הדיון צריך להיות בהיקף התופעה וביחס להשקעה בתחומי תרבות והשכלה אחרים כמו באוניברסיטאות.

בשנת 1949, במסגרת מה שמכונה הסטטוס קוו, קיבל בן גוריון את המספר של 3,000 אברכים שתורתם אומנותם. במספרים של היום זה מקביל בערך ל 26,000 אברכים. לאסונם ולאסון כולנו קרה מה שקורה לכל דת כשהפוליטיקה משתמשת בה לצרכיה. העיקר אבד, לימוד התורה הפך לתרוץ לחיות על חשבון הכלל במספרים הולכים וגדלים וברמה הולכת ומשתפרת, תוך התנתקות הולכת ומעמיקה מהזיקה והמחויבות לממלכתיות וריבונות ישראל.

זירות העימות
ברור שהציבור החילוני חייב לכן לעמוד מנגד ולהציג לחרדים תביעה חד משמעית להכיר ולקבל עליהם עול מלכות ובצד לימוד התורה להשתתף בביניין העם והארץ. זירת העימות היא קודם כל ולפני הכול הזירה הציבורית. פרשת בית החולים באשקלון מוכיחה שאפשר לשים מחסום להשתלטות החרדית בלחץ ציבורי. התברר חד משמעית שיותר משהחרדים משתלטים על המרחב הציבורי החילוניים אדישים לו ומחפשים לעצמם את הנוחיות שבתהליך המשפטי.

הזירה השניה היא זירת הדיאלוג וההידברות. הזירה השלישית היא הזירה הפוליטית: התקציב, חוק ההסדרים, השקיפות החוקתית והשיוויון כלפי החוק.

הזירה המשפטית היא הזירה המתאימה פחות מכולן. בית המשפט העליון טוען וטען בזכות האקטיבים השיפוטי, בין השאר, שהוא נועד להגן על זכויות המיעוט, אבל הוא למעשה כלי בידי הרוב הנורמטיבי נגד המיעוט בתוכנו שהרי החוק בישראל ומערכת המשפט עוצבו בתבנית חילונית ליברלית ולא בתבנית דתית חרדית או לאומית ערבית. ולראיה - בית המשפט העליון נחשב גם בציבור הערבי וגם בציבור החרדי כנציג הממסד המתנכר. פסיקת עמנואל רק ממחישה את הבעיה ומחזקת את התחושה.


יש שופטים בירושלים.

מכל ההתבטאויות של הציבור החרדי שאינן מהססות להשוות כל מחלוקת זניחה לשואה ולקידוש השם (גם בהתנתקות היו גורמים שהשוו את ההתנתקות לשואה ממש), הבנתי את הדברים הבאים:

א. שאיני מכיר ומבין כלל את הציבור החרדי ואת רגישויותיו ובוודאי שאיני יכול להכיל עליו את המושגים החילוניים שלי ולשפוט אותו לפי מושגי שלי.

ב. שבציבור החרדי יש אין ספור קבוצות הנאבקות אחת בשניה, מבחינת יהרג ובל יעבור, על כל מיני זוטות, שבעיני הם הזויות ובעיניהם זה מרכז עולמם.

ג. שגם העותרים, ובהם בנו של הרב עובדיה יוסף, הם חלק מאותו מכלול הנתון בסבך מאבקיו הפנימיים שאין לו דבר עם שיוויון, דמוקרטיה והכרה בסמכות בג"ץ, ושהם השתמשו בבג"ץ, באופן ציני, להכריע במחלוקת ולנגח את יריביהם הדומים להם כשתי טיפות מים.

ד. שיש בארץ תופעות של אפליה חמורות פי מאה שאינן זוכות להתייחסות.

ה. שדמוקרטיה חייבת גם לכלול את זכותו של האחר להיות שונה.

היכן האיזון?
אני, אנחנו החילונים והרוב במדינה לא חייבים ולא צריכים לממן את גחמותיה של כל קבוצת מיעוט, ביחוד אם זה סותר את עקרונותינו היסודיים. מצד שני אסור לנו להתערב בחייהם הפנימיים של קהילות חרדיות ודי היה לבג"ץ להורות למדינה, אם לא הבינה זאת לבד, להפסיק את המימון לבית הספר בית יעקב בעמנואל שבמרכז המחלוקת, או לכול בית ספר שנוהג אפליה (למשל כלפי ילדי אתיופים). שינהלו את חייהם כרצונם אבל רק על חשבונם.

תקציב המדינה מחייב אותם להכיר בנורמות של המדינה. בג"ץ הלך צעד אחד רחוק מדי – להתערב בחיים הפנימיים של הציבור החרדי ועל יד כך הגביר את השסע בעם וליכד את כול החרדים, שברגיל מתקוטטים אחד עם השני על שווה פרוטה, לרעת מדינת ישראל.
 


דירוג המאמר:

תגיות של המאמר:

 צו פיוס


 


מאמרים נוספים מאת צו פיוס
 
ירושלים של זהב או של אור / מתי הורוביץ
מזה שנים אני מתפלא מדוע הפך "יום ירושלים" ליום שמחה דתי-ימני-לאומי, בעוד שירושלים שייכת לכולם - לכל החפצים בערכי צדק ושלום בעולם.

רדידות השיח הציבורי / אלחנן הורנמן
רבות הטענות על כך שהשיח הציבורי בישראל רדוד. בעיניי, הסיבה העיקרית לכך נעוצה בזה שקשה למצוא אנשים שיבחנו את הנושאים לעומק לפני שהם מביעים דעה.

"כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם"
14/04/11 | צדק חברתי
לעזאזל. לפעמים הדעת פשוט לא מסוגלת להבין מדוע ממשלה יהודית בארץ ישראל מקבלת החלטות כאלה. קבוצה של שרים, חרדים ברובם, הנלחמים חדשות לבקרים על שמירת הצביון היהודי של המדינה בנושאים של שבת וכשרות, מפרה בבוטות ובנבזות את אחד מחוקי התורה הברורים ביותר. כיצד ממשלה נבחרת במדינה דמוקרטית, מעיזה לסלק 400 ילדי עובדים זרים בחזרה לארצות המוצא של הוריהם, שהם עצמם מעולם לא גדלו בהן, ישראלים לכל דבר, שכל חטאם הוא בכך שהוריהם לא החזיקו באישור עבודה חוקי בזמן הוצאת 'פסק הדין' הדרקוני, ובכך שטרם מלאו להם 18 שנים.

לשאלה איך אתה עושה שלום / טל פרי
21/03/11 | מוסיקה
ברמת העיקרון אני חושב שזה מאוד נלוז לצטט שירים כדי להגיד אמירה עמוקה. לטעמי זה מעיד על דלות כושר הביטוי והעדר מקוריות המחשבה.

בחרתי לצטט את השיר הבא כי כבר כחודש שאני מתעסק בזהות שלי כיהודי, אומר לעולם ומגלה לעצמי שאני מבולבל, ונדרש לשאלה מה זה קשור לצו פיוס.


שתי מדינות לשני עמים / טל פרי
02/03/11 | זהות
שוחחתי היום על השאלה מדוע פחות אנשים מגיבים לדבריי לאחרונה. אני סבור שזה כי לאחרונה נמנעתי מלהשמיץ דתיים. הגעתי למסקנה הזאת תוך כדי שיחה, והמשכתי ואמרתי, בלצון, כי אולי כדאי שאחזור להשמיץ דתיים, הרי זה הדבר הנכון לעשות. בן-שיחי הסכים שהרי באמת הם ראוים להשמצה. אפשר לדוגמא לדבר על "דב ליאור".

מי שמאמין לא מחרטט / לינוי בר גפן
06/02/11 | זהות
מיהו חילוני? מי שמקפיד לאכול טרף אבל מתפלל בשעת מצוקה? ואולי מי שמדליק סיגריה מנר השבת? ומיהו חרדי? כל מי שמכריז על עצמו כזה או שמא הרב שלו? לינוי בר גפן תובעת אחריות בהגדרות.

שנה מכה / יונתן יבין
10/01/11 | אקטואליה
2010 לא באמת הייתה שנה נפלאה או מזעזעת. כמו שלא תהיה גם 2011. ובכל זאת אנחנו מרגישים צורך לסכם את העבר ולייחל לעתיד. כאילו שמישהו מרגיש בכלל את חילופי החודשים. יונתן יבין סופר לאחור

כאן גרים בכיף / עינת ברזילי
12/12/10 | דת ומדינה
מקסים ואלינה סרדיוקוב יתחתנו בעזרת השם ובעזרת בג"צ. אבל יש עוד אלפי גרים בארץ שרבנים מקומיים מסרבים לרשום לנישואים מטעמי עליונות על הממסד הדתי – ציוני. זה הזמן לרפורמה

צל ואור בירושלים / עו"ד יובל אלבשן
05/12/10 | אקטואליה
מעשה בדירת עמידר בירושלים, שהמוסדות המטפלים חסמו את חלונותיה ומנעו ממנה אור. החושך, לפעמים פירושו אטימות.

זהות יהודית במאה ה-21 – מה זה בכלל?
25/08/10 | דת ומדינה
תוהים מהי מבחינתכם זהות יהודית במאה ה-21? לכל ישראלי יש את התשובות שלו: יהיו שיגידו כי זהות יהודית היא ציון החגים היהודיים; אחרים יטענו כי זהות יהודית הינה שמירת כל מצוות התורה; ויהיו גם כאלה שיאמרו כי זהות יהודית היא לגור בארץ ולשמור על הפולקלור היהודי מבית אימא. יהדות היא אפוא מגוון נרחב של תשובות לשאלות בסיסיות.
     
 
שיווק באינטרנט על ידי WSI