לאחר התפוצצות פרשת הרב מוטי אלון, שכנראה נמשכה שנים ונחשפה לאחרונה בידי פורום ”תקנה” ברשות הרב יובל שרלו, העוסק בנושאים האלה בחברה החרדלי”ת, ראיתי בערוץ 2 תוכנית בהנחיית גדי סוקניק שבה הופיעו אלעזר שטרום, לשעבר חרדי בעצמו, וחברה בפורום תקנה. אלעזר שטרום פסל לחלוטין את פעילות הפורום וראה בה צעד נוסף בדרך להשתלטות ההלכה על חיינו והפיכת ישראל למדינת הלכה. לדידו קיים רק פתרון אחד לבעיות הנרמזות – פניה למשטרה.
מקרה האחים סודמי מבני עייש, החשודים ברצח הילד ליאון קלנטרוב, או מקרה האחים קורידו החשודים בפדופיליה, מוכיחים שלמשטרה, לפרקליטות ולמדינה כלים מוגבלים ולא יעילים להתמודד עם התופעה של הטרדות מיניות מכל סוג. יש הבדל גדול בין תלונה ופניה למשטרה לבין התוצאה שהמשטרה יכולה לספק במסגרת החוק, שבו עומדת לכל נאשם חזקת החפות עד הרשעה. ההרשעה עצמה תלויה בהוכחות חד משמעיות לדברים שנעשים בסתר וסביבם מטען רגשי עצום גם אצל התוקפן אבל ובעיקר אצל הקורבן.
יתר על כן, פניה למשטרה מעבירה את הטיפול וההתמודדות בבעיות של הטרדה מינית מהמישור המוסרי ציבורי למישור הטכני פלילי. בהרבה מקרים הלחץ הציבורי והטיפול המוסרי יעילים יותר, אך ברור שיש גם מיקרים שאין מנוס מפניה למשטרה.
שנים רבות נהגו הקיבוצים בישראל, לדוגמא, לפתור בעיות שכאלו בתוך המסגרת הקיבוצית ואין ספק שפה ושם כיסתה התנועה הקיבוצית גם על עברות של ממש. ועדיין, בהעדר נתונים, איננו יודעים אם הפתרון הפנים קיבוצי היה יעיל יותר או פחות מפניה למשטרה.
מדינה שבה אזרחים לא נוטלים אחריות מוסרית למעשיהם, הן כפרטים והן כציבור, והכול מושלך לפתחה של המדינה לטיפול, היא מדינה פחות טובה והרבה פחות מטיבה עם אזרחיה, ממדינה שיש בה נכונות אזרחית לטפל בחלק מהבעיות מתוך אחריות מוסרית.
כן - אחריות מוסרית באה תמיד מתוך איזו תפיסת עולם. בחלק מסוים מהעברות המיניות התוקפן עצמו הוא חולה הזקוק לטיפול וחברה מוסרית המודעת למעשיו, מפקחת על צעדיו אבל לא מנתקת אותו ומשליכה אותו לכלא עוזרת לו עצמו ומצמצמת את הנזק הנשקף ממנו לסביבתו בצורה הרבה יותר מוצלחת מהמערכת המשפטית ובתי הכלא.
למרות שאיני מכיר את פרשת הרב אלון קשה לי לראות פגם מוסרי בוועד ציבורי, אפילו הוא בחברה הדתית, שפועל לפקח ולמנוע מקרים כאלה ושאינו דוגל בדעה שהפתרון הנכון והמידי הוא פנייה למשטרה. הייתי שמח אם היו לנו בחברה הישראלית עוד פרומים כאלה עם משקל מוסרי וערכי לסביבתם - לא דווקא של דתיים - שערים למתרחש ומנסים לטפל בסוג כזה של בעיות בדרכים סוציאליות, בלחץ מוסרי ובפיקוח אזרחי בטרם מערבים את המשטרה.
כמו בהרבה מקרים המשטרה היא לא גוף מטפל ומונע אלא גוף חוקר ומאשים וכשהוא נקרא לטפל זה בדרך כלל מאוחר מדי. אני בעד ”תקנה” ואשמח אם יהיו עוד כאלה גופים גם אצלנו בחברה החילונית.
דני רשף ממקימי תנועת ”היום השביעי”, מנהל אתר Global Jihad, וכותב בבלוג About