אם אכניס ידיעה לעיתון על ארגון ישראלי שקיבל תו-תקן לשיטות עבודה מסודרות – מרבית הסיכויים שהאדם היחיד שיקרא את המאמר עד הסוף זו אמא שלי. כי זה ממש לא מעניין אף אחד שמחלקת התמיכה של בנק הפועלים קיבלו הסמכה לתקן iso 20000, שהוא תקן שמאשר שהם מנהלים נכון את השירותים שהם מספקים, ובהתאם לצרכים העסקיים של הבנק.

אבל אם היינו מספרים על עשרות טכנאים של הבנק, שעמלו כל הלילה לאתר תקלה נוראית, והצליחו בדרך נס להציל את המידע שאו-טו-טו הלך לאיבוד? זו כבר הייתה יכולה להיות ידיעה חדשותית מרתקת! גם היינו מצרפים תמונה של המנהל התשוש עם אגודל מונף אל-על, ומתחתיו כיתוב "המנהל שעליו אפשר לסמוך". גבר-גבר.

ככה אנחנו. אנחנו מעריצים מנהלים שיודעים להזיז דברים באלתורים, בתכסיסים ותמרונים. אין הילה זוהרת יותר מהילת המניפולציה והתחמון. אנו מורגלים לסיפורים מרתקים על מנהלים מוכשרים שבמקום תהליכים מסודרים הם שולפים כמה רעיונות מבריקים מהמותן, וברגע האחרון פותרים את כל הבעיות...

בעצם, אנו מצפים מהמנהל הישראלי להיות אחד שאפשר "לסמוך עליו" שיעשה לנו נס, גם בלי שיטה מצ'עממת של תהליכי עבודה והכנות מראש. שהרי מאז ומתמיד סמכנו על ניסים: גדלנו על סיפורי משה שהוציא מים מהאבן בזבנג אחד. ועזבו אותנו מחפירות.

כיום – מנהל טוב של יחידת המיחשוב הוא מנהל "ביצועיסט". אחד שסדר היום שלו עמוס מבוקר עד לילה באינספור שעות של ישיבות לכיבוי שריפות. אחד שבקיא בפרטים הקטנים, ויודע לשלוף פתרונות אד-הוק. דווקא המנהלים שמסתגרים, ועוסקים בחשיבה אסטרטגית ותכנון לטווח ארוך – דווקא אלה נחשבים למנותקים מהמציאות. על מנהלים כאלה לעולם לא נקרא בעיתון.

ואז, מה הפלא שה-it הישראלי הוא האחרון בעולם המערבי באימוץ שיטות עבודה כגון itil? בישראל רק מיעוט התחיל לאמץ תהליכי עבודה לניהול it, ובעולם המערבי למעלה מ-80% מהארגונים הגדולים מקיימים שיטות ניהול מובנות כמו itil. שם מעדיפים להסתמך על ניסיון מצטבר, ולוותר שליפות.

מה זה בכלל itil?

זוהי שיטת עבודה שמקורה במחקר בריטי, על הניסיון המצטבר של אלפי ארגונים בעולם. השיטה מתארת כיצד מנהלים בצורה נכונה את יחידת המחשב. השיטה ה"מושלמת" לתפעול תשתיות המחשוב נכתבה תחילה ב-60 ספרים, וקבלה את השם "ספריית תשתיות ה-it". ובאנגלית "it infrastructure library". בזכות השיטה רבבות יחידות מחשב מצליחות לסייע לארגון בעשיית העסקים! 

ומה זה iso 20000?

זה מבדק שקובע האם יחידת המחשב מנהלת נכון את השירותים שהיא נותנת לארגון, ואם היא ממלאת את הצרכים העסקיים האמיתיים של הארגון.

ועכשיו, השאלה הנשאלת היא: האם יחידות המחשב במשק הישראלי ערוכים לשינוי תרבותי שכזה? האם אנחנו, שהעדפנו לירות מהמותן ולשלוף פתרונות, האם נסכים להסתמך על ניסיונם של אחרים?